חילופי מהלומות, קרבות בוץ והפניית אצבעות מאשימות לכל עבר, לעולם לא ייצאו מהאופנה כשמדובר בממשלת ישראל הנוכחית. שבוע מהיוולדה באופן רשמי בטקס ההשבעה, חברי האופוזיציה עדיין בהלם נוכח חלומם שהתהפך עליהם, ואלו המשקיפים אליהם מן הקואליציה לא מאמינים שהצליחו לזכות בכמויות רבות כל כך של שלל בדמות משרדים ותפקידים. אל תטעו, בליכוד לא מרגישים שמחה, אפילו לא קרוב, אלא יותר כמו מוזיקה דרמטית בעוצמה נמוכה מאוד המבשרת כי דרמות בפתח. ראו ערך דודי אמסלם, שהתנגח רגע לפני סוף השבוע בראש הממשלה בפני תומכים שהתאספו מחוץ לביתו, ואף כינה אותו כפוי טובה. כמו שאמרתי כאן רק בשבוע שעבר, רעשי הסדקים במפלגת השלטון מתחילים גם הם להגביר את תדירותם, רצוי לקרוא למהנדס העיר.
אבל לא על כך נדבר. השבוע קרה משהו מעניין שבכלל לא קשור למאבקים פנימיים בתוך מפלגה כזו או אחרת, והביא איתו ניחוח של פעם, מהימים של שתיים או שלוש מערכות בחירות אחורה. בהבעת פליאה מתוכנית העבודה של השר הנכנס יריב לוין במערכת המשפט, פנה שר הביטחון היוצא ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ ללא אחר מאויבו המר, האיש שהפר את ההבטחה לשבת עמו בממשלה והפך את ההבטחה ששמה בני גנץ לאנטי גיבור של קמפיין הליכוד בבחירות, והציע לו כרטיס יציאה מהפלונטר. במילים אחרות: גנץ אמר לנתניהו באותיות קידוש לבנה שהוא מוכן להקים איתו צוות משותף לגיבוש רפורמה במערכת המשפטית, ולהביא לחוק יסוד חקיקה בהסכמה רחבה "ברוח מגילת העצמאות", לדבריו.
כשמדובר בשותפים לשעבר, בעיקר פוליטיים, גם סיר אורז קטן שנחרך במטבח מדליק מיד את גלאי העשן. רגע אחרי הודעתו של גנץ הגיב חבר הכנסת עודד פורר לנושא, ואף טען כי זהו קצה הקרחון, וכי המחנה הממלכתי מנהלת משא ומתן כדי להיכנס לממשלת נתניהו ולטרוף שוב את הקלפים על הרכב המשכן המייחל ליציבות. כמה דם רע היה שם, כמה הקרבה מצד בני שהצניחה את מספר המנדטים שלו לשיא שלילי, כמה התנגדות מצד נתניהו שלא שיער לעצמו שיכניס תחת כנפו נבחרי ציבור כמו איתמר בן גביר ואבי מעוז.
המבוך של יו"ר הליכוד, שכיניתי עד המעבר לשנת 2023 מלכוד 22, עוד יילמד במשך שנים רבות. חרף הסכמותיו הרחבות לדרישות שותפותיו שאנחנו עדיין ממשיכים לגלות מדי כמה ימים, אני יכולה להמר שעל הצעה כמו של גנץ הוא היה קופץ בשתי ידיים. אגב, גם החרדים לא היו מתנגדים כל כך לישיבה לצד המחנה הממלכתי כל עוד גנץ בראש, ובחישוב מהיר המטוטלת הפוליטית הייתה שבה למרכז, לאזור הבטוח של נתניהו, ובינינו, גם של כולנו.
גנץ נכווה מניסיון כזה לשלום בית עם האדם שהיריבות עמו הפכה למשנתו הסדורה. במידה ויעשה זאת שוב, הוא יעמיד בסיכון אדיר את מעמדו כיו"ר מפלגה, כנציג גוש המרכז, וכפוליטיקאי שהבטיח כמה הבטחות משמעותיות לאורך ההיסטוריה שלו כנבחר ציבור. מנגד, החשש מאלמנטים כמו פריחת הקצוות ואפליה כנגד נשים וחברי קהילת הלהט"ב ייראה אחרת, מאוזן יותר, הגיוני יותר, ראוי יותר למדינה שמורכבת מאינספור גוונים, אמונות והשקפות. יכול להיות שעל הפנים הרשמיות של גוש השינוי כמעט לכל אורך הדרך, האיש שטבילת האש שלו בפוליטיקה הייתה מבין הקשות שראיתי בשנים האחרונות, לשלם את המחיר הזה. שנייה אחרי שיעשה זאת ויפר עוד נדר שלו לציבור, אולי את הגדול ביותר מביניהם, יבסס שוב את מעמדו כאיש שהעדיף לבלוע את הצפרדע עבור אחרים. ומהו הקאץ' אתם שואלים? הוא יהיה חזק פוליטית מאי פעם.