ח"כ אפרת רייטן וח"כ קטי שטרית הן דבר והיפוכו, שתי ישויות שמייצגות עולמות תוכן שונים: תל אביב ובית שמש, ימין ושמאל, דת ומדינה. זה לא רק קואליציה מול אופוזיציה, זה אפילו הסגנון: רייטן משפטנית שקולת מילים, בעוד שטרית מורה ומחנכת, מדברת מהלב. אבל כשהן יושבות יחד על קפה ועוגה כשרה לפסח, במעין פרומו להידברות בבית הנשיא על הרפורמה המשפטית, צצים גם קווי הדמיון ומכסים על ההבדלים: שתיהן לבביות, כואבות את הקרע בעם ומוכנות לעשות כל שיידרש כדי להביא לסיומו המוצלח של תהליך ההידברות.
וזה נחמד ומתעתע, עד שמתברר שכמו שיש כפפות, יש גם ציפורניים, וכשהשיח מתחמם ואנחנו מתחילים את המשא ומתן שלנו, קטן ומקדים להידברות המחייבת בבית הנשיא, שתיהן נכנסות לתפקיד במלוא העוצמה והרגש. רייטן מהאופוזיציה, שטרית מהקואליציה, להלן הצדדים ולעזאזל הנינוחות. נדמה שכל אירועי 100 ימי החסד של ממשלת נתניהו יושבים להן על הכתף.
“עברנו ארבעה חודשים של טראומה", אומרת ח"כ רייטן מטעם מפלגת העבודה, נציגת המפלגה במשא ומתן בבית הנשיא. “מיד אחרי הבחירות חברי הקואליציה התיישבו מולנו ואמרו לנו: ‘באנו למשול, לא נספור אתכם, הטענות שלכם לא מעניינות אותנו, אנחנו נבחרנו ואנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים’".
ממש במילים האלה?
“יותר גרוע. זה היה ארסנל שלם של קללות, יהירות וזלזול. אמרו לנו: הפסדתם בבחירות ולכן אין מה לשמוע אתכם".
“זה היה חבר כנסת אחד או שניים, אפשר לספור בפינצטה", טוענת מצידה ח"כ שטרית מטעם הליכוד, נציגת המפלגה להידברות בבית הנשיא. “אני לא בעד להתייחס לחברי כנסת בצורה לא יפה, אבל גם אתם כקואליציה בממשלה הקודמת התייחסתם אלינו בצורה מכוערת. נציג ישראל ביתנו אמר לי: תסתמי את הפה. אחמד טיבי קרא לי ‘זבלה’".
רייטן: “טיבי דווקא היה איתכם באופוזיציה, ועדיין, אם הייתי שם, לא הייתי נותנת לו לדבר אלייך ככה. אבל אתם דרסתם אותנו. הכי פוגע היה לראות אזרחים שבאו מכל הארץ, מסקטורים שונים, כדי להילחם בוועדות על האני מאמין שלהם. הם כתבו דברים על נייר, הקריאו ביד רועדת, וחברי ועדת החוקה פשוט נפנפו אותם. מילא אנחנו, הפוליטיקאים, לכאורה יש לנו עור של פיל, אבל לדרוס את האנשים שלא חייבים לכם שום דבר? להגיד להם: אתם אליטות, פריווילגים, למה באתם בכלל לוועדה, מה אתם קשורים? לא היה גבול להיבריס. ליוהרה. לאטימות. הייתה לי השוואה כי הייתי יו"ר ועדת הרווחה בממשלה הקודמת, וכל הדיונים אצלי, בלי יוצא מן הכלל, הסתיימו בהסכמה מקיר לקיר. ממש עבדתי בזה כדי שכל הנציגים ידברו וייצאו מרוצים. לפעמים נאלצתי למשוך הצעת חוק לאורך חצי שנה רק כדי לכבד את כולם ולדון בכל האינטרסים. לכן, בעיניי, זו לא רק המהות השערורייתית של החקיקה המשפטית, אלא גם הדרך שבה ניהלו אותה. על זה אני לעולם לא אסלח לכם".
שטרית: “אני דווקא מרגישה שבאתם להתגונן עוד לפני שהייתה מלחמה. מהרגע הראשון שהממשלה הושבעה, לא ראיתם בעיניים. האופוזיציה פשוט לא השלימה עם זה שהיא רואה את נתניהו שנוא נפשה פעם אחר פעם חוזר לשלטון, אחרי קמפיין שלם של ‘רק לא ביבי’. התסכול היה מאוד עמוק, ומכאן קצרה הדרך לתחושה של אני הקורבן. בשמאל יש תחושה שמעצם תוצאות הבחירות גונבים להם את המדינה, והימין מרגיש שלא נותנים מקום לניצחון שלו בבחירות. לכן רצינו לדבר, כדי להוכיח שהפערים בוויכוחים על הרפורמה המשפטית לא כל כך גדולים. השאלה היא אם יש פה שעת רצון לנסות לגשר עליהם באמת".
יש פה שעת רצון?
שטרית: “עצם העובדה שעצרנו הכל באה להוכיח שאנחנו בעד הידברות והסכמות. אנחנו לא חושבים שאנחנו באים לעשות רע, להפך, כולם יכולים להרוויח מהמשבר הזה. אולי סוף־סוף אפשר יהיה לשבת ולדבר כמו כנסת אחת, ואולי האילוץ יביא את הריפוי. אפרת, למשל, היא הקול השפוי של מפלגת העבודה. אני חושבת שאם הדברים היו נתונים בידיה, הכל היה נראה אחרת. בוועדות החוקה ובדיונים אפרת מייצגת את מפלגת העבודה המקורית. היא כל כך רגועה בשיח, לעומת נעמה לזימי, למשל, שהיא מאוד אמוציונלית ומאוד ורבלית, וכל דבר הופך להיות פצצת אטום. קשה לי איתה. לפעמים בא לי לבוא ולהגיד לה: רגע נעמה, קצת רילקס. השקט והרוגע של אפרת זה מה שחסר היום במערכת הפוליטית".
רייטן: “אני אוהבת את קטי, אני חושבת שהיא מביאה למערכת הפוליטית חום ונשיות ואכפתיות גדולה. זה כיף ומנחם, לעומת האנשים שהשנאה מניעה אותם. מולה אפשר לעלות קומה מעל המחלוקות האידיאולוגיות והפוליטיות ולנהל שיח בין שתי נשים בוגרות שאכפת להן ושהן מנסות לתקשר ברוח טובה".
אז בדיונים הבאים בבית הנשיא לא תריבו?
רייטן: “לא נרד לרמות נמוכות".
שטרית: “לא נגיע להתלהמות. אני לא אקרא בחיים לאפרת ‘קוקוריקו’, ‘טרוריסטית’. אגיד לה: אני לא מסכימה איתך".
שקט מופתי
בנימה אופטימית זו התיישבנו ללבן את הנושאים הבוערים שיעלו מיד אחרי החג לדיון בבית הנשיא. שתי הנציגות האמיצות משני עברי המתרס כבר היו אצלו בפגישה ראשונה ושנייה. רייטן וגלעד קריב, שניהם משפטנים, נבחרו למשא ומתן כיוון שהיו נוכחים בולטים בדיוני ועדת החוקה על הרפורמה המשפטית ובוועדה המיוחדת לתיקון חוק יסוד: הממשלה. איתם מייצגים גם אבי ניסנקורן וד"ר תמר הוסטובסקי־ברנדס, וכולם הצטרפו באיחור אלגנטי, לאחר שבתחילה ח"כ מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה, הכריזה שהיא לא מאמינה למהלך ושאין טעם להצטרף לשיחות. “אבל אז ביקשנו לקיים דיון במפלגה, וגלעד ואני אמרנו שכמו שנלחמנו יומם ולילה בוועדות - למרות שכל הזמן אמרו לנו: מה הסיכויים שלכם, הרי לא שומעים אתכם ממילא - אז גם בשיחות על הרפורמה אסור להרים ידיים והקול הברור והענייני חייב להישמע", אומרת רייטן.
גם שטרית הצטרפה לצוות באיחור, לאחר שהקואליציה הבינה שהאופוזיציה שלחה לא מעט נציגים פוליטיים לצד אנשי המקצוע. לצד שטרית מייצגים גם מזכיר הממשלה יוסי פוקס, פרופ' טליה איינהורן, רון דרמר וד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת. “אני חושבת שוויתרו על משלחת של נבחרי ציבור מהשורה הראשונה בגלל שלא רצו שהעסק יתפוצץ", אומרת שטרית בצניעות. “כי אנחנו לא עשינו הצגות ולא הפרחנו סיסמאות, וכל אחד שבא לשם דיבר מעומק הלב".
איך היה המפגש הראשון?
רייטן: “היה מפגש ממלכתי. מבחינת העמדות, לא צללנו לכל סעיף, גם לא לגבי הוועדה לבחירת שופטים או חוקי יסוד. לא נכנסנו למהות, כן דיברנו על חשיבות המהלך ועל התפקיד שלנו. הנשיא מאוד מעורב בכל מה שקורה, והתרשמתי שהיה ניסיון אמיתי לשמוע כל אחד מאיתנו ולחשוב איך מתקדמים עם זה הלאה".
שטרית: “במפגש הראשון כל אחד בא ודיבר, ולדעתי לא היה בו שום תהליך של תכלס. אבל המפגש השני היה ארוך מאוד, כמעט שעתיים וחצי, והוא עבר עליי ביעף, הרגשתי כאילו רק עשר דקות הייתי בחדר. הייתי בטוחה שכמו בוועדות הכנסת, גם הפעם יהיו צעקות ולא ישמעו אחד את השני, אבל היה שקט מופתי, כל אחד דיבר - וכולם הקשיבו. אני חושבת שזה היה שיקוף של מה שקורה באזור האחורי בכנסת. יש את אולם המליאה, ששם מתקיימת ההצגה הגדולה - זה צועק על זה, זה כועס על זה, סיסמאות, עניינים - ואחר כך הולכים לאזור שאין בו מצלמות, ופתאום רואים את הקואליציה והאופוזיציה יחד. חיבוקים, נשיקות, מדברים על הילדים, וכל ישראל חברים".
והנשיא?
“לא נכח בפגישה. רק בירך אותנו בהתחלה ואמר שיש המון מתווים ורעיונות. אני חושבת שהוא בחר להיות אכסניה ולא התוכן כי הוא הרגיש שהוא יותר מדי מעורב".
איך ניתן לגשר על הפערים בנושא הוועדה לבחירת שופטים?
שטרית: “בממשלה הקודמת התבקשתי על ידי נתניהו כיו"ר האופוזיציה לכהן כחברה בוועדה לבחירת שופטים, וויתרתי על זה. הוא היה בהלם כי זה תפקיד מאוד יוקרתי. אבל אמרתי לו: מה הטעם, אנחנו מיעוט שלא הייתה לו דריסת רגל בבתי המשפט, לא אצליח להכניס שופט אחד לעליון, אז מה אהיה שם, עציץ? הפעם, מטרת הרפורמה היא לשמור על גיוון, לאפשר להכניס שופטים שמרנים, מזרחים, ליברלים. כבת ל’ישראל השנייה’, אני חושבת שזה עלבון שיש מוסדות במדינת ישראל שבהם אין לי נציגות".
רייטן: “אני מכבדת את התחושות שלך, אבל בסוף יש עובדות. הייתי חברה בוועדה למינוי שופטים, יחד עם שמחה רוטמן, והוא עצמו הצביע יחד איתי בעד לא מעט שופטים, לשלום ולמחוזי, ועשינו תיקונים בתהליך הבחירה. בסוף צריך לבחור מעט מתוך רבים. בקדנציה שלנו מינינו ארבעה שופטים לעליון, ובתוכם היו שתי נשים ושני גברים, אחת מהן מזרחית, אחד מהם ערבי".
שטרית: “זה רק מוכיח שאפשר להגיע להסכמות. אבל בגלל הרגישות והתחושות הקשות בציבור הצענו ברפורמה לפתוח את הבחירה בשופטים למגוון רחב. שלא יקרה מצב שנשיאת העליון תגיד לימים: חיפשתי מועמד מזרחי ולא מצאתי".
רייטן: “אבל הרפורמה לא הציעה גיוון, היא הציעה שליטה מוחלטת של פוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים".
שטרית: “זה תרגום לא נכון. הרפורמה מתחילה במצב מקסימלי, ואז יושבים בוועדה ונושאים ונותנים, ובסוף מגיעים להסכמות".
את אומרת שמובילי הרפורמה לא התכוונו בכלל למה שהציעו ברפורמה?
שטרית: “הם הביאו בחשבון שבדיונים הם יתחילו גבוה, ולאט־לאט ימשיכו למתווה ב’. זה לא מופרך. זה קורה בהרבה ועדות בכנסת. המטרה לא הייתה להשתלט על בית המשפט העליון, אלא לגוון אותו, ואם האופוזיציה הייתה מגיעה לדיונים בלב שלם ובנפש חפצה, אפשר היה להגיע לעמק השווה".
רייטן: “גם אם מדובר במשא ומתן שבו אתה מביא את הכי גבוה שלך כדי להתפשר אחר כך, זה חמור מאוד, אבל בפועל הרפורמה שיקפה את תפיסת העולם של מי שמוביל אותה. ערב לפני הדיון בחוק דרעי שכל כך הפחיד את הציבור, השר לוין אמר במסיבת עיתונאים שגם מה שהציעו זה רק שלב א’. הוא אמר: אני הולך לסרס ולנטרל את כוחו של בית המשפט".
הוא השתמש במילים “לסרס" ו"לנטרל"?
רייטן: “לא, זו פרשנות שלי".
שטרית: “יריב לוין הביא רפורמה שבאה לתקן עוולות שנעשו במשך שנים. הרבה מאוד חברי אופוזיציה אמרו על דוכן הכנסת שבית המשפט חייב רפורמה, ובכל זאת אנשים יצאו לרחובות כי הם לא השלימו עם תוצאת הבחירות. זה, אם מדברים על דיקטטורה, הוא המהלך הכי לא דמוקרטי".
רייטן: “אנחנו מתראיינות אחרי 100 ימים של הממשלה. אני ישבתי בחוק החמץ, המתנות, התרומות לראש הממשלה ולבני משפחתו, חוק דרעי 1 וחוק דרעי 2, הוועדה לבחירת שופטים - כל החוקים האלה הם מסכת של כוח והשתלטות. אני מעריכה אותך, קטי, הלב שלך במקום הנכון, אבל זו לא משילות, זו השתלטות. גם לוין וגם דיכטר הודו בצורה מפורשת שהחקיקה שהונחה בוועדת החוקה הייתה מובילה לשליטה ברשות השופטת. כשיש לך רשות אחת ששולטת גם במחוקקת וגם בשופטת - זו דיקטטורה".
איך תוכלו להתגבר על חילוקי הדעות סביב פסקת ההתגברות?
רייטן: “פסקת ההתגברות אומרת שכל קואליציה תוכל לחוקק איזה חוק שהיא רוצה בלי שום פיקוח. זאת הסכנה הגדולה ביותר כי מדינה דמוקרטית היא לא רק הפרדת רשויות, אלא גם שמירה על זכויות המיעוטים".
שטרית: “זאת לא כוונת המשורר. פסקת ההתגברות שלנו באה ואומרת שאם יש חוקים שהכנסת העבירה והם קשורים לציבור ולממשלה, ובית המשפט מחליט שזה מתנגש עם הערכים שלו ומתנגד לחוק ופוגע בזכויות הכנסת, אז תהיה לקואליציה אפשרות להגיד: תתחשבו גם בציבור שלנו ואל תמנעו ממנו דברים שחשובים לו מבחינה אידיאולוגית. אם הציבור היה מרגיש שבית המשפט העליון מתחשב גם בו, לא היה צורך בפסקת התגברות".
רייטן: “ואם הקואליציה תהיה שלנו ונחוקק כל חוק שיתחשק לנו במסגרת פסקת ההתגברות?"
שטרית: “אני אקבל את זה כי זה רצון העם. אבל המתנגדים לרפורמה לא סופרים את העם. 400 אלף איש בחרו באריה דרעי, כולם ידעו שיכהן כשר במדינת ישראל. אם בית המשפט לא היה פוסל אותו, לא היה צורך בחוק דרעי 2, 3 וגם 4".
רייטן: “בית המשפט החליט בפה מלא, מקיר לקיר, שיש טעם לפגם במינוי של דרעי. ומה קרה למחרת? דרעי התראיין ואמר: אם יזרקו אותנו מהדלת, ניכנס מהחלון או דרך התקרה. ואז נולד חוק דרעי 2, שהיה החלון או התקרה".
שטרית: “ממתי בית משפט צריך להתערב במינוי שרים?"
רייטן: “זו שאלה ראויה. באמת שאלה טובה. אבל ברגע שזה הופך להיות חוק פרסונלי, שנעשה עכשיו עבור אדם אחד אבל משאיר פתח למנות כל אדם כמעט לשר, אז זו בעיה גדולה. לפי חוק דרעי, את יכולה למנות את אמא שלך, את הבן שלך או את האחים שלך, ולבית המשפט לא תהיה אפשרות לפקח או לפסול את זה. זה הרסני".
שטרית: “אז לא צריך בכלל לקיים בחירות בישראל. כל בחירה צריכה להגיע לבית המשפט, וזהו. עד שאהרן ברק עלה לשלטון בית המשפט פסל רק שני חוקים, ומאז המהפכה השיפוטית ועד היום הוא פסל 22 חוקים, שזו כמות אדירה. לא היה כדבר הזה. אם בית המשפט העליון וחבר השופטים שלו לא יבינו שצריכה להיות רגישות לאוכלוסיות מסוימות שבאות ואומרות: זה הנציג שלנו ואנחנו רוצים אותו - לא נגיע לתיקון".
רייטן: “ואם זה היה קורה אצלנו?"
שטרית: “אז זה לא היה מגיע בכלל לבית משפט. כי הרי אתם כבשתם את כל המוקדים של האליטות במדינה".
רייטן: “אני דווקא מכירה ראש ממשלה שאתם קוראים לו שמאל שנשפט ונשלח לכלא".
גם היועצת המשפטית לממשלה עמדה במוקד הוויכוח על הרפורמה המשפטית. מה דעתכן על התפקוד שלה במשבר?
שטרית: “גלי בהרב־מיארה שמה לעצמה מטרה להמשיך את דרכה של הממשלה הקודמת. היא מחויבת לה בגלל שהממשלה ההיא מינתה אותה לתפקיד. בממשלה שלכם היא אישרה מינוי רמטכ"ל ומתווה גז, אבל בממשלה שלנו, על דברים יותר קלים היא בוחרת לשים מקל בגלגלים. בכל החלטה שלטונית היא נעמדת על רגליה האחוריות. ההחלטה שלה למנוע מראש הממשלה לעסוק בנושא הרפורמה המשפטית היא שערורייתית. הרי יש פה מחאה שעלולה להכריע את גורל המדינה, ראש הממשלה רוצה לדבר ולהרגיע, והיא מונעת את זה ממנו כי היא יודעת שהוא יצליח להרגיע את האזרחים".
רייטן: “ברשותך, אני חוזרת לעובדות. מדובר פה על מקרה נדיר שבו הוגשו כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן, ובית המשפט החליט פה אחד לאפשר לו להתמודד לראשות ממשלה למרות כתבי האישום, אבל אמר לו: לא יעלה על הדעת שתהיה לך מעורבות כלשהי במערכת המשפט שאמורה לשפוט אותך. היועצת המשפטית אמרה לו בפירוש: אתה לא יכול להתערב בוועדה לבחירת שופטים, אתה כן יכול לדבר אל הציבור ולהרגיע אותו. וזה מה שהוא חשב שהוא עושה בפועל כשנכנס לאירוע ופיטר את שר הביטחון".
שטרית: “זה לא נכון. היועצת לא רצתה שנתניהו ירגיע את הציבור. אחרי שהוא יצא בנאום הרגעה, היא אמרה שהוא פעל בניגוד עניינים, ולמרות זאת היא אמרה: לא אקח אותו לחקירה או לבית משפט על זה, כי היא הבינה שהיא חצתה את גבול הטעם הטוב".
היועמ"שית אמרה “לא אקח אותו לחקירה או לבית משפט?"
רייטן: “ זה לא נאמר מעולם. אצטט לך מה באמת נאמר: ‘היועצת המשפטית קובעת: נתניהו יכול להתבטא להרגעת הרוחות, אבל לא לעסוק ביוזמות משפטיות’".
שטרית: “איפה זה היה כתוב, בעיתון ‘הארץ?’".
נכנסו למשוואה
גם רייטן וגם שטרית פעילות נמרצות סביב המחאה נגד ובעד הרפורמה. רייטן משתתפת בה, בעוד שטרית משוחחת עם המפגינים ומנסה להרגיע אותם. “נתקלתי בלא אחד ולא בשניים מאנשי המחאה, וכשהסברתי להם שאנחנו לא מתכוונים לפגוע בהם, פתאום סף החרדה ירד ואותם אנשים הפסיקו להגיע למחאות", אומרת שטרית. “בכלל, משבוע לשבוע מספר המפגינים הולך וקטן".
רייטן: “אני לא רואה שהמחאה מתכווצת, להפך. במוצאי שבת השתתפתי בהפגנה בעוטף עזה. חול המועד, תקופה ביטחונית קשה, הכנסת בפגרה, ורק בתל אביב היו 140 אלף איש ברחובות. אני מחבקת ומעריכה את המפגינים, הם מלח הארץ שיצאו מכל המגזרים כדי להילחם על הדמוקרטיה".
שטרית: “אבל עכשיו עצרנו את החקיקה והחלטנו על הידברות. אז למה המחאה ממשיכה? זה הוכחה שהמחאה נועדה להפיל את הממשלה".
רייטן: “הטיעון הזה, שלא יהיה בכלל על השולחן. אני מקבלת את תוצאות הבחירות, ותפקידי כאופוזיציה הוא לבקר את הממשלה. אתם עשיתם את זה מצוין בשנה שעברה. אנחנו יוצאים להילחם בתקופה הזאת כי ראש הממשלה לא אמר שהוא גונז את החקיקה, לא אמר שהוא מוריד אותה מהשולחן, אלא הדגיש שמדובר בהשהיה, ורוב השרים שלו אומרים בכל מקום שמיד אחרי יום העצמאות הם ימשיכו בחקיקה".
שטרית: “זה חד־משמעית לא נכון. עצרנו את הכל. אולי מירי רגב אמרה, אבל היא לא חברה בצוות שמופקד על הרפורמה, ולוין אמר שהוא מוכן לבוא ולהידבר. אבל אתם לא נותנים לזה צ’אנס כי אתם מאוהבים בפוזיציה שלכם".
רייטן: “עם כל הכבוד, אם לא היינו נותנים לזה צ’אנס, לא הייתי יושבת פה. אתם אלו ששלחתם את רוטמן להניח את הצעת החוק שלו מיד למחרת ההודעה על ההשהיה".
שטרית: “אתם רוצים כאוס. אתם רוצים שהמדינה תישרף. החלטנו על עצירה, שהנציגים יישבו וידברו, אבל אתם ממשיכים במחאה שפוגעת במדינה. רוטמן הוא יו"ר ועדת חוקה, מותר לו וזכותו המלאה להגיש חוק, אבל אף אחד לא מאשר אותו. יש עצירה מוחלטת. הנושא ירד מהפרק, מחכים להידברות בבית הנשיא, שהגענו אליה בלב נקי ובנפש חפצה, אבל המחאות ממשיכות".
רייטן: “אני מביאה בחשבון את המוניטין של ראש הממשלה בענייני הבטחות. לא סתם אנשים רבים לא מאמינים לו, ולכן אנחנו מתייחסים להשהיה בחשדנות וממשיכים בהפגנות. עם זאת, הסיעה שלנו החליטה להגיע להידברות. בסוף לא הפוליטיקאים מארגנים את המחאות, זה הציבור שמסתכל על החקיקה ורוצה לראות לאן היא מתקדמת".
שטרית: “בעוד ראש המפלגה שלך עסוקה בלשלול כל רפורמה וכל הידברות, גנץ חכם יותר ומבין שהציבור רוצה הידברות והסכמות. הוא רואה את הכאוס ברחובות כתוצאה ממובילי המחאה, שחלקם אנרכיסטים. אני קוראת כך לאותם אנשים שחוסמים כבישים, מונעים את הסדר הציבורי, מדליקים מדורות באמצע עורקים ראשיים ומשביתים חצי מדינה. ואז באים טייסים וסרבנים ומאיימים להפסיק לשרת ומכניסים את צה"ל למשוואה. זה כל כך מסוכן ולא אחראי. ממתי טייסים מקבלים פה החלטות במקום הממשלה?"
רייטן: “הטייסים נכנסו למשוואה כי לא מדובר במס על שתייה מתוקה, אלא בחוקים שכל המומחים מכל התחומים אומרים שפירושם הפיכה משטרית. לכן המחאה הפעם התאפיינה גם באנשי צבא. הם לא מפסיקים לשרת ולא רוצים להחליט במקומכם, אבל הם אומרים: אנחנו חוששים שהמשימות שנצא אליהן, תוך כדי סיכון החיים שלנו, לא ישרתו את המדינה הדמוקרטית, אלא את הממשלה. לבוא ולקרוא להם ‘מוגלה’ ו’לכו לעזאזל’ ממשיך בעיניי את אותו קו מבחיל של יצירת רשימות שחורות. זה להעמיק את הקרע באופן כזה שלא יהיה אפשר לתקן אותו. כשהייתי יו"ר ועדת העבודה והרווחה, הנכים עצרו את התנועה מול עזריאלי, וגם האתיופים - ואף אחד לא קרא להם אנרכיסטים. כי כשמביאים ציבורים שלמים לקצה ונותנים להם תחושה שלא סופרים אותם, אז רואים פעולות קיצוניות. אני לא חוסמת את איילון, אבל אני מכבדת את מי שכן עושה את זה כי הוא מרגיש חסר אונים ברגע שהוא נתון לחסדיו של ראש ממשלה שיכול להעביר חקיקה דיקטטורית בלחיצת כפתור".
שטרית: “אבל הם לא מסתפקים באיילון. הם מדברים על שפיכות דמים. על לקחת את החוק לידיים. יש היום קריאות לרצח ראש ממשלה. איפה האחריות שלכם להרגיע, במיוחד כשאנחנו עצרנו את החקיקה? שמענו, הקשבנו, עצרנו, ובסוף רוב המחנה שלי מרגיש היום שהוא סוג ב’. בשביל מה הגענו לממשלה, כדי לבנות התנחלות פה ושם? לא. באנו למשול. גם אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו קובעים חוקים שחשובים לציבור שלנו".
פלסטר ואקמול
אז היו צעקות ואמוציות ו"תני לי לסיים", ו"לא, את תיתני לי לסיים", אבל בסך הכל הכוונות טובות ואפשר לומר בזהירות שלפחות בכל הנוגע לרייטן ולשטרית, יש סיכוי להידברות. “בואי נתחיל מזה שאני מקווה שלא מדובר בתרגיל", אומרת רייטן. “כי יש סיעות באופוזיציה שבכלל לא נכנסו למתווה כי הן לא מאמינות בו. אנחנו באים מתוך עמדה שמדינות במשבר כל כך עמוק הצליחו להפוך אותו לרגע חוקתי שאפשר להתפתח ממנו".
אתן מאמינות שתגיעו לשם?
רייטן: “אני לא יודעת, אבל אני עושה הכל כדי להגיע לשם. החשש שלי הוא שמתוך רצון להגיע להסכם בכל מחיר, אנחנו עלולים לשלם מחיר בעתיד. אז נבוא כשומרי הסף ונילחם על השקפת עולמנו וננסה להגיע לעמק השווה".
שטרית: “יכול להיות שהתהליך הזה בריא. עד עכשיו טיפלו בסוגיות הנפיצות בפלסטר ובאקמול. אני אומרת: בואו לא נתבייש, ניכנס לתוך המוגלה, נשאל מה מטריד, נפתח את זה ונטפל. אני חושבת שזו הזדמנות להגיע להסכמות. אסור לשכוח שאנחנו זכינו בשלטון, אנחנו המנצחים, אנחנו הממשלה, ובמקום לנצל את כוחנו - הצענו לעצור, להכיל ולדבר".
יש סיכוי שתצליחו להעביר רפורמה שמקובלת על כולם?
רייטן: “אתמול פגשתי אישה בעוטף עזה שאמרה לי: אני לא אופטימית. אמרתי לה: גם אני לא אופטימית, אבל אני גם לא פסימית".
אז את אופטימית או פסימית?
“אני ריאלית".
שטרית: “הגעתי להידברות מאוד פסימית. חשבתי: נתנו לי את הכבוד לייצג את הקואליציה, אני אסמן וי ואמשיך למשימה הבאה. אבל בפועל ישבנו לשיחה בלי פלאפונים, בלי ציניות, עם הרבה פחמימות ואפילו צחוקים. היה מאלף לשמוע כמה כולם רוצים לדבר וכמה הפערים ניתנים לגישור. הרי יכולנו לבוא מהצד השולט, המנצח, ולהגיד: לא חייבים לקבל את התנאים שלכם, ובפועל באנו בצניעות, בלב פתוח. זה נתן לי תקווה שיש רצון להגיע להסכמות בדרך של הידברות. אני באמת מאמינה שברגע שאף אחד לא ירגיש שהוא אזרח סוג ב’ וכששני הצדדים יראו שמקשיבים להם והולכים לקראתם, נגיע למצב שזה נהנה וזה לא חסר".