"עבריינים מכבדים אותי יותר מהעסקנים בטבריה": שני אילוז נלחמת על עיר הולדתה

יממה אחרי שעו"ד שני אילוז הודיעה שהיא פורשת מהמרוץ לראשות עיריית טבריה וחוברת למועמד רון קובי, הפיץ הרב יקותיאל אוהב ציון סרטון קשה לצפייה, שבו כינה את עורכת הדין הססגונית "שני אילוץ" והזהיר אותה מפני תאונת דרכים שתפקוד את כל מי שחובר אל קובי.

"קיבלת החלטה קשה", נזף יד ימינו של המקובל הטברייני הרב קוק במועמדת לשעבר, "מי שהולך עם רון קובי יש לו שנה מסוכנת. הוא מתגלגל עם הרכב. הוא יהיה פצוע".

וזה לא נגמר בזה: "שני אילוץ, מאילוצים של כסף, כבוד ונקם את הולכת לעשות את מה שאת עושה", האשים אותה, "התחברת לאיידס, בושה. את מאלצת את כולם לעשות 'טפו' על ההתנהגות הלא יפה הזאת. השם יעזור שתחזרי בתשובה מהר".

נבהלת?
"לא. זה לא הזיז לי. מי שמאחל לחברו, בסוף זה קורה לו. בטבריה יש כל מיני זרמים, וכמו בכל חברה, יש גם קיצונים. אני ביחסים מאוד טובים עם החרדים, והם מגנים את האיומים האלה מכל וכל".

אבל האיש מכתיר את עצמו כמקורב למקובל קוק.
"גם החצר של הרב קוק לא מקבלת את הדבר הזה. אני יודעת, הם דיברו איתי".

אף שהחלטת לחבור למועמד שנתפס כאנטי־חרדי?
"רון קובי הוא לא אנטי־חרדי אלא אנטי־התחרדות. הדת מאוד יפה, אני בעצמי בן אדם מסורתי ובעד שיח מאחד. גם קובי וגם אני רוצים שטבריה תשתקם ותהפוך ליעד תיירותי בלי לפגוע באף מגזר ושכולם יחיו ביחד בלי כפייה דתית. מאז ומעולם היו חרדים וחילונים בטבריה שחיו יחד בשלום, כל אחד ידע מה הגבולות שלו ומה צריך לעשות כדי לא לפגוע".

אילוז צודקת. טבריה ההיסטורית, שהייתה מרכז יהודי וצלייני שוקק, שקטה היום ומנומנמת. פארה נמוג, זוהרה עומעם. אומנם גם כיום היא נחשבת למרכז תיירות המתבסס על קרבתה לכנרת ועל היותה אחת מארבע ערי הקודש, אבל התפוסה במלונות טבריה נמוכה יחסית לערי תיירות אחרות בישראל, ומריבות היהודים המתחוללות בה בשנים האחרונות פגעו בשמה הטוב.

המאבקים הפנימיים בטבריה הם בעיקר פוליטיים, כתוצאה מתהליך התחרדות שעברה העיר עם בואן של קהילות חסידות קרלין וצאנז שקבעו שם את משכנן. הדבר הוביל למתח מול התושבים החילונים ולמחלוקות סביב צביונה הדתי של העיר, בעיקר בסוגיות של שמירת השבת ופתיחת הבריכה העירונית. בבחירות האחרונות לראשות העיר ב־2018 ניצח רון קובי לאחר שהציג קו אנטי־חרדי מוצהר. הוא פעל למען פתיחת עסקים ומקומות בילוי בשבת, וניסה לקדם תחבורה ציבורית בשבת עם עמותת נוע תנוע, שהחזיקה מעמד שבת אחת בלבד.

בינואר 2020, לאחר שקובי לא הצליח להעביר את תקציב העיר בתקופת כהונתו הקצרה, החליט השר זאב אלקין להדיח אותו מתפקידו, לפזר את מועצת העירייה ולמנות במקומה ועדה קרואה בראשות שמעון מעתוק. בהמשך הועבר גם מעתוק מתפקידו, ובמקומו מונה בועז יוסף, שהיה מנהל מחוז צפון במשרד הפנים.

לקראת הבחירות הקרובות שב קובי להתמודד על ראשות העיר, כשמולו בין היתר התמודדו בועז יוסף ואילוז, ילידת העיר שעברה אל המרכז, עורכת דין מצליחה וחברת ליכוד המזוהה עם ממשלת נתניהו. בתחילה נדמה היה שיש לה סיכויים טובים לכבוש את הכיסא בשל היותה מקובלת ואהודה על רבים מתושבי העיר ובשל רצונה העז לסייע להם ולשנות את פניה של טבריה. העניינים הסתבכו כאשר נציגי ש"ס הסתייעו במפלגת השלטון כדי להעביר את "חוק טבריה", שנועד להכשיר בחופזה את מועמדותו של יוסף, מקורבו של יו"ר ש"ס אריה דרעי לראשות העיר.

אילוז, שסברה שהחוק פרסונלי, עתרה לבג"ץ שקיבל את הטענה וקבע שהחוק לא יחול בבחירות המוניציפליות הקרובות. המאבק פגע בסיכוייה של אילוז, וכחודש לפני קו הסיום הודיעה שהיא מסירה את מועמדותה לראשות העיר וחוברת לקובי. "ביום שבו הבג"ץ התקבל התפניתי לקמפיין הבחירות שלי", משחזרת אילוז. "קיימתי המון פגישות עם התושבים, עבדתי עם צוות המדיה וצילמנו סרטונים, הסתובבנו בשכונות, דיברנו עם האנשים והמפה הפוליטית הייתה די ברורה: אני הובלתי בסקרים".

אז מה קרה?
"עוד לפני שהוגש הבג"ץ קיבלתי מסרים מאנשי דרעי שהוא מאוד כועס, שאני סדין אדום ושבגלל שנלחמתי במועמד שלו, לא אזכה לתמיכת החרדים. ציפיתי לתמיכת חלק גדול מהציבור החרדי בעיר, כמו הזרם של הרב קוק שאני מאוד אוהבת. הם מאוד רצו לתמוך בי, כי יש לי שיח מצוין איתם והיינו יכולים להגיע להסכמות בהרבה מאוד נושאים. הם גם אמרו לי את זה לאורך כל הדרך, הדגישו שגם הרב קוק רוצה לתמוך בי, אבל בגלל שדרעי לא השלים עם התבוסה שלו בבג"ץ, אז הוא חיפש וחיפש ומצא אדם אחר שנשלח להתערב לנו בפוליטיקה בצורה כל כך בוטה".

את חברת ליכוד, למה שחברי הכנסת מטעם הליכוד יפנו לך עורף בהצבעה על חוק טבריה?
"כי אין להם ברירה, מה שהם אמרו לי בחדרי חדרים זה שאריה דרעי יותר חשוב משני אילוז. אז מה אני יכולה לעשות? חברי כנסת שהצביעו בעד החוק אמרו לי, אנחנו מצטערים, אבל אין לנו ברירה. חברת כנסת הגיעה להצבעות על חוק טבריה רק ביום האחרון. וגם אז ישבה וקראה תהילים, לא ממש הקשיבה לדיון ולא ממש הבינה על מה הצביעה. בכל פעם שהגיע הרגע, מנהלת סיעה עברה שם ודאגה שהיא תרים את היד. אמרתי לה, רגע, את לא היית פה בכלל, את לא יודעת במה מדובר, איך יכול להיות שאת מצביעה בעד? והיא אמרה, אמרו לי להצביע אז הצבעתי".

וזו תשובה שמקובלת עלייך?
"זו הפוליטיקה. היא בעצמה אמרה לי, כשהגעתי לכנסת הייתי בהלם שככה הדברים מתנהלים, אבל מאז התרגלתי".

למה פרשת מהמרוץ?
"לא יכולתי להמשיך להתמודד. הבנתי שאם אשאר באמצע, המועמד של דרעי עלול להיבחר. לפני כן הסתובבתי ברחובות הטברייניים וקיבלתי תמיכה מדהימה מנשים. אמרו לי, את אישה, ולכן נבחר בך. כל כך צר לי שאכזבתי את מי שרצה לתת הזדמנות לאישה, אבל לא הייתה לי ברירה כי אריה דרעי שבר אותי. הוא נלחם נגדי בכל הכוח, הוא לא רצה לראות אישה בראשות העירייה, ועוד זו שנלחמה נגדו בבג"ץ".

את כועסת עליו?
"זה הרבה יותר מכעס. העיר כועסת עליו. דרעי חייב לשחרר את העיר הזאת כדי שהיא תוכל להתפתח. הוא חייב להפסיק להתערב בטבריה, אבל את לא יכולה לחנך בן אדם שאפילו הרב עובדיה אמר עליו דברים מאוד קשים. אז עשיתי החלטה אמיצה והצטרפתי לרון קובי, ואני מתכוונת להיות בעירייה כדי למתן אותו ולסייע לו להסתכל על כל המגזרים".

למה צריך למתן אותו?
"אני לא אוהבת את הסגנון שלו, לא הסתרתי את זה אף פעם, יש לו סגנון אחר שלא תמיד אפשר לקבל. הרבה פעמים העברתי ביקורת על ההתנהגות שלו כלפי אנשים אחרים. מצד שני, אני רואה עין בעין הרבה דברים שהוא רוצה לקדם, כמו למשל פיתוח העיר".

אבל הוא כבר קיבל הזדמנות בבחירות האחרונות, והפסיד אותה כשלא הצליח להעביר את התקציב והודח, למה שזה לא יקרה שוב?
"היום כבר יש פסק דין שמקשה להדיח ראש עיר שלא מעביר תקציב. אבל התקציב הוא לא המטרה אלא הקמת קואליציה שתכבד את כל המגזרים ואני אהיה שם כדי שזה יקרה".

אז בסוף, למרות הכל, יש לאישה בטבריה תקרת זכוכית?
"כן. עובדה שלא הצלחתי לנפץ אותה בשלב הזה. כבר כשיצאתי לדרך אמרו לי שיש חבורה של אנשים רעים שיעשו הכל כדי לפגוע בי או במישהו אחר שהוא לא מטעמם, ושתמיד יהיה יותר קל לפגוע בנשים. לצערי יש אנשים שלא רוצים בטובתה של העיר, ועדיין אני מופתעת, כי דווקא עם החרדים יש לי אחלה שיח בהבנה ובכבוד".

חזרת לטבריה מהמרכז כדי להיבחר. אם תוצאות הבחירות לא יהיו לרוחך תחזרי למרכז?
"באתי כדי להישאר. הכי קל זה לקום ולעזוב. מה אני, תבוסתנית? הבטחתי, אנשים תלו בי תקוות. כשאהיה חברת מועצה אסייע להם משם".

בין בטבריה ובין בתל אביב, הדבר המרכזי שלא ישתנה בחייה של הפוליטיקאית החדשה הוא המקצוע. אילוז נחשבת לעורכת הדין של הצווארון הלבן, מהבולטות בארץ. בבעלותה משרד בוטיק שמתמחה בליווי ובייצוג אסירים, חנינות ומחיקת רישום פלילי. בין השמות הגדולים שייצגה היו הנשיא לשעבר משה קצב, ליווי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בזמן מאסרו, אתי אלון, דני דנקנר, ציפי רפאלי, קובי פרץ וראש העיר בת ים לשעבר שלמה לחיאני. "המקצוע בחר בי, לא אני בחרתי בו", היא מחייכת. "למדתי ראיית חשבון, אבל אז הבנתי שאני אוהבת משפטים וממש טובה בתחום הזה. בתחילה עסקתי בתעבורה, ואז אחד הלקוחות שלנו נכנס לכלא. ייצגתי אותו והוא רשם את הטלפון שלי על כל מכשירי הטלפון הציבוריים באגף, ופתאום התחלתי לקבל טלפונים מאסירים בכלא. גיליתי עולם חדש וכל כך מעניין. זה שאב אותי".

באיזה מובן?
"אין מקצוע יותר מעניין מעריכת דין בכלל והתחום הפלילי בפרט. זה אקשן. זה דרמה. אני לא בנויה לשבת ולכתוב כתבי טענות במשרד, והעיסוק בפלילים מאפשר לי לעבוד בתחום שהוא מאוד רחוק מהעולם שלי ומאנשים שאני מכירה. מאוד מעניין להבין מה עובר על אסיר ומה הניע אותו לבצע את העבירה. יש גם המון אתגר בלעזור לאסירים לא לחזור יותר לכלא. המפגש איתם מעניק פרספקטיבה אחרת. רק בכלא אפשר להבין כמה החירות היא דבר חשוב. אני אף פעם לא מצליחה להבין איך אנשים מוותרים עליה, לפעמים גם במודע, כי יש אסירים שאומרים, מקסימום אני אחזור לפה עוד פעם".

עד כדי כך עבודתה מעניינת, שלוהקה לסדרה "הפליליסטיות" שתעלה ברשת 13 ב־17 באוקטובר ותשודר בכל יום שלישי אחרי החדשות. מדובר בדוקו־ריאליטי שיצרה ליבת גרינבוים, והוא עוקב אחרי שבע עורכות דין בתחום הפלילי מהמובילות והצבעוניות בישראל שאיחדו כוחות כדי לחשוף לראשונה את המורכבות שבמקצוע ואת השילוב המאתגר בין קריירה בתחום שנחשב לגברי ועבודה על תיקים גדולים ומתוקשרים, לצד המחיר האישי שהן משלמות. הסדרה נוגעת בכמיהה לזוגיות, בקושי בהקמת משפחה, בסיכונים הנלווים למקצוע, בוויתורים ובדילמות המוסריות.

לצד אילוז משתתפות עורכות הדין חן מאירי, שני דרי, שילה דורפמן, אור בן שאנן, נעמה אלחדד וקארין לגיטיוי. "הצלחנו להביא לסדרה חומרים חסרי תקדים", מתמוגגת אילוז. "כבר לפני שנים הכנתי רשימת לקוחות אבל הם לא רצו להתראיין, הם אמרו, מה, יראו אותי בטלוויזיה במדים כתומים? אנשים שנתפסים נורמטיביים לא יסכימו שיצלמו אותם ושהשכנים שלהם יידעו שהם ישבו בכלא. יש לי הרבה לקוחות שהסביבה הקרובה שלהם בכלל לא יודעת שהם ריצו עונשי מאסר. גם שב"ס לא היו בעניין. ופתאום הגיעה הסדרה, ושב"ס ורוב הלקוחות שיתפו איתנו פעולה".

ולמה את הסכמת?
"כי יש ערך בעיניי להראות לאנשים שלא מכירים את העולם הפלילי ששום דבר הוא לא שחור ולבן, ויש אנשים שמעדו, אבל רוצים ויכולים לתקן ולחזור לחברה והחברה צריכה לקבל אותם".

היא בת 41, גרושה ואם לשניים שנולדה וגדלה בשיכון ד' בטבריה. "הייתה לי ילדות מאוד חמה", היא מספרת. "גדלנו בשכונה עם מרוקאים, אשכנזים, עיראקים וניצולי שואה. הייתה הכנסת אורחים וכולם עם כולם ביחד. עושים שבתות, דואגים אחד לשני, הערבות ההדדית מאוד זכורה לי. לא הייתה גזענות. עד שיצאתי מהשכונה בכלל לא ידעתי שיש אשכנזים ומזרחים".

ואיך גילית את זה?
"כשהגעתי לעולם המשפט. במכללה שלמדתי בה תואר ראשון ושני ראיתי אנשים שבאופן סובייקטיבי הרגשתי שהם נותנים תחושה שהם יותר חכמים ונאורים ממני. כמובן שלא ראיתי יחס שונה, אבל היה משהו בהרגשה. בתחילת הדרך הייתי מאוד נאיבית, רציתי לעבוד בסנגוריה הציבורית, כי הסנגוריה הציבורית היא המדינה שרוצה לעזור לאנשים וחשבתי שכולם טובים ושליחי ציבור שם, אבל התבדיתי. עבדתי מול מישהי שהתנהגה אליי בצורה מבזה, והרגשתי שזה על רקע גזעני כי לאשכנזים היא לא התייחסה ככה".

יש הטוענים שבית המשפט העליון הוא אליטה, את מרגישה את זה?
"לא. וגם באולמות המשפט שאנחנו עובדות בהם אין גזענות. אבל בשאלת הגיוון בבתי המשפט יש בהחלט מקום לשיפור. ברור שהייתי רוצה לראות יותר מזרחים במערכת המשפט".

למה עזבת את טבריה?
"כי לא היה לי איפה ללמוד. אין מוסדות להשכלה גבוהה בטבריה. אז עברתי לרמת גן כדי ללמוד, ושם הכרתי את בעלי ועברתי לראשון לציון. ראיתי את העיר הגדולה, וזה היה הבדל של שמיים וארץ. טבריה זה הלב, אין מה לעשות, אני אוהבת אותה, אבל אני מאוד רוצה שהיא תהיה כמו ראשון לציון וערים אחרות במרכז, והיא לא. היא לגמרי מאחור. בטבריה אין הזדמנויות ואין תעסוקה, אין מספיק תרבות ומאוד משעמם בה. כשעברתי מטבריה, הייתי נוסעת אליה בכל סוף שבוע לבלות, היום גם זה לא קיים".

אבל בטבריה יש כנרת, ובראשון לציון רק חוף ים.
"רוב החופים סגורים, גם המסעדות ובתי הקפה, בראשון לציון הכל פתוח והמסעדות ובתי הקפה נגישים לנכים ודואגים גם לבעלי חיים. למרות שעזבתי את טבריה, היא הייתה ונשארה המעוז שלי, המשפחה, החברים, החגים והשבתות. במרכז זה יותר הקריירה, פחות חברויות. לכן אני כל הזמן על הקו. רק כשהחלטתי לרוץ לראשות העיר עזבתי את המרכז וחזרתי לטבריה".

ואיך היה המעבר הפעם?
"זורם. אני הרבה על הקו. עובדת במרכז וחוזרת לעיר".

והילדים?
"יש אנשים רעים שיוצאים נגדי ונגד הילדים שלי ברשתות ואומרים שעזבתי אותם עם אבא שלהם בראשון לציון כדי להתמסר לטבריה. זה שקר ורשעות. הילדים כל הזמן איתי. לפעמים אני נוסעת בחמש בערב וחוזרת יום למחרת כדי לשלוח אותם לבית ספר. הם ילדים גדולים והעדפנו לשמור אותם מחוץ למערכת הפוליטית. היום אני יודעת שטוב עשינו מול השטנה המרושעת נגדי. אני גם לא מצליחה להבין מה הקשר בין ילדים לבין יכולתו של מועמד לנהל עיר, כי ניסו לקשור בין שני הדברים. אנשים אמרו, הילדים שלך בכלל לא גרים בטבריה, ואת באה לפה רק כדי לעשות עלינו כיסא".

את חברת ליכוד, אבל הליכוד לא עשתה הרבה לצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה.
"אני לא נציגת הליכוד אבל גדלתי בבית ליכודניקי, ואני מקווה שעם הקשרים הטובים שיש לי אוכל לסייע גם בעזרת הליכוד להביא את העיר למקום טוב יותר".

המחאה הגיעה לטבריה?
"לא. בטבריה אין הפגנות. יש לנו כל כך הרבה צרות מבית, שלאנשים אין פניות לנושאים ארציים".