הלילה (בין שבת לראשון) נפצעה באופן קשה מהמתקפה האיראנית אמינה אלחסוני, ילדה בת שבע המתגוררת בפזורה הבדואית בנגב, בכפר אלפרועה, שבגבולות המועצה האזורית אל-קסום. הילדה נפגעה קשה מאוד בראשה מרסיסים, היא הועברה לחדר ניתוח והיא מאושפזת כעת במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים סורוקה.
המטוסים כבר היו בדרך לאיראן - אבל אז הגיעה השיחה הדרמטית של ביידן
מועצה אזורית אל-קסום נמצאת בדרום, סמוך לערד. הישובים שבתחומי המועצה חלקם מוכרים כאום-בטין, א-סייד, דריג'את, מולדה, כוחילה, תארבין א-סאנע ומכחול. לצד הכפרים הללו, קיימים במועצה גם כפרים שאינם מוכרים ומוסדרים באופן רשמי, אחד מהם הוא הכפר בו מתגוררת הילדה.
לא מן הנמנע, שמרחב המועצה סופג מטחים בשל קרבתו לבסיס חיל האוויר נבטים, משם יוצאים בין השאר מטוסי ה-F-35 (אדיר) לפעולותיהם. דובר צה"ל אכן מסר כי אמש הבסיס הזה נפגע, נפלו בו כמה טילים בליסטיים, אך נגרם נזק קל בלבד.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתגוררים במועצת אל-קסום מעל 19 אלף איש. עם זאת, מנכ"לית המועצה מעריכה כי בשטח המועצה חיים בפועל כ-45 אלף איש. ביישובי המועצה חסרים אמצעי מיגון נגד טילים דוגמת מקלטים, ממ"דים או מיגוניות. חלק מהאזורים מוגדרים כ"שטחים פתוחים" ולכן לא מושמעת שם אזעקה ולא נשלחת התראה.
אמין צראיעה, גר באלסרה, יישוב לא מוכר ממערב לכסיפה במרחק שני ק"מ מבסיס נבטים, אין לו ממ"ד. אמין מתאר את הלילה: "נאלצתי בשעה 1:00 לצאת ולחפש מקום שיהיה בטוח יותר עם הילדים והמשפחה, ובגלל מספר הממדים הקטן בכסיפה, המשכתי לחורשה באזור יתיר, שם ישבנו סביב מדורה עד שעות הבוקר". אמין משתף שהיה קושי להסביר את המצב לילדים, ומה יהיה מחר ומוסיף: "לא קל להחליט באמצע הלילה ולהעיר את הילדים שאנו צריכים לצאת מהבית כי יש מלחמה וטילים".
הפגיעה בילדה בת ה-7, אינה הפעם הראשונה בה נפגעו תושבי המועצה ממתקפה מהאוויר. בשביעי באוקטובר, טיל שנורה מעזה נחת בתחומי המועצה, פגעה בארבעה מבני משפחה אחת והרגם. מדובר בארבעה ילדים, בני משפחת אלקרעאן מהישוב מולדה, בן משפחה נוסף נפצע קשה באותו אירוע.
מוסטפא אלעמור בן 33 פיזיותרפיסט, מתנדב כראש צ״חי בכפר אלסרה, הסמוך לבסיס הצבאי נבטים, לא היה אמש אדיש לסכנה: "היה לילה מתוח מאוד, ירי טילים, כשאין לנו מספיק מיגוניות. נאלצנו לעזוב את הכפר במהירה ולשהות ברהט, אצל משפחת אשתי, שגם להם אין מקלט, אבל לפחות יש מדרגות". מוסטפא מזכיר: "גם ב-07.10 חטפנו ירי טילים והיו כמה קורבנות. אנחנו צריכים בדחיפות כמה שיותר מקלטים".
בתחילת דצמבר האחרון, המועצה האזורית אל קסום הכריזה היום על השבתה של מערכת החינוך, לטענתה, בשל מחסור במיגון הולם במוסדות החינוך שבאחריותה. מרכז המידע של הכנסת שחקר את הנושא הצביע על כך, שכמחצית מבתי הספר במועצה חסרים מיגון. במועצה טענו אז, שהמדינה מתקצבת ילד במרכז הארץ בתקציב כפול ומשולש מזה לו זוכה ילד בפזורה הבדואית. לצד הטענות הללו, יש להזכיר, כי לפני כעשור התברר, שבאופן יוצא דופן המועצה אינה גובה ארנונה מהתושבים כפי שמחייב החוק. רק כ-8 שנים מאוחר יותר, בעקבות כך שהפסיקה להעביר מידע על נתוני גבייה, משרד הפנים החל לקנוס אותה.
ארגון אג׳יק - מכון הנגב, מנהל את המאבק מה-7 באוקטובר על חוסר המיגון של תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. מהמכון נמסר למעריב: "שוב הנפגעים הראשונים מטילים הם תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. הפעם ילדה בת 7 מאושפזת עם פגיעת ראש במצב קשה מאד. אחת מ-100 אלף תושבים שלא עצמו עין הלילה כי להם אין מרחב מוגן. בהישמע התרעה, משפחות שלמות ברחו מבתיהם באישון ליל להסתתר מתחת לגשרים ומעברי מים. אנחנו אומרים - חלאס. יש לשים סוף להפקרות של הכפרים בנגב, שמאז ה-7 באוקטובר ספגו חטופים והרוגים מירי טילים". בארגון קוראים לממשלה לקחת אחריות ולהבטיח את מיגונם המידי של תושבי הנגב.
עומר אלעמור בן 33 מכסיפה, הוא מנהל בארגון הנוער ״שביבת אג׳יק״. עומר מספר על הלילה ש"הייתה תחושת פחד נוראית, בעיקר עבור הילדים שלא רגילים לאזעקות. לעומר יש מקלט בבית, אבל בפזורה של כסייפה לא כולם ברי מזל כמוהו. הוא משתף: "אני לא יכול לתאר את התחושה של אלה שחיים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, ולהם אפס אמצעי מיגון".
אחמד אבו חבאק בן 35, הוא מתנדב בכיבוי אש באר שבע וראש צ״חי בישוב באר-הדאג׳, שאינו בתחומי מועצת אל-קסום, אך סובל מבעיית מיגון דומה. אחמד מודה ש"הלילה היה פחד אצל המבוגרים והילדים". בישוב שלו פתחו את המקלטים בבתי הספר, אבל זה לא היה מספיק. אחמד אומר ש"לאנשים אין מקלטים, או דבר אחר שיכול להגן עליהם מטילים או רסיסים". אחמד מאשר גם הוא, שחלק מהאנשים שחסרים מיגון הלכו להתחבא תחת גשרים של כבישים, כדי להגן על עצמם ועל ילדיהם.
חלף אבו צבייח, בן 47 גר בישוב המוסדר מכחול בתחומי מועצת אל-קסום. הוא מספר למעריב ש"ב-7/10 עברנו אירוע מאוד קשה, שני הרוגים מבני המשפחה ועד מספר פצועים, מעבר לאנשים בני המקום שנפגעו נפשית ללא טיפול רציני מצד כל גורם אחר". חלף חש ש"אתמול שוב הינו שקופים. צרחות ובכי של הילדים, מופע הטילים שהיה מעלינו - פחד אימים!".
חלף מזכיר שהישוב בו הוא גר, הוא ישוב מוכר, "אך ללא מיגונית, או מקום שאנחנו יכולים להתמגן". הוא מספר שאתמול הם ישנו בגשרים (אותם מעברי המים מתחת לכבישים) של כביש 31. חלף מסביר: "חלקנו, מי שיש לו רכב, נסע לכסיפה - ישוב ליד מקלטים ומי שאין לו, הלך ברגל". חלף אומר ששיירות של האנשים שהלכו ברגל הזכיר לו מראות אחרים מרים ומיידע כי אין להם אפשרות לבנות מקלטים.