עיתון ה"פייננשל טיימס" הבריטי חשף היום (שני) לאור מותו של ראיסי ושר החוץ והמינויים החדשים, את מבנה הכוח המורכב, הרב שכבתי והסבוך של המשטר האיראני. עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, מצטייר כאוטוריטה הראשית והבכירה ביותר בקבלת ההחלטות בדבר מדיניות הפנים והחוץ של איראן, כשהוא מכותר ב-88 אנשי דת שיעיים בעלי השפעה כמעט לא מורגשת.
בין התקיפה להתרסקות: מותו של ראיסי חושף את מה שאיראן ניסתה להסתיר
"אם המלחמה תימשך, לא יישאר שום דבר מישראל": זה שר החוץ החדש של איראן
ב-CNBC דווח כי חלק מהאנליסטים מצפים להמשכיות, תוך שהם גם מציינים שזה יכול גם להוות פתח להתחזקות פוליטית יותר של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). ראיסי, שנבחר בקיץ 2021 על רקע אחוז ההצבעה הנמוך ביותר אי פעם לבחירות לאומיות באיראן, היה איש ימין קשוח שנתפס כיורש פוטנציאלי למנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית, אייתוללה חמינאי, בן 85. מותו מניע כעת תהליך ירושה שנקבע מראש, שמסמיך את סגן הנשיא הנוכחי, מוחמד מוכבר, לתפוס את הנשיאות הזמנית ולקיים בחירות בתוך 50 הימים הקרובים.
″מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות הוא באמת מאבק כוחות בין משמרות המהפכה מצד אחד עם פלגים שמרנים אחרים”, אמר נאדר איתיים, עורך מפרץ המזרח התיכון ב-Argus Media, ל-CNBC. "הנשיאות הזמנית הזו עומדת אולי לסלול את הדרך לשליטה רבה עוד יותר של משמרות המהפכה על מדיניות", הסביר.
חמינאי נחשב לדמות מפתח מרכזית אשר סייעה להאדרת כוחות המהפכה האיראניים, עד כדי הפיכתם למוסד הגדול ביותר של איראן כשמפקדי המשמר משמרים בנאמנות את האידיאולוגיה שלו. הוא מקשיב לעצותיהם ומאפשר את חדירת השפעתם לתחומי החוץ, הכלכלה, התרבות, החברה ופוליטיקת הפנים, תוך פיתוח כוחות פרוקסי בלבנון, סוריה, עיראק ותימן. עם זאת, משמרות המהפכה האיראניים עליהם חמינאי שולט, מתכוננים לרשת אותו, בעודו מגרד את אמצע העשור התשיעי לחייו, ולעצב את המשטר הנוכחי בקשיחות ובנוקשות על פי ראות עינם.
ועדיין הוא מציג ארשת קשוחה כשהוא מצהיר כי העולם המוסלמי צריך להיות עצמאי במאבקו לצדק, וממשיך לדגול בתכנית הגרעין האיראנית שמשמשת לדבריו למטרות שלום בלבד תוך שהוא מצטט טקסטים דתיים. לצד זאת, המנהיג האיראני ממשיך בתשומת לב אדוקה לפעול על פי מורשתו של קודמו, רוחאללה חומייני, לפיה הישרדות המשטר מתעלה אף על עקרונות הליבה של האיסלאם.
הוא גם הספיק להיות מוכר בתור דמות שלוקחת סיכונים, כאשר אישר מתקפת טילים על בסיס אמריקאי בעיראק שפגעה ביותר מ-100 חיילים, כתגובה לחיסול ב-2020 של מי שהיה מפקד משמרות המהפכה המועדף עליו, קאסם סולימאני.
כך השיב גם כאשר עלה החשד לתקיפה הישראלית על הקונסוליה האיראנית בסוריה בתחילתו של חודש אפריל, שהסתיים באישור תקיפה איראנית על ישראל של יותר מ-300 טילים ומזל"טים.
חמינאי בנה ובונה לעצמו קלסתרון של אדם הפועל ומגיב במעשים, ולא נגרר למילים. כך הסתמן לא פעם בתגובות איראניות שמושתקות. כשהוא כן מחליט לפתוח את פיו, הוא עושה זאת בנאומים ארוכים בה הוא משבח את איראן וקורא להפיכתה למעצמה אזורית בולטת. כל זאת בכריזמה חפת גיל, כשמקל ההליכה שלו מונח בצד כדי להציג חזות פיזית בריאה.
המנהיג המתוחכם ביקש כמעט לכל אורך 35 שנות כהונתו לערער את ארה"ב וישראל מבלי להפעיל עליהן מלחמה גלויה. טקטיקה זו נראתה בפועל בין היתר כאשר חיזבאללה ירתה טילים מעל הגבול עם ישראל, אך נמנעה מעימות כולל.
אנשי הדת, כאמור, מהווים מספר דל במספרם שאף ממשיך לרדת, ואינם בעלי השפעה דרמטית כלל וכלל במדיניותו של חמינאי. הם מרוכזים בעיקר באכיפת נושאים חברתיים, כמו הגבלות על מוזיקה ואיסור על אלכוהול.
במישור הכלכלי איראן נשענת על הכנסותיה מהנפט. המגזר הפרטי מושתק ומודח כדי למנוע מעסקים השפעת יתר או תמיכה בשינוי פוליטי. גם כאן, מי שאחראי על הנושא הכלכלי הוא משטר משמרות המהפכה שהקים רשתות משלו לניהול מסחר ותעשייה, עליהן אמונים עסקנים ספציפיים. החברות הפרטיות שכן קיימות, בעיקר בתחום המזון, נוטות להיות קטנות בהיקפן.
רפורמות כלכליות ופוליטיות, כפי שניתן לשער, הן מחוץ לתחום. שכנועים רבים מצד ליברלים ואנשים השייכים לגוש המרכז הפוליטי באיראן להביא לרפורמות, כשלו וזכו להתנגדות לאור תמיכתן בארה"ב ובישראל, שנחשבות לגורמים המסוכנים ביותר במערב על פי משנתו של המנהיג העליון. חמינאי הרבה לומר שהוא זה שיתקן את הצרות הכלכליות של איראן, וזאת מבלי להסתמך על המערב. המתנגדים פתוחים לשותפויות עם רוסיה וסין, שהביעו את תנחומן על מותו של נשיא איראן ראיסי, והראשונה שבהן אף הוציאה הצהרה מיוחדת לכך.
יהיה מעניין כיצד מוחמד מוחבר, היורש הצפוי של ראיסי, ועלי באגרי-קאני המחליף את שר החוץ, יתמודדו עם גישתו של חמינאי ההודפת את ארה"ב, אך מאידך נשענת על קיום שיחות בעקיפין איתה.