על רקע הביקורת הגוברת והקפאת המהלך בעקבות המתיחות בצפון, יו"ר הימין הממלכתי גדעון סער, הודיע הערב (שבת) כי הוא מוותר על תפקיד שר הביטחון.
"לפני כשבוע הסכמתי לקחת על עצמי את האחריות הכבדה ביותר ובתנאים הקשים ביותר", כתב. "עשיתי זאת על יסוד היכרות עמוקה עם אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל ומלחמתה ועל בסיס ההשקפות הברורות שהצגתי בקבינט הבטחוני, בועדת החוץ והבטחון של הכנסת ובפני הציבור לגבי הדרך הנכונה לנהל את המלחמה בחזיתות השונות ולהשיג את יעדיה. הייתי ועודני משוכנע ביכולתי למלא בהצלחה את תפקיד שר הבטחון, כפי שהצטיינתי בכל תפקידי המיניסטריאליים".
"ואולם, לנוכח ההתפתחויות האחרונות בגבול הצפוני והשלכותיהן החלטתי להודיע לראש הממשלה שבמצב שנוצר אני מוותר על הצעתו לתפקיד שר הבטחון. איני רוצה שדעתם של מי שנושאים בנטל ניהול המערכה בעת הזאת תוסח בשל מועמדות למשך זמן בלתי מוגדר. אין זה נכון שלצד שר הבטחון המכהן יהיה שר בטחון ״על המדף״, וגם זאת למשך זמן בלתי מוגדר. כפי שנוכחנו בשבוע החולף - זמן לא מוגדר זה נוצל וינוצל לקמפיין הסתה ודה לגיטימציה חסר מעצורים וזאת באין אפשרות מעשית להשיב לו, בנסיבות".
נתניהו מגיש נקמה קרה לגדעון סער באולפן שישי | מיקי לוין
במקביל, הודיעו ראשי האופוזיציה הערב שייפגשו ללא גדעון סער. עתידים להיפגש: יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, בני גנץ וגדי אייזנקוט.
גורמים בכירים בליכוד ל"מעריב" בתגובה להודעת סער: "גדעון סער עדיין נשאר במצב חזק, מכיוון שהוא היחיד שמסוגל לתת ביטחון לממשלה הזאת. ברור שקשה יהיה לאנשי האופוזיציה בראשות יאיר לפיד לבקש מסער להצטרף אליהם אחרי המתקפה הברוטלית שלהם עליו (אגב, מדובר באותם אנשים שבעצמם בשלב כזה או אחר שקלו הצטרפות לממשלה הזאת)".
עוד מסרו גורמים בליכוד ל"מעריב": "גדעון סער וזאב אלקין, שני פוליטיקאים בין הכי מנוסים במערכת - הם היחידים שיכולים להבטיח ממשלת ימין יציבה שתחזיק מעמד עד נובמבר 2026, שתיתן מספיק זמן לממשלה לעשות דברים למען הציבור וכן לבצע פעולות שיקום. כל מי שמבין בפוליטיקה, מבין שסער עשה צעד נכון, שמצד אחד מפחית את הלחץ הציבורי עליו , ומצד שני - מותיר אותו בעמדת מפתח שיכולה לקבוע את משך הכהונה של הממשלה".
גורמים בממשלה: "מקווים שסער וחבריו יצטרפו לקואליציה ויחזקו אותה. למיטב הבנתנו, מדובר רק בוויתור על תיק הביטחון".
כזכור, בשבוע האחרון התקיים שיח ער סביב הסכם שנחתם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין גדעון סער לפיו ייכנס סער לתפקיד שר הביטחון ויצטרף לקואליציה, בעוד ששר הביטחון הנוכחי, יואב גלנט, יפוטר. התכנית הוקפאה עקב ההתפתחויות הדרמטיות בחזית הצפונית ביחס למתקפת הביפרים בלבנון.
בתוך כך, ביקורת קשה הוחלפה בין גדעון סער לבין יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. לפיד אמר בכנס הצדק החברתי לשיקום ישראל: "אריה דרעי מסוגל באמצע מלחמה, לנסות להחליף שר ביטחון, להוציא מקצוען ביטחון מנוסה כמו יואב גלנט, ולהחליף אותו בשר בטחון שאין לו שום ניסיון בתחום, זה אומר שהפוליטיקה שלנו איבדה את השפיות".
גדעון סער, מצידו, לא נשאר חייב וחשף שיאיר לפיד הציע לו את תפקיד שר הביטחון בממשלת בנט-לפיד. בנוסף, כתב סער: "שמעתי שזה שנושא בתואר יושב ראש האופוזיציה מדבר על ניסיון ביטחוני. אגב, הוא תמיד מספר על עצמו שהוא יושב עשור בקבינטים ביטחוניים. האמת? הוא ישב בשתיים בלבד - שלוש שנים במצטבר. אני השתתפתי בחמישה קבינטים ביטחוניים במשך שנות דור, שלושה מהם כשר".
דבריו המלאים של גדעון סער
"הדרך המדינית והבטחונית שהצגתי בפני הציבור במשך למעלה מעשרים שנה הוכחה כנכונה ומדוייקת, בניגוד לכל הכושלים והמכשילים. לצד נחישות ותבונה בניהול המערכה - היום נדרשת לישראל תפיסת בטחון עדכנית. כך גם בניית צה״ל כצבא לקראת אתגרי העתיד לאחר שנים שבהן חלק ניכר ממערכותיו נוון או הושחת.
"לדעתי אסור שמי שיכהן בתפקיד יהיה איש המימסד הביטחוני, הנגוע בקונספציות שקרסו, בתפיסות מערכתיות שכשלו ובמחויבויות ובחשבונות מערכתיים. שר ביטחון אינו רמטכ״ל-על. במסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השניה נקבע, כי יש יתרונות ממשיים לכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הבטחון.
"בלשון הועדה: ״הוא עשוי לחזק את הסמכות המנחה והמפקחת ולהדגיש את העובדה שפיקוח אזרחי אינו ניהול של הצבא״. שר הבטחון אינו צריך להיות יוצא צבא או יוצא מערכת הבטחון. הוא צריך להיות בעל ידע עמוק בסוגיות מדיניות-ביטחוניות ובעל נסיון כחבר ממשלה. כפי שעמדה על כך הועדה סוגיית הסתמכות היתר על המלצות הצבא היתה (ועודנה) בעיה מוכרת בישראל משך שנים ארוכות.
"נסיון כזה יש לי. הבנה כזאת יש לי. רכשתי אותם, בין היתר, ב-5 קבינטים ביטחוניים בהם השתתפתי (3 כשר ו-2 כמזכיר הממשלה, שהוא גם מזכיר הקבינט הביטחוני). בשנים נוספות של חברות בועדת החוץ והבטחון של הכנסת ובועדת המשנה שלה למודיעין ושרותים חשאיים (כולל כיום). גם כשהייתי בפסק זמן מהחיים הציבוריים עשיתי חלק מזמני כעמית בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי. למעשה כל חיי הבוגרים עסקתי בסוגיות הבטחון הלאומי של ישראל ולמדתי אותן.
"בואו ניזכר: מי היו שרי הבטחון הגדולים שלנו? כמעט כולם אזרחים בעלתי תפיסה אסטרטגית והבנה עמוקה של אתגרי הבטחון הלאומי. מאידך, בתקופת שרי בטחון יוצאי הצבא ארעו המחדלים הביטחוניים והאסטרטגיים הגדולים ביותר. האזרח דוד בן-גוריון, לא אף גנרל, הוא שעיצב את תפיסת הבטחון של ישראל בשנים שבהן החזיק (בנוסף לראשות הממשלה) בתיק הבטחון.
"איני בטוח אם הכור הגרעיני בעיראק היה מושמד אם איש הממסד הביטחוני היה מכהן בתפקיד שר הבטחון ב-7 ביוני 1981. לאחר התפטרות עייזר וייצמן (שהתנגד לתקיפה) במאי 1980 - החזיק אז למזלנו ראש הממשלה מנחם בגין גם בתיק הבטחון. אגב: גם הרמטכ״ל לשעבר יגאל ידין, שהיה סגן ראש הממשלה בממשלת בגין הראשונה, התנגד לתקיפה הנועזת. כך גם המימשל האמריקני.
"האזרח משה ארנס מונה לשר הבטחון בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה לאחר הדחת אריאל שרון מהתפקיד בעקבות מסקנות ועדת כהאן.
לא היה לארנס, כשמונה, נסיון מיניסטריאלי או קבינטי כלשהו. גם נסיון צבאי לא היה לו. לפני כן הוא כהן כיושב ראש ועדת החוץ והבטחון של הכנסת וכשגריר ישראל בוושינגטון. ארנס היה משרי הבטחון הטובים של ישראל. חבל שישראל לא פעלה לפי תבונתו האסטרטגית (גם כשלא היה שר בטחון) למשל בסוגיית פרוייקט ״הלביא״, שהיתה עילת התפטרותו מממשלת האחדות.
"האזרח שמעון פרס מונה לשר הבטחון מיד לאחר הטראומה של מלחמת יום הכיפורים והוא זה שעסק בשיקום הצבא. הוא היה אז נץ ביטחוני. למזלנו התקבלה עצתו לצאת ל״מבצע יונתן״ במקום לנהל מו״מ עם המחבלים שחטפו את מטוס ״איר פראנס״.
"האסונות הצבאיים והאסטרטגיים הגדולים בתולדות מדינת ישראל התרחשו בתקופת שרי בטחון יוצאי צה״ל: טבח ה-7 באוקטובר. מלחמת יום הכיפורים. הנסיגות החד-צדדיות המופקרות מעזה ומלבנון. הסכמי אוסלו. ארועים שהביאו לשפך הדם הגדול ביותר בתולדות ישראל.
"ואולם, לנוכח ההתפתחויות האחרונות בגבול הצפוני והשלכותיהן החלטתי להודיע לראש הממשלה שבמצב שנוצר אני מוותר על הצעתו לתפקיד שר הבטחון. איני רוצה שדעתם של מי שנושאים בנטל ניהול המערכה בעת הזאת תוסח בשל מועמדות למשך זמן בלתי מוגדר. אין זה נכון שלצד שר הבטחון המכהן יהיה שר בטחון ״על המדף״, וגם זאת למשך זמן בלתי מוגדר. כפי שנוכחנו בשבוע החולף - זמן לא מוגדר זה נוצל וינוצל לקמפיין הסתה ודה לגיטימציה חסר מעצורים וזאת באין אפשרות מעשית להשיב לו, בנסיבות.
"אמשיך לפעול למען קידום תפיסה של הכרעה, במקום התשה ושחיקה, בכל הגזרות. זה מה שישראל צריכה. אני מקווה שמה שהתחיל בימים האחרונים ממש - יעלה קומה נוספת לרמת פגיעה ביכולות אסטרטגיות של החיזבאללה. אני מייחל לנצחון עם ישראל במערכה הכבדה. אני מאמין בלוחמינו שבעורקיהם זורם דם המכבים. אני מתפלל להחזרת החטופים כולם לחיק משפחותיהם, להחלמת הפצועים בגוף ובנפש ולהחזרת המפונים לבתיהם. תמיד אחזק את ישראל. אף פעם לא אהיה בין מחלישיה. ונצח ישראל לא ישקר".