"חטא שלא ייסלח": האזהרה הדרמטית של גולדה מאיר נחשפת

לראשונה בקולה, מתוך דיון קבינט סגור - במלאות 51 שנים למלחמת יום הכיפורים, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חשף היום (חמישי) הקלטה נדירה של ראש הממשלה גולדה מאיר ז״ל.

ראש הממשלה גולדה מאיר: "מה בארץ, מה העם? אמרתי: זה עם עצוב. אחרי מלחמה אצלנו כל חלל זה לא רק עניין של עצבות למשפחה הקרובה, זה עם עצוב אבל עם נכון ויודע מה לפניו. הלוואי ויכולנו להגיד שזו המלחמה האחרונה, וכן אני רואה את העם שלנו למרות מה שהתרחש פה. ביסודו של דבר זה עם עצוב, עם גדול, עם חזק, אמנם קטן אבל חזק".

הקרב על לבנון: ארה"ב פותחת במתקפה דיפלומטית חסרת תקדים
תיבת פנדורה הגרעינית: השלכות בלתי צפויות של תקיפה ישראלית באיראן

"הרבה דברים יסלחו לנו", המשיכה מאיר. "הדבר היחיד הוא חולשה, ברגע שאנחנו נהיה רשומים כחלשים - זה נגמר. זה חטא שלא ייסלח. הלוא שומעים בפנטגון וכל מיני מקומות.. הרי זה צה"ל! זה לא סתם צבא".

"אני לא מקבלת את הפורמולה שאנו חיים, במצב לפני המלחמה, של לא שלום ולא מלחמה. כל זמן שאין שלום - יש מלחמה. ומלחמה יכולה להתבטא בכל רגע. לא פעם אמרתי באסיפות שזה יכול להיות כעבור שעה", הוסיפה.

לאחר מכן אמרה: "אני לא חושבת שאנו יכולים לבוא לחיילים, להגיד להם חודש, חודשיים, 6 חודשים, שנה. אני יודעת שיש בעלי משפחה, יש עצמאיים. יש סטודנטים שבצדק רוצים לחזור לאוניברסיטאות.... אין ברירה. אני יודעת מה פרוש הדבר אותו המספר הגדול של אנשים שעכשיו בחזית. והחיים בארץ לא יוכלו להמשך..... אבל אי אפשר גם מלחמה וגם חיים רגילים וגם עמידה, וכל זה מוכרח באיזה שהוא מקום להצטרף יחד".

"והעם צריך לדעת, זו תפקידה של הממשלה", המשיכה. "להגיד לעם דברים ברורים. אנו צריכים לראות את עצמנו מגויסים לזמן, איני יודעת כמה. אבל זה לא עניין של ימים. אמר לי אחד משניים שבאו מדמשק, כאשר הם נסעו לשם ואיתם מזכ"ל של האו"ם, גם כן לנהל משא ומתן עם הסורים על עניין שבויים. אז כאשר הם חזרו, אומר לי אחד: 'אל תצטטי אותי, אבל יודעים שהאנשים האלה בשבילכם הם ציפור הנפש. והם מנצלים את זה'. אז מה, אז אנחנו נפסיק לדאוג לאנשים?", הוסיפה בפליאה.

שר הביטחון משה דיין: "פעם סמכנו על זה שלנו יש כוח הרתעה לגבי הערבים. ההנחה שלי, שהם לא יתחילו במלחמה כללית, לא לגבי תאריך מסוים – התבססה על זה שהערבים יודעים והרוסים אומרים להם וכל העולם אומר להם שאם יתחילו במלחמה הם יפסידו. אז למה הם צריכים את זה? זה באופן הפשוט ביותר והפשטני ביותר, אבל זו הייתה אידאולוגיה".

"אנחנו חושבים, הם חושבים, כל העולם חושב שהם יפסידו במלחמה - אז למה יתחילו בה? אני חושש מאד מקונספציה אצלנו, שאנחנו נהיה הגוף המורתע, שאנחנו נחשוש מהתמודדות עם הערבים ונכנס לפסיכוזה של הרתעה הפוכה", הוסיףף

הרמטכ"ל דוד אלעזר: "אינני מזלזל באבדות, כי אבדות הן מחיר כבד מאוד לעם ישראל בכל מספר, ואובדן פיקוד כפי שאיבדנו במלחמה הזאת הוא פגיעה גדולה בכוחו של צה"ל. ואני מעז לומר שצה"ל יעמוד במלוא כוחו. צה"ל עומד כבר בכוח דומה למה שהיה לו, והוא יעמוד במלוא כוחו בסדר גודל של חודשים. זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא אותם מפקדים, כי מפקדים שנפלו-הם נפלו, אבל במלחמה הזאת גדל דור של מפקדים צעירים. כל זמן שלערבים הולך טוב - לא תהיה הפסקת אש. ואנחנו חייבים להגיע למצב שבו נוכל להביא אותם לידי הפסקת אש".

אלוף שמואל ("גורדיש") גונן (מפקד פיקוד הדרום): "אני רוצה לומר: אני חושב שדור, החולשה הגדולה ביותר שהוא יכול לגלות, זה כשהוא מנסה לפתור בעיות לאומיות בקנה מידה כזה לטובת דור אחד ולטובת זה מקריב את הדורות הבאים. אם אנחנו נעשה צעדים של ויתור, שלדעתי אין הכרח, וכאן אני מזדהה עם אריק, נעשה צעדים של ויתור להקל עלינו את הלחץ, אפילו לכמה שנים, ונקריב את העתיד - אנחנו נגלה חולשה, שאחרי כך לא נוכל לתקן את הדבר".

אלוף ישראל ("טליק") טל ( סגן הרמטכ"ל): "המדינה יצאה פצועה מהמלחמה הזו, בכל המובנים, ובמובן הזה גם העם פצוע, ולזה אני לא קורא, לא שאננות ולא שהעם לא מודע למצב. מבחינה חברתית עבר זעזוע, מבחינה כלכלית - זעזוע, מבחינה מדינית - זעזוע, מבחינת אמון בהנהגה - זעזוע. זו לא שאננות, ולזה אי אפשר להגיד שהעם שווה נפש או לא נערך".

"משום בחינה, אין לצה"ל סיכוי להיות בעוצמה הפוטנציאלית שהייתה לו לפני שפרצה המלחמה, בתקופה שהיא יותר מהר משנה", הוסיף. "לפחות שנה ייקח עד שצה"ל יהיה בעוצמה שהייתה לו. גם אם יהיו קצת יותר מטוסים במשך השנה, ואולי יהיו גם יותר טנקים, או לא אולי, אני מקווה שיהיו יותר טנקים, גם אז זה לא אומר שהצבא יהיה יותר חזק. דווקא מכיוון שבנסיבות כאלה התרחשה המלחמה הזאת, באמת הוכחה עוצמתו של צהל, והעליונות הצבאית של צהל".

לאחר מכן אמר: "אני לא מקבל את ההערה ששמענו שהחיים בעם הם חיי שאננות כאילו שהכול עבר והכול נגמר. בפירוש לא נכון. כמעט שאיני זוכר תקופה כזאת בתולדות מדינת ישראל, שהעם יהיה כל כך מודאג, כל כך מודע למצב הקריטי, ולפרשת הדרכים שמדינת ישראל הגיעה אליה, וכל כך גם מוכן לשאת בעול ובקורבנות. כך שאני לא חושב שבעניין הזה משהו לא בסדר".

אלוף בנימין תלם (מפקד חיל הים): "אני מסתובב בתל אביב די הרבה, זה שאחרי זמן כל כך קצר אחרי המלחמה... יש פה הרגשה שהכל נגמר והחיים פחות או יותר חוזרים למסלולם אף על פי שאנחנו מחזיקים בקווים קרוב ל-200 אלף חיילים". אלוף משה פלד (מפקד אוגדה 146): "יש הרגשה כללית שגורלנו כבר לא בידינו. ואנחנו מיטלטלים, אנחנו לא נוהגים את הספינה של עצמנו".

אלוף הרצל שפיר (ר' אגף כוח האדם) בנוגע לתהליך קבלת השבויים בחזרה מהשבי: "אולי כמה מילים מה אנחנו עושים עם הנוער שחוזר: אחת הבעיות שלנו שאנחנו לא יודעים מי חוזר כי לא מעבירים שמות. אנחנו הכנו טפסים מיוחדים שתוך כדי טיסה ממלאים אותם, כשהם יורדים מקבלים אותם, מכניסים אותם לבח"א 27 ושם זה מאורגן בקבוצות. ראשית, הם מקבלים חוברת "ברוכים השבים".

"הם לא יודעים, אף אחד מהם, מה התחולל מאז שהם נשבו, זה נותן להם אינפורמציה ראשונה. רוחצים אותם, מקבלים ביגוד מלא, מקבלים מיד דסקיות זיהוי שיש במקום. הם נפגשים עם נציג החיל או הסמכות, עוברים בדיקה רפואית ועוברים מיד בדיקה של תחקור על שבויים אחרים וחללים".

"הכנו גם מספר אלבומים שבהם כל אחד מהם מתבקש לזהות את עצמו מהתמונות שלו בשבי ולהסתכל ימינה ושמאלה ולהצביע על אחרים, ועל ידי זה אנחנו מנסים לסגור בצורה של תשבץ את כל אלה שהיו בשבי המצרי ועוד הם נמצאים שם, זה תהליך של בערך שלוש שעות עד שהם מתרחצים", הוסיף לסיום.