היסטוריה קטנה נרשמה במדינת ישראל, כאשר בפעם הראשונה, ראש ממשלה מכהן התייצב בבית המשפט לתחילת עדות - במשפט פלילי שמתנהל מולו. לשלב הזה קוראים בשפה המשפטית "פרשת ההגנה" ובמקרה של בנימין נתניהו זה לחלוטין עומד להפוך ל-ONE MAN SHOW. מופע של איש אחד, שכבר הוכיח ביום העדות הראשון שלו שהוא מתכוון ללכת על כל הקופה.
אחרי שנים ארוכות של חקירות ודיונים בבית המשפט, נתניהו מנצל את השלב החדש בתביעה נגדו על מנת למכור את הנרטיב שלו, וחמש השעות אמש לא לגמרי היו מכוונות לשלושת השופטים שבסוף יכריעו את גורלו, אלא לקהל תומכיו ומעריציו. נתניהו גולל במשך שעות את הרקע וההיסטוריה שלו, סיפורים על משפחתו, ימיו כדיפלומט וגם כמה אנקדוטות משירותו הצבאי. לפרקים זה הרגיש כמו הרצאת קידום של "ביבי" - הספר האוטוביוגרפי שפורסם לפני שנתיים - ופחות דיון משפטי שמאשים אותו בשחיתות קשה.
למרות עקרון הפרדת הרשויות והעובדה שמדובר במרחב של הרשות השופטת, נתניהו כמו נתניהו הפך את אולם בית המשפט בתל אביב לבמה שלו, כאילו הוא נואם מהלשכה שלו או מעל בימת הכנסת. מגובה בלהקת המעודדים של חברי הליכוד, מתוגברים בכמה אנשי עוצמה יהודית, נתניהו הרגיש בבית, הרשה לעצמו להתבדח ולהגיב לחלק מהשאלות שהציג עורך דינו עמית חדד בציניות, עדי כדי שהוא התבקש לציין לפרוטקול שזה אכן כך, ולא יחשבו בעתיד שהיה רציני באותן אמירות.
נתניהו אמר בפתח דבריו "חיכיתי 8 שנים לרגע הזה לומר את האמת" והוא אכן היה נראה נחוש להילחם על כך. עם זאת, בהתבסס על יום הדיונים הראשון התחושה נותרה שלצד ההתמודדות מול העובדות המשפטיות, ראש הממשלה שם במוקד דבריו את המאבק על הנרטיב הציבורי. הרדיפה, האכיפה הבררנית, ההתייצבות שלו כגיבור מחנה הימין נגד כמעט כל העולם. נתניהו וסנגוריו באמת מאמינים שהוא יזוכה בסופו של דבר, אבל לא פחות מכך הם שמים דגש כבר כעת על קיבוע התדמית שלו: לא ראש ממשלה שמואשם בפלילים - אלא מנהיג פוליטי שמופלל לשווא. ובהצגה הזו נתניהו יסחט את הלימון עד הטיפה האחרונה.