בזמן שהאופוזיציה מזכירה לו את העבר - נתניהו כבר עמוק בעתיד

כמו כל פעם שראש הממשלה בנימין נתניהו מתייצב על דוכן הנאומים במליאת הכנסת לדיון "40 חתימות" אותו יוזמת האופוזיציה, האירוע הופך מהר מאוד למופע תקשורתי שבו כותרת הדיון לא באמת חשובה, אלא העובדה שיש לשני הצדדים - נתניהו וראש האופוזיציה - מקום להתעמת זה עם זה ולצבור נקודות בקרב התומכים. המהות פחות חשובה, העיקר שיש מצלמות שמתעדות.

אבל במה כל אחד מהם בוחר להתמקד, ומה הנרטיב שהוא מנסה לבסס בדעת הקהל? כשבוחנים על ראש הממשלה וראש האופוזיציה ברור מאוד לאן כל אחד מהם מכוון את הקמפיין שלו.

נתניהו אמנם יצא ידי חובה כשביטא הזדהות עם כאב משפחות החטופים בפתח דבריו אלא שאת עיקר נאומו ראש הממשלה הקדיש לעתיד ועל החזון שהוא פועל להביא לאור המהלכים הדרמטיים מהשנה החולפת: שינוי פני המזרח התיכון, חיזוק ההרתעה הישראלית, הרחבת הסכמי השלום ואפילו על הכלכלה המשתקמת. נדמה שנתניהו רואה את השפל של השבעה באוקטובר בתור "באג" בשלטונו, אמנם נקודה כואבת אבל לא כזו שאמורה להפריע לו להמשיך להנהיג את המדינה. בעיניים שלו העתיד מזהיר ורק הוא יוכל להצעיד את ישראל למקום טוב יותר.

אלא שמנגד עומדת האופוזיציה ובראשם יו"ר יש עתיד יאיר לפיד ולא מאפשרת למציאות הוורודה של נתניהו לתעתע את העובדות. כי בתפיסת העולם שלפיד מייצג מחדל השבת השחורה אינה אירוע נקודתי שקראה במשמרת של הממשלה הנוכחית אלא מהות הבעיה של נתניהו ולכן אין מה לדבר על העתיד, כל עוד הוא וממשלתו בשלטון. לפיד שיתף מה שלכאורה ראה כשפגש את נתניהו ב-7 באוקטובר ואמר: "אני הייתי שם וראיתי אותך. מפאת כבודך לא אספר איך נראית בשבעה באוקטובר". 

בזמן שנתניהו משבח את ההישגים וצובע את המזרח התיכון בצבעים של שלום וביטחון, באופוזיציה שבים ומזכירים לו את המציאות של 100 חטופים וחטופות, מצב כלכלי מורכב, חוק גיוס שמערער את המדינה ושסע חברתי שלא מצליח להתרפא. בסופו של דבר, יותר משזה היה דיון ענייני על סוגיית יוקר המחייה ותקציב המדינה, נתניהו ולפיד פנו כל אחד פנימה לבייס וביקשו למבצר את המעמד שלהם.

האמת היא שראש הממשלה נראה אופטימי מתמיד לאור ההצלחות הצבאיות, הרחבת הקואליציה ושלטון טראמפ שנמצא מעבר לאופק. נאום כמו של לפיד ודומיו הוא לא פחות ממטרד, כמו זבוב מציק בדרך לאותו "ניצחון מוחלט". אלא שגם אם הוא יתעלם, לא מעט מוקשים מצטברים במעלה הדרך - מבית ומחוץ. בזמן שנתניהו מתמקד בעתיד שהוא מייעד למדינת ישראל, יש מי שימשיך להזכיר לו את העבר המדמם שקרתה במשמרת שלו.