יום אחרי ההלווייה של שירי, אריאל וכפיר ביבס, יפעת זיילר, בת דודתה של שירי ביבס, פרסמה היום (חמישי) פוסט בהקדשה לשירי בפייסבוק, בו היא גם העבירה ביקורת קשה כלפי הדרג המדיני.

כך היא כתבה: "עכשיו תנוחי אהובה. עכשיו תנוחי. רציתי לכתוב לך אתמול כמו כולם, אבל לא הצלחתי. אני קוראת איך כולם נפרדים ממך ברשתות, בטלוויזיה. אתמול ליוו אותך ואת אריאל וכפיר מאות אלפים בדרכך האחרונה. כולם מכירים אותך שירי, כולם אוהבים אותך, כולם רואים אותך. ועם כל זה, אתמול לרגע אחד, ברגע בו עבר הארון מולי, נפרדתי משירי שלי. הבת דודה הקטנה שלי, זו שחיכיתי שתחזור ואוכל לחבק אותה ולהגיד לה 'אני אוהבת אותך את יודעת?'.

"אני מקווה שאת יודעת כמה אני אוהבת אותך, אני ממש מקווה, לא אמרתי לך מספיק שעוד היתה לי הזדמנות. היינו ארבעה בני דודים, זה הכל. אני ודנה הגדולות ואת ורועי הקטנטנים, נותרנו שלושה. החור שנוצר בלכתך לעולם לא יתמלא מחדש, תמיד תהיי חסרה לנו. יש לי סיוט שחוזר על עצמו בשנה האחרונה. אני מתעוררת ב-6 באוקטובר עם הבנה מלאה מה עתיד לקרות בוקר אחרי. אני נכנסת בסערה לרכב ונוסעת בפראות כל הדרך לקיבוץ ורצה מיד לבית של הדודים. את שם איתם עם אריאל וכפיר, אבא ואמא יושבים על הספה בסלון, מולם קיר תמונות הנכדים הענקי ולא ערימת אפר כמו היום. אני מתחננת שתבואו איתי, תכנסו לרכב וניסע משם.

"את אומרת לי 'יפעתי, את מבהילה את ההורים. הכל בסדר, שום דבר לא יכול לקרות, ישמרו עלינו". אני נסערת ובוכה, רצה בשבילי הקיבוץ, רואה את כולם. את כל הפרצופים שלמדתי להכיר השנה מהסיפורים והיום נחים מנוחת עולמים בבית העלמין של הקיבוץ אחרי שנרצחו בשבי.
הסיוט תמיד נגמר באיבחה אחת. גם בחלום שלי לא הצלחתי להציל אותכם. ולצערי גם לא במציאות. ניסיתי שירי, באמת שניסיתי. תסלחי לי.
כולם מבקשים סליחה, מאיתנו, ממכם.

"קראתי היום ציטוט, לא אציין של מי, ששואל למה כולם מתנצלים ומחזיקים שלטים של סליחה? הרי המחבלים הרגו אתכם, לא אנחנו. לאותו אדם ומי שמחזיק בעמדתו אענה שגם ביתי בת ה-3 יודעת לבקש סליחה אם רואה שמישהו נפגע ממנה גם אם אינה מרגישה אשמה. מין הבנה בסיסית כזו כי יש לב טוב. ואוסיף, כולם יודעים היום שיכולנו להציל אותם קודם. כולם חשים חובה כי זו הערבות ההדדית שכל כך מייצגת אותנו, את העם שלנו. אני מקווה שנדע לתעל את האחדות הזו עכשיו ולהחזיר את כולם, לכבודך שירי, לזיכרך, עד החטוף האחרון.

"לא כולם יתנצלו, שירי. אלה ששילמו מליונים במשך שנים עבור שקט, בזמן שידעו שחמאס מתחזק, אלה שהעלימו עין, אלה שלא הקשיבו לקולה של חיילת שהתריעה, אלו שעכשיו מתחמקים מלקיחת אחריות על הטעויות שלהם. הם לעולם לא יבקשו סליחה. אני מבטיחה לך שירי, מבטיחה לכם כפיר ואריאל, שזו תהיה משימת חיי - לראות אותם נושאים באחריות ומשלמים את מחיר ההפקרה שלכם. נעשה שיהיה פה יותר טוב.

"אני אוהבת אותך ומבטיחה לעטוף את דנה עד שימאס לה ממני. השמש תזרח מחר, שלנו שקעה לנצח. עכשיו תנוחי אהובה שלי. עכשיו תנוחי. חזרתם הביתה".