ישראל הקימה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הכשלים במלחמת יום כיפור. גם המודיעין האמריקאי החליט לבחון את מחדל 73' בדרכים משלו ולנסות להבין מדוע הופתענו. פרופ' עוזי ארד, ראש המל"ל לשעבר ומי שחלק ניכר מחייו עסק בביטחון לאומי, מספר שהאמריקאים הגיעו למסקנה שכשלנו במלחמה ההיא בשל חשיבה מאובנת. "הם טענו שזה קרה בגלל טיפשות", הוא אומר היום. "המילה ‘טיפשות' מופיעה כמונח מקצועי בדוחות שלהם שהתפרסמו כשנתיים לאחר מכן".
למה הם התכוונו?
"להחלטה של ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא, שלא להפעיל את האמצעים המיוחדים. גם היום מתברר מתחקירי השב"כ שהיה מצב דומה. התחקיר מצביע על עשרה איתותים שהוחמצו, ושאם היו שמים לב אליהם, ניתן היה לתקן את הקונספציה, אבל התחקיר מפרט רק תשעה מהם כי הסעיף העשירי נפסל על ידי הצנזורה. אני משער שהכוונה היא לא למקור אנושי אלא לסוג של אמצעי מיוחד, כלי איסופי חשוב שהיה מושבת או מקולקל ובשל היעדרו החמצנו את הידיעה על מה שעומד להתחולל.
"לא רק שלא היו לארגון מקורות אנושיים, אלא שהיה גם ציוד מקולקל, כמו למשל הבלונים שאף אחד לא טרח לתקן. זו הזנחה ממושכת שהובילה לכך שהיכולת של הארגון לדעת מה קורה נפגמה קשות. העובדה שהארגון לא גייס מקורות חיים איכותיים והגיע למסקנה שיסתדר בלעדיהם ושאפשר לסמוך על אמצעים טכנולוגיים - הביאה לכשלים מאוד חמורים גם בצד האיסופי וגם בצד הניתוח וההערכות".
וזו הטיפשות במלחמה הנוכחית?
"כשהגויים מדברים על טיפשות, הם מתכוונים לבערות ובורות. איש מודיעין אמור לדעת כמה שיותר, וככל שהוא יודע פחות הוא הופך לבור. בכל מה שהוביל למלחמה הנוכחית, חלק מההתנהגות של גורמי הביטחון נבע מבורות מודיעינית".
אתה מתכוון לאמ"ן?
"מדינת ישראל יצרה מצב שבו דמות המפתח בפירמידה של קהילת המודיעין, שנותן את ההערכה הלאומית ומבטא את ההתרעה הלאומית, הוא ראש אמ"ן. אבל מסיבות השמורות עימה, היא דאגה לאייש את התפקיד בראשי אמ"ן שההכשרה, הידע והניסיון המקצועי שלהם הם בתחומים אחרים בכוחות הלוחמים של צה"ל. אלו עולמות תוכן אחרים לגמרי. לראשי אמ"ן האחרונים יש תורה וניסיון והיסטוריה, אבל בתחום המודיעיני הניסיון שלהם הוא כמעט אפסי.
"זה חריג ויוצא דופן ביחס לכל קהילות המודיעין בעולם המערבי. מאז בן־גוריון ועד היום, הגוף שאמור לתת את הערכת המודיעין הלאומית נמצא בתוך צה"ל שהוא גוף אחר, וזה גורם לכך שמי שמחליט מה ייעשה עם אגף ענק שמגלגל תקציבי מיליארדים וברשותו כוח אנושי מהמעלה הראשונה הוא כוכבי, היימן או חליוה, שלאף אחד מהם לא היו רקע, ניסיון או הבנה במקצועות המודיעין. החסר הזה בא לידי ביטוי לא רק בשוטף, אלא בעיקר ב־7 באוקטובר".
ומה לגבי השב"כ? מה דעתך על ההחלטה של נתניהו לפטר את רונן בר והאיומים שהשמיע כלפיו נדב ארגמן?
"פיטורי ראש השב"כ הם מהלך דרסטי ואלים מצד ראש הממשלה. הסיבה שקופה לגמרי. נתניהו חושש שהשב"כ יעשה את חובתו וינהל את החקירה של קטארגייט, לרבות החשדות שנוגעים לביטחון המדינה והשחיתות בצמרת. הוא רוצה שבראש השירות יעמוד אדם שיעשה את מבוקשו. לכן הוא מזיז את ראש השב"כ כדי למנות במקומו אדם שיבצע את מה שטוב לנתניהו.
"בנוגע לדברי נדב ארגמן, בכמה אירועים יצא ששיבחתי את עמדת השב"כ והתייצבתי מאחוריו לגופו של עניין, ואילו ראש הממשלה הטיל בו דופי. כשהסתבר שעולה שוני בין מה שאומר לי ראש האגף המקצועי בשב"כ לבין מה שאומר ראש השב"כ לנתניהו, נתניהו היה אומר לי, ככה זה השב"כ, הם תמיד מדברים משני קצות הפה שלהם. כלומר, הם תמיד מכזבים, הם תמיד אומרים דבר והיפוכו. אני חושב שזה ציטוט שמעיד על גישתו".
ארד יודע על מה הוא מדבר, משום שבתפקידיו הקודמים עסק בדיוק במשימות שעניינן התרעה מפני מלחמה. לפני 13 שנה פרש משירות המדינה, אבל הוא עדיין מנהל שיחות מכלי ראשון, שאותן הוא מכנה "נגיעות", מול נושאי תפקידים במל"ל בזמן אמת. "המל"ל בתקופתי ביצע את רוב משימותיו כפי שהן מוגדרות בחוק, להביא הצעות וחלופות למדיניות. הוא הכין את עבודת המטה, נכח בכל ישיבות הקבינט הביטחוני והיה שותף מלא להחלטות הביטחוניות", הוא אומר. "ובכל הישיבות בתקופתי עלו נושאים שקשורים לעזה. כבר בדצמבר 2009 ההערכה הייתה שהמדיניות שלנו בעזה עתידה להיות מאתגרת מבפנים ומבחוץ ושעליה להשתנות. לפיכך המל"ל הוביל עבודת מטה מסיבית מול כל גורמי המערכת, הביטחון, המודיעין, הצבא והמשפט כדי להציע חלופות".
היו מקרים שהצעתם חלופות שלא התקבלו?
"הייתה דרישה לבצע שינויים במדיניות הכלכלית, כמו הקלות לתושבי עזה, אבל גורמים שדאגו לגלעד שליט טענו שלא יעלה על הדעת שכל עוד יש חייל חטוף בעזה, ומחזיקים אותו תוך התעלמות מהשיקולים ההומניטריים, אנחנו ניתן הקלות לתושבים. וקיבלנו את דעתם".
ובהשוואה להיום?
"היום המל"ל לא יוזם דברים כאלה. היום המל"ל שונמך, הוקטן בסמכויותיו, לא מבצע את התפקידים כפי שהחוק דורש, ובכמה דברים הוא קבלן ביצוע למה שראש הממשלה מבקש ממנו. ימים אחדים לפני 7 באוקטובר יצאתי עם כמה מחבריי לתנועת המחאה אל חזית ביתו של ראש המל"ל הנוכחי צחי הנגבי. היו איתנו מתן וילנאי, איתמר יער ועוד בכירים לשעבר. אמרתי להנגבי, ‘אני פונה אליך כקולגה, יצא לך לכהן בתפקיד בתקופה שהיא מהקשות בהיסטוריה שלנו מבחינת האיומים על ביטחון ישראל, אמ"ן מדבר על מלחמה רב־אזורית ולא צריך להכביר מילים על מה שקורה בגזרת עזה, לבנון וסוריה עם הנוכחות האיראנית והרוסית.
"גם בשטחים הקרקע רוחשת, אבל מה שקורה בפנים, בתוכנו, הרבה יותר מאיים על עצם קיומה של ישראל, כי המאפיינים שלו הם מלחמת אזרחים'. וצחי ענה לנו, ‘אני לא מסכים עם שום מילה שלכם, והכל מתנהל בסדר גמור'. פגשתי אותו אחר כך בבית קפה ומצאתי אדם תלוש לגמרי מהמציאות, שמבטל הכל ולא מעלה על הדעת מה עומד לקרות בשום מרחב. זה היה כמה ימים אחרי שנתניהו חזר מעצרת האו"ם שבה נשא את נאום המזרח התיכון החדש, על נתיבי סחר מהודו, חזון הרכבות, המטוסים, שיתופי פעולה עם סעודיה ושלום כלכלי. אף מילה לא הייתה שם על סכנות ואיומים, רק זחיחות ויהירות".
עבדת עם נתניהו תקופה ארוכה כיועצו הביטחוני, מה השתנה אצלו מאז?
"בקדנציה הראשונה שלו נתניהו עבד כהלכה. לא היו בעיות תפקודיות מצידו, הוא לא הפר חוק ולא פעל או קיבל החלטות בניגוד לחוק. הוא אפשר לי כיועצו המדיני למלא את תפקידי כנדרש, ברוח ממלכתית. רק בקדנציה השנייה שלו, כשהגעתי להיות ראש המל"ל, נתניהו התחיל לפעול בניגוד לחוק. למשל באוגוסט 2010 כשהחליט על תקיפה באיראן והורה למערכת להכין אופציה כזו באירוע הדריכה המפורסם. ואז קמו הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ וסירבו. ראש המוסד אמר לו, ‘אדוני, אתה לא העברת את ההחלטה הזו בקבינט, זה מנוגד לחוק'.
"וגם אני אמרתי לו את אותו הדבר והוספתי שהוא עושה עוד דברים לא חוקיים, למשל כל תופעת השליחים מטעמו כמו עו"ד מלכו, שהמשיך לנהל את המשרד הפרטי שלו בחצי משרה, למרות שהיה יוצא ובא בשליחות ראש הממשלה. אמרתי לביבי, ‘יש לאיש הזה אינטרסים עסקיים, וזה בלתי חוקי'. והתפטרתי, גם על זה, גם על הדריכה וגם על המרמרה, כי גם שם נתניהו קיבל החלטה חפוזה, מהיום להיום, בלי שהגורמים האחראים השתתפו בה. שכחו, למשל, להביא את משרד החוץ לדיון על אירוע שהפך למשבר בינלאומי. אז החרמתי את הדיון ושלחתי מכתב התפטרות".
ואיך נתניהו הגיב?
"כתבתי מכתב שהפסקה האחרונה בו הייתה, ‘שחרר אותי מהתפקיד ושחרר אותי מהאחריות', והמכתב חזר אליי כשהפסקה הזו גזורה".
איך התרשמת מאופי המנהיגות שלו?
"נתניהו מתקשה בקבלת החלטות. במצבי משבר, שלרוב אלו המצבים הקשים ביותר שבהם נמדד מנהיג, יש לו דפוס התנהגות בעייתי מאוד. זה תמיד מתבטא בשלב הראשון שבו הוא נכנס לפאניקה ומאבד את העשתונות. בשלב השני, בגלל שהוא מבוהל, הוא מגדיל את האיום ומנפח אותו והופך את הסכנה ליותר חמורה מכפי שהיא במקור. בשריפה על הכרמל הוא אמר לי שהוא חושש שהאש תכלה חצי מדינה. זה היה כשטסנו לשם במסוק וראינו את מוקדי השריפה מלמעלה. מאוחר יותר הוא ביקש מהנשיא האמריקאי מטוסי כיבוי והצלה ואמר לו שבלעדיהם, השריפה תכלה את חיפה".
מה רע בלהגזים מעט כדי להחיש עזרה?
"זה בסדר להגזים מול הסביבה שלו, לא נגרם שום נזק. אבל כשהוא אומר את זה לנשיא ארצות הברית, שיש לו תצלומי לוויין של השריפה והוא יודע את האמת, זה נשמע מכזב וזה מחדד את התדמית של חוסר אמינות".
אם היו מעירים את נתניהו בליל 6 באוקטובר, ייתכן שהבהלה הייתה מדרבנת אותו לפעול, להעיר את מערכות ההגנה ולשנות את מהלך אירועי 7 באוקטובר?
"אם היו מעירים את נתניהו, סביר שהוא היה אומר, ‘אני דורש בירורים מיידיים', ייתכן שהיה אומר, ‘אני לא חוזר לישון, אני רוצה להיות מדווח בשוטף, אפילו להשתתף בדיונים בטלפון'. יכול להיות שהיה נוכח שהבירור לא נעשה בהרכב המתאים. זה היה מטריד אותו והוא היה דורש שהגורמים הנכונים יתערבו. אולי הוא היה עושה פעולה שהייתה מגבירה את ההבנה שיש פה התקפה מתגלגלת. אם הוא היה מתערב, זה היה יכול להשפיע ולשפר את התגובה ההגנתית".
שנה וחמישה חודשים לקח לצבא ולשב"כ לפרסם את תחקירי טבח 7 באוקטובר ואת הסיבות והמהלכים שהובילו למחדל הנורא בתולדות ישראל. ההיבריס, העיוורון, תרבות ה"סמוך" והניתוק בין הגופים השונים הוצגו לציבור ללא ועדת חקירה, מסקנות אישיות, לקיחת אחריות, הדחות או צעדים אופרטיביים. ארד עבר על ממצאי התחקירים בעיון ובדאגה. "הכשל היה בשתי המערכות: ההתרעה וההרתעה", הוא אומר, "היה חסר איסופי במידע על רמת הכוונות של חמאס. הצבא והמודיעין לא ידעו שמשהו קורה, והערנות התחילה רק יממה לפני כן, כשהופיעו סימנים מובהקים. העליונות המודיעינית הייתה של סנוואר. הוא ביצע הונאה והביא את מדינת ישראל להערכה שגויה, והוא עשה את זה באמצעים מודיעיניים. המשימה העליונה שמוצבת לפתחה של קהילת מודיעין, על כל זרועותיה, היא למנוע מצב שבו המדינה שלך תופתע, ובכל זאת סנוואר הפתיע בצורה האכזרית ביותר".
ממה נבע כישלון המודיעין?
"בעיקר מהעובדה שלא היה לנו אף מקור נגיש לצמרת חמאס שיכול היה לחזק את תפיסת ראש הממשלה נתניהו. מישהו שיכול היה לספר שהוא ישב עם סנוואר ובכירי ארגון הטרור ושמע לפחות מאחד מהם שלא יתקוף כי הוא מורתע או כי זה לא משתלם לו כלכלית. הדוח של השב"כ מודה בבירור שלא היה לו מידע חי. הייתה רק תוכנית וסימנים מעידים. הבעיה שכשראש ממשלה מפתח אסטרטגיה ובונה על עמדות היריב, הוא צריך להסתמך על מודיעין איכותי, ובפועל לא היה מידע כזה לא מכיוונו של השב"כ ולא ממקורות אחרים. היה ריק אחד גדול".
איך ייתכן?
"כי המודיעין הצטרף לדעתו של נתניהו שחמאס מורתע. מצופה ממקבלי ההחלטות לשאול את אמ"ן או שב"כ, ‘תגידו, כשאתם אמרתם שחמאס מורתע, על מה התבססתם? הייתה לכם ידיעת זהב חוץ מאינדיקציות?'. הלא השיחות שלהם עם ראש הממשלה הן לא חנות מכולת. הוא יושב איתם בדיונים והוא שואל, ‘רבותיי, אני הולך לעשות את הדבר הבא, תסבירו לי איך זה עובד, מה אתם שומעים מהשטח'. ולכן השאלות שצריכות להישאל בוועדת חקירה ממלכתית, עוד לפני התחקירים, הן, ‘אדוני ראש הממשלה, האם אתה ביקשת, דרשת, התעניינת וקיבלת את החומר המודיעיני בכדי לבסס עליו את התפיסה הביטחונית שלך? והאם גופי המודיעין הציגו בדיונים הביטחוניים שהתקיימו מה המקורות שלהם ועל מה הם מתבססים? והאם הצהירו ביושר שהם לא יודעים מה סנוואר חושב כי המקורות שלהם חלקיים?'".
ומה לגבי הצבא?
"גם הצבא עשה טעויות מקצועיות לאורך זמן, ומי שהתריע עליהן נדחק הצידה ביהירות. באו התצפיתניות, דיווחו מדם ליבן, ואמרו להן, אתן מפנטזות. ביטלו אותן בהבל פה. התחקירים מובילים למסקנה שצה"ל לא הביא בחשבון את תרחיש ההתקפה בהפתעה. צריך להתעכב על הטרמינולוגיה, על בחירת המילים. למשל המשפט ‘צה"ל היה בתודעת עליונות מודיעינית'. עליונות זו מילה חריפה, מאוד נדיר שאומרים אותה בעולם הביטחון. מקסימום משתמשים במילה 'יתרון'. העובדה שצה"ל התנהל בתחושת עליונות מלמדת על הלך הרוח, על המקצועיות שהוא ייחס לעצמו, על הזחיחות שבשמה הוא אמר, אנחנו נהנים מעליונות גם צבאית וגם מודיעינית, אנחנו פופאי. והלא אנשי צבא אמורים להיות ספקניים, לשאול מה האויב מסתיר ממך, להתנהל בתחושה שקשה לפצח את סודותיו".
המחדל הצבאי מתייחס לא רק להפתעה אלא גם ללחימה באותה שבת.
"הצבא כשל באופן שבו הוא אייש את אגף המודיעין, ואחר כך הוא כשל בצד הלחימה. כי התברר שהתפיסה ההגנתית שלו הייתה תלויה על בלימה. למעשה, הצבא לא הכין הגנה למקרה של הפתעה נרחבת. זה קרה בגלל רשלנות, תרבות ה'סמוך', תרבות ארגונית קלוקלת, קצר בתקשורת ואי־ידיעה מתמשכת. בבוקר 7 באוקטובר חשבו בצבא שנשקף איום בגזרה אחרת והעבירו כוחות לאזור המרכז. אחר כך חשבו שהאיום יבוא מצפון, וחיל האוויר פעל בהתאם. הצבא היה בפיגור, באובדן עשתונות, לכל אחד היה מידע מקוטע, דבר שהביא לקריסת מערכות טוטאלית".
איך אתה מסביר את זה, הלא צה"ל נחשב לצבא חזק ואיכותי.
"הצבא, לטוב ולרע, הוא תמונת מראה של העם. אנחנו טובים בהרבה דברים וגרועים בהרבה דברים. אנחנו מאוד טובים בלהחניף לעצמנו. אנחנו חושבים שאנחנו גאונים, אבל בפועל, כמו שאנחנו לא מסוגלים להתגבר על פקקים ולתכנן מערכת כבישים למציאות תחבורתית, כך אנחנו לא מסוגלים להגן על הגדר מפני פרצות. בצבא, כמו בשירות הציבורי, יש איכות ויש גם קלקול. היו לנו קרבות מפוארים והיו קרבות שהפסדנו. בגדול, צריך לתקן, לשפר ולהפיק לקחים. להסתכל על 73' ולהסיק לגבי 23'".
אפשר לעשות את זה בלי ועדת חקירה ממלכתית?
"צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. הציבור מצפה לזה. ממלאי תפקידים בכירים בהווה ובעבר דורשים אותה. קרה אירוע אסוני בסדר גודל שלא היה כמוהו מאז קמה המדינה, ומדרך הטבע אתה רוצה להבין איך קורה דבר כזה. זה הסבר לעצמנו, במיוחד כשמדובר בביזיון כזה, איך מדינה מצטיינת נכשלת בדברים שלא הייתה אמורה להיכשל בהם, ואיך לא למדנו את הלקח והפסדנו בשנית, כמו אדם שמפסיד במשחק שח במט סנדלרים. על תקלות עבר, פחותות בהרבה, קמו ועדות חקירה. כשהבורסה קרסה, הקימו ועדת חקירה. באירועי סברה ושתילה הוקמה ועדת חקירה".
הממשלה הנוכחית מצהירה במילים ובמעשים שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית, היה ניסיון אפילו להעביר את זה בחוק.
"הממשלה הזו מסוגלת לשנות חוקים רק כדי להיטיב עם עצמה. היא מזמן חצתה את כל הקווים האדומים. היא תעשה כל תעלול שימנע הקמת ועדת חקירה, מכיוון שראש הממשלה והשרים שהיו שותפים לקבלת ההחלטות לא רוצים שיבדקו את חלקם בביזיון הזה".
גם אחרי מלחמת יום כיפור היו שרים שלא אהבו את ועדת אגרנט, ובכל זאת היא הוקמה.
"נכון, הם לא יכלו לשלול את קיומה, אבל הם השפיעו על ההרכב שלה, הם החליטו מה היא תחקור ומה לא. כתוצאה מההשפעה הפוליטית, ועדת אגרנט לא קיבלה מנדט לחקור את מלחמת יום כיפור אלא את האירועים שקדמו לה. אבל הוועדה הממלכתית שתוקם לחקר אירועי 7 באוקטובר אמורה לחקור לא רק את כשלי המלחמה ואת הימים שקדמו לה, אלא גם להחליט אם מי שאחראי למחדל יכול להמשיך בתפקידו. ונתניהו חושש ממה שהוועדה תגלה לגבי נושאים בשטחי אחריותו שהביאו לאסון הזה. לכן הוא מנסה לדחות ולבטל אותה".
נתניהו ושרי הממשלה טוענים שהם מתנגדים לוועדת החקירה מהחשש שהיא תפעל באופן מוטה בשל נשיא בית המשפט העליון שימנה את חבריה.
"איך החברים יהיו מוטים? חברי הוועדה נבחרים בשל סמכותם והקשר שלהם לנושא הנבדק. כשמינו את חברי ועדת גרוניס, שיבצו אנשים לפי סמכותם והבנתם בנושא הצוללות. הפעם הנושא הוא כשל המודיעין והצבא, אז סביר שהנשיא ימנה דמות צבאית בכירה ודמות בכירה מהתחום המודיעיני, לצד מישהו עם רקע משפטי ואקדמי. כמה הוא כבר יכול להפוך את האנשים האלה למוטים?".
הליכוד ניסה לגבש הצעת חוק לוועדת חקירה פוליטית, או במיתוג החדש שלה "ועדת חקירה ממלכתית שוויונית".
"יש היגיון בבקשה שהגוף החוקר בנושא ציבורי כזה לא יהיה מוטה פוליטית. אחרי 11 בספטמבר בארצות הברית, הקימו ועדת חקירה שכללה חמישה נציגים מהמפלגה הדמוקרטית וחמישה נציגים רפובליקנים. הם קיבלו את ההיגיון שבנושא כזה צריך שוויון. גם במקרה שלנו לשם מראית עין וגם בפועל, טוב יהיה אם יתקיים איזון. אם רוצים להשתמש במנגנון הקיים, ואני בעד, צריך לוודא שחצי מההרכב הוא מתומכי הממשלה הנוכחית, והחצי השני הוא תומכי האופוזיציה בהשקפתם, אבל כולם מגלמים בתוכם את המקצועיות הבכירה. הבעיה היא שכרגע אין נכונות לא מצד ראש הממשלה ולא מצד השרים לעצם הוועדה ובשום הרכב".
15 שנה עבד ארד עם נתניהו. חמש מתוכן בכפיפות ישירה בלשכתו, שלוש שנים כיועצו המדיני ולאחר מכן כראש המל"ל והיועץ לביטחון הלאומי. מהיכרותו הקרובה עם ראש הממשלה הוא משקיף על ניהול המלחמה וסוגיית החטופים בעוגמה ובחוסר אמון. "ראש הממשלה מנהל את המלחמה לא מהשיקולים הצבאיים הטהורים אלא משיקולי קואליציה ושרידות", הוא אומר נחרצות. "זה דבר שאסור שיקרה, מכיוון שהוא מביא לוויכוח פנימי לא רק בין חלקי העם, אלא גם בתוך הצבא וראשי מערכת הביטחון.
"גם אנשי צוות המשא ומתן לעניין החטופים שמו לב שראש הממשלה לא נותן את העדיפות להחזרתם אלא מתנהג בניגוד למה שאפשר היה לעשות אם זו הייתה המטרה העליונה. ביבי הוא בלופר, ככה הוא מנהל גם את הסיפור של החטופים. תחזיקו אותי, הוא אומר, ומאחר שהמוניטין שלו בעייתי, זה לא מחזיק מים. פעמיים אפשר היה להגיע לעסקה והדבר לא קרה, למרות שנתניהו אמר שזהו עקרון־על, כי בפועל הוא ויסת אותו בגלל חשבונות אחרים".
בניגוד לראשי מערכת הביטחון, ראש הממשלה לא לקח אחריות על מה שקרה במשמרת שלו.
"זה לא מפתיע. נתניהו לא יכול לשאת את המחשבה שהוא אחראי, כי בשבילו לקבל אחריות זה להודות בכישלונו הכולל כראש ממשלה במובן ההיסטורי. מהיכרותי עימו אני יכול להסביר עד כמה מפח הנפש שלו יהיה גדול אם הוא ייקח אחריות. כשהוא התחיל את הקריירה שלו, הוא לא חשב שיהיה ראש ממשלה. הוא נכנס לחיים הציבוריים רק כשאחיו יוני נהרג. אבל כשהחל לכהן במשרה הרמה, הוא תמיד אמר שהאיום האיראני הוא משימת חייו. הוא ראה את עצמו כאוטוריטה בתחום הביטחוני.
"אם עכשיו הוא ייקח אחריות על הכישלון הביטחוני הגדול בתולדות ישראל, זו תהיה הודאה בכך שהוא הובס בקרב על הטרור במגרש שלו, כמי שהציג את עצמו שיודע להילחם בטרור העולמי ומסיים את הקריירה כשטרוריסט מקומי משטה בו בצורה כה כואבת. אוי לאותה בושה. האיש שתמיד טען שהוא הראשון לזהות איומים, לא ראה את האיום שנמצא מעבר לדלת והונה את עצמו שהוא הצליח להרתיע אותו. המנהיג שהבטיח לסלק את האיום האיראני, מוצא את עצמו במלחמה שבה איראן תקפה את ישראל בפעם הראשונה, ישירות, באמצעות מטח טילים.
"נתניהו תמיד חשב את עצמו לראש ממשלה שמצליח להביא ביטחון לעם. זו הייתה הלגיטימיות של שלטונו הממושך. במרוצת הזמן הוא התחיל להאמין שהוא ניחן ביכולות־על בתחום הזה. פעם כשנשאל על ידי מראיין איך ירצה להיזכר, הוא השיב שהוא ירצה להיזכר כפרוטקטור של ישראל. אפשר היה לראות שהוא אומר את זה מהמיית נפשו, שהוא מאמין שישראל נמצאת בפני סכנות והוא האיש שיפעל לביטחונה ויגונן עליה. לכן הוא לא מסוגל לרדת מבמת ההיסטוריה בשלהי כהונתו באופן הזה, כי המשמעות היא להכיר בכישלון חייו. ולכן הוא מנהל את המלחמה הממושכת הזאת. הוא רוצה ניצחון לא כדי שאנחנו ננצח, אלא כדי שכשהוא יעזוב, זה יהיה עם הישג ולא עם ביזיון. וזו גם הסיבה שהוא כל הזמן מנסה לטפול את הכישלון על הצבא והשב"כ".
אבל הצבא והשב"כ כשלו לא פחות ממנו, אפשר שאפילו יותר.
"לא במקרה הזה, כי חלק מהכשלים באו ממנו, הוא זה שניכס לעצמו כהישג את העובדה שחמאס מורתע. הוא זה שייסד וטיפח את האסטרטגיה לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלסטינית כחלק ממדיניות לא מוסרית שכל הגיונה היה לחבל במעמד הרשות כדי להימנע משיחות מדיניות שהוא לא רצה בהן בגלל שיקולים קואליציוניים. למרבה הצער, כל השאר התיישרו עם תפיסתו הביטחונית".
אמרת שחובת הצבא, השב"כ ואמ"ן להציף בפניו את הסכנות במקום להתיישר עם אסטרטגיה שגויה.
"זה מבחן שאני עמדתי בו, ומניסיוני אגיד שלאנשי מודיעין לא קל להסתייג מעמדת המנהיג, לבוא ולהגיד לו, ‘אדוני שוגה, אדוני קורא את המפה לא נכון, ואנחנו, שיש לנו מקורות, קוראים את המפה אחרת'. לכן זו תהיה טעות לא הוגנת להפוך את נתניהו לאחראי יחיד למה שקרה ב־7 באוקטובר. יחד עם זאת, נתניהו שמנסה לטפול את האשמה על השב"כ והמוסד, שוכח שהוא נושא באחריות עליהם כשר הממונה על השב"כ, המוסד והמל"ל, אלו גופים שכפופים לו ישירות. אם הם כשלו, הוא נושא באחריות כי הוא עומד בראשם".
לאחרונה נבדק קשר בעייתי בין לשכת ראש הממשלה לקטאר.
"בקשר הקטארי יש בעייתיות רבה. ייתכן שבמסגרת כספים שקטאר העבירה לעזה, עברו גם כספים לליכוד ולנתניהו, כביכול לפי פרסומים שהיו. אני יכול להגיד שקטאר עושה דברים כאלה. זו המדיניות שלה. מאז ומעולם היא נוהגת להעניק כספים למנהיגים, מפלגות ומוסדות במדינות חשובות. הפרסום על הכסף הקטארי הופיע באירופה, ואף אחד לא הלך עם זה עד הסוף. צריך לבדוק אם יש לזה הוכחה ואם נכנס כסף למצודת זאב".
ויועצי התקשורת שהעניקו שירותי ייעוץ, לכאורה, לממשלת קטאר?
"גם זו שאלה שצריכה להיחקר. האם דווקא יועצי התקשורת המחוננים של נתניהו היו נחוצים לקטאר לצורך יחסי הציבור שלה? ומה המשמעות של חלטורה מלשכת מנהיג למדינה עוינת שמסייעת לאויב? זה שהם עשו את המעשים למען בצע כסף, ניחא, אבל האם ייתכן שכאשר קטאר שכרה את שירותיהם, זו הייתה קניית השפעה אצל נתניהו באמצעות מקורביו? ויש עוד אנשים שמעורבים בקשרים שבין ישראל לקטאר. הם היו מעורבים בהעברות הכספים לעזה, ומתעוררת השאלה אם על הדרך הם נהנו מהזדמנויות עסקיות. גם בזה יש בעייתיות רבה. כרגע הדברים יצאו החוצה והם נחקרים, וייתכן שיתגבשו לכדי פרשה פלילית, כי יש גם חקירת שב"כ על חומר מסווג שעשה את דרכו לעיתונות וגם הוא קשור בדרך נפתלת לקטאר".
כוונתך לפרשת פלדשטיין?
"כן. הפרשה הזו מאוד מעסיקה את ראש הממשלה. יש האומרים שבגללה הוא רוצה להדיח את ראש השב"כ. בכל התסבוכת הזו של קטארגייט קיים חשש רציני לדופי של ראש הממשלה. פעם דופי כמנהיג ומדינאי, פעם דופי כאדם ישר וטהור כפיים ופעם שלישית מעצם התמיכה בגורם קיצוני שפגעה בסיכויי השלום. ועדת החקירה תצטרך לבדוק את כל הסיפור הקטארי, כי עצם הרעיון להסתייע בכסף קטארי כדי להכריע את חמאס היא מדיניות כושלת ושוטה, אבל כשזה נעשה כלפי מדינה שרצחה בנו - זה כבר סיוע לאויב".
נתניהו יכול בכלל לפטר את ראש השב"כ שחוקר את הקשר הקטארי? זה לא ניגוד עניינים?
"ניגוד עניינים מתקיים כשמישהו מקבל החלטה שמאחוריה יש שיקולים נוספים אישיים שמזהמים אותה. במקרה של פיטורי ראש השב"כ לראש הממשלה ודאי יש עניין אישי, אף אחד גם לא מסתיר את זה. מצד שני, יש לו סמכות למנות ובמשתמע לפטר ראש שב"כ, כי מדובר בתפקיד שכפוף אליו וכי מדובר בראש שב"כ שהוא והארגון שהוא עומד בראשו כשלו חמורות".
למה בעצם ראש השב"כ לא מתפטר מיוזמתו כתוצאה מכשלי 7 באוקטובר?
"ראש השב"כ הודיע שהוא רוצה להישאר בתפקיד עד שיוחזרו החטופים. כנראה הוא אומר את זה רק מכיוון שראש הממשלה מינה אותו להיות בכיר בצוות והוא רואה את הדברים כהשלמה של משימה מיוחדת שהוטלה עליו. הוא גם אמר שירצה שיחליפו אותו באחד משני סגניו".
יש לו סמכות להחליט מי יחליף אותו?
"לא, אבל היו שאמרו שיש חשש שימנו במקומו מישהו שיהיה יס מן. לכן ראש השב"כ ביטא את תקוותו ומשאלתו שכמו שנהוג בשב"כ, מי שמחליף את הראש הוא בכיר מבפנים".
ארד נשוי, אב לשתי בנות ומתגורר בתל אביב. כיום הוא מרכז את הפורום לאסטרטגיית־על לישראל. "אם בוחנים אותנו בסולם ההיסטוריה של המפעל הציוני, אנחנו במצב ירוד", הוא אומר. "גם אם הגופים המודיעיניים ישפרו את עצמם, לא יהיה שיפור אם לא יחול שינוי מצד המנהיגים המשתמשים בחומרים שלהם. המדינה סובלת מדפיציט מנהיגותי. מתישהו נתניהו יירד מהבמה, אבל אני לא רואה שורה של אנשים בעלי שיעור קומה עם סגולות הנהגה שעומדים בשורה כדי להחליף אותו. במידה רבה נתניהו נשאר בתפקיד בגלל חולשת יריביו".
