תופעת ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, היא מרתקת ואניגמטית בפוליטיקה הישראלית העכשווית. במרב הסקרים, מפלגה בראשותו היא הגדולה ביותר, ולמעשה, הוא היחיד מחוץ למגרש הפוליטי הקיים שיכול להקים קואליציה שעשויה לגשר בין המחנות הפוליטיים. נפתלי בנט, הוא יוצא הציונות הדתית שפעם אמרו עליו שהוא קיצוני ומשיחיסט, ובוועידת "הארץ" בשנת 2014 לא הצליח לסיים משפט בלי שיתקפו אותו.
הוא פופולרי בגוש הימין שנפשו נקעה מנכלולי נתניהו, ופופולרי בגוש הליברלי שרואה בו את האישיות היחידה שיכולה להביס את נתניהו ולאחד את העם. כיצד התרחש התהליך הזה ומה הוא אומר על החברה הישראלית?
דמות ממלכתית
אחת הסיבות המרכזיות לעלייתו של בנט בסקרים יכולה להיות התסכול הכללי מהמצב הפוליטי הנוכחי שממשיך להיות מקוטב גם אחרי השבעה באוקטובר. לציבור הישראלי נמאס מהקרע שנתניהו טיפח וממשיך להחריף, והוא מחפש דמות ממלכתית שיש בכוחה לגשר בין הגושים. לאחר שנים רבות של קיטוב פוליטי, החברה הישראלית מראה לאחרונה נטייה בולטת למרכז. תרמו לה הטבח בעוטף שהביא סופית להתפכחות בקרב השמאל מהכוונות של הפלסטינים להגיע להסכם שלום אמיתי עם ישראל.
מנהיגות יציבה
השמאל מוכן לתמוך באישיות ימנית מובהקת כי הוא מעוניין במנהיגות שאינה עוסקת כל הזמן בשבירת כללי המשחק המשפטיים ומנהלת עימותים קשים עם ראשי מערכת הביטחון. בשנים האחרונות, ישראל חוותה אי-יציבות פוליטית, עם בחירות כל שנתיים, חילופים תכופים בממשלות והעדר מענים הולמים לבעיות העיקריות של המדינה. סקרים רבים הראו שהציבור מביע אי-אמון במוסדות הממשל. כך למשל, סקר המכון לדמוקרטיה 2024 מראה שרק 25% מהציבור נותנים אמון בממשלה, 16% בכנסת, ורק 10% במפלגות. רוב בציבור, 58% חושבים שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה, כולל 38% מגוש הימין שחושב כך.
"פוליטיקה נקייה"
בציבור יש געגועים רבים לפוליטיקה "נקייה" שאפיינה את ממשלת בנט-לפיד, שבה החלטות התקבלו לרוב על סמך שיקולים עניינים, וכל ראשי המפלגות שהיו חברות בקואליציה שלו, עבדו יחד מתוך רצון להתפשר ולא להיגרר לעימותים פוליטיים פנימיים. זאת בניגוד למצב הפוליטי הנוכחי, שבו יותר מדי החלטות מתקבלות על בסיס שיקולים אישיים ופוליטיים של נתניהו, שנסחט מדי פעם על ידי המפלגות החרדיות והשותפים הימניים הקיצוניים בקואליציה שלו, בן גביר וסמוטריץ'. לכן, הציבור עשוי להרגיש שדווקא אדם כמו בנט, שבעבר גילה יכולת לגשר על פערים בין צדדים שונים, יכול להיות האדם המתאים ביותר לעמוד בראש הממשלה הבאה.
ראש ממשלה מוצלח
הוא היה ראש ממשלה מוצלח שהפגין ממלכתיות, גמישות ופרגמטיות ומצא פתרונות למצבים מאתגרים שבהם פוליטיקאים אחרים נכשלו. בכמה תחומים הוא לא הספיק להותיר חותם משמעותי, אך ייתכן שדווקא עזיבתו המוקדמת יצרה תחושה שהוא לא הצליח להשלים את תוכניותיו ותהייה אצל חלק רב בציבור של "מה היה קורה אילו?"
עד עכשיו, בנט לא התייחס לסוגיות העיקריות שעל סדר היום ולא הציע חלופות למדיניות נתניהו. הוא שותק כדי לא לנכר קבוצות בתוך הגושים שבסקרים נוטים לתמוך בו. יש לשער שהוא מכין תוכניות לפתרון הבעיות העיקריות שישראל מתמודדת איתן. בעתיד הקרוב, הוא יידרש לומר אותן לציבור. בקדנציה הקודמת שלו, בנט נכשל בגיוס מועמדים ראויים למפלגתו.
שניים מהם, עמיחי שיקלי ועידית סילמן בגדו בו, עברו לליכוד והובילו למהלכים שהביאו להתפרקות הקואליציה שלו. יש להניח שלמד את הלקח והפעם יגייס מועמדים משכמם ומעלה משני הגושים, שיש להם רקורד מוכח של עשייה, אמינות וממלכתיות. הסיבות לנסיקתו של בנט הובהרו, השאלה היא אם ואיך ידע לנצל אותם לטובת המדינה והציבור.
הכותבים הם מומחים לתקשורת פוליטית, פרופ' גלבוע באוניברסיטת בר-אילן וד"ר כץ במכללה האקדמית כינרת
