לקראת תחילת ההצבעות על התקציב, הגיעו בני ובנות משפחות החטופים לכנסת כדי למחות על כך שנושא החטופים נדחק לתחתית סדר העדיפויות .
המשפחות דרשו מחברי הכנסת הסברים מדוע איש מחברי הקואליציה לא דרש את השבת החטופים כתנאי להעברת התקציב, בעוד שנלחמו על דרישות תקציביות שונות. שאלה מרכזית שהציגו המשפחות הייתה: "איך ייתכן שיש דדליין להעברת תקציב, אבל אין דדליין להשבת החטופים - שנמצאים בסכנת חיים והיעלמות מיידית? האם חיי הממשלה קודמים לחיי החטופים?".
לישי מירן, אשתו של החטוף עומרי מירן, פנתה לחברת הכנסת אורית סטורק והציגה את עצמה: "אני אשתו של עמרי מירן, נעים מאוד", לישי סיפרה כי לעומרי יש שתי בנות קטנות- אחת בת 3 וחצי ואחת בת שנתיים. בדבריה הדגישה לישי כי "עוד שבוע לפי ההסכם עומרי כבר היה צריך להיות פה כדי לחגוג עם עלמה יום הולדת שנתיים כי יום הולדת שנה הוא לא היה". היא האשימה את חברי הכנסת: "אתם לא עושים כלום, אתם לא עושים כלום כדי לדאוג שעומרי יחזור לפה בחיים".
לישי הוסיפה: "עומרי שורד, מצליח לשרוד, אבל את יודעת מה? זה לא תלוי רק בו. את יודעת במי זה תלוי? במפלצות שמחזיקות אותו, ואתם מאפשרים לזה שהוא נשאר איתם"
בהמשך דבריה, הזכירה לישי את החוויה הקשה שעברה ביום השביעי באוקטובר: "אתם לא צריכים להזכיר לי מי זה חמאס, אתם לא צריכים להזכיר לי כמה הוא אכזר כי אני הייתי מולם". כאשר שאלה את חברת הכנסת: "את היית מול חמאס? את ישבת גם עם חמאסניקים? אני שואלת אותך... כי אני ישבתי, הם נכנסו אליי לבית וישבתי איתם. אני יודעת מה זה הרוע הזה. אני גרה 40 שנה בעוטף, עברתי את כל העוטף. זה הבית שלי, זו הארץ שלי".
לישי מירן הזכירה גם כי הטראומה נמשכת עבור בנותיה הקטנות: "הבנות שלו הולכות לישון כל לילה כשהן בוכות, מתגעגעות לאבא", והוסיפה: "את יודעת שהבנות שלו גם מכירות חמאסניקים? את לא, אבל ילדות בנות שנתיים ושלוש וחצי מכירות חמאסניקים כי הם ישבו איתם, כי אתם גם הפקרתם אותנו ב-7 באוקטובר".
במהלך הפגישה בכנסת, שאלה לישי את חברת הכנסת סטורק: "את עכשיו הולכת להצביע על הכסף, על התקציב? נכון? כי זה הכי חשוב, הכסף הכי חשוב". לחבר כנסת אחר אמרה: "הם לא בסדרי עדיפויות. אם הם היו בסדר עדיפויות הם כבר מזמן היו פה. אנחנו, אני לא הייתי צריכה להגיע אליכם ולהתחנן אליכם".
היא הוסיפה בכאב: "אני לא הייתי צריכה לעשות את זה, אני לא הייתי צריכה לעזוב את הבנות שלי לבד בבית כל ערב כדי לצאת ולהתחנן אליכם. ואין, הם לא בראש סדרי העדיפויות, הם לא בראש סדרי עדיפויות, וברגע שאתם הולכים ומצביעים עכשיו, הם עוד יותר לא בסדרי עדיפויות".
לישי סיכמה את דבריה בקריאה: "הם צריכים להיות פה, ורק אז המדינה הזאת יכולה להתקיים. לכסות את זה בזה שהמדינה צריכה להמשיך לפעול - איזה מדינה בדיוק פועלת? מה פועל פה? על מי אתם עובדים? אתם עובדים רק על עצמכם".
גם בני משפחה נוספים של חטופים השמיעו את קולם בכנסת. גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת שנרצחה בשבי, אמר: "אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה דיברו אתמול הם צעקו סגרון ניכר שתצילו אותם. חיי הממשלה חשובים לכם יותר מחיי החטופים ההישרדות של הממשלה חשובה לכם יותר מההישרדות של החטופים". הם סיכמו בקריאה: ״במקום להציע על עסקה שתחזיר אותם, אתם מצביעים פה על תקציב. בושה!"
