ח״כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת, אחד האישים הבולטים בתנועת בל״ד, פרסם בשבוע שעבר מאמר שבו קרא לסלק סופית את רעיון שתי המדינות ולאמץ גישה חדשה: מדינה אחת בין הים לירדן, בהתאם לחזון מדינת כל אזרחיה של בל״ד וכפי שהציע מייסד התנועה, ח״כ לשעבר עזמי בשארה.
המאמר הכה גלים במגזר וחולל סערה ברשימה המשותפת, הדוגלת רשמית ברעיון שתי המדינות, אולם ח״כ גטאס משוכנע שהרעיון נשכח ומקווה שבעקבות דבריו ייפתח דיון ציבורי גם בקרב החברה הפלסטינית בארץ ובשטחים וגם בקרב אותם חלקים בציבור היהודי שנואשו מהאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל.
ח״כ גטאס, עכשיו אתה חולק את אותה עמדה כמו בגט וחוטובלי, מדינה אחת בין הירדן לים?
״נו באמת. אל תעשה את ההשוואה הזו. הימין לא באמת רוצה מדינה אחת דמוקרטית עם שוויון זכויות לכל אזרחיה. הם רוצים מדינה שהם יהיו בה האדונים והפלסטינים הנתינים. אני מדבר על מדינת כל אזרחיה, שבה יהיו זכויות שוות לכולם תוך כיבוד הזכויות הקולקטיביות של שני העמים. מדינה שבה יחיו שתי ישויות לאומיות שוות זו לצד זו״.
מדוע לדעתך רעיון שתי המדינות אינו רלוונטי?
״אני רואה את זה בעקבות הבחירות האחרונות והמשך מדיניות הכיבוש וההתנחלויות. נתניהו והימין סתמו את הגולל על רעיון שתי המדינות, והם עושים הכל כדי לקבוע מציאות בלתי הפיכה בשטח. לכן, רעיון שתי המדינות נפח את נשמתו. אפילו רוברט סרי, שהיה שליח האו״ם לאזור במשך שנים ארוכות, הגיע לאותה המסקנה. הפתרון של שתי המדינות כבר מאחורינו, ועל כן מה האלטרנטיבות? או המשך המצב הקיים של אפרטהייד, דיכוי ואפליה, כיבוש ושלילת חירויות מהפלסטינים, או הפתרון שאני מציע, מדינת כל אזרחיה בין הים לירדן״.
הפתרון של שתי המדינות כבר מאחורינו. ח"כ גטאס. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
מה המאפיינים של המדינה שאתה מציע?
״מדינה דמוקרטית, אזרחית וחילונית. במדינה הזאת יחיו שתי קבוצות לאום, יהודים וערבים. את זכות ההגדרה העצמית לא חייבים לממש באמצעות מדינת לאום אחת, אלא אפשר לעשות זאת גם במדינה שתיתן ביטוי שווה לכל אזרחיה ולזכויות הקולקטיביות, כמו שפה ותרבות. למדינה כזאת יוכלו הפליטים לשוב ללא הגבלה. צורת ניהול השלטון במדינה תהיה נתונה למשא ומתן״.
זה בעצם החזון של עזמי בשארה.
״אני מודה שאין לי זכויות יוצרים על הרעיון. העלו אותו עוד לפני. בשנות ה-30 וה-40, בתקופת המנדט, היו יהודים שדגלו ברעיון כזה (ברית שלום, א״ב), שקראו להקים כאן ישות אחת דמוקרטית. האינטלקטואל הפלסטיני אדוארד סעיד דיבר על זה, גם קדאפי העלה רעיון דומה שקרא לו ישראסטין״.
איפה בעולם יש מודל כזה שהצליח? הרי בכל מקום שיש בו עירוב אתני זה מתכון לחיכוכים, ראה בוסניה, קפריסין וגם ספרד.
״אני לא אומר שזה יוגש על זרי דפנה או על זר של שושנים, אבל ישנם מקומות רבים שבהם זה עובד. קח למשל את בלגיה. שם זה עובד. זה קיים גם במקומות אחרים בעולם, שבהם קבוצות לאומיות מצליחות לקיים מדינה מפותחת של כל אזרחיה ומכבדות את הייחוד הלאומי של כל קבוצה תחת מסגרת אחת״.
זה כולל את ביטול אופייה הציוני של המדינה ואת ביטול היותה בית לאומי לעם היהודי?
״כן. היא תהיה מדינת כל אזרחיה״.
אתה רואה היתכנות למימוש חזון עזמי בשארה בישראל? אפילו המצע שלכם מכיר בחזון שתי המדינות, שלא לדבר על המצע של הרשימה המשותפת.
״אני ריאלי ויודע שזה לא יקרה מחר בבוקר. כדי שזה יקרה, ישראל צריכה לעבור שינוי מחשבתי דרמטי, דה-קולוניזציה של המחשבה ושל התפיסה המדינית והלאומית שלה. גם בקרב העם הפלסטיני זה לא יעבור בקלות, אחרי המחיר של אלפי קורבנות שהעם הפלסטיני שילם כדי להגיע להגדרה עצמית. נכון שגם בל״ד וגם הרשימה המשותפת מכירות במדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית, אבל אני מעלה לסדר היום את ההצעה שלי, כיוון שלטעמי אנחנו נמצאים בתקופה של פוסט אוסלו. הלוואי שהייתה קמה מדינה פלסטינית עצמאית לפני 20 שנה, אבל היא לא קמה ולא תקום. אני מקווה שכעת ייפתח דיון ציבורי. אני שומע תגובות חיוביות גם בקרב יהודים״.
אתה מציע את סופה של הרשות הפלסטינית.
״הרשות הפלסטינית היא אמצעי והיא לא ערך בפני עצמו. היא קמה כדי להכין את המדינה שבדרך. אם תקום פה מדינה אחת של כל אזרחיה, הרשות מתייתרת. אני חושב שהגיע הזמן להתנער מכל המושגים של אוסלו. הפתרון שאני מציע הוא פתרון לא רק בשבילי אלא גם בשבילך, בשביל אזרחי ישראל היהודים, כדי שלא תחיו במדינת הלכה לאומנית. אני שייך למפלגה שיש בה חופש מחשבה. אני רוצה להיות יצירתי ואני רוצה שהרעיון הזה יעלה לדיון גם אצל יהודים וגם אצל פלסטנים, שכן בעיני הוא האלטרנטיבה היחידה למצב הקיים".
תולדות החזון
נקודת המוצא של חזון שתי המדינות הייתה תוכנית החלוקה של האו״ם מ־29 בנובמבר 1947, שדיברה על הקמתן של שתי מדינות בארץ ישראל. מדינות ערב והנהגת ערביי ארץ ישראל סירבו אז לקבל את ההחלטה ויצאו למלחמה, שהסתיימה בתבוסתם ובהקמת מדינת ישראל.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים העלה שר העבודה דאז יגאל אלון תוכנית שהמליצה לממשלה להעביר את רובם המוחלט של שטחי יהודה ושומרון, חבל עזה וסיני לתושבי האזור הערבים, שיוכלו לבחור בין כינונה של ישות עצמאית ובין חבירה לממלכה ההאשמית. תוכנית אלון לא התקבלה רשמית על ידי ממשלת אשכול וגם לא על ידי הממשלות שקמו אחריה.
בהמשך צצו ועלו רעיונות כמו תוכנית האוטונומיה של ראש הממשלה מנחם בגין ועד קונפדרציה עם ירדן, או השבת השטחים המוחזקים לידי הממלכה. למעשה, רק בשנת 1969 החלו גם באש״ף לדבר על האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית, רעיון שאומץ על ידי השמאל הישראלי. הססמה ״ישראל, פלסטין - שתי מדינות לשני עמים״ הומצאה על ידי רק״ח וחד"ש והייתה לססמת הבחירות של חד״ש ב־1981.
מאז תהליך אוסלו, הציגו כל ראשי הממשלה בישראל בפני הפלסטינים את פתרון שתי מדינות לשני עמים, אך הוא לא הבשיל, בין היתר, בשל דרישת הפלסטינים לנסיגה מלאה לגבולות 67' ולהחלת זכות השיבה. בוועידת אנאפוליס, בנובמבר 2007, הסכימו הישראלים, הפלסטינים והאמריקאים שפתרון זה יהיה הבסיס למשא ומתן העתידי. כשנתיים לאחר מכן נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו את נאום בר אילן, ובו אמר: ״אם נקבל ערובה לסידורי הביטחון ואם הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, נהיה מוכנים בהסדר עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית״.
אפילו הוא תמך בפתרון שתי המדינות. נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם
מאז חל כרסום בעמדת נתניהו, שאמר ערב הבחירות: ״כל מי שהולך להקים היום מדינה פלסטינית ולפנות שטח, נותן שטח התקפה לאסלאם הקיצוני נגד ישראל״. לאחר שזכה לביקורת חריפה, ניסה לצנן את האמירה, אבל הקולות בעד מדינה אחת בין הים לירדן גוברים.
יש סוף לסכסוך?
בזמן שח״כ גטאס מנסה לקדם את רעיון המדינה האחת, הניחו שניים מחבריו לרשימה המשותפת, ח״כ אחמד טיבי ואוס-מה סעדה, הצעת חוק בדרישה להכיר במדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית בגבולות 1967 לצד ישראל. בדברי ההסבר נכתב: ״חזון שתי המדינות הוא הפתרון שזכה להסכמה בינלאומית, וההסדר האפשרי שיביא שקט, שלום ויציבות באזור״.
״למעשה, מדינה אחת בין הים לירדן קיימת בפועל. זו מדינת הכיבוש, ההפרדה, הגדרות, האפרטהייד והאוטובוסים הנפרדים״, קובע יו״ר חד״ש לשעבר, מוחמד ברכה. ״ח״כ גטאס טועה. המאבק להקמת מדינה פלסטינית הוא מאבק להשלים את הרעיון המרכזי של תוכנית החלוקה, שעל פיה יקומו שתי מדינות ריבוניות בתוך שטח פלסטין ההיסטורית. לקרוא היום לנטוש את רעיון שתי המדינות זה לברוח מהמציאות״.
ברכה לא אוהב גם את ההשוואות למודלים קיימים של מדינה דו-לאומית: ״זה לא עובד בבלגיה וזה לא עובד במקומות אחרים. יש פה לגיטימיות בינלאומית לשרטוט גבולות בין שני עמים שחיים במקום אחד. הבעיה היא שיש כיבוש ישראלי ויש תנועה ציונית, שחולקת על זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים לקיום ריבוני. אני מציע לח״כ באסל גטאס לדבוק במצע של מפלגתו. הרעיונות שהוא מעלה הם דברים מסוכנים שמבטאים השלמה עם מפעל ההתנחלויות. לפלסטיני גאה אסור להגיד שההתנחלויות הן עובדה מוגמרת ודווקא הריבונות הפלסטינית היא נושא שנתון לשינויים״.
אתה עדיין מאמין שיש היתכנות לרעיון שתי המדינות?
״אני חושב שיש היתכנות וחייב שתהיה. אני יכול לערער על הפתרון הזה, רק אם תהיה קבלה של רעיון המדינה האחת בקרב היהודים והפלסטינים כאחד. אבל הציבור היהודי רחוק מזה מאוד״.
ח״כ עיסאווי פריג' ממרצ חושב כמו ברכה. ״רעיון שתי המדינות הוא הצודק וההגון ביותר. מדינה אחת היא מתכונת בטוחה להמשיך במאבק ובסכסוך ובמרחץ הדמים עד אין סוף״, הוא אומר.
"מדינה אחת היא מתכונת בטוחה להמשיך במאבק ובסכסוך ובמרחץ הדמים עד אין סוף". ח"כ פריג'. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90
בין המתנגדים לרעיון שתי המדינות בימין אפשר למנות את נשיא המדינה ראובן ריבלין, סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי והשר יריב לוין, שיזמו בכנסת הקודמת הצעת חוק לסיפוח כל השטחים לישראל.
״בין הים לירדן יכולה להיות רק מדינה אחת, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי״, אומר ח״כ מוטי יוגב מהבית היהודי. ״תהליך אוסלו מת, ורעיון שתי המדינות מת. אבו מאזן אינו רלוונטי. הפלסטינים בשטחים יזכו עם הזמן למעמד של תושבים. לא מדובר לא במדינה גזענית ולא באפרטהייד, אלא במדינה יהודית שהמיעוט שבה יקבל את זכויותיו. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מכוח ההבטחה האלוקית ומזכותנו ההיסטורית על הארץ. רעיון שתי המדינות הוא הזוי״.
שאול אריאלי, מחבר הספר ״גבול בינינו לביניכם״, מציג עמדה הפוכה: ״מדובר בביטול מוחלט של החזון הציוני, והפיכת מדינת ישראל למדינה פלסטינית. יום אחרי הם גם ישנו את השם לפלסטין. הימין התומך במדינה אחת רוצה את הכלה בלי הנדוניה, כלומר את השטחים בלי הפלסטינים, ולשם כך מציעים כל מיני פטנטים כמו תושבות או אזרוח הדרגתי או אוטונומיה חלקית. המבוי הסתום הקיים כיום יוביל אותנו יום אחד להתפוצצות״.