לקראת השנה האזרחית החדשה, אנו במעריב ריכזנו למען קוראינו, פוליטיקאים, אנשי תקשורת, בכירי כלכלה ספורט ותרבות, אלה 100 האנשים שהשפיעו על חיינו בשנת 2016.
11. דוד ביטן/ אריק בנדר
הוא פרץ לתודעה הציבורית שלנו כמו משום מקום ובתוך זמן קצר הפך ליצרן כותרות סדרתי, לכוכב שבתות תרבות ולאחד האנשים הבולטים, המשפיעים, אך השנויים במחלוקת בפוליטיקה הישראלית: יו"ר הקואליציה דוד ביטן.
ביטן (56) נולד במרוקו, עלה לישראל בגיל 5, גדל בשכונת רמת אליהו בראשון לציון, ועם השנים הפך שם לפעיל מוניציפלי בשורות הליכוד. הוא התקדם לדרגת יו"ר סניף המפלגה בעיר, שימש חבר מועצת העיר, סגן ראש העיר ומחזיק תיק ההנדסה וועדת המשנה לתכנון ובנייה. במקביל ניהל את קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון.
באותה עת הוא התפרסם בעיקר במקומונים של ראשון לציון והשפלה, בן היתר בשל פרשייה הקשורה לחובות של הקבוצה ולגלגול צ'קים לשוק האפור. לכנסת ה־20 הוא הגיע על תקן של ח"כ חדש, לאחר שנבחר למקום ה־16 ברשימת הליכוד כנציג מחוז השפלה.
עד מהרה הפך ביטן, עורך דין במקצועו, לאחד מחברי הכנסת הבולטים של הליכוד, תחילה כיו"ר ועדת הכנסת החשובה, ואחר כך כיו"ר הקואליציה ויו"ר הסיעה, בחירה שהפתיעה רבים משום שראש הממשלה הפקיד את ניהול הקואליציה הבעייתית שלו בידי טירון פוליטי חסר ניסיון.
אלא שביטן הפתיע אפילו את עצמו. הוא הפך למוציא ולמביא של ראש הממשלה, הוא מקדם מטעמו חוקים ויוזמות כמו סגירת התאגיד הציבורי, ובה בעת מנסה לבלום חקיקות ויוזמות של האופוזיציה.
מדובר בתפקיד כפוי טובה, שכן הוא חייב לתמרן בין קפריזות של חברי כנסת שונים ולפעול בקשיחות כדי למנוע את התפוררות השורות ולהשיג רוב ליוזמות חקיקה של ח"כים ושל הקואליציה. כדי לעשות זאת ולהשליט משמעת, הוא פועל בקשיחות, ויש האומרים בכוחנות יתר.
בדרך להשגת ההמטרה הוא רשם שורה של קטטות רחוב פרלמנטריות שזכו להדים, כמו המריבות המתוקשרות שלו עם אורן חזן, נאוה בוקר, גילה גמליאל, מיקי זוהר, יואב קיש, בצלאל סמוטריץ' ואחרים. ביטן אף תקף את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וכינה אותו "צבוע" ו"צדקן". הוא גם לא מהסס להעניש חברי כנסת סוררים, ואף העניש את ח"כ בני בגין משום שהמרה את פי הקואליציה. אולם בכנסת מעידים עליו כי אף שהוא מהיר חמה, הוא גם נוח לרצות ומתפייס מהר מאוד.
בסיעה אומרים עליו שהוא “עובד אצל ביבי" ויבצע בנאמנות כל מה שראש הממשלה יטיל עליו. באחת ההזדמנויות אמר לנתניהו “אני עוזר לך", ונתניהו השיב “אתה עוזר לי יותר מדי". העבודה המשותפת קירבה אותו מאוד אל ראש הממשלה, והוא אף זכה להיות בין המוזמנים למסיבת יום ההולדת של נתניהו, שנערכה בלשכת ראש הממשלה.
את עיקר המוניטין בחודשים האחרונים צבר ח"כ ביטן בזכות הופעותיו המרובות באירועי שבתרבות, שם היו לו כמה מעידות צורמות שעוררו סערה. למשל, ההתבטאות האחרונה שבה אמר כי היה מעדיף שערבים לא יצביעו בבחירות. את אנשי התאגיד כינה לא אחת "שמאלנים שרוצים לממש את האג'נדה שלהם". כדוגמה מובהקת לכך הוא נוהג להביא את "אמסטרדם", העיתונאי שאול אמסטרדמסקי, שפרסם ציוץ חריף נגד נתניהו רגע לאחר שנבחר לתאגיד.
על ראשי השב"כ והמוסד אמר פעם שהם נהפכים לשמאלנים לאחר שהם משתחררים מהתפקיד, והגדיל לעשות כשטען כי "רצח רבין לא היה פוליטי".
לעתים הכרזותיו מחייבות את ראש הממשלה לפרסם תגובות המתנערות מהדברים. הוא גם יזם עצומה לחנינת החייל אלאור אזריה, קרא לקצר את עונשו של משה קצב וזכה להופעת אורח ב"גב האומה". לא תמיד מודע ביטן לאפקט השלילי של אמירותיו, ולא אחת הוא נוהג לשאול "אמרתי משהו לא בסדר?". הוא מעיד על עצמו כי הוא אומר בדיוק את מה שהוא חושב, אבל כשהדברים מסתבכים ויוצאים מכלל שליטה, הוא גם לא מתבייש לחזור בו.
הרעש והכותרות שביטן מייצר הם אולי ליצניים בעיני אחדים מחבריו לסיעה, ובוודאי בעיני יריביו משמאל, אך בקרב הליכודניקים הוא זוכה לאהדה רבה וצובר נקודות רבות. מחנה תומכיו בליכוד מונה כעשרת אלפים איש, הוא נהנה מקבוצות וואטסאפ אוהדות, ובסקר אתר "ליכודניק" האחרון הוא הגיע למקום החמישי במדד הפופולריות.
בראיון שהעניק ל"מעריב־סופהשבוע" אמר ביטן כי הוא שואף להיות בעתיד שר הפנים. גם תומכיו וגם יריביו סבורים שהוא בדרך הנכונה למעלה, והרושם הכללי הוא שבגיליון המשפיעים הבא הוא יעלה בדירוג.
12. אבי ניסנקורן/ יהודה שרוני
בנערותו היה יו"ר ההסתדרות אלוף ישראל בריצות למרחקים קצרים. בתפקידו הנוכחי הוא מתמקד בריצה למרחקים ארוכים. היעד החדש שאליו הוא מכוון הוא בחירתו המחודשת ליו"ר ההסתדרות במאי 2017.
כחלק מהמאבק לקידום סיכוי בחירתו המחודשת לתפקיד רב השפעה זה (ח"כ שלי יחימוביץ' הודתה שגם היא שוקלת להתמודד), הוא אינו נח לרגע. עד לאחרונה זה כלל גם בחישה קלה בנעשה מאחורי הקלעים של מפלגת העבודה. כאמור, בשלב זה הוא מתמקד בפוליטיקה המקומית ועבודה לא חסרה לו.
כדי להדגים על איזו השפעה מדברים, נחזור לעסקת הצוללות שתפסה לאחרונה את מקומה בכותרות הראשיות. עו"ד דוד שמרון ואיש העסקים מיכאל גנור, שייצגו את החברה הגרמנית, ניסו להכשיר באמצעותו את הקרקע להפרטת הטיפול בצוללות מהמספנות בחיפה לטובת גוף פרטי. ניסנקורן סיפר שבפגישה ספג איום מרומז, אך לא התרגש מכך.
יו"ר ההסתדרות הוא הדוגמה לאיש העושה את התפקיד ולא לתפקיד העושה את האיש. הוא יצק תוכן לתואר הפקידותי במהותו, שאצל חלק מקודמיו התמקד בסדרנות העבודה של מחלקות התה.
קודם למינויו שמענו על סכסוכי עבודה ושביתות ברכבת, בנמלים, ברשות שדות התעופה, בתחבורה הציבורית והיכן לא. הוא ניצל את ניסיונו כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי לכיבוי שריפות ולהנמכת גובה הלהבות. את זמן האיכות שנותר לו הוא לא בילה בחיק משפחתו, אלא מינף אותו להשגת יעדים, כפי ששום יו"ר קודם לא עשה. הוא מתערב, משפיע וחותר למגע בתחומים שבעבר היו רחוקים מאחריותה של ההסתדרות.
הוא אינו מסתפק בתפקידו כעומד בראש ארגון עובדים קלאסי, אלא רותם את ניסיונו לביסוס מעמדה של ההסתדרות כתנועה לשינוי חברתי הנאבקת על צמצום הפערים בחברה.
סכסוכי העבודה הם הלחם והחמאה של פעילותו. השאר הם הקצפת. מדובר בתנאי העסקה של עובדי קבלן ומעברם להעסקה ישירה, מצב הקיום של נכים, עתיד החיסכון לפנסיה וסוגיית גיל הפרישה לנשים. וכן, יש לו מה לומר גם בשאלת עתיד תאגיד השידור הציבורי.
מי זוכר מתי התערבה ההסתדרות בעניין הביטוח הסיעודי? גם זה קרה בתקופת ניסנקורן. את כל אלה הוא הצליח לקדם ללא יום אחד של שביתה, אף שמאז כניסתו הוא הפך לאלוף ישראל באיומים שזו תתקיים.
כיו"ר המאמין במודל שיתופי, הוא הצליח לרתום הן את שר האוצר והן את המעסיקים לקידום מהלכים שמטרתם הגברת השוויון וצמצום פערי ההכנסות. קואליציית אינטרסים נדירה עם שר האוצר הפכה אותו לאחד מבעלי ההשפעה הגדולים במשק. לכאורה, אין סיכוי שאיש מפלגת העבודה ישדר בגל פתוח עם כחלון, הליכודניק השרוף. אלא שבתחום יחסי העבודה המציאות עולה על כל דמיון.
כמה מהלכים שהצליח להנהיג מספרים את הסיפור. הוא חתם על הסכם חסר תקדים עם המעסיקים, שבזכותו ישודרג שכר המינימום במשק ב־1,000 שקל - מ־4,300 שקל ל־5,300 שקל - עד סוף 2017. המדינה נאלצה להצטרף לעגלת המשלמים ולהעלות את השכר.
העלאת שכר המינימום והסכם השכר במגזר הציבורי הקפיצו בשנתיים האחרונות את השכר הריאלי ב־6%, לאחר 17 שנים של דריכה במקום. פעילותו לצמצום תופעת העסקת עובדי הקבלן נעשתה בגיבוי מלא של כחלון. נוסף לכך הצליח ניסנקורן לרתום את שר האוצר להסכם העקרונות שנחתם ביולי 2015, וכלל מעבר הדרגתי להעסקה ישירה של 15 אלף עובדי קבלן בשירות המדינה, לרבות עובדי ניקיון בבתי החולים, עובדי קרנות מחקרים ועוד. לאחר דיבורים ומגעים שנמשכו שנים, בתקופתו סוכמו רפורמות שנועדו להגביר את התחרות במשק ולהוזיל מחירים. מדובר ברפורמות בנמלי הים באשדוד ובחיפה, במכון התקנים, בהתנעה מחדש של רפורמה בחברת החשמל ואחרות.
הרזומה שלו כולל גם את שיפור תנאי ההעסקה כמו הגדלת המכסה השנתית של ימי חופשה, אפשרות לתביעה רטרואקטיבית של דמי הבראה, הגנה על הפנסיה של מבוטחים בקרנות מסיכוני הבורסה והקמת קרן סיוע למפעלים במצוקה. את כל אלה הוא לא יכול היה להשיג ללא שיתוף הפעולה של שר האוצר. כחלון והוא רואים עין בעין את הצורך בקידום מעמד הפועלים ובסגירת הפערים בקרב העובדים המוחלשים.
התארגנויות העובדים זינקו בתקופתו, בניגוד למגמה העולמית. זה קרה לא רק בתעשייה המסורתית, אלא בסקטורים עסקיים למהדרין כמו הייטק, תקשורת, ראיית חשבון, ביטוח וסלולר. אם ייבחר מחדש ליו"ר ההסתדרות, עם סיום כהונתו הוא יעלה על מסלול הריצה לפוליטיקה הארצית.
13. גבי אשכנזי/ אלון בן דוד
הוא הכוכב הכי נוצץ היום בשמי הפוליטיקה הישראלית: רמטכ"ל לשעבר, גולנצ'יק, מזרחי (ממוצא סורי ובולגרי). אחד מהאנשים שלא צריכים להציג קבלות על עשייה. אף על פי שחלפו שש שנים מאז סיים את כהונתו כרמטכ"ל, לאחר שריצה כבר את מלוא חוק הצינון לאנשי צבא, ועל אף הנזק שספג בפרשת הרפז - אשכנזי מוכיח שיש לו חיי מדף ארוכים. די לשבת איתו חצי שעה במקום ציבורי כדי להתרשם עד כמה הציבור הישראלי עדיין אוהב ומעריך אותו.
כש"ארץ נהדרת" הציגה אותו כגולנצ'יק שאוכל חול ושר שירי רובאית, אשכנזי התכווץ במבוכה. לקח לו זמן להבין שהדימוי הזה הוא הנכס העיקרי שלו - לוחם עממי שלא מפחד להתלכלך בבוץ, אחד משלנו, מסוג האנשים שהישראלי הממוצע סומך עליהם באופן אוטומטי.
אבל הבוץ של פרשת הרפז היה רעיל. אשכנזי, שהיה הרמטכ"ל האהוד ביותר שהיה כאן זה 20 שנה, ספג חבטה עזה שטלטלה אותו עמוקות. ברגע שהתיר הפצ"ר הקודם דני עפרוני להשתמש בהקלטות המבצעיות מלשכת הרמטכ"ל, הוא שם את אשכנזי במקום שבו אף אישיות ציבורית בישראל לא הייתה: שקוף לחלוטין, מופשט עירום ועריה, כאילו היה בבית "האח הגדול". עשרות אלפי שעות הקלטה של כל השיחות שהתקיימו בלשכת הרמטכ"ל, כולל האינטימיות ביותר, נחשפו לאוזני החיילים שתמללו אותן ולחוקרי המשטרה.
בתום האזנה לכל השיחות, לאחר ששמעו את אשכנזי משוחח עם אשתו, עם המקורבים לו ביותר, אחרי שהאזינו גם למזכירותיו ולשיחות האינטימיות שלהן - לא עלה שום חשד ממשי לפלילים. לא הרבה אישים בציבוריות הישראלית היו עוברים בהצלחה מבחן כזה. אבל השיחות האלה הן עדיין קופה שמונחת בפרקליטות וסביר שיש בהן פוטנציאל להביך, כמו שיש בשיחות של כל אחד מאיתנו, לו היו מוקלטות כל הזמן.
הקופה הזאת לא מנעה מראשי כל המפלגות לחזר אחרי אשכנזי, במה שנראה כתהליך החיזור הארוך בהיסטוריה. היו שהציעו לו את המקום הראשון, היו שביקשו שיסתפק במספר 2. אשכנזי שמע, הוחמא ועוד לא החליט. הוא הבין שאין לו מה לחפש בבית העלמין של מפלגת העבודה, שהייתה שמחה להתקשט בו במקום הראשון. אחרי לא מעט מגעים, התברר גם שאין לו שפה משותפת עם נפתלי בנט, שלא מסוגל להחליט אם הוא רוצה להיות מנהיג לאומי או ראש הפלג הקיצוני בפוליטיקה.
מה שנשאר הן מפלגות הימין־מרכז: יאיר לפיד היה שמח לקחת אותו כמספר 2; משה כחלון אולי אפילו יסכים לתת לו להוביל את המפלגה; בוגי יעלון מתלבט אם להקים מפלגה משל עצמו. אשכנזי שומע את ההצעות, אבל אין לו כוונה להירטב לפני הזמן - הוא יקפוץ למים רק ברגע האמת.
עיקר עיסוקו היום הוא בניהול קרן רש"י - קרן פילנתרופית פרטית המתמקדת בחינוך. במסגרת התפקיד אשכנזי מסתובב הרבה בפריפריה, וזוכה להרעיף תרומות על מוסדות חינוך בכל רחבי הארץ. התפקיד הזה מותיר לו גם לא מעט זמן ליהנות מהחיים.
אבל מי שמכיר את אשכנזי, יודע שיש בו דחף לעשייה ציבורית. לאורך כל הקריירה הצבאית שלו תמיד עבד קשה כדי להצטיין בכל תפקיד שעשה ושאף למעלה. כמי שכל חייו היה במוקדי העשייה הקשים ביותר, הוא צופה בדאגה בכיוון שאליו הולכת המדינה הזאת ובוער בו לשנות אותו. את ההחלטה הוא יקבל רק כשתישמע השריקה שתפתח את מערכת הבחירות הבאה.
אם יבחר לרוץ - ספק אם יכוון למשרה הרמה ביותר, סביר יותר שנראה אותו כמועמד לשר ביטחון. מנהיגות הפכה למשאב נדיר בחיים הציבוריים שלנו, ולאשכנזי יש אותה בשפע.
14. גדעון סער/ בן כספית
סער הוא מה שאפשר לכנות “פוליטיקאי טבעי". כשנבחר לכנסת בפעם הראשונה והגיע למשכן, אמר עליו אורי שני שהוא משול לדג שנשפך סוף־סוף לים. סער חי, נושם, חושב ויודע פוליטיקה יותר מכל אחד אחר שהסתובב במשכן הכנסת בשנים האחרונות. חושיו מחודדים כשל טורף בג'ונגל האפריקאי, הוא ווינר שלא מוכן לקבל תבוסות, ויכולתו לתמרן ולתכנן מהלכים פוליטיים גדולים הפכה כבר מזמן לאגדה. סער ניחן גם ביכולת ביצוע וסיום קטלניות, ויצא כמעט תמיד מכל הקרבות הפוליטיים שבהם היה מעורב כמנצח.
פעמיים רצופות הוא סיים במקום הראשון בפריימריז של הליכוד, הישג חסר תקדים. וכשנדמה היה שדרכו לפסגה סלולה, הטיל סער פצצה פוליטית ופינה את הזירה. הוא יצא לפסק זמן שנמשך עד היום, ולמרות זאת, הוא מצליח לתחזק את עצמו ברשימה המצומצמת של איומים אסטרטגיים על המשך שליטתו של בנימין נתניהו בליכוד, ושומר גם על מעמד ציבורי לא מבוטל.
סער פרש, כי הבין שהצלחתו היתה לצנינים בעיני יושבי הבית בבלפור. הוא ידע שהוכרז כבר פרס על ראשו, ולא התנדב למסור את נפשו על מזבח המירוץ הפוליטי. נתניהו השאיר אותו מחוץ ל"שביעייה" בכוונה תחילה, וסער ידע שתהליך חיסולו יימשך ביתר שאת גם בהמשך. הוא החליט להמתין לעידן שאחרי נתניהו. הבעיה של סער היא שהעידן הזה מתעכב מעט. בקרוב הוא יצטרך להחליט אם הוא חוזר או מוותר.
את הקריירה התחיל גדעון סער כעיתונאי. חושיו המחודדים בלטו כבר אז, ב"העולם הזה" ובחדשות ערוץ 2, כשידע לזהות סיפור ולנעוץ בו שיניים. היכרותו את עולם העיתונאים סייעה לו מאוד כשהפך לפוליטיקאי בעצמו, והוא נחשב לאחד הח"כים המקובלים ביותר על עיתונאים מכל קצוות הקשת הפוליטית. הוא היה מזכיר הממשלה בדמדומי הקדנציה הראשונה של נתניהו, והיה אחר כך מזכיר ממשלה גם אצל אריאל שרון. הוא הצליח להיות נאמנם ואיש הסוד והביצוע של שניהם, וגם זה מבצע שטרם נראה במקומותינו.
כשהחליט לקפוץ למים הפוליטיים, ב-2003, הפך למטאור כמעט בן לילה. הוא הצליח לייצר סדר יום גם כחבר כנסת באופוזיציה (כשהליכוד עם 12 מנדטים בלבד), היה הגבר הראשון שעמד בראש הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, והצליח לצאת מתפקיד שר החינוך בחתיכה אחת, כשהוא הופך את ראשי הסתדרות המורים לבעלי ברית ולחברים אישיים. סער יודע לייצר עוצמה פוליטית ולתרגם אותה ביעילות מקסימלית. הוא מחובר ומקושר עם כולם, רוקם מזימות, מפיל ומקים ממשלות, ובדרך כלל משיג את מה שהוא מתכנן להשיג מראש. הוא היה מזכיר הממשלה הכי צעיר, יו"ר הקואליציה הכי צעיר ושר החינוך הכי צעיר. אחרי הקדנציה במשרד החינוך, שונמך בידי נתניהו למשרד הפנים, אבל גם כאן הצליח לייצר זהב מזבל, להכיר בזוגות הומואים לעניין חוק השבות, לתת מעמד לכל ילדי העובדים הזרים ולהוביל, מצד שני, את המאבק הממשלתי לבלימת מסתנני העבודה ולהוצאתם מהארץ.
לסער יש גם חסרונות. הפתיל שלו קצר, הוא אינו יודע לספוג ביקורת, והוא גורר אחריו שובל של שמועות מרושעות (שהוזמו, אך עדיין מרחפות מעל ראשו). סער הצליח לשרוד ניסיון חיסול פוליטי שנעשה בידי גורמים עלומים טרם יציאתו לפסק זמן, והוכיח עצבי ברזל וסבלנות, שבסופו של דבר השתלמה.
יש בסער משהו שמאפשר לו להיות תל אביבי ליברל ונאור ביד אחת, וליכודניק ימני לאומי ביד השנייה. הוא מצליח, איכשהו, ליהנות משני העולמות בו-זמנית. הסיבה שהוא ממשיך להחזיק מעמד לא מבוטל בסקרים, כולל התוצאה הכי טובה באחד-על-אחד מול בנימין נתניהו, היא התמיכה שיש לו בכל הקהלים, ולא רק בימין.
בשנים האחרונות הפתיע סער פעם נוספת כשהחל להתחזק ולשמור שבת באופן קבוע. זה לא היה גימיק. סער מקפיד על שבת, אבל מכיוון שהוא מתגורר בלב תל אביב, הוא מצליח ליהנות בכל זאת מהעיר הגדולה. על הדרך, הפך לחביבם הגדול של החרדים.
לא ברור בדיוק מה סער רוצה להיות כשיהיה גדול. בינתיים פצח בפרק ב' שמפאר את עמודי הרכילות במיטב העיתונים והאתרים כשנישא לגאולה אבן. בן לילה הפכו גדעון וגאולה לפאוור-קאפל פופולרי, פוטוגני, שנהנה מהחיים ובמקביל גם עושה ילדים: דוד הקטן כבר בן 3, ולפני כמה שבועות נולדה לו אחות, שירה.
כשהכריז על "פסק הזמן" שלו, אמר סער שאחת הסיבות היא רצונו לבלות עם המשפחה ולראות את דוד צועד את צעדיו הראשונים. היום, דוד כבר רץ. בתוך כשנה גם שירה תלך. לאן הולך גדעון סער? את זה קשה יותר לנבא. ההערכה היא שימצא את עצמו במרכזה של פלטפורמה פוליטית בבחירות הבאות. טובים הסיכויים שיחליט, בכל זאת, לחזור לליכוד. למרות שהוא עושה חיל בשוק הפרטי ונהנה מכל רגע, סער לא נרפא מהחיידק. תיעובו את ראש הממשלה לא השתנה משמעותית, אבל יכול להיות שהגיע למסקנה שכדאי לחזור למפלגת השלטון כדי לכבוש בחזרה את המשבצת שממנה יהיה הכי קל לנצח בקרב הירושה, אם וכאשר.
15. ניר ברקת/ דנה סומברג
ראש עיריית ירושלים ניר ברקת חורש את השטח הליכודי במטרה לגבש לעצמו את בסיס הפעילים לקראת התמודדות עתידית. הוא מכוון לצמרת הליכוד, עושה זאת בשקט, ומנסה לא להרגיז אף אחד מבכירי המפלגה. אבל הקמפיין שלו הולך וצובר תאוצה, ובליכוד אומרים כי ברקת כבר פקד אלפים. יש מי שמעריכים את מספר המתפקדים שלו בעשרות אלפים.
בכמה פרסומים נטען כי ברקת שוקל להתמודד על ראשות הליכוד, אולם מקורביו הבהירו כי לא יתמודד נגד נתניהו אם ירוץ לקדנציה נוספת. במקרה כזה, יידרש ראש עיריית ירושלים להחליט אם לסיים את הקדנציה שלו בעירייה ולהמתין לבחירות הבאות או להתמודד לתפקיד שר בכיר בסיועו של נתניהו.
ברקת מבין לאן הרוח הפוליטית נושבת, והולך ימינה. בהקלטה ממפגש בביתו, שפורסמה בחדשות ערוץ 2, הוא שטח את משנתו המדינית, והבהיר כי יש לתת לפלסטינים אוטונומיה אזרחית משודרגת. "אנחנו לא צריכים לנהל את שכם, לא את השכונות הערביות בחברון ולא את ג'נין", אמר, "שייתנו לנו לנהל את היהודים, ואנחנו בשמחה רבה ניתן להם להתנהל בעצמם".
גם בנושא עמונה דעתו הייתה נחרצת. “פסק דין עמונה לא מותיר לנו יותר שיקול דעת לאפשר גם למי שאינו בעלים במקרקעין לנסות להכשיר עבירות בנייה. אם לא תוסדר עמונה, ידינו כבולות וניאלץ להגיע גם בירושלים להרס של מאות או אלפי בתים. אין חוק אחד ליהודים וחוק אחר לערבים", אמר.
ברקת מכוון אל המגרש הפוליטי הארצי, ולא מסתבך עם הקהל שיזדקק לו בהמשך דרכו הפוליטי. בחודש יולי השנה ספג חצי ביקורת רבים לאחר שהכריז כי לא ישתתף במצעד הגאווה שנערך בירושלים כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי. "שאלו אותי אם אני מתכוון לצעוד או לא", הסביר ברקת בראיונות. "יכולתי להתחמק מהשאלה, לא לומר מדוע. אבל אני רוצה להתמודד עם המציאות, והמציאות היא שיש לי אוכלוסיות שונות בעיר ואני מרגיש - כראש העירייה - שכולם הם ילדַי. אני צריך לדאוג לכולם, ואדאג לזכויותיה של הקהילה הלהט"בית, לעתים אפילו יותר מבמקומות אחרים".
עוד הוסיף בנושא כי "אני יכול להסתכל גם לציבור החרדי והדתי בעיניים ולהבהיר להם שזו זכותם הדמוקרטית של הלהט"בים לצעוד, על כל המשמעויות של זה", הוסיף, "מצד שני, אני בהחלט חושב שזה לגיטימי כראש העירייה להסתכל לקהילה הגאה בעיניים ולהגיד לה שיש פה חיים משותפים".
במערכת הפוליטית מעריכים שברקת יעשה את המעבר לכנסת די בקלילות. אמצעים לא חסרים לו. מגזין "פורבס" הכתיר אותו לפוליטיקאי העשיר בישראל, עם הון של 450 מיליון שקל. יש לו הניסיון והמוכרות הציבורית.
כעת, כל מה שחסר לו זו תמיכתו של ראש הממשלה נתניהו, שיכולה להכריע את עתידו הפוליטי.
16. דוד שמרון ויצחק מולכו/ בן כספית
עורכי הדין דוד שמרון ויצחק מולכו, או מולכו ושמרון, מכונים על ידי כמה שועלים פוליטיים מקורבים “שמשון ויובב". לאחרים, הם מזכירים יותר את הדמויות המצוירות הקל וג'קל. כך או אחרת, מדובר בשני חברים שמנהלים את המדינה. הם מחזיקים לא רק במפתחות של הצוללת, אלא גם באלו של האקווריום שבו יושב בנימין נתניהו. מחוט ועד שרוך נעל, מצוללות ועד תאגיד השידור הציבורי, כל ענייני בית המלוכה, מבקבוקים ממוחזרים במעון בבלפור ועד מגעים רגישים עם מדינות שכנות.
מולכו ושמרון, שותפים שנות דור, הם המטפלים והאחראים הרשמיים. רק בהם מאמינים בני הזוג נתניהו, רק אותם ישגרו למשימות עלומות, רק איתם ימתיקו סודות. הכל נשאר במשפחה.
שמרון הוא בן דוד מדרגה שנייה של נתניהו. מולכו קשור עם שמרון בקשרי משפחה, דם סמיך ממים, ובמקרה שלנו זה חזק כפליים. אחד מהם הוא שר החוץ, השני השר לענייני פנים. הממשלה האמיתית קיימת רק למראית עין. יצחק מולכו הוא משרד חוץ אינטימי ונייד, המכונס בגופו של פרקליט אחד, שממשיך לנהל פרקטיקה פרטית משגשגת. הוא משייט ברחבי העולם, בדרך כלל בסיוע לוגיסטי של המוסד או של ארגונים חשאיים אחרים. הוא מביא ומוציא מסרים רגישים מטעמו של בנימין נתניהו, הוא מוכר כזה שחולש על הכניסה לחדרו וללבו של ראש הממשלה, והוא זה שנמצא שם בישיבות הקבינט הרגישות ביותר כדי להסביר לשרים עד כמה המצב מסובך או לחלופין, עד כמה הוא פשוט. הכל לפי מה שהוזמן אצלו מלכתחילה.
שמרון הוא בדיוק כמו מולכו, רק בענייני פנים. הוא מתעסק בכל, מתביעות דיבה דרך משאים ומתנים קואליציוניים, מסוגיות פוליטיות ועד המקרים האישיים הכמוסים ביותר. דוד שמרון הוא האיש שמוזעק תמיד, בכל שעה ובכל מזג אוויר, אל החצר המלכותית של נתניהו כדי להקשיב, לטפל, להרגיע, לטכס עצה ולצאת לשליחות כפוית הטובה בפעם המי יודע כמה. כשבנימין נתניהו צריך לטפל בדחיפות בענייני כספים, הוא קורא לשמרון. כשצריך לנהל מו"מ קואליציוני, הוא קורא לשמרון. כל התייעצות, כל מהלך, כל תזוזה, טעונים אישור של שמרון או של מולכו, תלוי במהות העניין.
השניים לא גובים תשלום כלשהו ממשפחת נתניהו על שירותים השווים מיליונים, לאורך שנות דור. כי ככה זה במשפחות הכי טובות. האמת היא שהם לא באמת צריכים. מאז שובו של נתניהו לשלטון הלך משרדם הירושלמי מחיל אל חיל, כשהוא מתרבה ומעצים ומוסיף וממריא לכל עבר, שהרי הכל יודעים שהשניים מחזיקים בידם את גיזת הזהב ונהנים מקרבה לשכינה עצמה. מצוללות ועד כלי ואתרי תקשורת, כל מי שרוצה יחס ונגישות למוקד קבלת ההחלטות ברחוב בלפור מתדפק על דלתותיהם של השניים.
כל זה קורה תוך התמסרות מוחלטת של הממלכתיות הישראלית ותוך חידלון בלתי נתפס של שומרי הסף והרגולטורים. בינתיים, אל תפריעו. זמן שווה כסף ותור הזהב של "מולכו, שמרון פרסקי ושות'" בעיצומו.
17. ד"ר קרנית פלוג/ יהודה שרוני
בעוד חודשיים תשלים ד"ר קרנית פלוג ארבע שנים בתפקיד הנגידה. הזמן עובר מהר כשנהנים, אבל לא בטוח שהדברים נכונים לגבי ד"ר פלוג. היא הפכה לאישה הראשונה המנהלת את המוסד הפיננסי החשוב ביותר במדינה.
עד שהגיעה, התפקיד היה שמור לגברים מעונבים, חנוטים בחליפה ומעשנים סיגרים. קודם למינויה לתפקיד הרם שימשה כמשנה לד"ר סטנלי פישר - הנגיד המכהן דאז, שגם המליץ עליה כמחליפתו. הפוליטיקאים לא התלהבו, וניסו לגייס מועמדים אחרים בעלי שם מקומי ובינלאומי. אבל הם לא הצליחו. האתגר המיידי של הנגידה החדשה היה להוכיח כי היא אכן קורצה מהחומר הנכון, או במילים פשוטות, שהיא אינה פראיירית. היא עשתה זאת בהצלחה מרובה, הן מול יאיר לפיד, שכיהן כשר האוצר, והן מול מחליפו משה כחלון.
המשימה לא הייתה פשוטה, מאחר שכל אחד מהשרים ניסה לבחון את חולשותיה ואת יכולתה לעמוד בלחצים. השרים לא היססו לרדת לרמה אישית וניסו להשפילה גם בפורומים פומביים. נראה אותם עושים את זה לד"ר פישר. כך או כך, הם נכשלו. משימתה המרכזית מול כחלון הייתה לשמר את עצמאותו של בנק ישראל ולא לפגוע ביכולתו החוקית לשמור על יציבות המערכת הפיננסית. כחלון ניסה לקדם רפורמות בבנקאות עד לנקודות שהיו קו אדום מבחינת הנגידה.
ד"ר פלוג ניצבת במקום הרם ביותר מבחינת דירוג המשפיעים בכלכלה הישראלית. בנק ישראל הוא אכן המצפן והמצפון של המשק. היא מוסמכת לקבוע את גובה הריבית וכמה נשלם על האוברדרפט. לחלופין, היא גם קובעת אם נקבל על הפלוס ריבית שנתית בשווי של מנת פלאפל. היא מוסמכת להתערב בשוקי המטבע ולקנות ולמכור דולרים במטרה לשמור על שער חליפין הגיוני, שיסייע ליצואנים להתחרות בשווקים הבינלאומיים. תעשייה חזקה משמעותה משק חזק, המבטיח מקומות עבודה חדשים וצמצום ממדי האבטלה.
אחד התפקידים החשובים, שאינו תמיד בא לידי ביטוי בגלל גובה מפלס הפופוליזם, הוא האחריות לשמירת יציבות המערכת הפיננסית. את זה היא עושה בעזרת ד"ר חדווה בר, המפקחת על הבנקים. תרחיש הביעותים של כל נגיד, ובוודאי זה של המפקחת על הבנקים, הוא שבמשמרתו יקרוס בנק.
זה לא כל כך נעים לראות בנק סגור. הנפילה עלולה ליצור אפקט דרמטי ולזעזע את המערכת כולה. קריסת בנק עלולה לסכן את הכלכלה, ועדיין לא דיברנו על בעלי הפיקדונות שעלולים להישאר חסרי כל ואף לאבד את ביתם. עם זאת, יש בתקשורת מי שהמקלדת לא רועדת תחת ידיהם כשהם ממליצים "לתת לבנק ליפול". פלוג נמצאת כאן כדי למנוע את האפשרות שזה יקרה, ולמרות המפקפקים ביכולותיה, היא עושה זאת בהצלחה מרובה.
הנגידה, בניגוד לקודמיה, משקיפה על הכלכלה לא רק ממגדל השן הרגולטורי, אלא גם מגובה הכיס. היא חרדה לפערים החברתיים ומטיפה ללא הרף לממשלה (שהיא היועצת הכלכלית שלה) לדאוג לצמצום הפערים וממדי העוני. הממשלה נאלצת להקשיב לה, שכן לדבריה יש משקל גדול הרבה יותר בשיח הציבורי. מאמינים לה כי היא משווקת השקפה מקצועית בלבד. על מידת האמון שהיא מנת חלקם של פוליטיקאים אין טעם להרחיב את הדיבור. היא, לעומתם, זוכה לאמון לא רק בשוק המקומי, אלא גם במוסדות ברחבי העולם כמו קרן המטבע הבינלאומית.
ייתכן שמקורה של עמדת החמלה מוסבר ברקע שלה (ילידת פולין ובת לניצול שואה). ייתכן שכאישה היא רואה דברים שגברים נוטים להתעלם מהם. איכויותיה אינן זרות, כאמור, לגופים שאינם ישראליים. ב-2014 בחר בה המגזין הבינלאומי "גלובל פיננס" לאחת משבעת הנגידים הטובים בעולם.
18. אריק פינטו/ יהודה שרוני
אריק פינטו נכנס לתפקיד לפני כחצי שנה בלבד, ומאז אין רגע דל. כמות המשימות והנושאים שבהם טיפל מספיקה לקדנציה מלאה כמנכ"ל.
לא כדאי לקנא באיש שאמור להתמודד בו-זמנית עם משימות רבות כל כך. האחרונה והחריגה שבהן היא הדחתו של יו"ר הדירקטוריון יאיר סרוסי, והמנכ"ל פינטו ייאלץ לנקות, או אם תרצו לנכות, את שאריות המבוכה. לא מפתיע, אם כן, שהסכמתו לקבל את התפקיד לוותה בלא מעט התלבטויות.
אחת מהן היא חששו לאובדן זכויות העבר בעקבות חוק שכר הבכירים, שהגביל את השכר ל-2.5 מיליון שקל בשנה. פינטו כבר מבין שהכסף אינו מפצה על האתגרים יוצאי הדופן ועל האחריות העצומה הכרוכה בניהול הבנק הגדול במדינה. בניגוד לקודמו ציון קינן, הוא שינה את הדרגים הניהוליים ושם דגש על אסטרטגיית "עם הפנים ללקוח". כמי שעומד בראש הארגון הפיננסי הגדול במדינה, עם יותר מ-2 מיליון לקוחות, הוא מנצל את עוצמתו כדי לקרב מחדש את ציבור הלקוחות לבנק.
הוא מודע לסנטימנט השלילי המקושר לבנקים, על הרוח הרעה נגדם. את המצב הזה הוא מבקש לשנות. דלתות משרדו נפתחו לפניות הציבור ונושאות את הכותרת "אישי, אנושי וטכנולוגי". הוא אינו שולח בידיים ריקות לקוחות בקשיים כשהוא משתכנע שמדובר בבעיה. כשצריך, הוא מוחק ופורס חובות. פינטו הוביל יוזמת סיוע לחיפאים שביתם נשרף, ולעסקים שניזוקו בשל מתן אשראי מסובסד.
מבחינתו, זו מהותה של בנקאות המשקיעה את כל הנשמה. בקרוב ייפתח ביוזמתו בית ספר לחינוך פיננסי. ההחלטה התקבלה, וכעת ממתינים לאישורים. המיזם יספק ייעוץ ללקוחות כל הבנקים ולא רק לאלה של הפועלים. במישור העסקי כבר מורגשים בשטח המהלכים שהנהיג. הוא משנה כיוון בפעילות בחו"ל, והחליט על מכירת הבנקאות הפרטית במיאמי. לאחר סגירת פרשת ייעוץ המס בארה"ב (שעליו מתנהל מו"מ מתקדם), מתכוון פינטו לנצל את המנוף העסקי להתרחבות בניו יורק.
הוא מקדם נושאים עסקיים נוספים כמו ההחלטה על הפעלת תוכנית לפרישת 1,500 עובדים בעלות של 1.2 מיליארד שקל, גיבוש מודל תגמול חדש כמתחייב מהחוק להגבלת שכר הבכירים וקבלת אישור המפקחת להגדיל את הדיבידנד הרבעוני מ-20% ל-30% מהרווח, לשמחת בעלת הבית שרי אריסון. לפני שבועיים סיים הבנק את הדיונים השנתיים לגיבוש תוכנית אסטרטגית לשלוש השנים הבאות. היעד העיקרי שלו כמנכ"ל הוא הבטחת מעמדו של בנק הפועלים כמוסד הפיננסי המוביל בישראל והתאמת פעילותו לעידן החדש. המשימה לא פשוטה, שכן בעורפו נושף כל הזמן בנק לאומי, שהציג ברבעון השלישי, לראשונה זה כמה שנים, רווח רבעוני גדול מזה של בנק הפועלים. היתרון הגדול של פינטו הוא היותו חלק מהדנ"א של הבנק, ככה זה כשאתה נמצא שם כבר 35 שנה.
העובדה שהוא מכיר אישית כמעט כל אחד מהמנהלים במוסד המונה כעשרת אלפים עובדים נחשבת ליתרון. הוא מכיר את נקודות התורפה, היכן אפשר לייעל ובאילו אגפים נמצאים העובדים בעלי התפוקה הנמוכה. אלא שהעובדה שהוא צמח בתוך הבנק מנעה ממנו את האפשרות להתחכך עם מקבלי ההחלטות במערכת הפוליטית ובבנק ישראל. ניסיונו בבנקאות בינלאומית אינו עשיר, בדיוק כקודמו ציון קינן.
אולם בניגוד לקינן, שנהנה משירותיו של היו"ר יאיר סרוסי בתחום הבינלאומי, פינטו ייאלץ להשלים במהירות את החסר, שכן עו"ד עודד ערן, היו"ר החדש, חף כמעט מכל ניסיון ניהולי. העובדה שהמנכ"ל החדש מקדיש את כל זמנו לבנק מבטיחה שבסופו של דבר הוא יעמוד במשימה.
19. רקפת רוסק עמינח/ יהודה שרוני
מנכ"לית בנק לאומי אינה בנקאית מבטן ומלידה, והיא הגיע לבנק לאחר שחיפשה אתגרים ניהוליים. היא מנהלת את הבנק מאז מאי 2012, ובתפקידה הקודם כיהנה כמשנה למנכ"לית הקודמת גליה מאור.
כאמור, בניגוד למנהלי בנקים אחרים היא לא התחילה כפקידת עו"ש, אלא הגיעה מתחום ראיית החשבון. זה אולי אחד ההסברים לכך שכמנכ"לית אין לה סנטימנט למה שמכונה "השכבה הניהולית הוותיקה", המהווה את הדנ"א בבנק. אחוות הפקידות הוותיקה זרה לה. כשרוסק עמינח מחליטה לכרות עץ, היא מפעילה את המסור תוך התעלמות מהגצים הניתזים. היא רואה מטרה ומתכווננת אליה ללא היסוס. זאת אחת הסיבות לעימותים הבלתי פוסקים עם יו"ר ארגון העובדים מירי רובינו, אישה דעתנית לכשעצמה.
עוד קודם לכניסתה לבנק היא סומנה כבעלת פוטנציאל ניהולי. בין השנים 1995 ל-2000 הייתה שותפה במשרד סומך-חייקין. גד סומך, הבעלים, חשף בפניה את קבוצת לקוחות הפרימיום של המשק כמו החברה לישראל, ברום ים המלח, הבנק הבינלאומי וכור.
כפי שאהוד ברק הוא הרמטכ"ל המעוטר ביותר, כך רוסק עמינח היא המעוטרת ביותר בתחום ראיית החשבון והפיננסים. את התואר הראשון בחשבונאות ובכלכלה סיימה בהצטיינות יתרה, ואת התואר השני באוניברסיטת תל אביב סיימה בהצטיינות. ב-1988 קיבלה מדליה מטעם לשכת רואי חשבון בגין הצטיינות בלימודי החשבונאות. אם לא די בכך, לאוסף נוספה תעודת הוקרה מטעם הכנסת בגין הישגים בלימודים. מדוע היא אחת המשפיעות במשק? לאומי הוא הבנק השני בגודלו ולאחד מכל שלושה משקי בית יש בו חשבון.
מלבד זאת, לכל מה שעשתה בחמש השנים בתפקידה כמנכ"ל הייתה השפעה על המשק ועל הבנקאות, ובעקיפין גם על כולנו. היא נחשבת לגורם הדומיננטי ביותר בבנק. גם מול הדירקטוריון הטכנוקרטי ודוד ברודט, העומד בראשו, יש לה המילה האחרונה. בדרך כלל מה שהיא מציגה מאושר על פי תוכניתה המקורית. לאומי מנוהל ללא גרעין שליטה, ולמנכ"לית אין בעל בית ישיר. הציבור הרחב, המחזיק בכל המניות, מתעניין פחות בנעשה. זאת אחת הסיבות שהבנק לא חילק בשנים האחרונות דיבידנד במזומן. היא מנהלת חסרת סנטימנטים, שאינה מהססת לקבל החלטות לא שגרתיות. היא החליטה לחסל את פעילות הבנקאות הפרטית בחו"ל ואת ההשקעות הלא בנקאיות (ההשקעות הריאליות), ולא היססה לשלוח הביתה יותר מאלף עובדים במסגרת תוכנית ההתייעלות. היא גם הייתה הראשונה להעז ולהקים את הבנק הדיגיטלי החדש "פפר", שכבר אמור היה להגיח לאוויר העולם, אבל עדיין מתמהמה. הפרשה הבולטת ביותר שאיתה התמודדה הייתה הייעוץ הבעייתי ללקוחות הבנק בארה"ב והחשדות הפליליים מצד רשויות המס שם.
המנכ"לית הטרייה בזמנו נאלצה להתמודד עם החלטה לא פשוטה - אם להודות בעבירות פליליות שביצע הבנק, לכאורה, ולהשאיר את הפרשה מאחור. בדיעבד היא החליטה נכון, אף על פי שההרפתקה בארה"ב קיזזה מרווחי בעלי המניות (שבעקיפין הם אנחנו) יותר מ-1.5 מיליארד שקל. רק לאחרונה הגיע הבנק להסדר סופי של התביעות נגדו והשאיר את הפרק האפל הזה מאחוריו. לאומי לקח חלק דומיננטי גם בהסדר החובות מול נוחי דנקנר. הוא נאלץ לבצע פליק-פלאק לאחור וחזר בו מגישתו הראשונית, החיובית, להסדר. הלחץ הציבורי שהופעל נגדו אילץ אותו להתקפל.
כמנכ"לית לא שגרתית, היא לא היססה למשוך ב-2015 שכר בעלות של 8.3 מיליון שקל, ולקומם את הפוליטיקאים שאישרו בעקבות כך את החוק להגבלת שכר הבכירים. לפי ההערכות במערכת הבנקאית, רוסק עמינח תפרוש מתפקידה בעוד כשנה.
היא תותיר אחריה בנק רזה, עם דנ"א עסקי שונה לחלוטין ממה שקיבלה מגליה מאור. במגזינים הבינלאומיים לא מטילים ספק בעוצמתה הניהולית.
בספטמבר 2015 נבחרה למקום ה-23 ברשימת 100 נשות העסקים המשפיעות בעולם של המגזין הכלכלי "פורצ'ן" באזור אירופה, המזרח התיכון ואפריקה.
באותו החודש בחר בה הבלוג האמריקאי הנחשב "בנק אינוושיין" לאחת מעשרת מנכ"לי הבנקים החדשניים בעולם לשנת 2015. בספטמבר 2016 נכללה פעם נוספת ברשימת 100 נשות העסקים המשפיעות בעולם של "פורצ'ן", והפעם דורגה ברשימה הבינלאומית במקום ה-43.
בחודש שעבר נבחרה רוסק עמינח לראשונה לרשימת 100 הנשים המשפיעות ומעוררות ההשראה של רשת BBC. כל אלה יעטרו את כרטיס הכניסה שלה לתפקיד הבא, אם וכאשר תחליט לפרוש.
20. לילך אשר טופילסקי/ יהודה שרוני
מי זוכר שרק לפני 15 שנים שימשה לילך אשר טופילסקי עוזרת אישית לשלמה נחמה, לשעבר יושב ראש דירקטוריון בנק הפועלים? מאז היא התקדמה בבנק הפועלים, עד שלפני שלוש שנים נקראה למשימה המחמיאה של ניהול בנק דיסקונט.
כל כתב כלכלי יודע כי ניהול בבנק דיסקונט הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. יחסי העבודה בבנק בעייתיים לא פחות מבעיית הפליטים בסוריה. שנים של שלטון עובדים, בראשות יו"ר הוועד לשעבר ריקי בכר, ושל שכבת מנהלים צרה הפכו את דיסקונט לאחרון בדירוג הבנקים האיכותיים בישראל.
פעם, ססמת הפרסום של הבנק הייתה “בדיסקונט יש עם מי לדבר". אלא שזה הפסיק להיות המצב, ובשנים האחרונות לא היה עם מי לדבר. האתגר של המנכ"לית החדשה היה לחדש את השיח עם הלקוחות ולהחזירם הביתה, לאחר שרבים מהם נטשו את בנק נעוריהם.
מתחת לכיסאו של כל מנכ"ל חדש מופעל שעון עצר, הסופר לאחור את תאריך התפוגה שלו. לאחר שלוש שנים, מופעל מתחת לכיסאו מנגנון מיוחד ההופך אותו לכיסא מפלט שמטיס את המנכ"ל אל מחוץ לבנק.
כשהגיעה לבנק, נקודת המוצא של מנכ"לית דיסקונט הייתה ששום מנגנון הפעלה שיוטמן מתחת לכיסאה לא יזיז אותה ממנו. הרושם הוא שככל שחולף הזמן, היא מתאהבת בתפקיד ועושה את עבודתה על הצד הטוב ביותר. אשר טופילסקי גייסה הרבה מהניסיון העסקי שצברה בבנק הפועלים וכן מחלק מבכירי הבנק לשעבר. היא מסתכלת לעובדים בגובה העיניים, ומסבירה שהצלחת הבנק היא גם הצלחתם. לכן לשני הצדדים יש שותפות אינטרסים מובנת.
ההישג המרכזי האחרון שלה הוא הסכם עבודה עם העובדים, המשנה לראשונה את מנגנון התגמול ומביא בחשבון גם את העובדים המוחלשים. עוד קודם לכן, היא הוציאה לפועל תוכנית התייעלות מוצלחת, הכוללת פרישת עובדים.
לאחר שצמצמה את ההוצאות, התפנתה המנכ"לית החדשה לצד העסקי. הבנק החל לשקם את מבנה ההון, נפטר מנכסים לא יעילים כמו סניפים מיותרים, שינה את מבנה הפעילות, והחל, לראשונה, לאחר כמה שנות בצורת, להגדיל את חלקו בשוק האשראי.
דיסקונט מבקש כעת מחדש את אמון הלקוחות. יש לו הכלים לעשות זאת, הן בחו"ל (באמצעות החברה-הבת המוצלחת בניו יורק) והן בישראל. נזכיר שמדובר בבנק היחיד שלא נאלץ להיפטר מחברת כרטיסי האשראי ויזה כאל.
המנכ"לית אשר טופילסקי מתכוונת למנף את חברת האשראי כדי להגדיל בצורה ניכרת את פעילות הבנק במערכת הפיננסית ולהפוך אותו למה שהיה פעם, ואף יותר מכך: הבנק השלישי בגודלו בישראל. לפחות.
21. גלעד ארדן/ דנה סומברג
בשנת 2016 המשיך גלעד ארדן להתחזק ולבסס את מעמדו כאחד השרים הבולטים בליכוד. מבחינה ציבורית הוא מינף את שני התיקים שלא כל כך התלהב מהם בתחילה, תיק ביטחון הפנים ותיק המשרד לנושאים אסטרטגיים, והפך אותם לקובעי סדר יום.
אומנם התחביב הלאומי הוא לזלזל בתפקוד המשטרה, ויש דברים בגו, אבל בגל ההצתות האחרון תפקודם היה יוצא מן הכלל, וכך גם תפקודו של השר, שיצא לשטח ופיקח על העבודה ועל התיאום בין הגופים השונים. תיאום שיש לציין ולהזכיר כי היה חסר מאוד באסון הכרמל, והפעם מנע אבדות בנפש.
גם בכובעו השני, במשרד בעל השם האמורפי "נושאים אסטרטגיים", הצליח ארדן להשיג תקציבים, תקנים ושיתוף פעולה עם משרד החוץ במאבק בתנועת החרם נגד ישראל. הוא מוביל את גיבוש הרשימה השחורה, המורכבת מגופים ומחברות המחרימים את ישראל ושעליהם יוטלו סנקציות כלכליות, ומשתף פעולה עם שר הפנים אריה דרעי כדי למנוע את כניסתם של פעילי התנועה לשטח ישראל.
הקדנציה של ארדן בממשלה הנוכחית נפתחה בסערה. לאחר שבמערכת הבחירות התייצב באולפנים והגן על ראש הממשלה ועל רעייתו בחירוף נפש, התיקים שרצה - תיק האוצר ואחר כך תיק החוץ - לא ניתנו לו. הוא הושבע לשר בממשלה באיחור, מכיוון שהתעמת עם נתניהו, והושפל בחלוקת התיקים.
כל הפרשנים כבר הסכימו שהקללה של הראשון בפריימריז בליכוד הגיעה גם לארדן. משה כחלון, שהיה ראשון, עזב בסערה. כך גם גדעון סער, אבל ארדן, בלית ברירה, הבין שכדי להמשיך ולהתחזק הוא חייב להיות בתוך הממשלה ולהפוך את הלימון ללימונדה.
הפופולריות של ארדן בשיאה. רק לאחרונה, בתחילת חודש דצמבר, זכה במקום השלישי והמכובד בפריימריז וירטואלי שנערך בסקר של אתר "ליכודניק".
השר ארדן נחשב לאחד הטוענים לכתר בליכוד, אבל גם לשחקן קבוצתי, אחד שיודע למסור את הכדור לאחרים כשצריך. השאלות שמרחפות כעת מעל ראשו הן מה הלאה וכיצד יסיים את הקדנציה הנוכחית.
החיים של ארדן אינם קלים, וזאת בלשון המעטה. תיק ביטחון הפנים הוא סיוט. תיק מתסכל שכמעט בלתי אפשרי להצליח בו. הוסיפו לכך את העובדה שהמורשת של ארדן כשר תקשורת שאחראי לרפורמה ברשות השידור עברה מעין התעללות קבוצתית, ותגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שהוא צריך עור של פיל כדי להמשיך במסעו הפוליטי.
כדי לצבור לעצמו נקודות בציבור הכללי, ולא רק בקרב תומכי הליכוד, ארדן צריך לעשות את הנראה כבלתי אפשרי ולשקם את המשטרה, ובעיקר את תרבותה הארגונית. אם בדרך לשם הוא יביא גם כמה הישגים בזירה הבינלאומית וימגר את החרם נגד ישראל, הרי שכולם יכולים להיות מרוצים.
22. משה (בוגי) יעלון/ בן כספית
משה (בוגי) יעלון הוא האביר בעל דמות היגון. מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, קיבל אותו כשר ביטחון. עכשיו, כך הוא מקווה, מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, יקבל אותו כראש ממשלה. כפי שהדברים נראים עכשיו, הסיכויים שזה יקרה אינם גבוהים. אידיאולוגית, יעלון הלך ימינה חזק מאז היה ראש אמ"ן. ערכית ומוסרית, הוא נשאר נטוע במקומו.
ההתנגשות בין האידיאולוגיה לערכי צה"ל ועקרונות המוסר אירעה לאחר תקרית הירי בחברון שבה הרג אלאור אזריה מחבל גוסס שהיה מוטל על הכביש. יעלון גיבה את החלטת כל שרשרת הפיקוד של צה"ל למצות עם החייל את הדין. נתניהו העלה שבשבת, הבין את כיוון הרוח ופנה לצד השני. יעלון ניסה, אל מול העדר השועט ברשתות החברתיות, להיות הילד עם האצבע על החור שבסכר, אבל הזרם היה חזק מדי והוא נשטף לשולי הזירה.
מאז בחירות 2015, שבהן עמד לצדו של בנימין נתניהו, הוא ניצב כמעט לבדו מול הסחף האדיר של הציבור לכיוונים לאומניים. בוגי ראה את המראות ושמע את הקולות, אבל סירב לשתף פעולה. כשבנימין נתניהו קפץ על גבו של הנמר והחל לדהור עליו, יעלון דבק בעקרונותיו. הוא לא זז מילימטר ולא התפשר. הוא העדיף את טובת צה"ל על טובתו האישית. קשה היה לו להאמין שנתניהו יזנח אותו בציניות ובמהירות כזו. כשזה קרה, הוא היה פגוע עד עמקי נשמתו.
היום יעלון מדבר על המתרחש בליכוד בהבעה של גועל נפש הנובעת ממעמקי לבו. כשהצטרף למפלגה, האמין שהוא מתפקד למפלגה לאומית ליברלית.
כשהחלו הרוחות הרעות לנשב, הוא עוד קיווה שזו אופנה חולפת ורוח עוועים מזדמנת שתחלוף מאליה. הוא טעה. הקרב שלו על ערכי צה"ל והעליונות המוסרית של ישראל נכשל עוד בטרם החל. יעלון נשאר לבד. במקום שבו עמדה פעם מפלגה לאומית ליברלית מפוארת נותרו הוא ובני בגין. מכאן ועד גט כריתות בינו לבין נתניהו הדרך הייתה קצרה. הקש ששבר את גבה של הברית בין ביבי לבוגי היה החייל היורה מחברון, אבל הכתובת הייתה על הקיר עוד הרבה קודם. יעלון הבין שהגיע למבוי סתום. הוא לא התכופף, לא נכנע ולא זרם עם הזרם. סופו שמצא את עצמו בחוץ, נשבע לנקום ולחזור.
הוא בונה על נסיון העבר: בזמנו הודח מתפקיד הרמטכ"ל אחרי שלוש שנים בלבד. ראש הממשלה שרון ופורום חוות שקמים הביטו בו בעין עקומה לפני ההתנתקות. יעלון צחק אחרון. להיסטוריה יש חוש הומור, ויעלון שחזר את מה שאריאל שרון עשה לפניו - מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, קיבל אותו כשר ביטחון. האם יעלון יצליח לשחזר את אריאל שרון פעמיים? האם יצליח לעלות את המדרגה הנוספת? ספרו של יעלון, שבו מתואר המהפך האידיאולוגי שחווה כראש אמ"ן, נקרא “דרך ארוכה קצרה". השם מתייחס לדרך הארוכה לשלום שאין בה, על פי יעלון, קיצורי דרך. מי שמנסה לקצר פינות, משלם מחיר ולא מגיע.
לעומת זאת, דרכו של יעלון לראשות הממשלה מסתמנת כארוכה מאוד. יעלון הוא אדם טוב, במובן הערכי והעמוק של המילה. הוא ישר, עקשן, דייקן ולא מתפשר. יש לו חוט שדרה, יש בו הגינות בסיסית, הוא לעולם יעדיף את האינטרס של מדינת ישראל על פני טובתו האישית. כל התכונות המתוארות כאן נחשבות כמשקולת ואבן ריחיים למי שמנסה להתמודד על הנהגת המדינה. יעלון עדיין לא התאושש מההלם כשגילה שיש בפוליטיקה הישראלית לא מעט כאלה שסדר העדיפויות שלהם הפוך: קודם הם, אחר כך המדינה. ובמילים אחרות: המדינה זה הם.
יעלון אינו פוליטיקאי. מדובר במחמאה, אבל בכל הקשור להגשמת חלום ראשות הממשלה זוהי תקלה של ממש. יושרו הבסיסי, היעדר הגמישות האידיאולוגית, העקרונות הקשיחים, כל אלה הופכים אותו לפוליטיקאי עקר.
בחודשים הקרובים הוא עתיד להקים מפלגה בישראל ולנסות להפוך אותה לבסיס האם לקראת ההסתערות על השלטון בבחירות הבאות. הג'ונגל הפוליטי לא יקדם את פניו בחיבוקים, ויעלון ילמד על בשרו שבפוליטיקה צריך גם לעגל פינות, לעדן עקרונות וללכלך את הידיים. לא בטוח שהוא בנוי לכל אלה. לא בטוח שהפוליטיקה הישראלית ראויה לשכמותו. ההפסד כולו שלנו.
23. רון לאודר/ גיל הופמן
בניגוד לאחרים המופיעים ברשימת המשפיעים בישראל, רון לאודר אינו מתגורר בארץ. עם זאת, השפעתו על מדינת ישראל מובהקת בתחומי העסקים, החברה והמדינה, ועל כן הוא לוקח חלק ברשימה הנכבדת. לאודר, הפועל בישראל כ-30 שנה, הן בצד העסקי והן בצד הפילנתרופי, היה מקורב לכל ראשי הממשלה בדור האחרון, אך מעולם לא היה מעורב בפוליטיקה.
בניגוד למיליארדרים אחרים, כמו שלדון אדלסון וחיים סבן, הוא לא השתמש בהונו הרב כדי להשפיע פוליטית, אלא העדיף להיות מעורב בצד המדיני בלבד.
בקדנציה הראשונה שלו שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו את לאודר לפגישות בסוריה עם חאפז אל־אסד. התיווך של לאודר בין ישראל לסוריה נמשך גם כשהחליף אהוד ברק את נתניהו בראשות הממשלה, והוא נטל חלק בוועידת שפרדסטאון, שהתקיימה בארה"ב בינואר 2000 והפגישה בין שתי המדינות, אך בסופו של דבר המאמצים לא נשאו פרי.
למרות זאת הצליח לאודר בשנים האחרונות לבנות יחסים עם מרבית מנהיגי ארצות ערב, גם עם ראשי מדינות שאין לישראל כל מגע איתן. כיום הוא ממשיך לתמוך ברעיון שתי המדינות לשני עמים, ומקדם את הפתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני עם נשיא מצרים א־סיסי ועם מנהיגים נוספים.
בנאום שנשא בחודש יולי האחרון התייחס לסוגיית הסכסוך, ואמר: "הייתי ברוב המדינות הערביות, ויש כמעט בכולן פחד גדול מאיראן. התנגדותן לארה"ב נובעת מכך שהן סבורות שהמעצמה הגדולה הפקירה אותן. במדינות הללו מחפשים בעל ברית ופונים לישראל".
בנוגע לפוליטיקה האמריקאית - אף על פי שהוא רפובליקני, בשל היותו נשיא הקונגרס היהודי העולמי הוא היה מנוע מלהביע עמדה בכל הקשור לבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב.
לאחר ניצחונו של דונלד טראמפ, מסר לאודר בתגובה ל"ג'רוזלם פוסט" כי "אני בטוח שהנשיא הנבחר טראמפ, שהיה לי הכבוד להכירו במשך כמעט 50 שנה, יהיה סנגור חזק ונחוש למען ישראל".
כמו כן, לאודר סבור כי טראמפ יצליח לתקן את השברים שנוצרו ביחסי ישראל-ארה"ב, אותם שברים שנגרמו כתוצאה מהוויכוח על הסכם הגרעין עם איראן.
בשנים האחרונות לפעילותו בישראל הייתה לאיש העסקים דריסת רגל גם בתחום התקשורת, בעקבות רכישת אולפני הבירה JCS. בהמשך רכש שליש ממניות ערוץ עשר ואתר האינטרנט "נענע 10", ואנשיו ניהלו לבד את הערוץ במשך תקופה ארוכה.
אך לא רק בעסקי התקשורת היה לאודר מעורב. בשנים אלו רכש גם את חברת נירוסופט בכרמיאל, הבונה מתקני התפלת מים קטנים ובינוניים, ורוב מוצריה נמכרים בחו״ל. לאודר לקח חלק אישי בהקמת מאגרי מים רבים לשתייה בנגב ובפיתוח החקלאות באזור. בתחום הפילנתרופיה פועל איש העסקים בישראל כבר עשרות שנים. הוא מרכז את מרב מאמציו ומשקיע את מיטב משאביו ביישובי הנגב, ומסייע בכל הקשור לתעסוקה, לחינוך ולהשכלה גבוהה. על כך הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון.
לאחרונה הוא הקים, בשיתוף האוניברסיטה, את מרכז לאודר לקידום התעסוקה בנגב, הממוקם בעיר העתיקה בבאר שבע. מטרת המרכז היא לסייע לבוגרי האוניברסיטה הדרומית למצוא מקומות עבודה באזור. במסגרת תרומתו הנוספת בתחום החינוך העניק לאודר סיוע להקמת המרכז הבינתחומי בהרצליה, שם נמצא בית ספר לאודר לממשל ולפוליטיקה. בימים אלה הוא משמש יו"ר מועצת המנהלים של קרן קיימת ארה"ב (JNF).
בנאום שהעניק בחודש מרץ האחרון הכריז לאודר על תוכנית חדשה שנועדה להיאבק בתנועת ה-BDS. התנועה קוראת להטלת חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על ישראל, שאותו כינה "אנטישמיות מודרנית". כחלק מהתוכנית הייעודית שתסייע למאבק, יקים הקונגרס היהודי העולמי בראשותו רשת של ארגונים יהודים-פוליטיים בקמפוסים החשובים ביותר ברחבי העולם. "לא רק בארה"ב, אלא גם בכל העולם, נעזור לסטודנטים יהודים לעמוד נגד רדיקלים אנטי-ישראלים ושקריהם" אמר בנאומו, והוסיף, "נתדרך צעירים בקונגרס היהודי העולמי להיות גאים במורשתם ובישראל".
ואולי כדי להעניק דוגמה אישית, החליט לאודר בימים אלו לבנות את מעונו הפרטי החדש בישראל בעיר העתיקה בבאר שבע.
24. השר אריה דרעי, השר יעקב ליצמן, ח"כ משה גפני/ בן כספית
יעקב ליצמן, משה גפני ואריה דרעי מתחזקים היום את ההשפעה החרדית הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בממשלת ישראל. מבחינת מספר חברי הכנסת, החרדים ידעו ימים טובים בהרבה, אבל שלושת המנהיגים הבולטים הללו מוכיחים שהמספר לא קובע. זו הקואליציה, והשאיפה של נתניהו היא לתקן את הברית ההיסטורית ולהחזיר את החרדים הביתה אל בין זרועותיו.
ראש הממשלה נותן להם את מה שהם רוצים והם, מצדם, זורמים איתו בכל מה שחשוב לו. ההרמוניה שנרשמת בין נתניהו לליצמן וגפני מצד אחד, וגם לאריה דרעי מן הצד השני, מזכירה את הימים הטובים של הקדנציה הראשונה, שבה ביבי ודרעי ניהלו את המדינה כמעט לבדם.
יעקב ליצמן הוא המפתיע מבין השלושה. האיש נולד בגרמניה, עקר בגיל צעיר לארה"ב, שממנה עבר ללמוד בישיבה בישראל. אין לו שפת אם אמיתית, והוא מלהג בשלוש השפות הללו, אך לא ניחן ביכולת הרטורית של גפני, וגם לא בכריזמה האישית של דרעי. למרות הנכויות הללו, הצליח ליצמן להפוך לשר הפופולרי ביותר בממשלה בזכות כמה מהלכים שבצדם לא מעט ספינים מתוחכמים. הוא השר החרדי הראשון, ועושה רושם שהוא נהנה מכל רגע.
גפני הוא בעיקר לשון מתגלגלת ויכולת וירטואוזית לתמרן את ועדת הכספים ולמנף למקסימום את התפקיד והמצב הפוליטי. מבחינה אישית, גפני וליצמן הם הפכים מוחלטים, והקטטות ביניהם פרנסו את התקשורת החרדית שנים. העובדה ששניהם משרתים אינטרס גדול מהם בהרבה, מסייעת לתחזק את הזוגיות המוזרה הזאת. נכון לעכשיו, הם בשיא של כל הזמנים. גפני פורח בכספים ומרוצה, ליצמן הפך למאמי של החילונים והוא מאוד־מאוד מרוצה. היחידים שיכולים להיות מודאגים הם אלה שמשלמים את החשבון (אנחנו).
אריה דרעי נמצא במצב מסובך בהרבה. הנחקר הסדרתי זכה בעוד חקירה מן ההפקר עם תחילת הקדנציה, ומאז דממה דקה. זהו העידן שאחרי מרן, ונטל ההוכחה המוטל על כתפיו של דרעי גדול במיוחד. האם יש לש"ס חיים אחרי מותו של האדמו"ר שברא אותה? האם היא תצליח לפרוץ את חומות האברכים הספרדים ולהגיע לקהלים חדשים, כפי שעשתה בעבר? הקמפיין הבא יקבע את עתידה של המפלגה. אם תהפוך למפלגת השקופים, או שתהיה שקופה בעצמה.
25. ארנון (נוני) מוזס/ הדר חורש
ארנון (נוני) מוזס (63) הוא המו"ל הגדול ביותר של העיתונות המודפסת בישראל ובעל השליטה באתר החדשות ynet. מוזס ירש את אימפריית העסקים לאחר שאביו נח מוזס נהרג בתאונת דרכים בשנת 1985, סמוך לבניין המערכת. מניות השליטה בעיתון מתחלקות בין נוני, המחזיק בכ-30%, אחיותיו ג'ודי ותמי ובן הדוד יצחק נופך-מוזס. משפחת יודקובסקי מחזיקה ב-8% נוספים ואיש העסקים אליעזר פישמן ב-35%. בשנתיים האחרונות נקלע פישמן לקשיים עסקיים, ובדצמבר מונה לו כונס נכסים. לנוכח מצבו מנסים הבנקים הנושים כבר זמן רב למכור את נכסיו, בהם המניות ב"ידיעות אחרונות". משפחת מוזס לא נענתה להצעה לקנות את מניותיו של פישמן, שנרכשו מקרוב משפחתם זאב מוזס ומבעלי מניות מיעוט אחרים.
על פי פרסומים שונים, ניהלו הבנקים מגעים למכור את המניות בתמורה ל־350 מיליון שקל, מחיר ששם על קבוצת ידיעות תג מחיר כולל של מיליארד שקל. מכיוון שטרם הושלמה כל העסקה למכירת המניות, קשה מאוד להעריך מה השווי המדויק של קבוצת ידיעות אחרונות, וההערכות בענף התקשורת נעות בין מיליארד שקל לכמחצית מהסכום הזה.
במרכז קבוצת התקשורת שלו עומד העיתון "ידיעות אחרונות", המופץ במאות אלפי עותקים והנקרא ביותר בסופי שבוע. עם המותגים המודפסים שלו נמנים שבועון "לאשה", המגזינים "בלייזר" ו"פנאי פלוס" והעיתון הכלכלי “כלכליסט", בעל התפוצה הגדולה ביותר בענף העיתונות הכלכלית. קבוצת המקומונים של "ידיעות אחרונות", ידיעות תקשורת, היא הגדולה במדינה וכוללת 25 מקומונים, כולם כפופים לעורך הראשי היושב בבית ידיעות אחרונות בראשון לציון. למגזר הגדול של דוברי הרוסית בישראל מספקת קבוצת ידיעות אחרונות את העיתון "וסטי". הקבוצה כוללת גם את הוצאת הספרים ידיעות ספרים, הנחשבת לאחת ההוצאות הגדולות והמצליחות בענף. בתחום הדיגיטל פועלת הקבוצה באמצעות אתר ynet, שהוא האתר המוביל בתחום החדשות. עם הקבוצה נמנים גם אתר ההשמה המקצועית Alljobs, אתר המסחר המקוון WinWin ואתרים מסחריים נוספים.
מוזס הוא אחד האישים החשובים והמשפיעים במשק, בכל תחום אפשרי: בפוליטיקה, בספורט, בכלכלה ובתרבות. כולם נפגשים באירועים המשפחתיים בחצר הגדולה של מוזס בסביון. בשונה ממשפיעים אחרים, מוזס עושה שימוש נמרץ בכוח השפעתו, בעיקר בתחום הפוליטי, שם הוא מתחזק מפלגת צללים של פוליטיקאים פעילים וכאלה המתחממים על הקווים. אלה זוכים ליחס אוהד בזכות הצבעות בנושאים הקרובים ללבו של העיתון, לתמונות מחמיאות ולהבלטה חיובית של התבטאויותיהם ומעשיהם.
מוזס ועיתונו אוהבים במיוחד פוליטיקאים הנחשבים למתחרים בעלי סיכוי לרשת את כס ראש הממשלה כמו יאיר לפיד, גדעון סער או משה (בוגי) יעלון. בתחום הכלכלי מקפידים שרי אוצר, נגידים, מנהלי חברות, ובעיקר משווקים, לרכוש את אמונם של כתבי העיתון המשפיע ועורכיו, במטרה להכשיר את דעת הקהל לקראת מהלכים שהם עושים.בתחום הספורט שולטת הקבוצה בחברת ONE, בעלת ערוץ ספורט המשודר בטלוויזיה הרב-ערוצית ואתר אינטרנט פעיל. בעבר זכתה קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, “הקבוצה של המדינה", ליחס מתאים מהעיתון, שהכריז על עצמו כ"עיתון של המדינה".
אולם המערכה המרכזית והידועה ביותר של מוזס היא נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. מערכה זו כוללת גם מאבק בעיתון הנפוץ "ישראל היום", התומך ללא סייגים בנתניהו ובבני משפחתו. "ידיעות אחרונות" מבקר במרץ ובחריפות את נתניהו, תוך ניסיון בולט להישאר במרכז המפה הפוליטית.
עילת המלחמה בנתניהו היא מסחרית: מאבק "בישראל היום", שתפוצתו ומכירותיו פוגעות בהכנסות "ידיעות אחרונות". "ישראל היום", המופץ חינם, הגיע בתוך שנים ספורות לתפוצה דומה לזו של "ידיעות אחרונות", איים על ההגמוניה שלו בענף וגרם לכרסום מדאיג בהכנסותיו. בעליו, המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון, הוא תומך נלהב של נתניהו. ההזדהות המוחלטת בין "ישראל היום" לנתניהו גורמת למוזס ולאנשיו להאמין שאם יסולק נתניהו מהשלטון ומהפוליטיקה, תדעך המוטיבציה של אדלסון להשקיע ב"ישראל היום", והוא ייעלם.
מכיוון שגם "ישראל היום" וגם "ידיעות אחרונות" הן חברות פרטיות, קשה להעריך כמה כסף הן משקיעות במאבק האיתנים ביניהן. מטרתו של מוזס - שכנוע רוב הבוחרים להחליף את ראש הממשלה - נראית כמעט בלתי אפשרית, אפילו בשביל האיש החזק בתקשורת.
26. דוד מימון/ משה כהן
על רקע מדיניות השמיים הפתוחים שמשרד התחבורה מיישם הפך ענף התעופה לתחרותי, וחברות זרות החלו לפתוח ולהפעיל קווים לישראל. אין עוררין כי מנכ"ל אל-על דוד מימון (56), שנכנס לתפקידו במרץ 2014, מוביל את החברה באחת התקופות המאתגרות ביותר בתולדותיה.
מימון עבר כברת דרך ארוכה עד למינויו למנכ"ל אל-על. הוא נולד באופקים ולמד בישיבה תיכונית של בני עקיבא בבאר שבע. בצה"ל הוא שירת במגוון תפקידי מינהלה ושלישות, ותפקידו האחרון היה מפקד בסיס קליטה ומיון. לאחר שהשתחרר בדרגת אלוף משנה, כיהן מימון, בין היתר, כמנכ"ל האגודה למען החייל.
מאז הגעתו לאל-על ב-2005 הוא מילא שורה ארוכה של תפקידי ניהול בכירים, בהם סמנכ"ל מסחר וקשרים תעופתיים, סמנכ"ל מכירות וסמנכ"ל שירות.
במסגרת תפקידיו לאורך השנים הנהיג שורה ארוכה של מהלכים שנועדו להוביל את חברת התעופה מחברה ממשלתית המתנהלת בעצלתיים לחברה תחרותית בעידן חדש של שמיים פתוחים ותחרות גוברת עם החברות הגדולות בעולם.
במטרה להתמודד עם התחרות המתחזקת בענף הורה מימון בשנה האחרונה על שורת מהלכים דרמטיים כגון תוכנית ההצטיידות הגדולה בתולדות אל-על, שבמסגרתה תקלוט החברה 15 מטוסי דרימליינר של חברת בואינג - מטוסים הנחשבים למתקדמים מסוגם בעולם.
העסקה הענקית, שעלותה מוערכת בכ-1.25 מיליארד דולר, נחתמה לפני כחצי שנה בתום משא ומתן שנמשך יותר משנה, והיא כוללת אפשרות לרכישת שבעה מטוסים נוספים. המטוס הראשון צפוי להיכנס לשירות החברה באוגוסט 2017.
חברת אל-על טסה כיום ל-52 יעדים בעולם, והמטוסים החדישים נועדו לסייע לה להגיע ליעדים נוספים ולתגבר את הטיסות ליעדים רווחיים קיימים. צי המטוסים מהדור החדש אמור לסייע לחברה להתמודד עם התחרות הגוברת בטיסות ליעדים טראנס-אטלנטיים. במקביל מימש מימון יוזמות לשיפור השירות ולייעול השיווק לנוסעים. במסגרת זו הושקו שני כרטיסי האשראי EL AL FLY CARD ו-FLY CARD PREMIUM, שחצו את רף 165 אלף מחזיקי הכרטיס. כמו כן, תוגבר השיווק באמצעות האינטרנט. לצד זאת, נחתמו עשרות הסכמי שיתוף פעולה עם חברות תעופה וגופי תיירות מהארץ ומהעולם.
כחלק מהצבת היעד של שיפור השירות, החלו באל-על בהתקנת מערכות אינטרנט בכל המטוסים. כמו כן, במטרה להתמודד עם תחרות המחירים בין החברות, ייסד מימון את מותג הטיסות המוזלות ואף יזם והקים את מחלקת הביניים "תיירים פלוס" במטוסי החברה. אלא שהמהלך הקשה והמורכב ביותר עבורו היה דווקא בתחום יחסי העבודה. בתום מאבק קשה עם ועד הטייסים, שבמהלכו בוטלו עשרות טיסות של החברה, הושג בחודש שעבר הסכם עבודה חדש עם טייסי החברה, ובימים אלה מושלם המשא ומתן מול נציגות העובדים וכלל מגזרי החברה. "ההסכם יביא לדרך חדשה ויעילה של עבודה פורה עם מגזר הטייסים, למען עתיד טוב יותר לחברה, על כלל עובדיה ונוסעיה הנאמנים", ציין מימון לאחר חתימת ההסכם.
אין ספק כי בעידן של תחרות גוברת בעולם התעופה והתיירות הנכנסת והיוצאת אל-על חותרת לעידן חדש תחת הקברניט הראשי דוד מימון.
27. מירי רגב/ רויטל עמירן
קשה לעקוב אחר שלל הסערות שמחוללת שרת התרבות והספורט. והאמת היא שככל שעובר הזמן, נראה שהן החלו לשעמם. זה לא שהשרה התעייפה, פשוט כבר נמאס לקפוץ בתדהמה בכל פעם שהיא זורקת לחלל האוויר אמירות פרובוקטיביות או איומים. דמותה של רגב עברה תהליך של הפנמה ציבורית. מי שמאוהב בה ורואה בה מתת האל לחברה הישראלית יישאר בעמדתו זו, ומי שרואה בה פצצת אטום תרבותית כבר למד לחיות עם התסכול, או לכל היותר להביע מחאה מתונה.
מירי רגב אינה נושאת, בלשון המעטה, את דגל זכויות האדם. תפיסתה היא תפיסה לאומנית צרה. כל העניין הדמוקרטי של חופש הביטוי לא כל כך מתאים לה, ככל הנראה. שלל מעשיה, ובעיקר התבטאויותיה, מלמדים זאת.
בניגוד לפוליטיקאים כמו בצלאל סמוטריץ', לא נראה שהתנהלותה היא פרי אידיאולוגיה שורשית, אלא יותר יישור קו עם הלך הרוח שיכול להזרים קולות לה ולמפלגתה. זכורה יציאתה ההפגנתית והמתוקשרת באמצע הקראת שירו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש בטקס פרסי אופיר. זכורה גם הצהרתה שתמיכה תקציבית בטקסים תותנה בהצגה מראש של תוכנית האירוע, כדי לוודא שהטקס לא יהפוך "לביזוי מדינת ישראל וסמליה". לא בטוח עד כמה האזרחים מודעים לכישלונו של מהלך זה.
בתגובה לפנייתה של האגודה לזכויות האזרח, כתבה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר כי בכל הנוגע לטקסי הענקת פרסים בתחום התרבות - התניית התמיכה בהם בבחינתה של שרת התרבות את תוכן הטקסים מראש, את זהות הדוברים בהם או את מה שהם עומדים לומר היא לחלוטין אינה אפשרית, שכן יש בה פגיעה בחופש הביטוי ובמצב המשפטי הקיים ואין לכך עוגן משפטי. עוד כתבה המשנה כי עניין זה הובהר לשרת התרבות. גם ניסיונה של רגב לשלול את תקציבו של תיאטרון אל-מידאן בעקבות העלאת ההצגה "הזמן המקביל" לא צלח. היועץ המשפטי לממשלה כפה עליה הסכם פשרה, ומשרד התרבות העביר לתיאטרון את יתרת התקציב בסופו של דבר.
עיקר כוחה של רגב מגיע מהצלחתה להתכתב עם הסנטימנט העמוק והאותנטי שקיים בקרב מזרחים רבים ממצביעי הליכוד ומחוצה לו. יש בהם מי שמביע באופן ישיר וגלוי תמיכה בה, ויש מי שמתבייש לבטא בקול רם דבר מה טוב בעניינה, ומסנן לעצמו בשקט: "יופי, טוב שהכניסה להם". מה זה הסנטימנט הזה? בקליפת אגוז אפשר להדגימו באמצעות התסכול הפוקד מזרחים כל אימת שאשכנזים מרימים גבה אל מול הדרישה להשוות בין תקציב התזמורת האנדלוסית לזה של התזמורת הפילהרמונית. כפי שאמר לי לא מכבר איש תקשורת לשעבר, מבוגר יחסית, לבן ושבע, שנתקע אי שם בשנות ה-70: "איך את יכולה להשוות בין תרבות גבוהה לפולקלור?".
אחד הקמפיינים המתוקשרים שניהלה רגב היה נגד גלי צה"ל ונגד תחנת הבת שלה גלגל"צ, בטענה שמדובר בתחנות אליטיסטיות שאינן נותנות ביטוי לקולו המגוון של העם; אבל הטרגדיה היא שעד כה רוב הבטחותיה של מירי רגב לשוויון תרבותי לא התממשו.
כפי שנחשף בערוץ 2, תקציב מוסדות התרבות של האופרה, הפילהרמונית, הבימה ובית לסין עלה ב-4% עד 10%. כיוון שכלל תקציב התמיכות של משרד התרבות והספורט עלה רק ב-1%, נראה ששאר המוסדות ספגו ירידה בתמיכה מאז כניסתה של רגב לתפקידה. צריך יהיה להמשיך ולעקוב אחר הבטחותיה של רגב לשינוי סדרי העדיפויות התרבותי ולהגדלת התמיכה בתזמורת האנדלוסית, שנכון לעכשיו תקציבה הוא כשליש מזה של הפילהרמונית. חובת ההוכחה בשלב זה עדיין מונחת על כתפיה.
באותה נשימה יש לעקוב אחר הצהרתה המבורכת והמוצדקת לקצוב את כהונת מנהלי מוסדות התרבות, שחלקם משמשים בתפקידם 15, 24 ו-35 שנה. בשלב זה, למרבה הצער, גם ארבעת הנציגים שלה למועצה הישראלית לתרבות ואמנות, יוצרים, פעילים ואמנים בעלי סדר יום מזרחי, לא מצאו בסופו של דבר את דרכם אליה. טרגדיה נוספת היא שפעמים רבות מבקריה חוטאים בסקסיזם ובהתנשאות. היה זה נתן דטנר שכינה אותה חתולת רחוב, והיו רבים אחרים שלעגו לסגנונה, שלא תאם את הלך רוחם.
קשה לעקוב אחר הפעילות הפרלמנטרית של שרת התרבות והספורט. קשה בעיקר לזקק אותה מבעד לשלל הדרמות שהיא מושכת אחריה. בשלב זה נראה כי היא בעיקר מהדהדת את מנהיגותו של נתניהו ואת כוחה הפנימי במרכז הליכוד. רפורמות אמיתיות, ודרושות לנו כאלו בתחום התרבות, מצריכות אינטליגנציה ואמביציה. רגב כלל אינה חסרה תכונות אלה, אך למרבה הצער, היא מפנה אותן לכיוונים שמותירים אותנו מתוסכלים.
28. שי באב"ד/ יהודה שרוני
שי באב"ד הוא אחד מאותם אנשי עסקים שהחליטו לעשות מעשה ולבצע את המכונה “שירות מילואים ציבורי". הוא ניאות להצעתו של שר האוצר משה כחלון וקיבל על עצמו את תפקיד מנכ"ל משרד האוצר.
תפקיד המנכ"ל הוא אחד הבודדים בשירות הציבורי שאין לו הגדרה ספציפית. אז מה באמת אמור לעשות מנכ"ל האוצר ומה הוא עושה בפועל כשלפניו, מצדדיו ומאחוריו עומדים הממונה על התקציבים, החשבת הכללית, הממונה על שוק ההון והביטוח ומנהל רשות המסים? אף על פי שבאב"ד אכן מוקף בבעלי תפקיד דעתניים, שלכל אחד מהם אימפריה משל עצמו, מוצא מנכ"ל המשרד את העוצמה האישית לנהל את צמרת האוצר המסוכסכת לעתים, ולמצוא את המכנה המשותף לכולם. בדרך, הוא מוסיף את תובנותיו האישיות.
באב"ד אומנם אינו מנגן בתזמורת האוצר, אבל הוא המנצח שתפקידו להעלים את הצלילים הצורמים ואת הזיופים. ההצלחה ראויה לציון, שכן באב"ד עצמו לא צמח מהמנגנון הפקידותי באוצר, אלא הוצנח מבחוץ.
שי באב"ד, ועל כך אין עוררין, נחשב לאיש הקרוב ביותר לשר האוצר משה כחלון. הוא המוציא והמביא של מטלות שונות, ולעולם לא יסרב לשום משימה שתוטל עליו. זה יכול להיות גיל הפרישה לפנסיה לנשים, קשרי הבנקים עם הפלסטינים, הרפורמה בבנקאות, משא ומתן על סכסוך עבודה במשק, השריפה הגדולה בחיפה או כל משבר וסכסוך עבודה מזדמנים. זאת הסיבה ששעון העבודה היומי של מנכ"ל האוצר מכיל הרבה יותר מ־24 שעות. הוא מתחיל את העבודה מוקדם בבוקר ומסיימה בשעות הקטנות של הלילה. כשמספרים על האורות הבוקעים מחדרי האוצר בדיוני התקציב הליליים, הכוונה היא לאלו המאירים מחדרו.
הצלחתו בתפקיד מוסברת, בין השאר, בכך שכל המקיפים אותו מבינים שיש לו קו ישיר לשר האוצר. הוא מגן על עמדותיו ולא מהסס לקדם אותן, גם אם לעתים, בתוך תוכו, הוא חושב אחרת. האגו שלו מתבטל לחלוטין כשעל הפרק מונחים האינטרסים של שר האוצר.
זה לא סוד שכחלון מוביל קו המתכתב במישרין עם ענייני יוקר המחיה, ושבעיני הסקטור העסקי הוא נתפס כשר פופוליסטי. לכן, בדיוק גם בשביל זה, נמצא מנכ"ל האוצר, שדווקא יחמיא לסקטור העסקי ויתקומם נגד הפופוליזם, כל עוד זה לא בא כמובן על חשבון השר כחלון.
29. רוני קוברובסקי/ הדר חורש
רוני קוברובסקי (65), נשיא החברה המרכזית למשקאות קלים, הידועה גם בשם קוקה קולה ישראל, נחשב לאיש המרכזי של קונצרן המשקאות הענק. הוא עבד כל חייו בקוקה קולה, התקדם מתפקיד מהנדס ייצור למנכ"ל מפעל קוקה קולה, ומאוחר יותר התמנה למנכ"ל החברה.
ב-14 השנים האחרונות מוגדר תפקידו כנשיא החברה. הוא שימש יועץ קרוב לבעל השליטה ורטהיים, והיה האחראי המרכזי לפיתוח הפעילות הבינלאומית של החברה. לאחרונה מתרבות ההערכות כי יתמנה ליו"ר התאחדות התעשיינים על רקע הלחצים המופעלים עליו מתוך ההתאחדות.
החברה המרכזית למשקאות קלים היא קונצרן מזון מגוון של משקאות ומותגים, והיא מוכרזת כמונופול בתחום הקולה. אפילו המתחרה העולמית החזקה ביותר של קוקה קולה, פפסי, לא הצליחה להשיג דריסת רגל משמעותית בישראל.
עם המוצרים והמותגים הנוספים של החברה נמנים מבשלות בירה ישראל, המייצרות בישראל וברומניה, על פי זיכיון, את קרלסברג וטובורג ומייבאות מותגים ידועים נוספים כמו הוגרדן, סטלה ארטואה וגינס; מותג התה הקר פיוז; פנטה; נביעות; ומחלבות טרה, שאליה צורפו גם מחלבות גלעד ומשק צוריאל. נוסף על כך החברה שותפה גם בחברת המיצים פריגת. גולת הכותרת של פעילותו היא רכישת מפעל קרלסברג בטורקיה והפיכתו לחלק חשוב ברווחי הקבוצה. קוברובסקי הוא מי שיזם את הרכישה והפיתוח של המפעל, שהקפיץ את רווחי הקבוצה במאות אחוזים.
הוא איש דיסקרטי מאוד, ממעט להיחשף בתקשורת או להתראיין. אנשי קוקה קולה אומרים שהוא הטמיע בחברה קודים של התנהלות חשאית עם התקשורת ומקפיד על התבטאויות מדודות ומחושבות בלבד. על פי רוב, לצורך הכרזה על מוצרים חדשים או כדי להביע מחאה נגד החלטות ממשלתיות. בעבר הרחוק הוא נחשב למי שעשוי לרשת את ורטהיים גם בבעלות השליטה על הקונצרן הענק, אבל בשנים האחרונות לחייו ייעד ורטהיים את בנו דודי לרשת את השליטה בחברה ואת ניהולה.
גם לאחר פטירתו של מוזי ורטהיים הוא שומר על מעמדו כנשיא החברה. חודשים אחדים לפני פטירתו של ורטהיים בוצע בחברה סבב תפקידים, שבמסגרתו פרש גם המנכ"ל איציק תמיר, ובמקומו קודם מנהל המכירות יורם שגיא. סבב המנויים הבא יהיה כבר בהנהגתו של דודי ורטהיים, ואז אולי יתברר גם מעמדו החדש של קוברובסקי.
את יחסיו של קוברובסקי עם היורש דודי ורטהיים מגדירים בזהירות מקורבים לחברה כקורקטיים. ככל הידוע, אין לקוברובסקי מניות בחברה המרכזית, אולם הוא שותף בחלק מהחברות־הבנות כגון מבשלות הבירה. גם בתוך החברה וגם מחוצה לה ידוע משקלו הרב בהצלחת הקבוצה, והוא יונק את מרב כוחו מהבנה מקצועית ומנחישות, שהפכו את החברה המרכזית למשקאות לגוף מוביל.
קוקה קולה מחזיקה גם ב-51% ממניותיה של חברת קשת, הזכיינית המצליחה של ערוץ 2. אחזקה זו מקנה לחברה עוצמה ציבורית והשפעה שקשה לאמוד אותה.
30. זאב קלימי/ הדר חורש
בתום שנתיים קשות השלים זאב קלימי (54) את המהפך הגדול: הוא קיבל את חברת מוצרי הצריכה החשמליים אלקטרה במצב לא קל. מדיניות הצמיחה המהירה שניהל קודמו יקי ודמני הייתה מעניינת, אולם החברה, אחת הגדולות בענף, שקעה בהפסדים של עשרות מיליוני שקלים כתוצאה מניהול פזרני.
2014 הסתיימה בהפסד צורב של 65 מיליון שקל. אלקטרה עוסקת באופן ישיר ובאמצעות רשתות-בנות בשיווק מוצרי צריכה “לבנים" כמו מקררים, מכונות כביסה, מכשירי טלוויזיה ומזגנים. נוסף על כך היא בעלת הרשתות מחסני חשמל, סנסור ושקם אלקטריק.
קלימי, בעל תואר במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית, קנה לעצמו שם של מחולל מהפכים. הוא החל את דרכו בתעשיית המזון, בחברת קוקה קולה ישראל. הוא שימש מנכ"ל במחלבות טרה, והוביל אותה בתהליך הפיכתה מקואופרטיב מיושן ומנומנם לחברת חלב מתקדמת, המתחרה היטב במובילות השוק שטראוס ותנובה. אחד המנופים להצלחה הייתה הבאתו של המותג מולר, שאותה יזם קלימי.
ב-2007 הוא מונה לתפקיד מנכ"ל ריבוע כחול, אך פרש לאחר חודשיים בשל נסיבות שמעולם לא פורטו. חברת נסטלה (בעלת השליטה באסם) גייסה את קלימי לתפקיד מנהל חטיבת הגלידות, שם ערך שינוי ארגוני ששיפר מאוד את תוצאות החטיבה. הפגנת יכולותיו בשינויים ארגוניים צדה את עינה של משפחת זלקינד, שחיפשה מושיע לאלקטרה מוצרי צריכה, שאיבדה כיוון.
הוא נכנס לתפקידו באמצע 2014, והחל להעביר את החברה תוכנית הבראה מקיפה וכאובה, שבמסגרתה פוטרו כמאה עובדים, אוחדו המטות הניהוליים של שקם אלקטריק ומחסני חשמל, הופעל לחץ מוגבר על ספקים להפחתת עלויות והופסקו פעילויות מפסידות. התוצאות הדרמטיות הורגשו כבר בשנה הראשונה לכהונתו של קלימי, וב-2015 עברה החברה מהפסד כבד לרווח. “סיימנו את תקופת ההתייעלות והתחלנו את שלב הצמיחה", הודיע לעובדיו בחודשים האחרונים.
קלימי רחוק עדיין מלנוח על זרי הדפנה. הוא הגיע למסקנה שרשת ACE למוצרי בית ועשה זאת בעצמך אינה יכולה לתרום לרווחיות החברה, והעמיד אותה למכירה יחד עם רשת האביזרים לרכב אוטו דיפו. לאחרונה דווח על חתימת הסכם בין הצדדים למכירה תמורת 190 מיליון שקל.
במקביל למכירה מנהל קלימי מו"מ מסובך לרכישת פעילותה של חברת התקשורת גולן טלקום. גורמים בענף מעריכים שקלימי מעוניין בעיקר במותג החזק של גולן, שביסס את עצמו בתודעת הציבור כרשת זולה ומשתלמת. העסקה אמורה להשתלב גם עם הפעילות שמטפחת אלקטרה בתחום מכירת הטלפונים הסלולריים.
לקראת סוף השנה רכשה אלקטרה את חברת אלפא, זיכיון השיווק בישראל של יצרנית הטלפונים וואווי, שהיא חברת מערכות התקשורת הגדולה ביותר בסין. אלקטרה היא משווקת ותיקה של מכשירים סלולריים מתוצרת סוני היפנית, מכשיר שלא זכה עד כה להצלחה רבה בשוק הישראלי, ולמעשה אינו נפוץ מחוץ ליפן. רכישת הזיכיון של וואווי תאפשר לאלקטרה להציג מגוון רחב של מכשירים ולנגוס נתח גדול יותר בשוק השופע של המכשירים הסלולריים בישראל.
