יש להם לוגו מרשים - אגרוף קמוץ ומונף בחוזקה כדוגמת האגרוף שהיה בעבר סמלם של הפנתרים השחורים בארץ ובחו"ל. הם גם משתמשים בשם פרובוקטיבי "הערסים באים", שמזכיר את "מצעד השרמוטות", תנועת המחאה נגד תרבות האונס ואלימות מינית כלפי נשים. אבל האם בכל אלה יהיה כדי לבשר את המהפכה?
מחר יושק בבית הקפה בסינמטק שדרות הקמפיין "הערסים באים", ניסיון של אבי דבוש, פעיל חברתי בולט במרצ; דינה דיין, פעילה במפלגת העבודה; ואחרים לרתום את תושבי הפריפריה לשמאל הישראלי.
"כל החיים קראו לנו ערסים, כושים, רוסים מסריחים, דוסים גנבים וערבים בוגדים. הסתכלו עלינו מלמעלה. השאירו אותנו בחוץ, דחו אותנו באוניברסיטה, בהנהלות, בוועדות קבלה, בביקורת גבולות", כותבים דבוש וחבריו בדף פייסבוק שפתחו לרגל המאורע. "עכשיו הרמנו ראש זקוף. הבנו שזה לא רק הסיפור האישי שלנו. המינוס שלנו. הבית שלא שלנו. תקרת הזכוכית ורצפת הבטון.
"זה סיפור ישראלי רחב", נכתב עוד בדף הקמפיין. "מזרחים. ערבים, דתיים. יוצאי אתיופיה, עובדות קבלן, חרדים, דוברי רוסית, פריפריות, נשים, להט"ב. הימין נתן לנו חיבוק ובית רעוע, ואת הכסף שלנו נתן לטייקונים. בשמאל יש הרבה מילים יפות. אלה הערכים שלנו מהבית, אבל לא נתנו לנו להיכנס.עכשיו באנו פקוחי עיניים. חזקים. מנהיגים. ערסים. לקחת את המדינה הזו למקום הנכון. לקחת את השמאל למקום הנכון. אין לנו ארץ אחרת. הערסים באים לעשות מ־ה־פ־כ־ה", מצהירים דבוש וחבריו.
דבוש (40) מתגורר בקיבוץ ברור חיל באזור שדרות. הוא נולד וגדל באשקלון, שבה קיבל חינוך ממלכתי־דתי, הדריך בבני עקיבא ולמד בפנימייה הצבאית ובישיבת "אור עציון". הוא סוציולוג ויועץ ארגוני בהשכלתו, מוביל כ־20 שנה מיזמים חינוכיים, מאבקים וקמפיינים בתחומי צדק חברתי־כלכלי־סביבתי־מדיני ונאבק בגזענות ולטובת חברה משותפת.
בעברו הוביל את הקמת ועד העובדים בקרן החדשה לישראל ובשתיל, כיהן כיו"ר אסיפת הנציגים של "כוח לעובדים", הקים בית מדרש חברתי בשדרות ונמנה עם מייסדי ומובילי התנועה לעתיד הנגב המערבי ותנועת הפריפריה.
לאחרונה ניסה את כוחו בפוליטיקה, אבל נבחר רק במקום השמיני ברשימת מרצ לכנסת. ניסיונו בחודש שעבר להדיח את היושבת המכהנת של מרצ, זהבה גלאון, נכשל לאחר שלא הושג הרוב הדרוש. כעת מנסה דבוש לחולל את המהפכה מבחוץ בניסיון לגייס את תושבי הפריפריה, הנוטים זה שנות דור לימין, לשורות השמאל בכלל ומרצ בפרט באמצעות קמפיין
"הערסים באים".
למה בחרת בשם הזה? זה סוג של הפנתרים השחורים מודל 2017?
"לא יודע אם פנתרים שחורים, אבל כן ערסים. אבל ערסים מתוך מקום של עוצמה. אני גדלתי באשקלון במקום שמי שגדל בו הדביקו לו תווית של ערס. אז אני לא בורח מתווית הערס, אבל אני רוצה להיות ערס חברתי, ערס שמוביל מהפכה. אנחנו פונים אל כל מי שהוא פריפריה חברתית וגיאוגרפית. זה כולל יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חילונים וחרדים. הרעיון הוא פשוט: כולנו בשמאל רוצים להיות חלופה לימין מכל הסיבות הידועות. אבל כדי להיות חלופה אנחנו צריכים להיות גדולים יותר ולהגיע להרבה יותר קהלים שהם בעצמם יובילו את המהפכה".
ניסית לחולל מהפכה בתוך מרצ ולא בדיוק הצלחת, אז למה שתצליח בקמפיין החדש?
"אני והחברים שלי במרצ וגם במפלגת העבודה רואים שאנו לא מצליחים לעשות את הדבר הנכון כי אנו לא נטועים בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות שקובעות מי ינצח. צריכים לעשות מהפכה. לא לבוא שבוע לפני הבחירות לשדרות וירוחם ולומר: אנו נלחמים בשבילכם ולכן תצביעו עבורנו ולא עבור מי שדופק אתכם. צריך לגייס את הפריפריה ולהפוך אותה לגורם המוביל, לקטר של השמאל. המהפכה צריכה להתחיל מבחוץ".
איך אתה חושב לגייס את תושבי הפריפריה לשורות השמאל ולשבור דפוס של עשרות שנות הצבעה לימין?
"התחלנו כבר בקמפיין אינטרנטי. השקנו סרטי הסברה שבהם למשל נוטלים חלק דינה דיין מירוחם, שהתמודדה על ראשות העבודה, ועמית כיתאין מנווה שלום. לכנס הפתיחה מחר יגיע הסופר ישי שריד, מורן ברנס שהיה יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת ספיר ורבים אחרים. עד כה הקמפיין שלנו היה וירטואלי, ועכשיו נצא למסע ברחבי הפריפריה, ויהיו לנו מפגשים ממצפה רמון בדרום ועד לקריית שמונה בצפון. אנחנו ננסה להסביר לאנשים שאם רוצים שינוי במערך הפוליטי בכנסת ובממשלה, ואם רוצים שלטון והשפעה, צריך לבנות כוח שיביא לשינוי בשמאל".
שינוי בחצר האחורית
דינה דיין, המגדירה עצמה פמיניסטית חרדית, מזרחית ושמאלנית ממצפה רמון, שהתמודדה בפריימריז האחרונים על ראשות מפלגת העבודה אך הסירה ברגע האחרון את מועמדותה, מאמינה אף היא ברעיון המהפכה החברתית של "הערסים באים".
איך אתם יכולים להוביל למהפכה שתשנה סדרי עולם במדינה אם לא הצלחתם במפלגת הבית שלכם?
"זה נכון שהתמודדתי על ראשות העבודה, ואבי רצה להתמודד על ראשות מרצ, אך לא הצלחנו. אבל אנחנו בתהליך. נמאס לנו להיות מיוצגים על ידי אנשים שלא מייצגים אותנו. נמאס לנו לראות את הכנסת כחונטה. אנו רוצים כנסת יותר מגוונת. אם מי שיקבע את המדיניות יהיו אנשים כמונו, אז גם המדיניות תשתנה לטובת הילדים שלנו. אנחנו באים ואומרים שצריך קול חדש בישראל. זה משיק לקמפיין שהרצתי לראשות העבודה. המטרה היא שיהיה בישראל שמאל שמייצג אנשים כמונו שבאים מרקע דומה. המזרחים כרגע מנוכרים לשמאל, ואילו אנחנו מנסים להפוך את השמאל ליותר דומה לנו מתוך הבנה שהוא צריך לייצג את השכבות החלשות. בארץ קיים דיסוננס שבו השמאל מייצג את האליטות, את תל אביב הצפונבונית, ולאו דווקא את השכבות והאזורים שאותם הוא אמור וצריך לייצג".
ואיך עושים את זה?
"מתחילים לשנות תדמיתית. אנשים צריכים להבין שהיום בישראל אין כמעט הבדלים בין אנשי מרצ לליכוד ברמה של תפיסה מדינית וביטחונית. ההבדל צריך להיות בתפיסות כלכליות וחברתיות. אנחנו דורשים להוציא לפועל תוכנית חומש בהיקף של 150 מיליארד שקל שתיתן תעדוף לפריפריה החברתית. לצערי, השמאל כיום לא דורש את זה".
צריך להיות "ערס" כדי לחולל מהפכה כזו?
"בוודאי. נמאס לנו להתחבא. אנחנו ערסים. מדברים בשפה אמיתית ולא בשפה מכובסת. אני לא מתביישת להגיד שיהיו אנשים שיגידו עלינו 'ערסים'. אז מה. בעיניי זו לא קללה. התרבות שלי היא המקום שממנו אני באה. נצטרך להיות הרבה ערסים כדי לעשות שינוי. בסופו של דבר, יש פה מציאות קשה וארוכה שלא משתנה. החצר האחורית של מדינת ישראל ננטשה ונשכחה. אני חיה אותה. מאז שאני ילדה זה נראה אותו דבר: אותו בידוד, אותה השקעה מצ’וקמקת בחינוך. צריך שינוי. צריך מהפכה שאותה תנהיג הפריפריה בעצמה. אם ניכנס פנימה לתוך הג’יפה, נעשה שינוי אמיתי".
יש פה תחושה של דז’ה וו. אפשר למנות שורה של ניסיונות שנעשו בעבר, החל מהפנתרים השחורים ועד תנועות ומפלגות שקמו והבטיחו לשנות את העולם, אך נעלמו.
"אנו עומדים על כתפיים של הרבה מאבקים קודמים. הפעם אנו אומרים: 'תנו לנו את הכוח הפוליטי. נמאס להיות מונהגים, רוצים להנהיג'. הרבה מהמנהיגים שלנו נשארים בתחום המוניציפלי. הגיע הזמן שהם יקבלו את היכולת לשנות סדרי עדיפויות. אותנו סופרים בשמאל רק ביום שהולכים לקלפי. לא רואים אותנו ממטר, ואחר כך באים ואומרים עלינו שאנחנו מצביעים למי שדופק אותנו. בלי שנצמיח מנהיגות אותנטית משלנו, ולא כזו שבאה אלינו לפני בחירות, זה לא יעבוד. קח את אבי דבוש, קח ראשי ערים מעולים כמו מיכאל ביטון. זו מהפכה שנבנית. עובדים עליה הרבה זמן".
ארץ מבולבלת
דיין מאמינה שהיא וחבריה עוד יפתיעו ויצליחו לא רק לפרוץ את גבולות שדרות, אלא להגיע הרבה יותר רחוק. "השמאל הישראלי צריך תיקון חברתי", היא מצהירה, "היום מתעסקים בשתי מדינות, בלהט"בים, בעובדים זרים ולא בעיירות פיתוח ושכונות. זה צריך תיקון. אנחנו ננהיג את השפה הנכונה, ואנשים שצריכים לקנות אוכל במכולת יוכלו להתחבר אלינו. אתה חושב שאנשים מבסוטים שהם מצביעים לביבי? הם מצביעים בלית ברירה למי שמדבר את השפה שלהם. כדי שיצביעו בשביל השמאל אתה צריך לעניין אותם ולעסוק בצרות שלהם. אם השמאל חפץ חיים, אין לו ברירה אחרת. השמאל חייב לייצג שכבות חלשות ולא אליטות. בארץ התבלבלנו".
אביב שניר, פעיל שמאל ממצפה רמון וסטודנט בלימודי תואר שני לתקשורת מאמין אף הוא בסיכוי להצליח: "המטרה היא לעשות מהפכה בשמאל, שהיום הוא הומוגני ומייצג בעיקר את תל אביב והרצליה ולא את האינטרסים של המעמד הנמוך והמוחלשים בחברה. המטרה היא שהציבור שלנו ינהיג את מחנה השמאל ולא יונהג על ידו.
"אני יודע שמהפכה זו מילה גבוהה, אבל המוסד הפוליטי והמפלגות בישראל נתונים במשבר אמון מתמשך", אומר שניר. "המטרה היא לקחת את מרצ ואת כל השמאל ולרענן את השורות. להכניס לתוכן פעילים ומנהיגים חדשים מחוץ לאזור חיוג 03. לא יהיה שינוי ללא התעוררות עממית מלמטה של שמאל פופולרי וחד בנושאים של שוויון ותקציב חברתי. אנחנו נוביל מסע התעוררות במרצ ובשמאל בכלל. נגמרו הימים של 'אתם תצביעו לי ואני אייצג אתכם'. אנחנו, הערסים, נייצג את עצמנו, ואתם תצטרפו אלינו”.