רם כהן, מנהל בית הספר תיכונט בתל אביב, פרסם אתמול פוסט בעמוד הפייסבוק שלו בו כינה את עאהד תמימי, הנערה הפלסטינית שהיכתה חיילי צה"ל, "גיבורה" אשר לדבריו עמדה "מול שני גברים חמושים וסטרה לאחד מהם סטירה המגיעה לכולנו". כהן חזר היום (שני) בראיון לגלי צה"ל על דבריו בהם השווה בין תמימי לשרה גיבורת ניל"י. "שרה גיבורת ניל"י היא מיתוס ישראלי שטיפחנו על מי שהתנגדה לטורקים. תמימי היא גיבורה פלסטינית, גיבורה בפני עמה, ואיך שאנחנו מתנהלים, היא תהפוך לגיבורה בעיני העולם", אמר.
"אם אתם מצפים שאנשים עם ערכים יתבטאו רק בגיל 67, צר לי לאכזב אתכם. אמשיך להביע את דעותיי בתור אזרח, שהילדים שלו משרתים בצבא, יש לי מה לומר", אמר מנהל בית הספר. "הכיבוש לא התחיל אתמול בבוקר, הוא עובד כאן 50 שנה. יש פה כיבוש ומחובתי להגיד: 'תראו באיזה מצב אנחנו נמצאים'. אם אנחנו לוקחים נערה ושולחים אותה לבית סוהר לזמן בלתי מוגבל, יש עם זה בעיה, כן".
בשלב זה הצטרפה לשיחה העיתונאית אמילי עמרוסי, שזעמה על כהן ושאלה אותו מה יקרה אם חיילים בעתיד יהיו בסכנה בעקבות אמירותיו: "מה קורה פה? שחייל עמד חסר אונים מול נערה צעירה, מה הוא שמע ממנהלי בתי הספר בהם הוא חונך?". על כך השיב כהן: "החייל הזה התנהג בתבונה רבה מאוד, את לא רוצה שאותן נשים שצילמו לטלוויזיה, יצלמו אותו מכה ילדה חשופה, כשהוא חמוש כמו רובטריק, אני גאה בחייל הזה, ומצטער על הסטירה שהוא חטף, אבל זאת סטירה שהישראלים צריכים לחטוף כל יום. היא ביקשה לסלק חיילים משטח ביתה, היא רוצה את פיסת האדמה שלה. החברה הישראלית צריכה לקיים דיון ענייני וכן - מה אנחנו עושים במקום הזה?".
עמרוסי הקשתה והוסיפה: "אם מנהל בית ספר בשומרון היה אומר היום דברים כאלה לצד השני, היינו שופטים אותו - ובצדק. פעם בארבע שנים להגיד את זה - זה נחמד כשיעור בדמוקרטיה, אבל אתה עושה את זה יומיומי. אתה לוקח את תמימי, הלא תמימה, שעוררה כעס גדול, והופך אותה לשרה גיבורת ניל"י. אתה מסכן את חיי החיילים, כשמחבלת תקפוץ על חייל, והוא יראה בה את שרה גיבורת ניל"י, המשחררת הגדולה, הוא לא יגן על חייו. היא חלק מעם של משספי גרונות ורוצחים, היא בעצמה דוגמנית כיבוש".
כהן השיב כי "החיילים מאומנים היטב לשמור על נפשותיהם, ועל המתנחלים שגרים שם, שמושכים אותנו לסאגה שלא נגמרת. אנחנו צריכים להתנפל על עצמנו ולא על עאהד תמימי". הוא הוסיף כי אינו חושש מהביקורת: "זה לא יעלה לי במשרתי, זה לא מעניין אותי, זה חופש הביטוי. הילדים שומעים את זה בתקשורת, הם מטיילים בפוסטים של הצל כל הזמן, אז גם מנהל בית ספר יכול להגיד את שלו. כמנהל בית ספר אני מוצא חובה להגיד את הדברים האלה ולעורר דיון".
מנהל התיכונט סיכם: "כבר 15 שנה אני אומר את דעותיי, מאוד קשה לקלוט שאנשי חינוך אומרים את מה שהם חושבים. ואם אתם חושדים שאני עושה את זה כדי ללכת לפוליטיקה, תכתבו - אין לי שום כוונות ללכת לפוליטיקה, אני אמשיך לייסר את הימין בדעות האלה. הכאב הוא חמישים שנה של כאב".