"אנחנו שומרים על כבודם של הפעילים הפרו־פלסטינים, אבל הם לא שומרים על כבודנו. צילמנו אותם תולשים מלוחות מודעות פליירים לאירועים שלנו; הם נכנסים לאירועים שלנו וצועקים עד שהדובר לא יכול להמשיך לדבר יותר; ויש גם סימון אישי של פעילים פרו־ישראלים. הם הולכים אחרינו בקמפוס וצועקים שאנחנו טרוריסטים ורוצחים". כך מספרת אופיר דיין (24, במקור ממעלה שומרון), שלומדת כיום פוליטיקה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. דיין היא בתו של דני דיין, הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, ועוסקת בעצמה בהסברה.
היא מכהנת כסגנית נשיאת ארגון סטודנטים תומכי ישראל באוניברסיטת קולומביה, וטוענת ש"אחד הדברים החמורים ביותר הוא שיש כיום מרצים באוניברסיטה שסטודנטים יהודים וישראלים נמנעים מלקחת קורסים שלהם, כי הם יודעים שיכשילו אותם. אם יש, למשל, מרצה שכותב בפייסבוק שלו שהמוח היהודי שולט ביד האמריקאית, אז ברור שסטודנט יהודי לא יירשם לקורס שלו. ומה שיותר מדאיג זה שכשמתלוננים בפני ההנהלה, הם אומרים שמדובר בחופש ביטוי".
איזו פעילות אתם מבצעים במסגרת ההסברתית?
"במשך כ־15 שנים התנועות האנטי־ישראליות, האנטישמיות, הספיקו ליצור קשרים עם קבוצות מיעוטים אחרות בקמפוס, ליצור קואליציות נגד ישראל, לגייס מרצים שילמדו תכנים אנטי־ישראליים ויתבטאו בצורה אנטי־ ישראלית גם בפייסבוק הפרטי שלהם. ואילו מהצד הישראלי, היו תנועות שהאג'נדה שלהן הייתה להוריד את הראש, לא להיכנס לעימותים ולחכות שזה יעבור. הבעיה היא שכשאנחנו מורידים את הראש, אנחנו רק נותנים להם אפשרות לגדול. אצלנו בארגון 'סטודנטים תומכי ישראל', 20% מהחברים הם לא יהודים. בהנהלה, למשל, אנחנו שמונה איש, שמתוכם באופן מפתיע אחד ממוצא איראני. הגישה שלנו שונה בכך שאנחנו לא משתמשים בשפת ההסברה הקלאסית של 'עגבניות שרי וטפטפות', כלומר הדברים שנוח להתייחס אליהם. זה גם חשוב, אבל כשמישהו טוען שאנחנו אפרטהייד, אז אנחנו מדברים בשפה שמתייחסת לסוגיות הקשות באמת, ובעיקר מדברים בשפת הקמפוס".
למה הכוונה?
"למשל, יש תנועות מאוד חזקות אצלנו בקמפוס שמדברות על נישול הילידים האמריקאים מאדמתם - מה שבישראל קוראים לו אינדיאנים. וכשמתייחסים לישראל, הן מסתכלות על הפלסטינים כאינדיאנים ושאנחנו גוזלים את אדמתם. אנחנו באים ואומרים שזה בכלל לא הסיפור. הצד שדווקא המאבק שלו דומה למאבק של האינדיאנים הוא היהודים. אנחנו אומרים שיהדות היא לא רק דת, היא עם, ושמה שמשותף ליהודים ממוצא אתיופי או רוסי זה ששניהם באו מאותו מקום - ארץ ישראל. כלומר, מי שהם ילידי המקום הם היהודים. או למשל כשאומרים לנו שלהיות ציוני זה גזענות או מטרה לא ליברלית, אז בעיניי הציונות היא המטרה הכי ליברלית ופרוגרסיבית, כי מדובר בעם שאחרי שגירשו אותו ממולדתו ואחרי 2,000 שנה של רציחות ורדיפות, מצליח לשחרר את עצמו ולחזור למולדתו".
להט"בים ציונים
דיין מספרת שהם מקיימים המון אירועים בקמפוס שמעבירים את מסר הציונות, ואף מביאים נציגים של מיעוטים אחרים לפאנלים משותפים כדי לראות איך הסיפור של הציונות יכול לתת להם השראה במאבק שלהם. "היה לנו אפילו אירוע שבו הבאנו טרנסג'נדרית יהודייה ובחור גיי יהודי ישראלי שסיפרו איך הציונות נותנת להם השראה במאבק שלהם לשוויון זכויות. המטרה שלנו להציג את הציונות כמטרה ליברלית בקרב באי הקמפוס", היא מבהירה.
איזה תגובות אתם מקבלים?
"המאבק שלנו בקמפוס הוא לא כדי לשכנע את נשיא ארגון 'סטודנטים לצדק בפלסטין', אלא לשכנע 80% מהסטודנטים שעדיין אין להם דעה מגובשת על ישראל. אני חושבת שאנחנו די מצליחים בכך. אנחנו עושים למשל פעם בסמסטר את 'שבוע השחרור העברי', שבו יש תצוגות גדולות ברחבה המרכזית של הקמפוס שמדברות על העם היהודי, הקשר שלו לארץ ישראל ועוד מגוון נושאים. אנחנו לא מתנצלים, אלא תופסים פיקוד על הסיפור שלנו. בשבוע הזה ניגשים אלינו המון סטודנטים ואפילו אנשי סגל ומדברים איתנו. הם שואלים שאלות לא ממקום של לתקוף, אלא כדי לשמוע. מה שכן, הקבוצות האנטי־ישראליות לא מוכנות לדבר איתנו בכלל. יש להן מדיניות אנטי־נורמליזציה שאומרת שהם לא מדברים עם גורמים ציוניים, ולכן שיח אמיתי בין שני הצדדים לא יכול להתקיים. אני חושבת שלצערי, זה מסמל את המצב שמתקיים גם בעולם האמיתי".