"אירוע שהשפיע עלי מאוד היה ביקור בפרלמנט האירופי בבריסל באוקטובר 2015”, מספר תמיר ורצברגר, מקים ארגון “הישראלים הצעירים השמרנים”. “אני זוכר שהלכנו במסדרונות הלשכות של חברי הפרלמנט, ובכל פינה שם היה פוסטר של Free Palestine של איזה ארגון פרו־פלסטיני, ואני תהיתי אז איפה הקונטרה. לא ראיתי בפרלמנט שום קונטרה מהצד השני לתעמולה הפרו־פלסטינית. שם הייתה לי ההארה שכמה שאנשים יתמכו בישראל ויהיו בעדנו, אף אחד לא באמת ישכב על הגדר או יעשה את העבודה המלוכלכת בשבילנו. אם אנחנו לא נהיה מעורבים יותר בפוליטיקה העולמית ברמה המפלגתית, אז לא יהיה מי שיגן על האינטרס הישראלי”.



ורצברגר (31), במקור ממושב לימן, לומד כיום לתואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה בבודפשט. הרצון שלו לעסוק בהסברה התחדד לאחר שסיים את “שגרירים ברשת”, תוכנית של אוניברסיטת חיפה המכשירה סטודנטים לעסוק בהסברה ישראלית ומעניקה להם כלים פרקטיים לעסוק בהסברה בעידן הדיגיטלי. התוכנית, בהובלתו האקדמית של פרופ’ אלי אברהם, נמצאת בחסות “מרכז קומפר לחקר האנטישמיות והגזענות”.



לאחר סיום התוכנית, כיהן ורצברגר במשך שנה כסגן יו"ר בארגון האירופאים הצעירים השמרנים (ארגון הצעירים של המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט האירופי) ובארגון הצעירים הדמוקרטים הבינלאומי (ארגון הגג של כל ארגון הצעירים מהימין־מרכז העולמי), והעביר בשני הארגונים הללו ובארגון הסטודנטים הדמוקרטים האירופאים (ארגון הסטודנטים הגדול ביותר באירופה) החלטה למאבק באנטישמיות. “כאשר התחלתי להשתתף בתוכנית ‘שגרירים ברשת’ הייתי כבר פעיל הסברתית, אך לא ברמה המקצועית”, הוא מספר. “הכלים שקיבלנו עיבו את מכלול האפשרויות שלי לבצע הסברה אטרקטיבית וכוונו לשימוש במדיה החברתית. הפרויקט היווה עבורי אישור שאני נמצא בתחום הנכון עבורי”.



טענות קלושות


ורצברגר עוסק כבר שמונה שנים בהסברה. כיום הוא משמש רכז קשרי חוץ בליכוד, ולפני שנה הקים את הארגון “הישראלים הצעירים השמרנים”, שמטרתו העיקרית היא קידום ערכי הימין־מרכז, שמרנות, שוק חופשי ודמוקרטיה, הן בתוך החברה הישראלית והן בקהילה הבינלאומית. “אנחנו פועלים לקידום מדינת ישראל ברמה הפוליטית”, הוא מסביר. “אנחנו בונים קשרים עם ארגונים פוליטיים וארגוני צעירים בכל העולם, וממש הרגע, למשל, אני נמצא במשלחת בנושא יחסי ישראל־הונגריה. כחלק מקיום ובניית קשרים עם ארגונים מקבילים בחו”ל, אנחנו מגיעים לכנסים של ארגונים, ובהם ארגון הסטודנטים הדמוקרטים האירופאים. אנחנו משתמשים בזה כפלטפורמה לבנות קשרים אישיים. האנשים שמגיעים לכנסים האלה הם דור ההנהגה העתידי של אירופה. למשל, אחד הפעילים הבולטים בארגון הסטודנטים הזה הוא כיום קנצלר אוסטריה. זה אומר שהחשיבה מאחורי הקשרים האלה היא לטווח ארוך. אנחנו בעצם יוצרים קשרים עם מי שהולכים להיות חברי פרלמנט, שרים ואפילו ראשי מדינות בעולם”.



איך אתם מסתייעים בקשרים האלה?
“אנחנו משתמשים בחברויות שיצרנו כדי לקדם את האינטרסים שלנו. אני, למשל, העברתי כאמור בארגון הסטודנטים הדמוקרטים האירופאים החלטה על המאבק באנטישמיות. זו החלטה שאני יזמתי וכתבתי, והיא כוללת בתוכה את כל נושא החרם והדה־לגיטימציה של ישראל בעולם. ההצעה הזאת התקבלה פה אחד בהצבעה ואומצה על ידי ארגון הסטודנטים הכי גדול באירופה”.



קשה לגייס תמיכה בישראל?
“האמת היא שלא. הסקטור שאנחנו עובדים איתו בבסיס שלו הוא די פרו־ישראלי, אבל אם לא יבוא מישהו וידחף את הדברים האלה, הם לא יטופלו. ישראל היא לא בדיוק הדבר שהכי מעניין את האירופאים, אף על פי שאולי לנו זה נראה שכל הזמן מתעסקים בכך”.



באילו טענות שכיחות אתה נתקל?
“אני זוכר שהיה לי ויכוח עם חבר פרלמנט באיחוד האירופי מבריטניה, שהוא ממוצא מוסלמי. התווכחנו על הסכסוך כאן במזרח התיכון, והטענות ששמעתי ממנו היו די קלושות. אלה בעיקרון אותן הטענות שאנו שומעים על הכיבוש ודיכוי הפלסטינים, אבל את רואה שיש שם כל כך הרבה חוסר למידה, ואנשים לא באמת יודעים מה קורה במזרח התיכון באופן כללי ובישראל באופן ספציפי. הם חווים את זה באופן מאוד מוטה”.



ורצברגר מציין שלהיעדר המידע הבסיסי הוא נחשף גם בקרב הסטודנטים שלומדים איתו. “אנשים ניזונים פה מתקשורת מאוד מוטית, מקבלים תמונה מאוד שטחית, וזה תהליך לא פשוט ולא קצר להציג לאנשים את התמונה היותר רחבה. אבל אם לא נתחיל אותו, שום דבר לא ישתנה כאן”, הוא אומר. “אני מאמין שיחסים בינלאומיים דומים למשחק כדורגל. אם אתה רוצה להשפיע על המשחק ולהבקיע, אתה צריך לרדת מהיציע ולשחק. כשאתה מתחיל לשחק, אתה צריך גם להוכיח שאתה שחקן לגיטימי. וזה מה שעשינו: ירדנו מהיציע, החלטנו שאנחנו מתחילים לשחק, ולאט־לאט רואים את השינוי”.