"המוטו שלי הוא שאנחנו לא מתנצלים, אלא מציינים את העובדות ומגינים על האמת. למשל, בתקשורת הזרה כל הזמן מראים תמונות קשות של ילדים או אנשים שנהרגים בעזה, והתחושה היא שאנחנו מתגוננים בפני הטענות האלה, במקום לתקוף אותן", אומר ארי פולד.



פולד (45), שנולד בארצות הברית, הגיע לבדו ארצה בגיל 18 ללמוד בישיבת הסדר, ושנה לאחר מכן התגייס לצה"ל. כיום הוא מתגורר במועצה המקומית אפרת, ומרצה בעולם על ישראל. אחד מערוצי ההסברה העיקריים שלו הוא הבלוג israelshield.org ("מגן ישראל" - בתרגום המילולי), שבו הוא מציג סרטונים וכתבות אקטואליים באנגלית לגבי נושאים שקשורים בישראל. למשל, אחד הסרטונים בבלוג הוא תחת הכותרת: Why Children Die In Gaza and What Can You Do To Stop It.



"כשמישהו אומר לי שילדים נהרגים בעזה, אני אומר: 'נכון, אבל הסיבה לכך שהם נהרגים היא כי ארגוני טרור כמו חמאס יודעים טוב מאוד שהעובדה שהם גורמים לנשים ולילדים להסתכן, יעילה לתעמולה שלהם'", הוא מסביר. "בכתבה שלי רואים את ההתעללות הנוראית של חמאס בילדים בעזה, את השימוש בילדים לצורכי תעמולה. ואז אני אומר לאנשים: אם היה לכם באמת אכפת מזכויות אדם בעזה, הייתם מצטרפים אלי למאבק נגד חמאס". פולד ממשיך ומספר שאחת הכתבות הכי נצפות אצלו בבלוג היא History Of (Palestine) Israel.



"אני הולך לבסיס הטענות של הערבים לגבי הכיבוש של פלסטין, ובעצם מוכיח שהטענה הזו היא שקרית בבסיסה. אני גם מציע כסף לכל מי שמצביע על עובדה אחת שכתובה שם ואינה נכונה", הוא אומר.



וכבר שילמת כסף?


"לא שילמתי אגורה. אפילו יצר איתי קשר סטודנט מאוניברסיטה בניו יורק, שהשתמש בחומר שכתבתי כדי להתווכח עם המרצה שלו שטען את הטענות הרגילות שישראל כבשה את פלסטין מהפלסטינים. קיבלתי גם ים של קללות מכל העולם באימייל. היו כאלה שכתבו שאני נאצי, שאני שקרן, שחבל שהיטלר לא סיים את העבודה שלו".



איך אתה מתמודד עם התגובות האלה?


"לפעמים אני מפרסם כמה תגובות כאלה, של שנאה, כדי להראות לעולם שהנה, זו הבעיה. אם מדובר בתגובות ענייניות, אני עונה לכותבים. אגב, קיבלתי גם כמה תגובות מאינדונזיה, ממצרים ומירדן, ואני גם נמצא עכשיו בקשר עם מישהי מארצות הברית שנולדה ברמאללה. היו כמה אנשים מארצות ערב שכתבו לי באופן חיובי. כתבו שהם יודעים שמדינת ישראל כן נותנת זכויות. אחד כתב לי אפילו שהוא רוצה לבקר בישראל. אני מזמין כל אחד לשבת איתי לקפה, וכבר היו לי כמה פגישות. אני נלחם את המלחמה של האמת. לא אכפת לי מאיזו מדינה הבן אדם מגיע, מאיזו דת ומאיזה גזע. אם הוא בא בכוונת שלום, אז אהלן וסהלן".



הכניעה של ארגנטינה



את הבלוג הזה, שהחל את דרכו באותו השם אך היה תחת פלטפורמה אחרת, פתח פולד כשחזר כמילואימניק ממלחמת לבנון השנייה. "הייתי בצנחנים, חוויתי שם חוויות קשות, וכשיצאתי החוצה התחלתי לכתוב על כל הקונפליקט שקורה פה, על כל המלחמות", הוא מספר. "היו לי מחשבות למה זה קורה. הבנתי שכולם מדברים על פתרונות, אבל אף אחד לא מגדיר נכון את הבעיה. בהתחלה לא כתבתי את הבלוג כדי שאנשים יקראו את דבריי, אלא רק רציתי לפרוק את מה שיש לי על הלב. ואז זה תפס תאוצה, והתחלתי לקבל תגובות מכל העולם. את הכתבות בבלוג קראו כחצי מיליון איש בחצי השנה האחרונה".



פולד גם מתחזק חשבון טוויטר ששמו זהה לשמו של הבלוג, שבו הוא שם לו למטרה להתעמת עם אנשים שמפיצים דברי שטנה ושקר על ישראל. "לפני שנתיים בערך הייתה פוליטיקאית קנדית מפורסמת שהייתה צריכה לרוץ בבחירות באחת המפלגות, שהתעמתה איתי בטוויטר", הוא מספר, "כתבתי בטוויטר באנגלית משהו בסגנון של: 'עולם יקר, התמיכה שלכם בטענות הפלסטיניות ובאסלאם הרדיקלי תחזור אליכם כבומברנג בסופו של דבר. ילדים ונשים סובלים, ואתם משחקים משחקים פוליטיים'. הפוליטיקאית הזאת הגיבה, וכתבה ש'אמא שלך הייתה צריכה לעשות הפלה'. התגובה שלה בטוויטר עוררה סערה ענקית בקנדה, ובסופו של דבר היא הייתה צריכה להתנצל ויצאה מהמרוץ. ואז הבנתי שיש כוח לאמת, ושהאמת יכולה לנצח".



פעילות נוספת בולטת של פולד מתבצעת פעם בשבוע בעיר העתיקה בירושלים: "אחרי מלחמת לבנון השניה הגעתי לישיבה בעיר העתיקה, ופעם בשבוע למדתי שם בלילה", הוא מספר."ואז יום אחד עשיתי 'פייסבוק לייב' על כל מיני פינות קסומות בעיר העתיקה. זה פשוט תפס תאוצה בצורה מטורפת, ואז התחלתי באופן שבועי, בימי חמישי בלילה, לעשות 'פייסבוק לייב' ולדבר על ההיסטוריה של ירושלים. זה מגיע לאלפי צופים כל פעם, והמטרה שלי היא להראות לאנשים את יופייה של העיר, וגם להסביר כמה עובדות כמו מה זה הכותל, מה זו העיר העתיקה, מה היה פה לפני 1967, ומה קרה


ב־1967.



לפני שבוע, למשל, גם התייחסתי לביטול המשחק של נבחרת ארגנטינה, והסברתי שכדורגלני ארגנטינה בכלל לא הגיעו לישראל בגלל ירושלים, אלא כי הופעלו עליהם איומים, כי הופעל נגדם טרור. המטרה של טרור זה להכניס פחד ואימה; זה לא רק לרצוח. במקום שארגנטינה תאמר שהיא לא נכנעת לטרור, היא לא עמדה בפני האיומים. מה שמעצבן אותי זה שבמקום שכל המפלגות בארץ יעמדו מאוחדות נגד הטרור הזה, חלק מהן בוחר להאשים את מירי רגב ואת ביבי".