מקום 100: הבוחר הישראלי - האם שנת 2021 תהיה שנת ההכרעה שלו?
הגיליון הזה ניסה לכנס אנשים מפורסמים ומוכרים אל תוך 99 ערכים של משפיענים, דמויות שכיכבו בתודעתנו בשנה שאך זה תמה לה וימשיכו מן הסתם להשפיע על חיינו גם ב־2021. אבל את המקום האחרון שמרנו למי שיכול להיות המשפיע הגדול ביותר - לא רק על השנה הקרובה, אלא על כל ארבע השנים הבאות. הבוחר הישראלי.
הבוחר הישראלי לא הצליח לייצר הסכמה שתוביל להכרעה. הוא שסוע, מפולג, מפוצל לקבוצות לחץ, ובעיקר נמצא בשני גושים שמתישים זה את זה, וכפועל יוצא מכך גם אותו. אומנם מן הידועות היא שלעולם אין להאשים את הלקוח, אבל ממש כמו בבית עסק, לפעמים פשוט קשה לסכם עסקה עם לקוח שאינו יכול להחליט מה הוא רוצה.
נדמה שיותר משהציבור בישראל יודע במי לתמוך הוא יודע במי לא לתמוך; חלק מצביעים נגד בנימין נתניהו, אחרים מצביעים נגד מפא"י ההיסטורית בגלגולה כ"שמאל". יש מי שמצביע נגד הפרוגרסיביות והחילוניות ואחר שמצביע נגד החרדים ונגד מה שנתפס בעיניו כהדתה.
כך או כך, אפשר לבוא בטענות אל נבחרי הציבור, חלקן (ויש שיאמרו אף רובן) יהיו מוצדקות בהחלט, אבל קשה להתנער מהעובדה שנבחרי הציבור כשמם כן הם: נבחרו לכנסת על ידינו.
לפיכך לא נתיימר לקרוא לקוראים בעד מי להצביע בבחירות הקרובות, אלא פשוט נמליץ להתעניין, להתעדכן, לבדוק לא רק מי העומדים בראש מפלגה כזאת או אחרת אלא גם מי "המתנדנדים" (על פי הסקרים) בשולי רשימתה לכנסת, שהם - בסופו של דבר - יהיו מי שביכולתכם להפוך לנבחרי ציבור או לשלוח חזרה לעסוק במשלח ידם הנוכחי.
ישראל מתגאה רבות בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. בתואר הזה זכינו בדין, אבל השיתוק הפוליטי של השנים האחרונות מסמל שלדמוקרטיה יש מחיר במושגי משילות. כלומר, היא לא השיטה הטובה ביותר, אלא רק אולי הכי פחות רעה, לאור העובדה שכל ניסיון אחר לאורך ההיסטוריה, סופו שנגמר בבכי. האם ישכיל הבוחר הישראלי לצאת מחיקה החמים של קבוצת ההשתייכות שלו, לשבור את האיסורים, החרמות והנטיות השבטיות שמזכירות יותר אוהדי כדורגל בדרכם אל הדרבי מאשר אזרחים נאורים בדרכם אל הקלפי?
תשובה אפשרית תתקבל רק ב־24 במרץ 2021, היום שבו נתעורר - אולי - אל ממשלה חדשה, ברורה ומוחשית, גם אם תלויה (מטבע הדברים) במשא ומתן קואליציוני, או שנחזור למה שהיה נקודת ההתחלה של השנתיים האחרונות בפוליטיקה הישראלית: תיקו משתק. כך או כך הבוחר הישראלי יעמוד גם השנה במרכז תשומת הלב של מי שמבקשים להשפיע על מציאות חייו, אז אולי הוא כבר יואיל להחליט?
מקום 99: ערן זהבי ומנור סולומון - כוכבי נבחרת ישראל בכדורגל
ערן זהבי, עוד לפני שהוא מעורר מהומות על הדשא, מעורר אמוציות אצל הקהל: מעריציו הרבים רואים בו ראוי להיות מוזכר בשורה אחת עם גדולי הכדורגלנים של ישראל בכל הזמנים. מתנגדיו טוענים שהוא לא גדול עד כדי כך, שעדיין לא הוביל קבוצה גדולה באירופה או את הנבחרת להישג ממשי ושמסיבות הבריכה שלו מפריעות לשכנים. אם תרצו, ערן זהבי הוא בנימין נתניהו של הכדורגל - כל מה שיעשה על המגרש לעולם לא יישפט לפי פרמטרים מקצועיים גרידא, אלא רק ישובח או יגונה על פי נקודת המבט של הקהל השופט.
אחרי שנדמה היה שדרכו של זהבי לפרישה נוחה מכדורגל בחסות הכסף הגדול בסין היא סלולה ובטוחה, הגיע המעבר המפתיע לפ.ס.וו איינדהובן. נכון שלא מדובר באחת הליגות הגדולות של אירופה, אך בהחלט מדובר במועדון אירופי גדול ובעל שם, היסטוריה ורשימת כוכבים ששיחקו במדיו. ההתחלה של זהבי הייתה היסטרית: הוא כבש בניצחון שהעלה את הקבוצה ההולנדית לשלב הבתים של הליגה האירופית, מה שמימן כמעט באחת את שכרו הגבוה. לאחר מכן הגיעה דעיכה ביכולת, כמה החמצות, פציעה בשריר הירך ומנוחה כפויה שאף לוותה בדיבורים על חזרה למכבי תל אביב.
גם בנבחרת זו הייתה שנה מורכבת עבור הכוכב: לצד תצוגות שיא - שפסגתן בכיבוש שלושער במחצית אחת מול סלובקיה - היו משחקים חרבים, ובעיקר זכורה החמצת הפנדל הראשון בדו־קרב בעיטות ההכרעה מול סקוטלנד, החמצה שממנה אין חזרה.
מקום 98: דני אבדיה - כדורסלן וושינגטון וויזארדס
בתקופה שבה כמעט הכל נראה מייאש, רצוי בכל זאת שתהיה תקווה אחת קטנה, ואם אפשר שהיא תהיה גם ישראלית וגם קשורה לספורט - מה טוב. דני אבדיה - לשעבר כוכב מכבי תל אביב בכדורסל, שהחל את דרכו בקבוצת הנוער ונחשב לא רק לכוכב עולה אלא גם לאחד משחקני הכדורסל הצעירים הטובים ביותר בעולם - נסע בתום העונה לארה"ב כדי להיבחר בדראפט המכובד של ה־NBA. אומנם עמרי כספי וגל מקל כבר שיחקו לפניו בליגה הטובה בעולם, אבל דני, בנו של כדורסלן העבר זופר אבדיה, היה הישראלי הראשון להיבחר בעשירייה הראשונה של הדראפט. עתה נותר לו החלק הקשה באמת: לפרוע את השטרות, תרתי משמע, בקבוצתו וושינגטון ויזארדס.
בינתיים עושה רושם שאבדיה פתח את העונה ברגל ימין. זה החל עוד בראיונות קדם־העונה, שבהם התגלה כי הוא ניחן באחת היכולות החשובות ביותר לכדורסלן מוביל מחוץ לפרקט: לעבור מסך. אבדיה אמר את הדברים הנכונים, סיגל לעצמו את הלוק הנכון - ונראה שבכל הקשור לתכונות המשלימות לספורטאי, אין מה לדאוג לעתידו.
ובכל זאת, אבדיה יימדד בעיקר לפי יכולותיו על הפרקט, וגם כאן הוא נטע בלב חובבי הכדורסל בישראל תקווה לעתיד מזהיר: במשחקי הפתיחה שלו בליגת הכדורסל הטובה בעולם הוא גילה יכולת טובה ובעיקר זכה למחמאות על הופעותיו. אם ימשיך כך, אין ספק שייזכר לא רק כישראלי שנבחר במקום הגבוה ביותר בדראפט, אלא גם ככדורסלן הישראלי הבכיר בכל הזמנים.
מקום 97: לינוי אשרם - אלופת אירופה בהתעמלות אומנותית
אחרי שנים שבהן נחשבה לאחת ההבטחות הישראליות הגדולות בתחום ההתעמלות האומנותית, לצד הישגים בלתי־מבוטלים, תואר של סגנית אלופת העולם ואין־ספור מדליות מתחרויות שונות, זכתה לינוי אשרם בתואר אלופת אירופה בהתעמלות אומנותית, בקטגוריית קרב רב, והייתה לישראלית הראשונה שזכתה בתואר אלופת העולם במקצה הזה.
אשרם הייתה התקווה הגדולה ביותר של המשלחת הישראלית לאולימפיאדת טוקיו 2020, לפני שזו בוטלה בשל הקורונה. זה עלול להכניס כל מועמד למדליה למשבר, אך אשרם עשויה כנראה מחומרים אחרים: היא לא נתנה לעצמה להישבר מנטלית, חזרה לאימונים, על אף הקושי לחדשם במגבלות, והשיגה הצלחה אדירה באליפות אירופה. אם לא יקרה שום דבר חריג, יש סיכוי טוב שמדינה שלמה תחבק אותה כבר בקיץ הקרוב, עת תתקיים האולימפיאדה הדחויה.
מקום 96 :אירה ויגדורצ'יק - מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית; אורן סמדג'ה - מאמן נבחרת ישראל בג'ודו
דווקא בתקופת הקורונה, שבה מלחמת ההישרדות של הספורטאים קשה הרבה יותר מהרגיל, הצליחה נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית בראשותה של המאמנת אירה ויגדורצ'יק לזכות בקייב במדליית זהב בפעם הראשונה. ואילו פיטר פאלצ'ק הג'ודוקא, בן טיפוחיו של אורן סמדג'ה, הפך אלוף אירופה. בדירוג האולימפי הקרוב צפוי פאלצ'ק צפוי להתברג במקום הראשון בעולם בקטגוריית המשקל שלו, לאחר שגרף 700 נקודות דירוג נוספות בזכות הזכייה במדליית הזהב.
מדובר בשני מאמנים בכירים ששונים מאוד באופיים: סמדג'ה, שזכה במדליית ארד באולימפיאדת ברצלונה, הוא אמוציונלי, חם וקשור קשר הדוק לאלופים שהוא מטפח. לעומתו, ויגדורצ'יק תובעת מחניכותיה משמעת קפדנית ומפקחת על התפריט שלהן - ומעל הכל - יודעת לייצר מהן אלופות.
ויגדורצ'יק כבר הפכה מזמן לסמל למשמעת אימונים בסטנדרטים שלא היו מוכרים לפניה בישראל. היא מצדה טוענת שהמשוואה פשוטה: מי שרוצה מדליות, חייב לדעת שיש לכך מחיר. ואת המחיר היא דורשת מכל מי שמתאמנות אצלה. באופן פרדוקסלי דווקא הניסיון להדיח אותה מאימון הנבחרת הוכיח עד כמה היא חיונית לענף ההתעמלות האומנותית בישראל.
מקום 95: וילי רוטנשטיינר - מאמן נבחרת ישראל בכדורגל; עודד קטש - מאמן נבחרת ישראל בכדורסל
לא פשוט להיכנס לתפקיד מאמן נבחרת ישראל, ודאי שלא בכדורגל. רבים וטובים ניסו זאת לפני וילי רוטנשטיינר, בהם צברים שהכירו את התמהיל המסובך שנקרא כדורגל הישראלי. ובכל זאת, בכל פעם שמגיע מאמן חדש, הפעם מאוסטריה, צומחת בתוכנו שוב התקווה שאולי הפעם זה יצליח ונגיע למונדיאל או לפחות ליורו.
רוטנשטיינר הפך, שלא בטובתו, למשל על התנהלות הכדורגל בישראל: הוא הובא כמנהל טכני ומינה תחתיו את אנדי הרצוג, בן ארצו, למאמן הנבחרת. לאחר עזיבתו של הרצוג היה ברור שגם הוא יעזוב, אך אז הוחלט להשאירו בתפקיד מסיבות כלכליות, שכן לאוסטרי היה חוזה שבהתאחדות לא רצו להפר. כרגיל במקומותינו, הזמני נהיה לקבוע, ובניגוד לכל תחזית - ומבקריו יטענו שאף בניגוד לכל היגיון - רוטנשטיינר עדיין כאן איתנו, גם בפתיחתה של שנת 2021.
במקרה ההפוך של נבחרת הכדורסל נדמה ששורר קונצנזוס: עודד קטש - מי שהיה אהוב ואהוד כשחקן - נהנה מפרגון מצד הקהל והתקשורת. הופעותיה המוצלחות של הנבחרת בסתיו האחרון החיו את האמונה שישראל מסוגלת להעפיל לא רק לאליפות אירופה, אלא גם לאליפות העולם. נכון שהניצחונות הושגו מול הרכבים חסרים של היריבות החזקות (בייחוד ספרד), אבל גם מי שמבקש להמעיט מגודל ההישג לא יוכל לטעון שקטש לא הציג בטורניר המוקדמות דיוקן מחמיא של הכדורסלן הישראלי, ממש כפי שהיה בעצמו.
מקום 94: אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' - מגישי "אופירה וברקו", ערוץ 12
בימים שבהם מיטשטשים הגבולות בין דרבי חם בליגת העל בכדורגל לריב פוליטי במליאת הכנסת, אין טבעי יותר מצמד כוכבים שמזוהה עם תחום הכדורגל לתפקיד מראיינים ופרשנים פוליטיים. אתם יכולים לומר שהם נמוכים, שהם רדודים, שהם לא מבינים, והם רק יצחקו את הצחוק שלהם - שכבר הפך לאייקון בפני עצמו - כל הדרך אל טבלאות הרייטינג.
לקרוא לשרים ולח"כים מהליכוד "ארגון פשע"? לשאול דוגמנית טרנסג'נדרית אם כבר עברה כריתה? להיות מואשם בכך שאתה "מתהפך כמו סטייק"? ריב על הסרת עוקב עם זמר המפרסם בישראל? ובכן, אם הרשתות החברתיות געשו סביב נושא כלשהו השבוע, סימן שהוא הופיע לראשונה באולפן של אופירה וברקו.
אופירה אסייג היא מאושיות עיתונות הספורט בישראל. אפשר לחלוק על סגנונה, אבל לא על מידת הצלחתה. ואילו שותפה להנחיה אייל ברקוביץ' היה בעברו כוכב נבחרת ישראל בכדורגל, שאחרי קריירה בינלאומית יפה וקריירת אימון וניהול מרשימה מעט פחות, נדמה כי סוף־סוף מצא את מקומו.
הם צולפים, הם צוחקים, הם כועסים והם רבים. בספורט המקצועני זה מוכר כטראש־טוק, ובשפת הטלוויזיה קוראים לזה גילטי פלז'ר: תוכנית שכיף לצקצק מולה בלשון ולקונן על הרמה הנמוכה, אבל גם מוכרחים לראות. אקטואליה במשקל נוצה.
מקום 93: עומר אדם ונועה קירל - הזמרים המצליחים בישראל
את השנה שזה עתה תמה פתח עומר אדם כמלך הבלתי־מעורער של המוזיקה הישראלית הפופולרית. לאחר שנים של חלוקה בין "עברי" ל"ים־תיכוני", נדמה היה שאדם, שהתגלה בתוכנית ריאליטי, הוא השילוב המושלם בין השניים. גם הרקע שלו - נצר למשפחה של בכירים בכוחות הביטחון - לא עלה בקנה אחד עם הסטריאוטיפ של פופ מזרחי. אולי משום כך הוא היה לזמר הכל־ישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים, וכמובן, ממותג ומשווק בקפידה.
השנה האחרונה סדקה משהו בדימויו של אדם. עם פרוץ המשבר הוא נצפה מופיע, לכאורה בניגוד להגבלות, באירוע משפחתי של מי שהייתה אז בת זוגו. הוא גם מיהר להתנתק מישראל המסוגרת; בתחילה עזב לקפריסין, אחר כך ליוון ובהמשך לדובאי. עכשיו נותר רק לראות אם הגלות הארוכה הזאת לא ערערה את מעמדו.
נועה קירל היא אולי מי שעשתה בשנת הקורונה את קפיצת הדרך המדהימה ביותר. זה לא שהיא הייתה אנונימית לפני כן, אבל השנה היא הוכיחה לכל מי שסבר אחרת שקירל החיילת היא כבר לא רק ילדת פסטיגל או כוכבת נוער סכרינית. היא הפכה לזמרת מוערכת גם בידי גורמים שזלזלו בה בעבר וראו בה לא יותר מתופעת רשת.
קירל שופטת בתוכניות מוזיקה, ובניגוד לכוכבות אחרות היא מצטיירת כדמות לחיקוי חיובית עבור ילדות ונערות. בשנה הזאת היא צפויה להשלים את המעבר - החלק במקרה שלה - מילדת פלא לכוכבת בוגרת ואולי גם לממש את חוזה הענק שלה בארה"ב.
מקום 92: גל גדות ושירה האס - הנציגות הישראליות בהוליווד
השחקנית שירה האס, שגדלה בהוד השרון וערכה את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלה בסדרה "שטיסל", פרצה השנה לתודעה העולמית והקסימה אותה בתפקידה בסדרה "המורדת", ששודרה בנטפליקס. האס הייתה מועמדת לפרס האמי בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, ובכך הייתה לישראלית הראשונה שזכתה למעמד המכובד. בתחילת חודש דצמבר היא נמנתה ברשימה המכובדת של 30 הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 30 של מגזין "פורבס" העולמי, בקטגוריית "הוליווד ובידור"; ועוד קודם לכן זכתה בפרס אופיר ובפרס בפסטיבל הסרטים בטרייבקה על משחקה בסרט "אסיה".
גל גדות היא וונדר־וומן, ולא רק בשל התפקיד שגילמה, אלא גם בשל המעמד שרכשה לה בזירה הבינלאומית בזכות כישרונה והתנהלותה מלאת החן. גדות לא עצרה את ההמראה המטאורית שלה גם ב־2020. "וונדר־וומן 1984" המיוחל שבו היא מככבת שוחרר אך לאחרונה להקרנה בסטרימינג, ולפני כחודשיים פורסם כי לוהקה לגלם את קלאופטרה בהפקה של אולפני פראמונט. גדות זקפה לזכותה לאחרונה הישג לא מבוטל נוסף - ליהוק לתפקיד ראשי בסרט ריגול - שעליו, לראשונה, תרוויח סכום בן שמונה ספרות, מה שיהפוך אותה רשמית לאחת השחקניות בעלות השכר הגבוה ביותר בהוליווד.
מקום 91: רועי עמית -נציג פיליפ מוריס ישראל
רועי עמית עומד בראש הנציגות הישראלית של פיליפ מוריס. הנציגות היא חלק מתאגיד עולמי בתחום הטבק המוביל שינוי משמעותי בליבת העשייה האסטרטגית שלו, עוד טרם עידן הקורונה: להפסיק למכור סיגריות ולהשקיע מאמצים בפיתוח ובקידום מוצרים נטולי עשן.
לאחר שנים של בחינה ומחקר, הטביע ה־FDA האמריקאי את חותמו על מהלך זה ביולי האחרון, כשהכריז באופן תקדימי כי מוצרים אלו מוכחים כמפחיתים את החשיפה לכימיקלים מזיקים וכי הם שונים במובהק מסיגריות. שינוי זה הביא להאצה בנטישת הסיגריות, ולפי הערכות שונות, יותר מ־10 מיליון מעשנים בגירים בכל רחבי העולם כבר הפסיקו לעשן סיגריות ועברו לתחליפים מזיקים פחות. פיליפ מוריס ישראל מעסיקה כ־300 עובדים.
מקום 90: אסתר לוצאטו - אשת עסקים, חברת המועצה המקומית עומר
ד"ר אסתר לוצאטו היא כימאית ועורכת פטנטים, מנהלת־שותפה בפירמה לוצאטו את לוצאטו עורכי פטנטים. בד בבד עם עבודתה המקצועית היא ממלאת שורה של תפקידים ציבוריים, בהם, מ"מ וסגנית ראש המועצה המקומית עומר, חברת הנהלת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב ויו"ר עמותת יחדיו מייסודה של קרן רש"י.
לוצאטו משקיעה כמחצית מזמנה לטובת פעילות התנדבותית, בדגש על פיתוח הנגב והפריפריה. היא נמנתה עם משיאי המשואות בערב יום העצמאות בשנת 2006, והיא כלת פרס באר שבע למצוינות בניהול. בשנה שחלפה הייתה לוצאטו פעילה במאבק שמטרתו הייתה לגרום לשר הביטחון היוצא בני גנץ לזרז את מעברם של בסיסי צה"ל לדרום. נוסף לכך היא פעילה במאבקים לחיזוק הפריפריה.
במאמר שפורסם לאחרונה ב"מעריב", מחתה נגד חלק מהקריטריונים לקבלת מועמדים ליחידות עילית כמו 8200, בטענה שאמות המידה הקיימות המשמשות את צה"ל מסייעות לאליטה "לשכפל את עצמה", כהגדרתה.
מקום 89: דבורה שרר - דוברת האיגוד לרפואה דחופה
דבורה שרר, שהתמנתה ביוני האחרון לתפקיד דוברת האיגוד לרפואה דחופה, היא בעלת משרד יחסי ציבור וייעוץ אסטרטגי, ייעוץ תקשורתי, טיפול במשברים, מיתוג ושיווק. במסגרת זאת היא מסייעת לארגונים ולאנשי עסקים להציב אתגרים, לגבש יעדים ולממשם ולהתמודד עם החששות, המכשולים והמשברים שבדרך כמנוף להשגת מטרות ולצמיחה.
זה כ־20 שנה שרר פועלת להצלת חיים, במסגרת שירותיה עבור המרכז הלאומי להשתלת איברים במשרד הבריאות, לעידוד החתימה על כרטיס אדי. שרר יזמה את ההנגשה לחתימה על כרטיס אדי באופן מקוון, ובזכות יוזמה חדשנית זו ורבות אחרות, מספר החותמים ממשיך לעלות. הודות לה כמעט שאין בית בישראל שלא מכיר את כרטיס אדי. היא אף זכתה בפרס "אשת השיווק" מטעם האיגוד הישראלי לשיווק. שרר מסייעת למשפחות תורמות איברים באמצעות ארגון תרומה של אלפי חבילות מזון בכל שנה - בחגי תשרי ובחג הפסח.
רבים שנזקקו לה יודעים שפנייה אליה תזכה תמיד להיענות חיובית ולהתגייסות טוטאלית. יהורם גאון, חתן פרס ישראל, כינה אותה "נר תמיד, שמפיץ אור וחום על סביבותיו, שלא על מנת לקבל פרס". כתפיסת עולם היא מאמינה בכבוד הדדי, בעזרה לזולת ובחשיבות האהבה לאדם באשר הוא אדם. כן היא מאמינה ביכולתנו להשפיע על מציאות חיינו ולשנותה תוך הקשבה לסביבה ומציאת דרך פשוטה למלא את חיינו בשמחה בתוך חלקי מציאות שאינם בני שינוי.
מקום 88: אראל סג"ל, שמעון ריקלין, לימור סמימיאן-דרש, יערה זרד, ינון מגל - נציגי הימין בתקשורת
יריביהם מהשמאל מכנים אותם ברשתות החברתיות "שופרות", וכמעט שאין להם שידור שלא מחולל סערה בפלטפורמות המדיה השונות, אבל דבר אחד בטוח: התקשורת הישראלית, שבמשך שנים ארוכות ייצגה קו מתון, חילוני ופרוגרסיבי, הפכה בזכותם למקום שבו נשמעים ברמה גם קולות אחרים, בעיקר מפי עיתונאים שמזוהים עם הימין - דתי כחילוני.
חשוב לציין שאין זו מקשה אחת: אראל סג"ל הוא עיתונאי ותיק ומוערך, וגם לינון מגל ותק לא מבוטל בתקשורת הישראלית ואף התנסות קצרה (וטראומטית) בפוליטיקה. אחרים מעמיתיהם הם ביטויים מובהקים לעליית משקלן היחסי של הרשתות החברתיות בשיח התקשורתי וביקוש לנציגי ימין בתקשורת: ריקלין התחיל את דרכו התקשורתית כפאנליסט בתכנית "מועצת החכמים", סמימיאן־דרש היא אשת אקדמיה בכירה שהגיעה לתקשורת דרך טור פובליציסטי ב"מעריב" ויערה זרד הגיעה מעולמות הדיגיטל אל תחנת הרדיו גלי ישראל. ובכל זאת, מי שמאזין להם ולתוכניותיהם או צופה בהם, יודע בדיוק מה הוא עומד לקבל.
לאחר שתחלוף מהעולם המחלוקת הישראלית האולטימטיבית - רק ביבי או רק לא ביבי - הם יימדדו לפי יכולתם להביא לשיח התקשורתי גם נימה אחרת, שונה וחדשה.
מקום 87: אבישי בן חיים - כתב ופרשן לענייני חרדים, חדשות 13
סביר להניח שגם אתם התחלתם להשתמש השנה במונחים "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה". אומנם ד"ר אבישי בן־חיים הוא לא מי שהמציא אותם, אבל הוא זה שהצליח להחזירם אל השיח התקשורתי־ציבורי, לצד "אלימות לגאלית" ואחרים.
בן־חיים פרץ לתודעת הציבור כשסיקר את המגזר החרדי בחדשות 10. הבחור הצעיר, שהכיר היטב את העולם שעבור חלק מהצופים היה זר, התבלט מהרגע הראשון כדמות שבתקשורת הישראלית לא ידעו איך לעכל: קצין בצנחנים, סגן אלוף במילואים, בוגר ישיבה ודוקטור למחשבת ישראל. כשכל זה מגיע בתוספת שיער ארוך וכיפה סרוגה, אי אפשר לא לזכות בתשומת לב, שהתבטאה גם בקבלת ההכשר האולטימטיבי של חיקוי ב"ארץ נהדרת", היכל התהילה של ההכרה הציבורית הפופולרית.
בין מערכת בחירות אחת לשנייה, וביתר שאת בשנה האחרונה, התייצב בן־חיים לצד נתניהו ותיאר את המאבק להחלפתו כמאבק בין־מעמדי בין ישראל הראשונה לשנייה; בין מי שמבקשים לשמר הגמוניה אשכנזית לבין מזרחים. נכון שהוא לא הקול היחיד שצובע את המאבק הפוליטי בצבעים עדתיים־חברתיים, אבל כשהדעה הזאת מגיעה מלב המיינסטרים העיתונאי בטלוויזיה, היא מעוררת הדים רבים.
מקום 86: מיכאל שמש - כתב פוליטי, כאן 11; יאיר שרקי - כתב דתות, חדשות 12
בתקופה שהיא אולי הקשה ביותר עבור הציבור החרדי בתקשורת, עומדים שני נציגים שמצליחים להיות אובייקטיבים גם בזמן הדלפות סרטונים של חתונות, הלוויות וטישים מרובי משתתפים, שעוברים בגלוי ואף בגאון על כל הגבלה אפשרית. מיכאל שמש, הכתב הפוליטי של כאן, הוא בן 24 בלבד, והוא מוכיח לכולם שגם ילד חרדי שגדל בבני ברק יכול "לחצות את הקווים", לעבוד בתקשורת ולהפוך לכתב מצטיין. הוא היה מהחרדים הראשונים בגלי צה"ל, ומאז הוא מנפץ כל סטיגמה אפשרית.
יאיר שרקי, ותיק יותר, הוא רשמית כתב לענייני דתות, אבל בימים שבהם הדת הפכה לחלק בלתי־נפרד מהפוליטיקה, עלה מאוד מעמדו בין כתבי ערוץ התקשורת הנפוץ בישראל. למרות שיוכו החברתי־דתי, שרקי לא חוסך את שבטו מהחברה החרדית, ועל רקע זה אף מצא את עצמו מותקף לא פעם בידי גולשים ברשת, בהם גם יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה. אין ספק שנוכחותם הקבועה על גבי המסכים היא מסימני ההיכר של המהפכה הפלורליסטית בתקשורת הממוסדת - ואף שהם ברשימה הזאת על תקן של נציגי המגזר החרדי בתקשורת - אפשר בהחלט לקבוע כי הם אנשי חדשות מצוינים גם ללא קשר להיותם חרדים.
מקום 85: איילה חסון - עיתונאית; רביב דרוקר - עיתונאי חוקר ופובליציסט
בדיוק בתקופה הזאת אשתקד עסקה הברנז'ה במעבר אפשרי של רביב דרוקר מערוץ 10 - היום ערוץ 13 - לזרועותיו של תאגיד השידור הציבורי.
חרף השמועות לא עזב דרוקר את ערוץ 13, ואף שלא היו באמתחתו חשיפות משמעותיות בשנה החולפת, אין לאיש ספק שהוא אחד מטובי העיתונאים החוקרים בארץ. הוא תמיד שם, במלחמה בשחיתות. נדמה שאת כל הרעש שמהדהד את התזה הטוענת כי חלקים גדולים בתקשורת הישראלית הם אויבי השלטון, הוא מצליח לנטרל ולהמשיך בעשייה, אף שהוא מזדהה בגלוי כמי שאינו תומך, בלשון המעטה, בראש הממשלה.
אילה חסון היא מהכוחות העיתונאיים הבולטים בחדשות 13, בעבר חברת החדשות של ערוץ 10. חסון הצליחה מאז ומעולם להתבלט בקרב עיתונאים שלעתים קרובות מדי נראים עשויים מקשה אחת. קשה למקם אותה באחד הצדדים הפוליטיים של המפה, ולפעמים הדבר בעוכריה, כך למשל במקרים שחשיפות שלה שהיטיבו עם נתניהו התקבלו בקרירות בידי עמיתיה למקצוע. אף שהיא נחשבת לייחודית בזירה העיתונאית, חסון לא צלחה את המשימה של צמצום הפער בין חדשות 13 ל־12, במהדורות שעליהן היא מופקדת.
מקום 84: עמית סגל ואמנון אברמוביץ' - פרשנים פוליטיים, חדשות 12
על פועלו רב־השנים, שהקנה לאמנון אברמוביץ' מוניטין של אחד העיתונאים המובילים בישראל, אין עוררין. הבעיה היא שאברמוביץ', כמו חלק מעמיתיו, נתפס בעין הציבורית כמי שמייצג את הסיקור המוטה לכאורה של הימין הישראלי בכלל ושל ראש הממשלה בפרט. על דבר אחד אין מחלוקת: חלק מהאמירות נגד מי שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים הן מקוממות ומסוכנות, וראוי היה לגנותן עוד יותר - ולו רק כדי שאברמוביץ' יוכל להמשיך בביקורתו השנונה, גם אם לעתים קרובות היא צפויה מדי.
אין עוד עיתונאי כעמית סגל שיכול לייצג את מה שמסתמן כמהפך פלורליסטי בתקשורת הישראלית. אם בעבר היה יכול מישהו לסבור כי סגל הוא עלה תאנה - פרשן דתי המזוהה עם הימין בתוך מערכת חדשות "שמאלנית" - היום כבר ברור שסגל כבש לו מקום של כבוד בשיח התקשורתי. יעיד על כך חלק האקטואליה של "אולפן שישי" המצולם מבעוד מועד כדי לאפשר לו להשתתף בו בלי לחלל את השבת.
סגל פרסם סדרת תחקירים שחשפה פגמים בהתנהלות החקירה נגד ראש הממשלה, ובעקבותיה זכה לבוז גלוי מחלק מעמיתיו. למרות זאת, נדמה שסגל הוא העיתונאי הרהוט והרענן ביותר בנוף הפרשנות הפוליטית בטלוויזיה הישראלית, והוא הוכיח לא פעם שהוא אינו עשוי מחומרים סקטוריאליים. שורת הכתבות שיצר, "ימי בנימין", חשפה לא רק יכולת תיעוד מרשימה, אלא גם אמירות שחורגות מהשבלונה המוכרת של "כן ביבי, לא ביבי".
בשנה שעברה הערכנו שסגל יבסס את מעמדו כעיתונאי הפוליטי הבכיר בישראל, נבואה שסגל הגשים מעל ומעבר לציפיות. אולי דווקא בשל כך נראית המלחמה שלו בטוקבקיסטים ברשת באמצעות תביעות דיבה תמוהה מעט.
מקום 83: רני רהב - יועץ תקשורת ואיש יח"צ
אפשר לאהוב את רני רהב ואפשר לא, מה שבטוח הוא שקשה להתעלם ממנו. בשנים האחרונות היה נדמה שזוהרו של רהב הועם מעט: דור חדש של יועצי תקשורת צץ בקדמת הבמה, והסתלקותן של כמה דמויות מפתח שנמנו עם לקוחותיו הנאמנים (למשל שרי אריסון, שעזבה למעשה את עולם העסקים בישראל) רמזה לכאורה שימי תהילתו מאחוריו.
אלא שיש תמונות ששוות אלף מילים, וכאשר אחת התמונות הראשונות שרמזו על הבחירות הקרבות הייתה של ראש הממשלה מגיע לביתו של רהב בסביון, היה ברור שהוא נותר מהמובילים בתחומו. נדמה שבשנה האחרונה החליט רהב לשוב מעט אל אחורי הקלעים. אומנם ההופעות הפומביות שלו הפכו אותו לדמות מוכרת בכל בית בישראל, אך הן גם משכו אש.
בעידן שבו נמדד כמעט הכל לפי מפתח רק ביבי או רק לא ביבי, אין כמעט דרך להימצא בעין הציבורית ובה בעת להמשיך להיות אהוד על כולם. לכן, ככל הנראה, לקח רהב צעד מחושב לאחור, למקום שממנו צמח להיות איש יחסי הציבור המצליח והמוכר בישראל, המקום שבו מושכים בחוטים לא בצעקות באולפני הטלוויזיה אלא בלחישות על אוזניהם של מקבלי ההחלטות.
מקום 82: מבשרת נבו, לירון הרשקוביץ - בעלי ריפבליק יועצים
ריפבליק יועצים היא בהחלט השם החם בעולמות הייעוץ בישראל. החברה, שהוקמה בינואר 2017 בידי מבשרת נבו ולירון הרשקוביץ, הביאה עולם ייעוץ חדשני ויצרתי שמדגיש העמקה, מחקר, מודיעין ומידע.
החברה מתמחה בניהול משברים, ייעוץ אסטרטגי רגולטורי ולובינג, ומלווה חברות וארגונים מכלל הסקטורים בישראל כגון מובילאיי, בנק המזרחי־טפחות, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, מכבי שירותי בריאות, לשכת רואי החשבון, דלק קידוחים, קבוצת שלמה ועוד.
ריפבליק חתמה באוקטובר 2020 הסכם שת״פ עם חברת היעוץ M&A מוסטפה ואלמנה בדובאי ומקדמת עסקאות חשובות בין שתי המדינות.
החברה מייצגת כ–100 לקוחות, חלקם בינלאומיים, ומעסיקה כ–20 עובדים ממנעד רחב של ניסיון ורקע.
מחלקת המחקר, המודיעין והמידע הרגולטורי של ריפבליק, בניהולו של גולן שוורץ, הביאה מוצר חדשני לעולם; כלי היודע לנטר, להשוות ולהעמיק לאורכו של תהליך הרגולציה בישראל ובעולם - כלי חשוב בדרך להצלחתם של לקוחות ריפבליק.
מקום 81: ליאור שמחה - מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל
התפרצות הקורונה, ששיבשה את שרשרת האספקה העולמית, חזרה ולימדה את כולנו עד כמה חשוב לעודד ייצור מקומי של מזון, בדגש על מזון חקלאי. אל מול העלייה בצריכת המזון בעקבות השהייה הממושכת בבתים, דאגו המשקים המקומיים לאספקה שוטפת ואיכותית של חלב ולשמירה על ביטחון המזון ברחבי ישראל גם בשעת חירום. במשקים אלו, הפרושים ברובם בפריפריה ובקווי העימות, המשיכה העבודה ללא הפסקה - עם מסיכה על הפנים ועם אזרחי ישראל בלב. לא זאת בלבד שהחלב הישראלי זרם לאורך כל שרשרת הערך התזונתי, היצרנים הישראלים גם הוכיחו את תרומתם למאבק להורדת יוקר המחיה. כך, למשל, מדיניות היבוא החופשי הביאה את הישראלים לשלם עשרות אחוזים יותר ברכישת חמאה מיובאת, בהשוואה לחמאה ישראלית שבפיקוח.
מתוך המציאות המאתגרת צמחה בקהילת יצרני החלב בישראל מנהיגות צעירה, נחושה וחדשנית, בראשות ליאור שמחה. שמחה, בן קיבוץ נצר סירני, הוא דור שלישי לרפתנים, שזכה לרוב גדול בבחירות שערכה מועצת החלב לתפקיד. הוא הפך לרוח החיה מאחורי גיבוש הסכם ארוך טווח בענף החלב, שצפוי להוביל את יצרני החלב למעמד ולתפקיד הראויים להם בחברה ובמשק הישראליים. ההסכם יוסיף ויתקן את העוולות שחוו היצרנים בשנים האחרונות, בניגוד מוחלט לצורך הלאומי בהם. צורך זה התחדד בשנה האחרונה כדי להבטיח שלעולם לא יחסר מזון בישראל - לא בשעת מגיפה, סיכונים ביטחוניים, משבר מדיני, משברים מקומיים במדינות אחרות או מלחמות סחר. ככל ששוק החלב ימשיך להיות מתכונן ומפוקח, אזי יתווסף אליו עוד ממד שלא נוכל להתעלם ממנו: מחירי חלב השווים לכל כיס.
