הסימנים היו על הקיר, ברורים ועבים, רומזים במובהק. לפני שהופיעו, הייתה מיכל דיאמנט נכדתו של ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל - גם במישור הציבורי. היא הצטרפה למפלגת הליכוד, שילמה מסי חבר, השתתפה בדיונים וכיהנה בוועד המנהל בעמותה להנצחת מורשת לח"י. לפני שלוש שנים חל מהפך. דיאמנט פרסמה פוסט חריף נגד הסרטון של ניקול ראידמן על רשמיה במעון משפחת נתניהו בבלפור. אחר כך יצאה נגד יאיר נתניהו. כתבה שיש ליכוד אחר. בחרה בגדעון סער בפריימריז לראשות הממשלה. יותר ויותר נדמה היה שהליכוד כבר לא אותו הבית. ההודעה על הצטרפותה למפלגת תקווה חדשה רק אישרה את הצפוי: הנכדה של יצחק שמיר והמפלגה שלו - כבר לא.
"במועד שבו פרסמתי את הפוסט על ניקול ראידמן בכלל לא הייתי פעילה ברשתות החברתיות", נזכרת דיאמנט היום. "עוד לא פרסמתי את העמדות שלי ולא כתבתי מאמרים, אבל בבוקר שבו עלה הסרטון על בית ראש הממשלה הייתי חייבת להגיב. רציתי לראות אותו בגלל הזיכרונות האישיים. אומנם דברים רבים השתנו, החליפו את המטבח, למשל, אבל אני זיהיתי את החדרים ואת המסדרון, וזה העלה לי פלשים מהילדות. רק המלל שנלווה לסרטון עצבן אותי. לא הבנתי למה כל אזרחי ישראל צריכים לשמוע על התקלות והעובש בבית ראש הממשלה. זה נושא ציבורי? תרימו טלפון לאב הבית ותטפלו בזה. הראו בסרטון שראידמן פותחת את התנור ומוציאה משם ביסקוויטים ישנים, ואני נזכרתי שכשאנחנו פתחנו את התנור הוצאנו ממנו קציצות פרָסה ואת המאכלים הכי טעימים בעולם. נורא קל להתלונן שהבית מתפרק, אבל בוא תהפוך אותו לבית חם ותמלא אותו בתוכן. זה חידד לי את האבחנה שהבית הוא מה שאתה עושה ממנו".
מה את זוכרת מבית ראש הממשלה?
"בתור ילדה הוא היה מקום מדהים שהכי כיף בעולם להיות בו. היו ארוחות משפחתיות עם האוכל הנהדר של סבתא, התקינו לנו ערסל קטן בחצר שהתנדנדנו עליו וצינור מים ששיחקנו איתו. זכרתי את הבית בבלפור כמקום כל כך חם ומשפחתי, ופתאום הראו אותו כבית מתפרק וכמה האנשים שגרים בו מסכנים. זה נורא צרם לי. אז ישבתי וכתבתי על זה ממקום אישי, בלי שום מחשבה על משמעות המעשה".
דיאמנט לא בררה מילים. "הזדעזעתי מההתעסקות בשטויות, בטפל, בחומרנות, במקום להתעסק בחיים עצמם", כתבה בפייסבוק, "מהאובססיה של בני הזוג לאיך שהבית נראה ומהניסיון להציג את עצמם כמסכנים באמצעות דרכים פופוליסטיות". הפוסט עלה לאוויר ובתוך שעות הפך ויראלי. "הפייסבוק התפוצץ", היא מספרת, "היו מיליון שיתופים, תגובות, טלפונים מכל כלי התקשורת. זה נפל עליי כרעם ביום בהיר ואני נבהלתי. לא רציתי להתראיין או להסביר. אבל ההרגשה הלא נעימה חזרה על עצמה.
בתקופה האחרונה היו כל מיני תגובות רשמיות של מפלגת הליכוד שהרגשתי מאוד לא בנוח איתן והייתה תחושה שיש הרבה דברים שנאמרים ברמה נמוכה, משתלחת, בוטה כלפי הצד השני, על ידי מי שלא מייצגים את הערכים שלי. למשל, שלוש הכ"פים של מיקי זוהר, זה באמת היה משהו שמאוד לא נעים לקרוא. ברגע שזה הגיע מהמפלגה שאני חלק ממנה, לא יכולתי להמשיך להזדהות איתה. אין לי קו פרשת המים, אבל זה היה תהליך שהלך והחריף עד שהחלטתי לפרוש מהליכוד ולהצטרף למפלגה של גדעון סער". שוב הדברים פורסמו. שוב היו התנפלות תקשורתית וסערה גדולה. אבל הפעם דיאמנט כבר לא נבהלת. עכשיו היא מוכנה.
תשע שנים האמינה נכדת ראש הממשלה השביעי שמיר במפלגת הליכוד. באפריל 2019 עוד הספיקה לפרסם מאמר ב"הארץ" שכותרתו "נצביע לליכוד כי אנחנו אינטליגנטיים ורציונליים". וכל אותו הזמן עקבה אחרי הפעילות הציבורית של סער. "אני רואה בו מנהיגות, יושרה, עמידה על העקרונות והבנה של הדברים החשובים באמת", היא מתפעלת. "אני גם רואה הרבה עוצמה שדרושה לטיפול בתחלואי החברה. הוא הרי קיבל החלטות לא פשוטות, כיהן כמזכיר הממשלה וכחבר הקבינט המדיני־ביטחוני ויש לו את הראייה הכוללת".
קצת קשה לראות את זה בתקופה האחרונה, כשנדחק לספסלים האחרונים.
"למרות הידע והכישורים, ממשלת הליכוד לא כללה את גדעון כשר ולא נתנה לו תפקיד ביצועי. נתניהו החליט לא להכניס אותו לממשלה ולא להקשיב לעצות שלו. אני חושבת שזה פספוס מאוד גדול. גדעון יכול להיות שר וראש ממשלה מצוין".
ונתניהו לא?
"לביבי יש הרבה זכויות בהיסטוריה הציבורית. אני הצבעתי לו במערכות הקודמות, אבל בשנתיים האחרונות הליכוד ונתניהו לא מצליחים להקים ממשלה יציבה ומתפקדת. אני כמובן לא לוקחת ממנו את ההישג של להביא כמות גדולה של חיסונים, ועדיין, מה שחשוב כרגע זה מה שקורה בתוך המדינה, מעבר לזה שאנחנו נמצאים בסגר שלישי ובמספר שיא של חולים, אנחנו גם בעיצומה של מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים. הכל מתבצע לפי צרכים פוליטיים, העם מתפורר בתוכו. אין אחדות. אין ניהול של משבר הקורונה. הממשלה מקבלת החלטות ויום אחרי כן דוחה אותן, עושים סגר שמתגלה כפייק־סגר שחל רק על המסעדות ובעלי העסקים. לצערי הרב זה מגיע בעיקר ממפלגת הליכוד ומהעומד בראשה".
אם סער היה מנהל את המשבר הזה, החריף ביותר בתולדות המדינה, הוא היה מצליח לטפל בו טוב יותר?
"אני בטוחה שכן. ראיתי איך הוא קרא לעשות דברים במהלך המשבר. די בהתחלה הוא הציע לממשלה להעביר סמכויות לראשי הרשויות המקומיות, שמכירים את התושבים והשכונות ויכולים להתמודד טוב יותר עם הקורונה. לו הממשלה היתה מעבירה סמכויות לראשי הרשויות ותומכת בהם, הכל היה עובד הרבה יותר טוב. רק לפני חודש גדעון צעק מעל כל במה לחסן את עובדי ההוראה. אם היו מחסנים גם אותם בגל החיסונים הראשון, אפשר היה להפעיל היום את מערכת החינוך ולאפשר למשק לפעול. כאמא אני רואה שכולנו מתקשים לתפקד כשהילדים בבית".
המורים קודמים לקשישים?
"זה לא היה בא על חשבונם או במקומם, זה היה צריך להיות ביחד איתם. עובדה ששיעור מאוד גדול של אנשים מתחת לגיל 60 התחסנו, צעירים עם קומבינות, עובדי משרד ראש הממשלה למשל. למה להעדיף אותם על פני עובדי מערכת ההוראה שיאפשרו לאנשים כמוני ולכל ההורים לצאת לעבודה?".
יש הטוענים שסער ימני קיצוני, הרבה יותר מנתניהו.
"גדעון סער הוא ימני. זה לא סוד, וזו העמדה שנכונה למדינת ישראל. אני חושבת שהיום אנחנו נמצאים במצב שאין כרגע צד שני לדבר איתו, והנושא המדיני פחות חשוב ופחות ניתן לפתרון מיידי. הדבר החשוב בטווח הקרוב הוא להשיג יציבות, להעביר תקציב ולא לתקוע אותו משיקולים פוליטיים, להוציא אותנו מהסחרור המטורף שנקלענו אליו בשנתיים האחרונות ולטפל באבטלה ובקיטוב".
חלק מהקיטוב הוא הכפייה הדתית, את עצמך חילונית ומתגוררת בתל אביב. סער תומך בפתיחת עסקים בשבת?
"כשר הפנים סער היה זה שאישר פתיחת חנויות ומרכולים במתחמים רבים בתל אביב בניגוד למצב שהיה נהוג עד אז. לפני כן הרשתות הגדולות ספגו את הקנסות והמשיכו לפתוח חנויות, והמכולות הקטנות הגישו בג"ץ ואמרו, אנחנו לא יכולים לספוג את הקנסות ולעבוד בשבת. בעקבות הבג"ץ עיריית תל אביב העבירה חוק עזר שמאפשר לפתוח מקומות בשבת בתנאים מסוימים, אבל רצתה להכשיר בדיעבד את כל מי שהפר את החוק עד לתיקונו. ולזה גדעון לא הסכים. הוא אמר שצריך לעשות חלוקה מחדש שתאפשר לפתוח חנויות ועסקים במקומות מסוימים. גדעון היה שר הפנים הראשון שאישר פתיחת מתחמים בשבת כמו נמל יפו ומתחם התחנה".
סער מדבר על רפורמה במערכת המשפט ועל מעמד היועץ המשפטי לממשלה. מה את חושבת על זה כעורכת דין?
"אני טוענת שהיועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד עניינים מובהק. מצד אחד הוא מלווה ומייעץ לשרים ולבעלי תפקידים בכירים ומצד שני יש לו הסמכות להעמיד אותם לדין. מצב שבו אדם לוחש על אוזנו של שר וראש ממשלה, ויכול גם להעמיד אותם לדין, יוצר מצב לא בריא מהותית. לכן, לדעתי, צריך לפצל את סמכויות היועץ".
בעבר התקיים דיון נרחב בנושא פיצול סמכויות היועץ והוחלט שלא לעשות זאת.
"זה נכון, אבל המציאות בישראל בשנים האחרונות מחייבת דיון מחדש. כשיש ריבוי הליכים פליליים בקרב אנשי ציבור ונגד בעלי תפקידים בכירים, צריך לבדוק ולשנות את המצב. אני, כעורכת דין, לא יכולה לקחת היום שום תיק אם יש לי בו ניגוד ענייניים, גם אם מדובר בניגוד עניינים שולי, גם אם אני רק צופה שיתעורר משהו בעתיד. אני חושבת שהכלל הזה צריך לחול במיוחד על היועץ המשפטי לממשלה".
ההתקפות על בתי המשפט מטרידות אותך?
"הניסיון להרוס את מערכת המשפט מפחיד אותי מאוד. זו טעות גדולה, ואסור בשום פנים ואופן שזה יקרה. אני חושבת שצריך לעשות שינוי מבפנים ולבצע רפורמה באופן מסודר, אבל הקריאות נגד מערכת המשפט מביאות לפגיעה מאוד גדולה באמון הציבור במערכת החשובה הזו. כשאנשים שומעים אישי ציבור שאומרים שהמערכת המשפטית מושחתת ולא מתפקדת ושיש פרקליטות בתוך פרקליטות, זה משפיע ומחלחל ובעיקר נורא מסוכן. אני עובדת במערכת המשפט ומאוד מאמינה בה. יש שם אנשים טובים וכוונות טובות".
אילו תגובות קיבלת מאנשי הליכוד על המעבר לתקווה חדשה?
"קיבלתי הרבה מאוד תגובות מאנשים שאמרו לי שהם לגמרי מבינים ולגמרי מזדהים עם המהלך הזה, גם אנשים שלא רצו להזדהות בגלוי אמרו לי שהיום בליכוד אנשים טובים נדחקים החוצה ומי שמקבל את הבמה הם אנשים שמשתלחים באחרים ויוצאים בהצהרות פופוליסטיות. הרגשתי גל מאוד גדול של תמיכה והזדהות מאנשים מתוך הליכוד".
מה אמרה המשפחה שלך?
"התייעצתי איתם לפני כן, במיוחד עם בעלי, בגלל הילדים ובגלל שידעתי שהתפקיד יגזול ממני זמן ומשאבים, וכולם תמכו ופרגנו. הם נתנו לי להבין שאם אני חושבת שזו ההחלטה הנכונה, הם לגמרי איתי".
מה אמרה אמך גלעדה, בתו של יצחק שמיר ז"ל?
"היא לגמרי הבינה. היא אמרה, 'את יודעת שזה לא חיים קלים', אבל הבטיחה שתעמוד מאחורי כל החלטה שאבחר. אמא שלי היא אדם מאוד לא פוליטי ומאוד מתרחקת מהנושא, אולי דווקא משום שהיא ליוותה את סבא שלי לכל אורך הדרך והייתה איתו ממש בתוך הקלעים. יש לנו שיחות פוליטיות בארוחות שישי, הכל עולה על השולחן וכולם מביעים דעה ומתווכחים, ורק אמא שלי לא משתתפת ולא מתערבת. אבל היא הבינה לגמרי את הצעד שלי, את התחושות שקדמו לו ומאיפה זה מגיע".
מה אמר בנו של שמיר, הדוד יאיר, שהיה בעצמו שר?
"פרגן. איחל לי בהצלחה. הוא אמר, 'מניסיוני, זה עולם מאוד לא קל ופשוט, אבל אם זו ההחלטה שלך אז בהצלחה רבה'".
מה סבא שלך היה אומר על המעבר מהליכוד למפלגה המתחרה?
"אני חושבת שהוא היה מאוד גאה בי. אחד הדברים שהיו הכי חשובים לסבא שלי, והוא חזר עליהם בכל הנאומים שלו, זה האחדות בעם. הוא האמין שהחוסן מגיע מבפנים. ולכן אני חושבת שגם הוא היה מסתייג מהפילוג והקיטוב שנוצרו פה בשנים האחרונות וגם הוא היה מאמין שצריך לשנות. אני מאמינה שהוא היה מסכים באופן אישי עם עמדתו של סער ותומך בו. ולכן אני חושבת שהוא אפילו היה כועס עליי אם היה יודע שיש לי הזדמנות להיכנס לפוליטיקה ולעשות את השינוי ואני מחמיצה אותה. המחשבה איך סבא שלי היה מגיב אם לא הייתי עושה את הצעד הזה הייתה חלק מההחלטה שלי לעבור למפלגת תקווה חדשה. באופן מסוים, עשיתי את זה לרוחו".
את מדברת על פילוג ושיסוי, אבל יש הרואים בססמה "רק לא ביבי" חלק מזה.
"במפלגת תקווה חדשה זה לא 'רק לא ביבי' כמו במפלגות אחרות ובראשן כחול לבן, שהוקמה על האג'נדה הזאת ולכן גם התרסקה. מלכתחילה אמרתי שאני לא מצליחה להבין מה יש לכחול לבן להציע חוץ מהכותרת 'רק לא ביבי'. תקווה חדשה שונה, מפני שהיא מגיעה עם משנה סדורה, רפורמות ברורות ואמירה של מה אנחנו רוצים. העקרונות שמנחים אותנו הם מפלגה יהודית ודמוקרטית, רפורמות בתחום המשפט, כלכלה חופשית, שינוי שיטת השלטון ומיגור הפשיעה".
סבא שלך כינה את נתניהו "מלאך חבלה". היום השמאל משתמש באמירה הזו נגד נתניהו.
"היום הכל הופך לנורא אישי. כשסבא שלי תקף מישהו, זה לא היה ממניעים אישיים, זה תמיד היה מסיבות ציבוריות. סבא שלי נחרד מהסכמי אוסלו ולמרות שעד אז הוא מאוד האמין ותמך בנתניהו, אחרי ההסכמים הוא מאוד כעס עליו שלא ביטל אותם והמשיך עם המגמה".
מירי רגב האשימה אותך שאת וסער עושים לנתניהו את מה שעוללו אחרים לסבא שלך, שמדובר במרד במנהיגי הליכוד ושאם סבך היה רואה את מעשייך הוא היה מתהפך בקברו.
"זה לא היה לי נעים. להגיד לנכד שבן משפחה שלו מתהפך בקברו בגלל מעשיו זו אמירה מאוד נמוכה ופוגעת. אז כן, נפגעתי. אין לי עור של פיל. אבל מהר מאוד התעשתִּי וניסחתי פוסט תשובה מאוד ענייני שמפרט את העובדות במלואן. כתבתי שסבא שלי עזב בזמנו את הליכוד אחרי שהרגיש שרומסים את העקרונות הבסיסיים של מפלגת הליכוד ושאני חושבת שמה שקורה היום במפלגה זה בדיוק הדבר שהוא התכוון אליו. האמירה של מירי רגב היא דוגמה מצוינת לאחד הדברים שהניעו אותי להיכנס לפוליטיקה. האמירות הבוטות הן בדיוק הדברים שאני רוצה לשנות בשיח הפוליטי".
לאיזו קבלת פנים זכית מסער?
"הוא שמח שאני מצטרפת. כתב עליי דברים מאוד יפים ופרסם אותם בהודעת ההצטרפות למפלגה. הוא פרגן לי באופן אישי ולא רק על בסיס הייחוס המשפחתי".
לא חששת שינצלו את הייחוס המשפחתי בהחלטה לצרף אותך למפלגה?
"אני מבינה את הערך המוסף שיש לייחוס המשפחתי, אבל אני לא חושבת שהיו לוקחים אותי למפלגה על סמך זה בלבד. גדעון מכיר אותי ואת היכולות והניסיון שלי, והוא הציע לי להצטרף למפלגה גם בגללם. עבדתי במשרדי עורכי הדין המובילים בארץ, ניהלתי תיקים גדולים ומורכבים, התמחיתי בתחומים שהמפלגה עומדת לעסוק בהם, ואני כותבת מאמרי דעה. אני חושבת שגם זה היה חלק גדול מהשיקול".
עם כל הכבוד לעבודה המשפטית ולמאמרי הדעה, את לא חושדת שהשיקול המשפחתי גבר עליהם?
"אין הרבה צעירים שמגיעים מהמגזר הפרטי לבמה הפוליטית, וחבל. חשוב להכניס למפלגות גם פעילים צעירים וגם אנשים מהמגזר הפרטי. כבר ראינו במפלגות אחרות שלוקחים כוכבים שלא מצדיקים את הבחירה בהם. חשוב לנו לתת קול וביטוי למשפחות צעירות, להורים לילדים קטנים שמאוד סבלו בקורונה וגם לדור הצעיר וליוקר המחיה. לדעתי חשוב להביא דווקא אנשים מבחוץ, שמביאים ראייה מרעננת".
תשבו עם נתניהו בממשלה, אם יתעורר הצורך באחדות שאת מדברת עליה?
"לא. חד וחלק. גדעון אמר בצורה ברורה שלא נשב בממשלה של נתניהו כשהוא ראש ממשלה".
גם אם זה יהיה במחיר בחירות נוספות?
"אנחנו לא נגיע לשם. אנחנו מתכוונים להגיע למצב שבו גדעון סער יוכל להקים ממשלה".
ואם הוא לא יצליח להרכיב ממשלה ונתניהו יקרא לו להתאחד?
"לא יקרה. לא סער ולא תקווה חדשה יישבו תחת נתניהו. באנו להיות אלטרנטיבה שלטונית ולא להזדחל לשלטון הקיים".
היא מוכשרת ונלהבת לשנות את העולם, רק שלא ברור אם זה מספיק כדי להתמודד עם הביצה הפוליטית, שיש לה נטייה מוזרה לבלוע דווקא אנשים נטולי חספוס כמוה. היא בת 38, נשואה ואם לשניים, עורכת דין ומתגוררת בתל אביב. לשבחה ייאמר שעד הכניסה לפוליטיקה לא נופפה בייחוסה המשפחתי. "במקומות העבודה אנשים בכלל לא ידעו מי זה סבא", היא מספרת. "וגם במישור הפוליטי אני הולכת לקחת חלק בתחומים שפחות אפיינו אותו".
איזה קשר היה לך איתו?
"היינו מאוד קרובים. סבא גר במעון ראש הממשלה כמעט מאז שנולדתי, וכילדים היינו מגיעים לשם בכל סוף שבוע לארוחות שישי או שבת וחוגגים איתו את כל ימי ההולדת. אנחנו הבאנו עוגה וסבתא הכינה את המטעמים שסבא אהב יותר מכל אוכל אחר. בתור ילדים חשבנו שהבית שלהם הוא לונה פארק, כי היו בו המון חדרים שאפשר היה לשחק בהם ולהתחבא בלי שאף אחד ימצא אותך. פעם שיחקנו מחבואים ובגלל שהתחבאתי בעליית הגג לא מצאו אותי. אחרי כמה שעות נאלצו לשלוח שני מאבטחי שב"כ כדי לחפש אותי. אני זוכרת שפתאום הופיע מאבטח ואמר שכולם נורא דואגים כי לא מוצאים אותי. היה שם מכשיר וידיאו, אטרקציה שבזמנו לא הייתה בכל בית, ואנחנו ישבנו וצפינו שעות בקלטות".
שמיר צפה איתכם?
"לא, בשלב הזה הוא היה פורש לעיסוקיו. אבל הוא היה מביא לנו משחקים קטנים, לוחות שש־בש מוקטנים, בובות מיניאטוריות. הבית היה מלא בהפתעות מקסימות, ובגלל שגרנו בתל אביב, גם העיר ירושלים הייתה סוג של קסם. אני זוכרת שנה חורפית אחת, כשירד המון שלג בירושלים, וכולנו נסענו לבית של סבא וסבתא בבלפור ובנינו בובות שלג בחצר. הסתובבנו הרבה גם מחוץ לבית שלהם, היה בית כנסת גדול לא רחוק ממעון ראש הממשלה ובחגים היינו הולכים אליו ברגל. והיינו מטיילים בשכונות הירושלמיות, פחות עם סבא, שהיה עסוק יותר, אבל עם סבתא שלי, שלקחה אותנו למפלצת בקריית יובל ולכל מיני אתרים בבירה".
זו הייתה אופרציה, לצאת עם אשת ראש הממשלה?
"ממש לא. יותר מזה, כשסבא שלי היה מגיע לבקר אצלנו בתל אביב, היה מצטרף אליו רק מאבטח אחד שגם הוא התעקש להישאר מחוץ לדלת. אלו היו הימים של טרום רצח רבין, והאבטחה סביב ראש הממשלה הייתה שונה לגמרי. ועם סבתא בכלל לא היו מאבטחים, טיילנו איתה לבד, רק היא ואנחנו. וסבא גם לא פחד. הוא היה מאוד מחובר לאנשים".
איזה אבא הוא היה?
"לא אבא רגיל, כזה שחוזר כל יום הביתה מעבודה סטנדרטית. גם לא תמיד ראו אותו בבית. כשהוא וסבתא שלי עברו לגור בפריז בשליחות המדינה, אמא שלי ואחיה לא רצו לחיות בצרפת ואחרי חצי שנה הם הודיעו לסבא וסבתא שהם חוזרים לארץ. אמא שלי הייתה בת 8 ויאיר בן 12 כשחזרו לישראל וגרו אצל חברים לכמה שנים. סבתא שלי הייתה כל הזמן על הקו בין פריז לישראל, וסבא הגיע מפעם לפעם והקפיד במיוחד על חג הפסח כדי לחגוג את ליל הסדר עם כל המשפחה. ככה שהם לא היו ממש הורים קונבנציונליים. אבל סבא גם היה אבא מאוד משקיע ומסור, וכשהיה צורך הוא תמיד דאג להיות ליד הילדים. אמא שלי סיפרה שכשהייתה קטנה היא עברה ניתוח אפנדיציט וסבא שלי לא היה בבית כי הוא נשלח לפעילות חשאית. לקחו אותה לעשות את הניתוח וכשהיא התעוררה ממנו סבא עמד ליד המיטה עם בובה מדברת, שהייתה אז חלומה של כל ילדה. הוא מאוד השפיע עליה ועל יאיר".
ואיזה סבא הוא היה?
"סבא חם. אוהב. הוא השתדל לפנות לנו את כל סופי השבוע. אני לא זוכרת אפילו פעם אחת שהגענו אליו והוא לא היה זמין בשבילנו. תמיד התעניין בחיים, ואיך הולך לנו בבית הספר ובצבא ואחר כך בעבודה. הוא היה סבא מאוד מעורב, רק על פוליטיקה הוא לא היה מוכן לדבר. זה היה הנושא היחיד שלא עלה בארוחות שישי אצלם. כשהוא היה איתנו, דיברנו על נושאים אחרים".
למה בעצם?
"כי הוא הקפיד להפריד בין החיים הציבוריים והחיים הפרטיים. הוא לא רצה להכניס את הפוליטיקה הביתה".
ואם בדיוק היו אירועים מהותיים, או אם שאלתם ספציפית?
"אז הוא לא הסכים לענות. הייתה תקופה שעלתה השאלה אם יש לישראל יכולות אטומיות. זה היה נושא שמאוד דיברו עליו. ואז שאלתי אותו, סבא, נו, אתה בטח יודע, יש לישראל פצצת אטום? והוא אמר 'אינני יודע'. חד וחלק. אז הבנתי את הרמז".
היית הנכדה הכי קטנה שלו.
"היו הפריבילגיות של הנכדה הקטנה. זו שמפנקים אותה. וסבא באמת מאוד פינק אותי. כשגדלתי היו לנו שיחות קִרבה רבות. יום אחד כשהגעתי אליו לבד, הוא הלך לחדרו וחזר עם מעטפה של תמונות הוריו ושתי אחיותיו שנספו בשואה. הוא סיפר לי עליהם, מי הם היו ואיך הם נרצחו. השכנים שלהם הסגירו אותם ואת חלקם השכנים בעצמם הרגו עוד לפני ההסגרה. היה לו מאוד חשוב להעביר את זה הלאה ולספר לי דווקא לקראת זקנה, למרות שכל החיים שלו נבעו מההבנה שחייבים מדינה ליהודים, כי אין לנו מישהו אחר שישמור עלינו ואם לא נדאג לעצמנו אף אחד לא יעשה את זה במקומנו".
הוא הגיע למסיבות בבית הספר, לטקסי הסיום שלכם?
"הוא לא הגיע להרבה אירועים, אבל הוא כן השתתף בטקס שלי לסיום התיכון. אני זוכרת ששמרו לו מקום בשורות הראשונות ואני לא כל כך הבנתי מה ההתרגשות הזו סביב בואו, כי לי היה כל כך טריוויאלי שהוא ישתתף. אבל כשהוא הגיע ושמח איתי, גם אני התרגשתי".
ב־1992 כשל שמיר לשוב ולהיבחר, ויצחק רבין בראשות מפלגת העבודה הרכיב את הממשלה. שמיר ורעייתו שולמית נפרדו מהמעון בבלפור ושבו לביתם בתל אביב. "וזה היה מאוד משמח ברמה האישית", מחייכת דיאמנט, "כי היה לנו את סבא וסבתא קרוב ואפשר היה לקפוץ אליהם ברגל מתי שרצינו".
הוא אהב את תל אביב?
"מאוד. סבא היה הולך הרבה על שפת ימה של תל אביב. אבא שלי היה מצטרף אליו להליכה שהייתה מהירה מאוד, אומרים שאפילו המאבטחים היו חוזרים ממנה מותשים. והוא תמיד סיפר שאנשים היו פוגשים אותו ואומרים לו 'היי ראש הממשלה' ומפרגנים לו. הוא מאוד אהב את זה".
לכן יצאת למאבק להנצחת זכרו בתל אביב?
"סבא וסבתא שלי חיו בתל אביב כמעט כל חייהם. סבא גם היה יקיר העיר תל אביב, ואחרי שהוא נפטר, הייתה ציפייה שהוא גם יונצח בעיר כראש הממשלה לשעבר. זה היה די מתבקש, אבל אחרי שעברו כמה שנים ולא קרה כלום, פניתי לעירייה דרך פניות הציבור ושאלתי אם מתוכננת הנצחה לזכרו. משם התחילה התכתבות שכל הזמן מרחה אותנו. אנחנו מאוד רוצים אבל אין אפשרות, אין רחוב פנוי, אולי בפעם אחרת. עד שנמאס לי והעליתי פוסט לפייסבוק וכתבתי שחבל מאוד שראש הממשלה של ישראל לא זוכה להנצחה בעיר שהייתה כל כך יקרה ללבו. הפוסט עורר הרבה תגובות והעלו לשידור ברדיו את רון חולדאי, שאמר למראיינת שהוא בקשר עם המשפחה. כששמעתי את זה הרמתי טלפון ללשכת ראש העיר ואמרתי, מדברת בת המשפחה, שמעתי ברדיו כמו כולם שאתם בקשר איתנו, רק שלא כל כך ידוע לי על כך. רק אז קבעו לי פגישה".
ומה היה בפגישה?
"בואי נגיד שהיו לי פגישות יותר נעימות בחיי. בסופה הצלחתי לחלץ מחולדאי הבטחה שתהיה הנצחה במהלך השנה הקרובה. ואכן, פנו אלינו והציעו הנצחה על שם בית ספר בדרום העיר. הפעם הבאה ששמעתי מהעירייה הייתה כשהודיעו שהתגלעו בעיות גם בהנצחה הזו ואחר כך קראנו שנפתח בית ספר חדש בדרום העיר שייקרא על שם שמעון פרס. ואז הבנתי מה היו הקשיים שהתגלעו. אני כמובן חושבת שחשוב מאוד להנציח את זכרו של פרס ז"ל, רק שכל ההתנהלות מולנו הייתה תמוהה. אז שוב כתבתי על זה, ושוב היו תגובות, ושוב התקשרו מעיריית תל אביב ואמרו שנבנה בית ספר תיכון שייקרא על שם סבא שלי. הלכנו לראות, המקום עדיין בבנייה, אבל לפחות יש סוף־סוף שלט".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ז"ל הוא אחד האישים התל אביביים הבולטים ודמות חשובה בתולדות המדינה אשר העירייה רואה חשיבות רבה בהנצחתם. נוסף על שלט הנצחה שכבר קיים על הבית בו התגורר בעיר, כפי שכבר נמסר, עיריית תל אביב-יפו החליטה לקרוא לבית הספר העל-יסודי בתל ברוך צפון על שמו ובכך להנציח את זכרו. מבחינתנו העיסוק בנושא הסתיים. בית הספר בבנייה ועתיד להיפתח במשכנו החדש בספטמבר 2021".
על ההתמודדות של חולדאי בבחירות היא אומרת: "העמדות המדיניות של חולדאי שונות בתכלית מהעמדות שלי, הוא נמצא עמוק בצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא וכל השאר הקימו מפלגות קטנות. כולם חושבים שזו הדרך הנכונה וזה בסדר, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. אבל אנחנו לא במגרש הזה. אנחנו במקום אחרי לגמרי".
בחזרה לסבא. איזה בן זוג הוא היה?
"סבא היה בעל חם ואוהב, גם מהסיפורים של סבתא שלי. היא הייתה אישה מדהימה. הייתי מאוד קשורה אליה עד יום פטירתה בגיל 88 כשהיא צלולה וחדה. בשנה האחרונה לחייה היא החליטה שאני אכתוב את סיפור חייה. הייתי באה אליה והיא הייתה מספרת לי סיפורים שכתבתי בפנקס קטן ובין השאר היא סיפרה עד כמה סבא אהב אותה. אחרי ששניהם נפטרו, מצאנו במגירה שלה את כל הברכות ששלח לה. בכל שנה ביום הולדתה, סבא היה שולח לה זר פרחים ומצרף מכתב ברכה מושקע עם משפטי שירה והכינויים 'יקירתי', 'אהובתי', 'בבת נפשי'".
וכך כתב באחד המכתבים: "יקירתי, מסתבר כי השנים חולפות מהר והנה אנו בשערי תאריך אביב אהוב. מילא, תני להם לתאריכים האלה לחלוף (וכי יש לנו ברירה?) העיקר הוא שאת נשארת את עצמך, יפה וחכמה כפי שהיית ותהיי תמיד. באהבה שאף היא אינה משתנה, שלך בנשיקות אין ספור, יצחק".
שמיר נפטר בגיל 97. שנותיו האחרונות היו קשות וחולות. "סבא דעך וזה היה מאוד לא פשוט לכל המשפחה", היא מספרת. "הוא נפטר 11 חודשים אחרי סבתא שלי. נראה שכבר לא היה טעם לחייו בלעדיה. עד מותו הוא היה מאוד נוכח בחיים שלי".
את רואה את עצמך כממשיכת דרכו?
"הייתי שמחה להמשיך את דרכו ולהיות חזקה ועוצמתית כמוהו. הייתי רוצה להוביל את נושא העלייה שהיה מאוד משמעותי אצלו ולהחזיר אותו למרכזיות. הייתי רוצה גם לפעול כמוהו בנושא זכויות אדם. במיוחד במשפט הפלילי. הרבה אזרחים נקלעים להליך פלילי בחקירות, במעצרים ובהגשת כתבי אישום. רק ב־2019 נפתחו 28 אלף תיקים פליליים והוגשו כ־4,000 כתבי אישום. זה המון. מאחורי כל תיק עומד אדם שמעירים אותו בבוקר, דופקים לו בדלת ולוקחים אותו לחקירה ובמהלכה עורך דין לא יכול לשבת איתו והחוקרים יכולים לעשות לו תרגילים ולפגוע בזכויותיו. הרבה פעמים אנשים נשלחים למעצר של כמה ימים בעילות שונות וללא הצדקה. היו לי לא מעט לקוחות שישבו גם עשרה ימים במעצר ואחרי שנתיים הודיעו להם שהתיק נסגר. בהליך הפלילי בישראל יש פגיעה מאוד גדולה בזכויות האזרח וחייבים לעשות רפורמה בתחום ולבצע תיקונים מהותיים. העמדות שלי מאוד דומות לעמדות של סבא שלי, והוא מהווה עבורי השראה מאוד גדולה. אני בהחלט פועלת ואפעל ברוח הדברים שהוא פעל בהם, ואני מאוד רוצה להמשיך את דרכו. אבל יש לי גם את הדרך שלי".
