כאשר ג'ו ביידן זכה בבחירות לנשיאות ובסוף חודש ינואר השנה הפך רשמית לנשיא ה־46 של ארצות הברית, החלה לפעול במלוא המרץ תעשיית השמועות, ההערכות ונבואות הזעם במדינת ישראל. השמאל והמרכז השמיעו אנחת רווחה ומיד החלו לדבר על נחיצות תיקון היחסים הרעועים עם המפלגה הדמוקרטית, ועל החזרת העטרה הדיפלומטית הישראלית ליושנה, במיוחד בכל מה שקשור ליחסינו עם וושינגטון.
לעומת זאת, קולות בימין ניבאו שחורות, והסבירו כי מבחינת יחסו לישראל יהיה ממשל ביידן כמו "אובמה על סטרואידים", וכי הצעד הראשון שיעשה הנשיא החדש אחרי טקס השבעתו יהיה החזרתו של תהליך השלום, לרבות הדרישה להקפאת הבנייה מעבר לקו הירוק ולמעשה ביטול כל אזכור לפעילותו של דונלד טראמפ בזירה המזרח־תיכונית.
הזמן עבר והתוצאות של מבחן המציאות הציגו תמונה די שונה מזו שניסו למכור הנביאים המקומיים. התהליך המדיני הישראלי־פלסטיני, שמזמן הוכנס לתא המקפיא העמוק ביותר שרק אפשר לדמיין, אכן תופס ברמה העקרונית מקום של כבוד ביעדים הדיפלומטיים של וושינגטון במזרח התיכון. אלא שמבחינת ביידן ואנשיו, העת הנכונה להתנעת ההליכים טרם הבשילה - לא מבחינת הפוליטיקה הישראלית, ולא מבחינת הניואנסים של הפוליטיקה הפנים־אמריקאית.
הרכב הממשלה בישראל מהווה יותר מכשול מאשר מנוע להתנעת השיחות בין ירושלים ורמאללה, זה קל. אך מבחינת הממשל, הנסיבות הפנימיות בעייתיות לא פחות, לפחות נכון לעכשיו. לממשל ביידן יש אג'נדה מאוד אמביציוזית בכל הנוגע לתהליך השלום הישראלי־פלסטיני האפשרי. בדיוק לכן, טוענים בוושינגטון, דרוש זמן להבשלה.
כדי להעביר את הדברים בקונגרס, הדמוקרטים זקוקים לתמיכת כל נציגי מפלגתם. כמו כן, במחלקת המדינה מעלים חשש לא קטן מפעילות הנגד של איפא"ק והרפובליקנים, שבוודאי יקשו עליהם אם יפעלו להחיות מחדש את התהליך המדיני במזרח התיכון.
גם שאלת השאלות, שנשארת רלוונטית בכל זמן ואצל כל ממשל אמריקאי, נותרה על כנה: האם לשלום הנכסף יש פרטנרים משני הצדדים?בינתיים נראה כי התשובה לכך שלילית. ישראל – ואילוצי הקואליציה שלה; הרשות הפלסטינית – ומשבר הלגיטימיות של אבו מאזן. כך שעם הזמן נהיה די ברור כי לא תהליך השלום ניצב בראש הדירוג המדיני האמריקאי. במיוחד כאשר יש שיחות בווינה, המשך המשבר עם סין, גלגול חדש של המשבר מול רוסיה ועוד ועוד.
"איום לביטחון העולמי"
כאשר בכיר אמריקאי מגיע לבקר בישראל, הוא בא מוכן עם רשימת הנושאים הבוערים, ואין היא קצרה מדי. לא חסרים בה סעיפים, גם ללא אזכורו של תהליך השלום. החל משיפורם של תנאי החיים של הפלסטינים ועד לסוגיית הקונסוליה במזרח ירושלים, שנסגרה בידי דונלד טראמפ.
השבוע הגיעה לארץ (ולרשות הפלסטינית) אישיות אמריקאית בכירה, מהמשפיעות בממשל, תת־מזכירת המדינה לעניינים מדיניים ויקטוריה נולנד.
היא נפגשה עם שר החוץ יאיר לפיד ועם השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, שהספיק לעורר סערה בעקבות הציוץ על "אלימות המתנחלים" שהעלה אחרי השיחה עם נולנד. משם המשיכה לפגישה עם אבו מאזן (הסימטריה שביחסים עם ירושלים ורמאללה היא שם הקוד באסטרטגיה האמריקאית הנוכחית באזורנו). לקראת סיום ביקורה התפנתה לראיון מיוחד ל"מעריב".
גברת נולנד, זהו ביקורך השני בישראל בתפקידך החדש במסגרת ממשל הנשיא ביידן. מהי מטרת הביקור?
"זה אכן הביקור השני שלי בישראל בתפקידי הנוכחי. הגעתי לכאן לראשונה יחד עם המזכיר אנתוני בלינקן בחודש מאי. אבל כעת זו ההזדמנות הראשונה שלי לבקר בישראל לבד. היה לי סבב רחב של פגישות והתייעצויות, הן בנושאים אזוריים והן בנושאים גלובליים. הייתה לי הזדמנות לפגוש את שר החוץ לפיד. כמו כן, הזדמן לי להכיר את השר לביטחון הפנים בר־לב ולבקר במטה לביטחון לאומי. ביקרתי גם ברמאללה ופגשתי את הנשיא אבו מאזן. כמו כן, נפגשנו עם כמה נציגים מהחברה האזרחית ממזרח ירושלים. גם זה היה מעניין מאוד.
"עם שר החוץ לפיד קיימנו דו־שיח גלובלי רחב. במשך כשעתיים וחצי עברנו יחד על רשימה שלמה של נושאים. עלה בשיחתנו הנושא של רוסיה וסין, כאשר הדגשתי כי שתי המדינות האלה מהוות איום מוחשי לביטחון העולמי. כמו כן, דיברנו על עוד נושאים ועל עוד מדינות: על המצב באתיופיה, בלבנון ועוד. זה התענוג בלהיות תת־מזכירת המדינה לעניינים פוליטיים. אתה יכול לעבוד עם כל העולם. ועם ישראל אנחנו עובדים בקנה מידה גדול בכל העולם".
הזכרת את אבו מאזן. האם החזרת הצדדים לשולחן מו"מ מדיני עומדת על הפרק? האם היא אפשרית בהתחשב בהרכב הנוכחי של הממשלה בישראל?
"טוב, אני חושבת שידוע לך שהממשל שלנו ממשיך לתמוך בפתרון של שתי מדינות. יחד עם זאת, בהתחשב במקום שבו אנחנו נמצאים כרגע. לכן לעת עתה אנחנו מתמקדים בחיזוק היחסים בין ישראלים לפלסטינים, בהפחתת מתחים, בטיפול בנושאים שהחריפו את המתיחות, אם זה קשור
להר הבית, ואם לשייח' ג'ראח, או לנושאים הקשורים לכל אחד מהמתחים האחרים שעלולים להפוך למוקדי התפרצות פוטנציאליים.
"ניסינו גם לעודד יותר שיתוף פעולה בנושאים של פעילות כלכלית ויחסים ביטחוניים בין ישראל לרשות הפלסטינית – נושאים שהיו ועודם חשובים מאוד. כשמזכיר המדינה בלינקן היה כאן, עבדנו על הסכם חקלאי בין ישראל לירדן אשר הניב פירות עבור הרשות הפלסטינית, אז אנחנו שמחים לטפח גם דברים מסוג זה".
הזכרת את פגישתך עם השר בר־לב, שכתב לאחר מכן כי הבעת דאגה מאלימות המתנחלים כלפי הפלסטינים. דבריו של השר עוררו סערה פוליטית בישראל. האם זו אכן דאגה מרכזית בוושינגטון?
"בהזדמנות זו הרשי לי להביע את שמחתי על ההזדמנות לפגוש את השר בר־לב ולדבר על הצעדים שהממשלה בישראל נוקטת לשיפור המצב הביטחוני, הן של הישראלים והן של הפלסטינים. כפי שאמר מזכיר המדינה בלינקן בביקור האחרון כאן בחודש מאי, אנחנו רוצים לראות את הישראלים והפלסטינים חיים באותה מידה של ביטחון, של שגשוג, של כבוד. על כן דיברנו על בעיות ביטחוניות קיימות. דיברנו גם על בעיות ביטחוניות ברמאללה ועל כל מה שארה"ב יכולה לעשות למען הפחתת המתיחות. כי כשיש הסלמה, זה עלול, כידוע, להבעיר את כל השטח עד לאיבוד שליטה. וזה בדיוק מה שאף אחד לא רוצה ולא צריך".
לאחרונה מתרחש בישראל גל פיגועים, בעיקר בירושלים. בממשלה הישראלית עלה הרעיון להציב מגנומטרים בכניסה להר הבית ולערוך בידוק ביטחוני לכל המבקרים באתר. מהי עמדת וושינגטון בנושא?
"בביקור הנוכחי לא הגענו לרמה כזו של דיון בפרטים טכניים, אבל עודדנו שיח הדוק בין ישראל לירדן במטרה להפקיד את האחריות על הר הבית בידי הירדנים. כידוע לך, תמיד תמכנו בסטטוס־קוו, אבל עלינו לוודא שאכן ננקטים צעדים ראויים כדי להגן עליו".
הקונסוליה במזרח ירושלים נסגרה בתקופת הנשיא לשעבר טראמפ, והממשלה בישראל כבר הביעה את התנגדותה הנחרצת לפתיחתה מחדש. האם הממשל בכל זאת עובד על פתרון להחזרת הקונסוליה, או שאתם מוכנים להשאיר את המצב כפי שהוא?
"המזכיר בלינקן והנשיא ביידן הבהירו שהעדיפות מבחינתנו היא לפתוח מחדש את הקונסוליה. יש כאן הרבה מה לעשות בדרך ליעד, וננהל דיון בנושא עם גורמים ישראליים. אתם יודעים את הסיבה לכך שזה הנושא העומד בראש סדר העדיפויות שלנו, וזו תהיה, למעשה, חזרה לסטטוס־קוו עתיק יומין".
במשך שנים רבות מדברים על ביטול אשרות הכניסה של ישראלים לארה"ב. היכן התהליך עומד כרגע?
"אני עובדת עם מדינות רבות ברחבי תבל במטרה לסייע להן להגיע כמה שיותר מהר לשילובן בתוכנית הפטור מאשרות כניסה. אנחנו מאוד רוצים לכלול בה את מדינת ישראל. יש כמה שלבים שישראל עדיין צריכה לעבור וכמה דרישות שעליה לעמוד בהן, אבל אנחנו עושים כל מה שביכולתנו כדי שישראל אכן תגיע לזה".
נסיים עם איראן. נכון לעכשיו נראה שהמו"מ בווינה נקלע למבוי סתום. האם לפי ההערכה בוושינגטון עדיין קיימת האפשרות להגיע להסכם טוב? כזכור, שר הביטחון בני גנץ העביר הנחיה לצבא הישראלי "להכין את האופציה הצבאית באיראן". האם ארה"ב מוכנה לתת יד לאופציה צבאית אם וכאשר השיחות בווינה תיכשלנה?
"השיחות עם איראן עדיין מתקיימות, והרצון שלנו הוא לחזור להסכם הגרעין JCPOA משנת 2015, ובזאת אנחנו ממוקדים כרגע. אני מאמינה שזה הפתרון הטוב ביותר לביטחון הגלובלי. גם אנחנו מצדנו נעמוד בהתחייבויותינו, כשאיראן בינתיים המשיכה לפתח את תוכנית הגרעין שלה במהלך תקופה זו - דבר מסוכן ללא כל ספק. הזמן אוזל, אבל אנחנו שואפים להחזיר את איראן להסכם וממשיכים בעבודה מאומצת בווינה.
"כאן המקום לשבח את איכות הדיאלוג עם ישראל בנושא הזה. אנחנו בהחלט קשובים לדאגות של ישראל ביחס לאיראן, ומנהלים איתכם שיחות פתוחות בנושא לפני, במהלך, ואחרי כל סבב של מו"מ עם איראן. לדעתי, השיח בינינו בנושא טוב מאי־פעם, ואין מה לומר - זה מעודד".
