הצעת החוק של המשרד לשוויון חברתי, הורה שאיבד את ילדו והגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק לא יחוייב לעזוב את עבודתו למשך ארבע שנים נוספות, אושרה היום (שלישי) בכנסת בקריאה שניה ושלישית.
לקראת סיומה של הוראת השעה הקובעת כי מעסיק לא יחייב הורה שילדו נפטר ושהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק, 67, לפרוש מעבודתו בשל גילו, למשך ארבע שנים נוספות, המשרד לשוויון חברתי פרסם הצעת חוק להארכת הוראת השעה בשנתיים.
כיום, בהתאם לחוק גיל פרישה, הגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו הוא גיל 67. בהתאם לחוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) מעסיק של למעלה מ-25 עובדים לא יחייב הורה שילדו נפטר ומועסק במשך שבע שנים לפחות, ושהגיע לגיל פרישה לפרוש מעבודתו בשל גילו, וזאת למשך ארבע שנים נוספות. החוק נולד מתוך ההבנה כי המשך העבודה עשוי לסייע לאזרח הוותיק להמשיך בחיי השגרה על אף האסון שפקד אותו, והוא נקבע כהוראת שעה על מנת לאפשר בחינת יישומו והשפעתו.
על פי הצעת החוק שאושרה היום, תוארך הוראת השעה שמסתיימת בחודש דצמבר 2021 לתקופה של שנתיים נוספות, כדי לאפשר את השלמת הבחינה לעניין תוקפו של החוק. בטרם פרסום הצעת החוק, ערך המשרד לשוויון חברתי מחקר מלווה לבחינת המודעות לחוק, מידת מימושו והשפעותיו בקרב הורים שילדם נפטר. מעל 60% מהנשאלים לא היו מודעים כלל להוראת השעה, מודעות גבוהה יותר לחוק נרשמה בקרב עובדים במגזר הציבורי ועובדים במשרות ניהול.
מממצאי הסקר עולה כי כ-70% מבין ההורים השיבו כי נשארו או מעוניינים להישאר במקום העבודה מעבר לגיל פרישת חובה. הסיבות שציינו המשיבים להישאר במקום העבודה הן שהעבודה מעניקה להם תחושת משמעות (75%), סיבה לצאת מהבית (66%) או מסייעת להורה לחשוב פחות על האובדן (56%) ורצון להמשיך לעבוד מסיבות כלכליות (54%). בנוסף נרשמה היענות חיובית יותר למימוש הזכויות בקרב גרושים ואלמנים שהצהירו בהיקף של 74% כי העבודה מסייעת להם להימנע מלחשוב על אובדן ילדם.
השרה לשוויון חברתי, מירב כהן: "עבודה היא הרבה מעבר לפרנסה. היא מעניקה לאנשים תחושת ערך, משמעות ועניין, והדבר נכון שבעתיים למבוגרים שחוו אסון כמו אובדן של ילד. אנו פועלים בימים אלה, במקביל, על מנת לאפשר לכלל המבוגרים בישראל את החופש לבחור עד איזה גיל לעבוד ולעשות סוף לאפליה הגילאית הקיימת בשוק התעסוקה. באופן עקרוני, אני מאמינה שיש לפטר אנשים רק על רקע תפקודם ולא על רקע גילם".