לאחר הודעתה של חברת הכנסת ממרצ, ג'ידא רינאווי זועבי, על הפסקת חברותה בקואליציה, שגרמה למשבר מאחר והממשלה תיתמך במיעוט של 59 חברי כנסת בלבד, ד"ר אסף שפירא, ראש התכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, ציין מקרים נוספים בהם ממשלות ישראל תפקדו עם תמיכה של פחות מ-60 חברי כנסת.
הממשלה ה-24, בראשות שמיר, הוקמה אחרי התרגיל המסריח ביוני 90. סיעות הקואליציה כללו בהתחלה 59 חכים, עם תמיכה מבחוץ של שני ח"כים ממולדת. אבל, כבר ביולי הצטרף אפרים גור שפרש מהעבודה, ובנובמבר אגודת ישראל, והיא הפכה לממשלת רוב.
הממשלה ה-25, בראשות רבין, הוקמה בתמיכת 62 חכים. לאחר פרישת ש"ס בקיץ 93 היא הפכה לממשלת מיעוט של 56, בתמיכת חמישה ח"כים מהסיעות שמייצגות את החברה הערבית. בינואר 95 הצטרפו אליה שלושה ח"כים מסיעת יעוד, שהתפצלה מצומת. אז הפכה הממשלה לממשלת מיעוט של 59, בתמיכה מבחוץ מצד הסיעות שמייצגות את החברה הערבית. הממשלה שרדה עד רצח רבין, והוקמה שוב אחריו בהרכב זהה. במרץ 96 הצטרף אליה אפרים גור.
הממשלה ה-30, ממשלת שרון השנייה, הפכה לאורך תקופה לממשלת מיעוט בת 59 ח"כים. זאת, לאחר פרישת סיעות הימין בשל ההתנתקות ופרישת שינוי עקב נושאי דת ומדינה, והצטרפותה של העבודה כדי לתמוך בהתנתקות. אז היו בממשלה 40 ח"כים מהליכוד (חלקם לא נאמנים לממשלה) ו-19 של העבודה-מימד. הרכב זה שימש מינואר 2005 עד מרץ 2005, אז הצטרפו דגל התורה ואגודת ישראל.