"אם להגיד את האמת, מדינת ישראל נמצאת עכשיו במשבר מאוד עמוק ומצב העניינים בה לא לרוחי, אם כי אני משתדלת להיות אופטימית ומתנחמת בכך שזה לא לתמיד. אולי הייתי תמימה כשהאמנתי שנהיה חברה למופת. לצערי, השסעים בינינו הולכים ומתרחבים. הדמוקרטיה נפצעת ויש נטייה להגביל כאן את חופש הדיבור ולפגוע באחד ההישגים הגדולים שלנו - מערכת המשפט".
ביום הולדתה ה-102: חברת הכנסת לשעבר תמר אשל הלכה לעולמה
דברים אלה אמרה בחדות ובצלילות ראויות לציון חרף גילה המתקדם בראיון מרתק למעריב, לפני ארבע שנים, חברת הכנסת לשעבר תמר אשל, שהלכה אתמול לעולמה ביום הולדתה ה-102. והיא הוסיפה והתריעה: "אני חוששת שיבוא הרגע שבו תהיה במדינה התפרצות אזרחית. אולי אז יתחולל במדינה שינוי שיביא יותר תשומת-לב לבעיות החברתיות, התרבותיות והחינוכיות, כשהאנשים כאן לא יהיו רובוטים שפוחדים לפתוח את הפה".
את אשל, אחייניתו של אבשלום פיינברג, מייסד מחתרת ניל"י במלחמת העולם הראשונה, פגשתי בדירתה רוויית האווירה ב"נופי ירושלים", בית דיור מוגן בשכונת בית וגן בבירה, שהיא, המפא"יניקית בעברה, הקימה עם אליהו לנקין, מי שהיה מפקד האצ"ל בירושלים וחבר הכנסת הראשונה מטעם חרות.
"קראו למשפחות שלנו, שהשתתפו בהקמת המדינה, 'האצולה הארץ-ישראלית' וזה תמיד צרם לי", מחתה אשל, נצר לביל"ויים, שכיהנה בכנסות התשיעית והעשירית והייתה גם שגרירת ישראל במוסדות האו"ם, סגנית ראש העיר ירושלים ומזכ"לית נעמת, שקורותיה בצעירותה יכלו לפרנס תסריט של סרט-מתח. "אני לא רוצה להיות אצולה, גם לא מיוחסת. כל מה שעשיתי היה בזכות עצמי ולא בזכות זולתי".
היא גויסה להגנה בגיל 14, "שם הכנתי רימונים ופירקתי אקדחים", גם הייתה חברה בגדוד מגיני השפה ופעילה בוועד להגנה על תוצרת הארץ. מלחמת העולם השנייה תפסה אותה בלונדון, עיר הולדתה, לשם היא עברה מהאוניברסיטה העברית כדי ללמוד אנטומולוגיה של צמחים "מתוך רצון לתרום לחקלאות בארץ". שאול אביגור, מראשי ההגנה, הטיל עליה להקים שם תחנת אלחוט של הארגון ועם כל הסיכון שבכך היא נענתה בלי היסוס לאתגר.
"תפקידי היה לקלוט מדי ערב תשדורות מהארץ, לפענח אותן ולהעביר לאן שצריך", סיפרה. "המשכתי בכך גם ב'בליץ', הפצצות הגרמנים על לונדון, שזרעו הרס וחורבן - ולא ירדתי למקלט. לא ידענו פחד באותם ימים. רק פחדתי להיפצע. ליהרג? - לא נורא".
בהמשך התגייסה אשל לצבא הבריטי כנהגת משאית, כמו סוניה פרס. "זאת הייתה פריצת דרך לעשות תפקיד גברי וכשהיה מתקלקל משהו, הייתי נשכבת מתחת למשאית ומתקנת", ציינה.
כשהשתחררה, פעלה אשל בירושלים כקצינת מודיעין של הש"י, שירות הידיעות של ההגנה, שבמסגרתו מילאה תפקיד שהשיק לריגול. בהמשך היא נשלחה למרסיי כדי לרכז העברת פליטי שואה לארץ באמצעות תעודות ומסמכים מזויפים. לאחר הקמת המדינה, שובצה בוועדה הציבורית לבדיקת כשרות העובדים היהודים בשלטון המנדט לקראת העברתם לשירות ממשלת ישראל.
"מפוצץ אותי לחשוב איזה נאיבים היינו", העירה. "בגלל שריגלתי אחרי הבריטים, חשבו שאני מומחית לממשלות. הטילו עלי להכין עם מזכיר הממשלה, זאב שרף, תוכנית למבנה הממשלה בישראל. כשגיליתי שהולכים לחלק תפקידים לפי מפלגות, אמרתי שאני לא במשחק הזה - והתפטרתי".
היא הצטרפה לשירות החוץ, כיהנה במעמד שגרירה במוסדות האו"ם בג'נבה ולדבריה הייתה שבע פעמים במשלחת ישראל לעצרת האו"ם, בניו-יורק. "זאת הייתה עבודת פרך, בפרט בהתמודדויות עם נציגי מדינות ערב", העידה. "אני כזה טיפוס, שאם מתקיפים את מדינת ישראל, אני מחזירה מנה כפולה ועל המקום".
אשל הייתה יד-ימינו של טדי קולק בעיריית ירושלים עד שב-77' נבחרה לכנסת התשיעית. "נלחמתי שם כלביאה", סיפרה. "חברות-כנסת חששו ממני ושמו לי רגליים בכל הזדמנות. מחמאות קיבלתי מח"כים גברים, אף פעם לא מח"כיות, שביניהן הייתה קנאה רבה".
ב-81' התמרדה והצביעה עם הימין בעד חוק הגולן נגד המשמעת הסיעתית. "על הגולן להישאר בתחומי מדינת ישראל", אשל הייתה משוכנעת. כעבור 15 שנה פרשה מהעבודה והייתה ממקימי הדרך השלישית, שהרימה את נס ההתנגדות לנסיגה מהגולן.
בעקבות מבצע משה היא עמדה בראש המועצה הציבורית ליהודי אתיופיה ופעילותה למען איכות הסביבה הביאה אותה להיות דירקטורית בחברת הפחם הלאומית, "שם הרגשתי כמו...חייל יפני שנשכח באיזה אי נידח".
הגם שנעזרה במכשיר חמצן, שהקל עליה את הנשימה, אשל ירתה לכל הכיוונים. כששאלתיה לקראת סיום עד מתי ביבי, השיבה בלי חשבון: "כל עוד מאז ימי הקלטת הלוהטת הוא שבוי בידי שרה, שהיא קצת פסיכופטית, הוא לא יוותר על השלטון".
כששאלתיה איך הוא כראש הממשלה, השיבה: "ביבי הוא בחור מוכשר, המאוהב בעצמו ותקוע בהערצתו לאביו הפרופסור, שלא זכה להכרה בארץ. לגנותו תירשם ההאלהה שהוא עשה לאחיו, יוני, כגיבור מבצע אנטבה. מאז הוא חושב שראשות הממשלה מגיעה לו מעתה עד עולם. השחיתות שעוטפת אותו היא בושה וחרפה למדינה. לא על זה חלמנו כשפעלנו למען הקמת מדינת ישראל".