גילה פינקלשטיין הייתה אחת מחברות מרכז המפד"ל, שבשנת 2000, כצעד מחאה, דאגו לנתק את החשמל מהרמקולים והמיקרופונים בכנס של המפלגה באולם “הדר דימול" ברמת גן. “לאחר כ־20 שנה בלי חברת כנסת דתית לאומית, החלטנו שלא עוד נהיה מעין ועדת קישוט, או מעודדות בצדי הדרך ועלינו לקום ולעשות מעשה ולא להסתפק בהבטחות שווא", היא מספרת כעת. “כשדרשנו הצבעה על שריון אישה במקום השמיני, הם כנראה נבהלו מאיתנו והצביעו בעד. היה בחור אחד שאמר: ‘אני רוצה שריון גם לצעירים’, וענינו לו: ‘תקבלו, אבל קודם אנחנו!’. כך השגנו הצבעה פה אחד לטובת השריון שלנו".
המסקנה היא שרק בכוח אפשר להשיג הישגים בפוליטיקה?
“זה ממש ככה, בפרט שגברים לא מבינים שכל זמן שהייצוג הנשי בכנסת ירד, כן ירד מעמדה של הכנסת. ואני עוד חלמתי שתהיה פה ממשלה לדוגמה, עם שרת ביטחון בפעם הראשונה. גם הגיע הזמן לשרת אוצר. במקום זה מצער אותי וכואב לי על שמספר השרות יורד לחמש, ושהצטמצם מספר חברות הכנסת בגלל שבמפלגות החרדיות אין בכלל ייצוג לנשים. אני מצפה שהמנהיגות שם לא ישתקו עוד על כך ויתמרדו".
פינקלשטיין, אשת חינוך בכירה שכיהנה כמנהלת בית הספר צייטלין בתל אביב, נבחרה ב־2003 לכנסת ה־16. הנשים היחידות לפניה שייצגו את המפד"ל בבית המחוקקים שלנו היו טובה סנהדראי, שבין 59’ ל־73’ כיהנה בארבע כנסות; ושרה שטרן־קטן, שכיהנה בכנסת התשיעית, בין 77’ ל־81’. “בהחלט היינו מפלגה שוביניסטית, למרות שמנהיגי המפלגה תמכו בנו", היא אומרת. “ד"ר יוסף בורג היה מאוד חיובי בנושא. הוא הצביע עבורי לקראת הבחירות לכנסת ה־15, אך בבחירות הבאות הוא כבר לא היה. ‘בטוח שאשת חינוך כמוך תתרום הרבה לכנסת’, הוא אמר".
לדבריה, היא נחלה אכזבה כבר בפתיחת הכהונה שלה כחברת כנסת. “מאוד התרגשתי לקראת נאום הבכורה שלי שם לפני 120 חברי הכנסת", היא משחזרת. “אבל בעודי נושאת אותו, הבחנתי שהמליאה הייתה כמעט ריקה, ונכחו בה עשרה חברי כנסת לכל היותר. אז ממש הרגשתי פגיעה אישית. רציתי כתגובה לכך להגיש הצעת חוק, שלפיה מי שנעדר מישיבות המליאה, זה ינוכה משכרו בדומה למה שקורה במערכת החינוך, כשמנכים משכרו של מורה מסכן, המשתכר כמו בייביסיטר. אך הצליחו להניא אותי מכך".
היא עצמה לא רק שהקפידה על נוכחות רציפה בישיבות המליאה, אלא גם עברה לגור בירושלים. “זה הגיע לכך שעובדים בכנסת ביקשו מבעלי להשפיע עליי לא להישאר שם עד שעות מאוחרות", נזכרת פינקלשטיין, ש־17 הצעות חוק שלה אושרו והוכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל. אחת מהן נגעה לסרבני גט והביאה להחמרת עונשם. פינקלשטיין לא הסתפקה בכך ונסעה מספר פעמים לכלא מעשיהו כדי לדבר על לבם של סרבנים. הצעת חוק אחרת שלה נגעה לצמצום תקופת ההמתנה לאישור הליכי אימוץ של ילדים. בין הצעות החוק הנוספות שלה - איסור מכירת משקאות חריפים לקטינים; חסימת שיחות בטלפונים ניידים לילדים; איסור הזרקת מים לבשר; ביטול תשלומי הורים בבתי הספר ועוד.
היו לך אכזבות פוליטיות?
“האכזבה הגדולה שלי הייתה מאריאל שרון ומההתנתקות שלו, כשהוא הורה לפנות את אלה שהוא שלח אותם להתיישב מעבר לקו הירוק. ביקרתי את הנערים שנאסרו לאחר שהורידו אותם מהגגות בגוש קטיף ופעלתי למענם. כששחררו אותם, רקדתי איתם הורה. אם עד אז הערכתי מאוד את שרון, בעקבות ההתנתקות הפסקתי לדבר איתו".
נאום חוצב להבות
גילה לבית מרגל, 72, נולדה בתל אביב לאב מנהל בית ספר ולמורה לאנגלית, וגם היא לימדה שנים רבות את המקצוע הזה בתיכון צייטלין, בטרם החלה לנהל אותו. “גרנו, משפחה של ארבעה ילדים, בדירת שני חדרים וחצי", היא מספרת. “כדי שיהיה לי שקט להכנת השיעורים, הייתי נכנסת לחדר האמבטיה, שמה קרש על הכיור וכותבת. כאלה היו הזמנים. קיוויתי לשרת בנח"ל, אבל אבי השמרן התנגד לכך, ולא עזרו מאמצי השכנוע של המרכז שלנו בקן בני עקיבא. כיוון שאז עדיין לא הונהג השירות הלאומי, לצערי לא שירתי כלל. אני לא נהגתי כך כלפי בתי וכך גם לגבי נכדותיי".
הן מתייעצות איתך?
“באולפנית שבה לומדת אילה, נכדתי הקטנה, לא כולם רואים בעין יפה את כוונתה להתגייס לצבא. כשבאה להתייעץ איתי, אמרתי לה שהיא חזקה, וששום דבר לא ישנה אותה, ועודדתי אותה להתגייס".
למעשה, השירות הלאומי של פינקלשטיין היה בכנסת. בין השאר היא לקחה חלק בכנס בינלאומי של חברות פרלמנט שהתקיים ברבת עמון. “זה היה מרתק, מאוד מעניין", היא מספרת. “שתיים מתוך אלה שאמורות היו לייצג את הפרלמנט הירדני החרימו את הכנס בגלל השתתפות נציגות מישראל. אחת מהן הביעה את רצונה להיות מחבלת מתאבדת ואחרת אמרה שלא תדבר איתנו עד שיוחזר הבית שנלקח ממשפחתה בחיפה. לבסוף, היא הודתה שב־48’ משפחתה ברחה לירדן מרצונה. בנאום שלי שם אמרתי שתפקיד האישה הוא להביא חיים לעולם ולא להלביש ילדים בחליפות נפץ. שיתפתי את משתתפות הכנס בהיסטוריה הפרטית שלי, שבנוסף לגילה נקראתי פרידה, על שם אחות של אבא שרצתה לעלות לארץ ישראל, אך אביה עיכב אותה בהצעה לחכות שהמצב בארץ יהיה יותר טוב. היא נשארה בפולין ונרצחה בידי הנאצים. בסיום הנאום חוצב הלהבות שלי שם זכיתי למחיאות כפיים סוערות, כולל מזאת שדרשה את הבית בחיפה".
למה היה קשה לך להסתגל בכנסת?
“הפריע לי שחברי כנסת היו מסוגלים אפילו לקלל זה את זה בישיבת ועדה, תוך הטחת מילים קשות, ומיד לאחר מכן להסב לשיחה חברית במזנון. אני לא אוהבת את הצביעות הזו".
איזה ציון היית נותנת לעצמך כפרלמנטרית?
“לפי הפעילות שלי בכנסת מסביב לשעון הייתי נותנת לעצמי את הציון 90. מדוע לא 100? כי אף אחד לא מושלם".
מדוע לא המשכת לכנסת שבאה אחריה?
“שילמתי על צירוף נציגי 'האיחוד הלאומי' לרשימה שלנו. למרות שאני מוכרת כפייטרית, לא נלחמתי כדי להיבחר שוב, אולי מרצון להיות יותר עם המשפחה. גם חזרתי לחינוך כשקראו לי להיות דיקנית המכללה האקדמית גבעת וושינגטון ומורה לאנגלית. עד היום הם לא נותנים לי ללכת, אם כי הפסקתי ללמד בגלל בעיות במיתרי הקול כתוצאה משנות הוראה רבות. יש לי הרבה מה לעשות גם בלי ללמד, כולל ארגון האירועים והטקסים ופעילות יחד עם אגודת הסטודנטים. אני דואגת גם למלגות".
איבדו שליטה
פינקלשטיין עקבה בשבועות האחרונים בעניין אחרי המשא ומתן להרכבת הממשלה החדשה. "הציונות הדתית איננה מפד"ל ההיסטורית ובצלאל סמוטריץ' איננו יוסף בורג, גם לא זבולון המר, שהיו אנשים מתונים יותר ודגלו בפתיחות ובאהבת האדם", היא אומרת. "לדעתי, צריך לתת הזדמנות לממשלה החדשה. כי אם נהיה כנים, נודה שהיה הרבה מה לשפר בממשלה היוצאת בתחומים כגון משילות, ביטחון פנים, יוקר המחיה, משבר הדיור ועוד, והיא הפכה את תושבי יו"ש לסוג ב'. נראה שהציונות הדתית החדשה באה לתקן את הדברים האלה. זה מה שמצפים ממנה, ציפייה שבאה לביטוי בקלפי. אני לא מכירה אישית את סמוטריץ', אבל מרגישה שהוא בחור מוכשר, שעשה עבודה יפה במשרד התחבורה. לגבי איתמר בן גביר, שגם אותו אני לא מכירה אישית, אני מודעת לביקורת שיש עליו, אבל יש להודות שחל אצלו שינוי עצום. זה לא אותו בן גביר, שקרא 'מוות לערבים!', ניכר בו שהוא בחור יסודי והוא איש שטח בלתי נלאה".
מה עם העבר הפלילי שלו?
"זה שייך לעבר. כעת, בהגיעו לתפקיד חשוב, רואים עליו שהוא אדם חדש, שמבין את המציאות ואני מקווה שהוא יוכיח את עצמו כשר".
מהי עמדתך לגבי אבי מעוז?
“אבי מעוז הוא איש ירא שמיים, אבל אני לא אוהבת כל מה שהוא אומר, בפרט לא את האמירה שלו שתפקיד האישה הוא ללדת ולהיות עסוקה בבית שלה. אולי צריך להסביר לו שאנחנו חיים בתקופה שבה אישה יכולה להגיע רחוק ולעשות דברים נפלאים, לא רק ללדת".
מה לתפיסתך הביא לקריסת המפד"ל?
“ריבוי הגוונים האידיאולוגיים במפלגה גרם לקריסה שלה, וגם ההצטרפות של נפתלי בנט ושל איילת שקד, עם כל הכוונות הטובות שלהם, תרמה בסופו של דבר להתפוררות, כשהם הקימו מפלגה אחרת על חשבון המפד"ל. עם זאת, יצוין שבנט פעל יפה כראש ממשלה".
באחרונה אנחנו שומעים תכופות על אלימות בבתי הספר. האם זה היה גם בתקופתך?
“בעבר לא הייתה אלימות כזאת בין התלמידים וכלפי עובדי ההוראה. זה מתחיל מכך שהורים איבדו שליטה על ילדיהם. יש מוסדות חינוך שכדי להגן על שמם הטוב לא מדווחים לפיקוח על מקרים שקורים אצלם, וזה מחמיר את המצב. חוץ מזה, הנוער של היום הוא לא מה שהיה פעם, והטלוויזיה לא משפיעה עליו לטובה".
היא נשואה לרואה החשבון יהודה פינקלשטיין, שאותו הכירה בנעוריהם בבני עקיבא, והם הורים לשלושה וסבים ל־11 נכדים. “כמשפחה מלוכדת וספורטיבית, הכיף שלנו זה לצאת יחד לטיולי אופניים", היא מספרת.
אחת מנכדותיה היא עדן פינקלשטיין, אלופת ישראל לנוער בריצה ל־200 מטר ובעבר אלופת ישראל לנוער בקפיצה לרוחק. “עדן רצה וקופצת בעקבותיי, כמי שביסודי הבנים פחדו להתחרות איתי", היא אומרת. “כשהגעתי לכנסת, הייתי אלופה של חקיקה. האם קפצתי מספיק רחוק בפוליטיקה? נראה לי שבשלוש שנות הכהונה של הכנסת ה־16 הספקתי לא מעט. אבל לו ניתן היה לי להמשיך, הייתי מספיקה יותר".