יש מסעדות רבות שמשתדלות למקם את עצמן בטופ – אם זה ברמת האוכל, ההגשה, העיצוב או השירות. אז הסיפור שלנו הוא על אחת כזו. שעל אף שהיא ממוקמת בתוך בית מלון ועל אף (או אולי בזכות) זה שהיא כשרה, הצליחה לשמור על רמה מהגבוהות והמקוריות ביותר שפגשתי. גילוי נאות: נכון, לא שילמנו על המנות – אבל תסמכו עלינו שמדובר בביקורת נטולה כל דעה קדומה. אז לפני שמתחילים, קחו רגע קטן ומגרה:
מסעדת "ווסט סייד", הממוקמת בקומת הלובי של מלון הרויאל ביץ' בתל אביב, היא התגשמות החלום הקולינרי של חובשי הכיפה ושומרי המסורת בישראל. מתוך מגוון רחב של מנות, שמורכבות מחומרי גלם טריים ומשובחים, שף עומרי כהן המוכשר החל להזרים לנו אל השולחן את הטעמים המיוחדים שרצה להעביר וממנה למנה נפעמתי יותר. השף הצעיר, שטיפס את דרכו בסולם הדרגות במסעדה, הצליח לייצר חוויה יוצאת דופן המאפשרת לכל סועד להרגיש טעמים עמוקים של ים ואדמה, מבלי הצורך לשבור את הכללים – בסך הכל לשדרג אותם טיפה.
כבר כשכף רגלי דרכה בפתח המלון תיארתי לעצמי שלפני עומדת ארוחה מפונפנת ויומרנית שתנסה לקלוע לחך הישראלי בחנפנות. התקדמתי במסדרון הארוך לצד פקידי הקבלה ולבסוף הגעתי אל חלון גדול, אחד כזה שמספק הצצה פנימה אל תוך הפס החם המתקתק והדווקא די רגוע של מסעדת השף. מודה, פחות התחברתי לעיצוב המסעדה, ששמר על קו נקי למדי וכמעט ולא הוסיף אופי למנות שכבר כמעט ומדברות מרוב אישיות.
תחילה הגיע אל השולחן שלנו בריוש סנדוויץ טוניסאי (65 ₪) ומיד הארוחה נפתחה בסיפור נחמד. אחד מחבריו של השף הוא בעלים של דוכן סנדוויצ'ים טוניסאיים שיושב במרכז שוק רמלה. במטרה לנסות לשחזר את הטעם המקורי והעדתי שף כהן החליף את הטונה הקלאסית בטונה אורטיז, את האריסה בקרם חלמונים וכמובן – אין סנדוויץ' טוניסאי בלי לימון כבוש. לצד המנה, שהייתה טעימה להפליא וחמוצה לעילא, הוגש צ'ייסר של גספצ'ו המדמה את הסוף של הסלט שכל כך אהבתי לשתות בתור ילדה, שהחליק בגרון בצורה מושלמת וניקה את הקיבה לקראת ההמשך.
אחר כך הגיעה מנה של קונפי כרישה צעירה (68 ₪), שהוגשה לצד ממרח סקורדליה, שמן זיתי טאסוס ו-2 פרוסות לחם מחמצת עם בצל מטוגן. מצחיק להגיד, אבל האסוציאציה הראשונה שעלתה לי בעקבות המנה הזו היה ג'חנון. מדהים היה בעיני איך ירק, שקיבל את הבמה והועמד במרכז הצלחת כאשר כל שאר המרכיבים משרתים אותו, הזכיר דווקא טעם של הבצק התימני המגולגל. הכי המנה שהתחפשה.
בשלב זה הגיעה מנה של קרודו טונה אדומה (72 ₪) שהונחה על צלחת עם עלי שומר, פלחי תפוזים, זיתי טאטוס, שמן שומשום וגולת הכותרת – אריסה מרוקאית. הטעם המזרחי הביתי השתלב בצורה מדהימה עם הדג הנא, ובאופן מפתיע למדי היה מדובר דווקא במנה מתקתקה עם נגיעות של חמיצות שמגיעה מהתפוז ומאזנת את הטעמים. לצידה הגיעה מנה נוספת של קרודו אנטיאס (74 ₪) שהוגשה לצד חתיכות פינגר ליים חמוצות מדי, ירקות חורף מעט תפלים וזרעי עגבנייה שדווקא החמיאו מאוד לדג. במקרה כזה הייתי מעדיפה להחליף את הפינגר ליים בחתיכות פומלית שתאזן את החמיצות.
לצד מנות אלו הוגש של סלט ירוק'לה (68 ₪) מלא בעלים (אולי קצת יותר מדי) שהוגש יחד עם פומלה, סלקים, פיצוחים בכמון ודבש. הסלט היה, איך נגיד את זה, פשוט סלט. רוטב הויניגרט הדרים היה מיוחד ומעניין, ולצד זה הסלקים הגישו שהמרקם שלהם פחות מתחבר לשאר האלמנטים במנה. בכל מקרה – חייב קצת ירוק על השולחן.
מנת החלוקה המיוחד של המסעדה, שכבר שרואים את המלצר מתקרב איתה ישר נפתחות העיניים היא מנת "מרק הפטריות" (64 ₪), שהיא הרבה יותר מסתם מרק. על מגש לבן וכלי הגשה לבנים הוגשו שני כיסונים קטנטנים ממולאים בברווז ופטריות שיטאקי, ואלו בקרוב ישחו בתוך קונסומה פטריות עם טעמים עשירים ועמוקים. לצד זה הוגשו שני כוסות מרק פטריות חם ומנחם, כשלצידו ארטישוק מיובש קצת מיותר. המנה הייתה טעימה ומעניינת, ומעבר לכך גם מספקת ללקוח חווית שירות אישי וטקסי.
כשכבר כמעט התפוצצנו לגמרי הגיע מנת המסאחן עוף סטייל ווסט סייד (118 ₪) שהמוגשת על בצק פיצה דק-דק ומוגש עם בצק סומק, עלים טריים, שקדים לבנים וההברקה החדשה – אבקת טחינה. אני הכי שמחה שמעט המקום שנשאר לי בבטן התפנה לחתיכת בצק עם עוף שעשויים טוב, בנפרד וביחד.
ועכשיו לקינוח, שבשבילו כמובן שיש לי קיבה נפרדת. הקינוחים שקונדיטורית ענת אלון בחרה להציג עבורנו היו הסנט הונורה נוצ'ולה (58 ₪) ומנת המילפיי פיסטוק ותותים (58 ₪). הסנט הונורה מורכבת מעוגיית דקואז' אגוזי לוז, שנטילי, פחזניות קרם פטיסייר מקורמלות וקרמבל בראוניז. המנה הייתה מיוחדת והקרמים היו מדויקים, מה שכן הכשרות הייתה מורגשת. העוגייה הייתה מעט יבשה, אך מזל שהקרמים מסביב הונחו כך שהכפית תוכל ליהנות מביס עם שילוב הטעמים. מנת המילפיי הייתה הטובה ביותר בעיני בין השתיים. בצק העלים שעוצב בצורת תחרה הקליל את הכובד של מנה כזו בסיום ארוחה, וכדי להרגיש עוד קצת פרש התותים נתנו את הטעם החמצמץ שכיף לסיים איתו ארוחה. מודה, אני לא מחובבות המתוק הגדולות ודווקא היה כיף לסיים ארוחה שכזו עם קינוחים עדינים שאינם מגיעים ממלכת השוקולד.
קל היה לי לרצף לעצמי בראש סטריאוטיפ על המטבח העילי כשזה נוגע באוכל כשר. המנות של מסעדת "ווסט סייד", בשילוב עם חווית האירוח והאווירה האליטיסטית של המקום, מספקות חוויה קולינרית שלא נופלת משום מסעדה שאינה כשרה או מוגבלת בשילובים. שף עומרי כהן הצעיר לקח את האוכל המסורתי והמוכר והקפיץ אותו לרמות אחרות ומעניינות שהצליחו להפוך גם מנה כמו סנדוויץ' טוניסאי לאוכל גורמה. שומרי הכשרות? זה לגמרי תפריט החורף שתרצו להתנחם בו כשבחוץ יורד גשם ובפנים נעים וטעים.