פטצ'יאמל, נישאה כשהייתה בשנות ה-20 לחייה. היא איבדה את בעלה בתאונה טרגית כשהייתה בהריון עם בתם, רק 15 ימים לאחר שנישאו. מהר מאוד היא מצאה את עצמה כאם חד הורית, במאבק יום יומי בסביבה הפרימיטיבית והלא מוגנת בכפר בו התגוררה, בדרום הודו. במדינתה, חלים חוקים מסוימים על נשים שהתאלמנו.
האם החליטה בסופו של דבר לברוח מהאזור בו חיה. היא ויתרה על שיערה הארוך והגולש ועיצבה לעצמה תספורת קצרה וגברית, והחליפה את השמלות במכנסיים ובגדי סבלים. היא נסעה לביקור במקדש טירוצ'אנדור, שם קיבלה את השם החדש "מוטו".
מאז, האם המסורה בילתה את שאר חייה בשמירה על האמת בסוד. אף אחד לא ידע את מגדרה ואת זהותה, מלבד בתה ובני משפחתה הקרובים. היא החלה לעסוק במגוון עבודות יד, כולל עבודות בנייה, בבתי מלון ובחנויות תה.
פטצ'יאמל חשפה את סיפור חייה כשהיא בתחפושת הגבר: "עברנו לגור בכפר אחר לפני יותר מ-20 שנה. רק קרובי המשפחה שלי והבת ידעו שאני אישה. עבדתי בכל מה שהזדמן לי, ציירתי, עבדתי במפעלים ובאתרי בנייה. חסכתי כל רופי כדי להבטיח את חייה של בתי. במקדש קיבלתי את כל המסמכים הנדרשים כדי להיות 'מוטו'. תעודת זהות וחשבון בנק".
האם סיפרה כי בתה כעת נשואה, ושהיא עדיין לא מתכוונת לחזור להיות פטצ'יאמל, מכיוון שהיא חושבת שהזהות שלקחה על עצמה, העניקה לבת "חיים בטוחים יותר". לכן, היא מאמינה שעליה למות כ"מוטו".