התפתחות של ילדים וילדות היא תהליך מורכב, שמושפע מגורמים רבים. זהו תהליך שיש לו לרוב מגמה של התקדמות ושיפור, אבל גם בתהליך ההתפתחותי הטבעי יש תקופות של האטה ולפעמים גם רגרסיה, כלומר נסיגה ואיבוד של יכולות שכבר נרכשו בעבר.
רגרסיה, לעיתים קרובות, מופיעה כתגובה של הילד/ה לשינויים בסביבה, כגון הולדת תינוק/ת במשפחה, מעבר דירה, שינויים במסגרת החינוכית ועוד. זוהי גם תגובה צפויה למצבים של סטרס משפחתי ושינויים בשגרה. לכן, בימים אלו, המאופיינים בחרדה, חוסר וודאות, חוסר יציבות ושינויים בשגרת יומן של משפחות רבות, ילדים/ות רבים חווים רגרסיות בתחומים התפתחותיים שונים. זוהי למעשה תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.
תגובות כאלה עשויות להיות מלחיצות עבורכם כהורים, שמתמודדים בעצמכם עם אתגרים רבים ואולי תוהים אם עשיתם משהו לא בסדר, אם ייגרם נזק לטווח ארוך, ומרגישים חוסר אונים.
חשוב לדעת ולהזכיר לעצמכם:
זה זמני ולא יישאר ככה לנצח.
זו לא אשמתכם וגם לא אשמת הילד/ה.
יש מה לעשות עם זה.
מה אפשר לעשות?
קודם כל לנשום, לנסות לקבל את זה כחלק ממציאות החיים כעת. נסו לגלות חמלה כלפי עצמכם וגם כלפי הילד או הילדה. הם לא עושים את זה בכוונה, אלא מגיבים, בדרכם, למצב. בנוסף תוכלו לנסות את הדברים הבאים:
לשמור על שגרה
הרגרסיה היא תגובה לסטרס (מתח) ולשינויים בשגרה. המטרה שלכם כהורים היא לנסות ולהתמקד במה שנמצא בשליטה שלכם: לנסות לנהל ולווסת את הסטרס, שלכם ושל הילדים/ות, ולייצר זמנים- גם אם הם קצרים של אווירה רגועה ומהנה, ולנסות לבנות ולשמור שגרה עד כמה שאפשר. לצד זאת, אל תחששו להציב גבולות ולהגיד "לא" כשצריך, כיוון שגם גבולות הם צורך התפתחותי שהילדים זקוקים לו.
לייצר קרבה, ביטחון וודאות
בתקופה זו, שמאופיינת ברמות גבוהות יותר של חרדה וחוסר וודאות, נראה אצל הילדים/ות חיפוש וצורך בקרבה ונוכחות של ההורה, ולפעמים גם קשיי פרידה- תינוקות יבקשו להיות יותר על הידיים, פעוטות וילדים/ות גדולים יותר יראו קושי להישאר לבד, לשחק לבד, קושי ללכת לגן, יראו מצוקה כשההורה לא נמצא בקשר עין, פחדים, תלונות על כאבים גופניים, הימנעות ורגישות מוגברת לגירויים כמו רעש פתאומי, מגע, מרקמים. המשימה שלנו כהורים היא להגביר את תחושת הביטחון של הילדים, לנסות לשדר שאנחנו רואים אותם, מבינים אותם, מזהים ומבינים את הקושי ואנחנו שם בשבילם, ולצד זאת עדיין שומרים על שגרה ועל גבולות שהם גם מקור לביטחון בתקופה של חוסר וודאות. חשוב גם לתת תקווה ולשדר שמדובר במצב זמני, גם אם קשה עכשיו עוד יבואו ימים טובים ורגועים יותר.
ברגעי קושי תוכלו ליצור של "גשר" עד לחיבור מחדש עם הילדים/ות, עם אמירה פשוטה שמחברת אותנו על אף הפרידה: "אתה תלך לגן, ואני אאסוף אותך בצהריים ונקרא סיפור ביחד", "אני הולכת רגע לטפל באחותך הקטנה, וכבר חוזרת", "עכשיו אני אכין ארוחת ערב לכולנו, ואתה תמשיך לשחק, אני אקרא לך ונאכל יחד כשהכול יהיה מוכן".
לבחור את הקשיים שאיתם כדאי להתמודד עכשיו (ואת אלו שלא)
מעברים משמעותיים בשלבים התפתחותיים – הקניית שינה עצמאית, גמילה מהנקה, מעבר למוצקים או גמילה מחיתולים, מצריכים תנאים פיזיים, שגרה עקבית, משאבים רגשיים של ההורה ומוכנות התפתחותית ורגשית של הילד/ה, ולרוב גם שיתוף פעולה עם המסגרת החינוכית. בתקופה זו – כל אלו אינם במצב אופטימלי ולכן, אפשר להיות סבלניים ולשקול היטב אם זה הזמן הנכון להתחיל תהליך חדש. עדיף לא להתחיל, מאשר להתחיל בתנאים שמועדים לחוויה של כישלון. לא ייגרם נזק התפתחותי אם נדחה את המעבר בכמה חודשים, ואין "חלון הזדמנויות" שעשוי להתפספס. אם אתם בכל זאת רוצים כעת להתחיל תהליך, נסו לא להיכנס עכשיו לפרויקט שדורש הרבה משאבים, ערכו תיעדוף ושאלו את עצמכם מה אפשרי טכנית ורגשית לביצוע. נסו ללכת בצעדים קטנים, הציבו מטרות שהן מצד אחד חשובות לתפקוד של הילד/ה והמשפחה ומצד שני נראות לכן אפשריות לביצוע.
רגרסיות שכיחות ודרכי התמודדות:
שינה - הנה כמה מהקשיים שאנו עשויים לחוות בתחום השינה:
תינוקות שכבר ישנים לילה שלם חוזרים להתעורר ולעתים קרובות עוברים למיטה של ההורים בלילה
קשיים בהירדמות עצמאית- ילדים וילדות שדורשים נוכחות של ההורה בזמן ההירדמות
התרגלות להרדמות באמצעות שמסכים
דחייה של שעת השינה.
כל הקשיים הללו מייצגים תגובות נורמליות של חרדה – הילדים/ות זקוקים יותר לקירבה שלנו, ומתקשים להיפרד (וכך גם ההורים). זה יכול להיות קשה אפילו יותר אם המשפחה מפונה או גרה במקום שהוא לא הבית שלה.
מה אפשר לעשות?
לקבל את זה כצורך התפתחותי ורגשי של הילד/ה כרגע, ולצד זה כן לנסות לייצר שגרה שבה ההורים גם ישנים! כי הורה עייף הוא הורה כועס...
שמרו על היגיינת שינה, כלומר- הקפידו על שעות קבועות להשכבה לישון וקימה בבוקר, קבעו מקומות קבועים ומוסכמים לשינה והמשיכו בניהול טקס שינה קבוע – רצף הפעולות המובילות לשינה (מקלחת/סיפור/שיר).
העדיפו קריאה בספר על פני מסך לפני ההשכבה לישון (ובכלל - נסו לשים לב איך החשיפה למסכים משפיעה על הילד או הילדה שלכם – גם מבחינת התוכן אליו הם נחשפים וגם מבחינת משך הזמן). בילדים גדולים ניתן לספר סיפור בהמשכים, ולהמשיך אותו בכל ערב, כך שיהווה עוגן והמשכיות.
תנו הרבה מגע וקרבה לפני השינה: יש ילדים/ות שיתאים להם לפרוק מתחים על ידי התגוששות על השטיח או המיטה, וישנם ילדים/ות שיתאימו להם דווקא חיבוקים עמוקים וממושכים המספקים לגוף מסר של רגיעה והרגעה לקראת המעבר לשינה.
שימוש בחפץ מעבר עשוי לעזור לילדים/ות עם פחדים לקראת השינה. תוכלו למצוא גם פתרונות יצירתיים עם הילד/ה - כמו יצירת לוכד חלומות משותף. נסו שיטות של נשימות, דמיון מודרך או הרפיה לפני השינה.
אכילה - הנה כמה מהקשיים שאנו עשויים לחוות בתחום האכילה:
אצל תינוקות ייתכנו קשיים בהנקה, חוסר שקט ושינויים בייצור החלב אצל האם המניקה. תינוקות שכבר התחילו לאכול מוצקים עשויים להתקשות או לסרב למוצקים וידרשו חזרה להנקה/לבקבוק. ההסבר לכך יכול להיות קשור לשינוי בתנאים של הבית אליהם התרגלו, וגם לפניות שלכם ההורים להיות איתם, לזהות את האיתותים ולייצר סדר יום וזמני האכלה שמותאמים לרעב ולעייפות של התינוק/ת. הסבר נוסף עשוי להיות שהתינוק/ת או הילד/ה מחפשים אוכל שקל להם לצרוך ומנחם או מרגיע אותם.
אצל ילדים גדולים יותר – עשויה להיות צריכה מוגברת של ממתקים וג'אנק פוד, אכילות לא מסודרות, ואולי גם יותר בררנות, סרבנות ומאבקי כוח סביב אוכל (שבאים ממקום של צורך בשליטה).
מה אפשר לעשות?
להזכיר לעצמנו שזה חלק מהמצב ולא באשמתנו
לעשות מאמץ לשמור על שגרה וקביעות של ארוחות משפחתיות
לנסות לזהות אצל התינוקות איתותים של רעב ועייפות
לא לפחד להגיד "לא" ולהציב גבולות.
בפעוטות ובילדים/ות, מצאו את הדרך המאוזנת בין לאפשר להם לאכול מאכלים פחות בריאים, תוך שילוב מאכלים אחרים – למשל, לילדה המתעקשת לאכול בייגלה לארוחת ערב תוכלו להציע לטבול אותו בגבינה לבנה או בחומוס, או להוסיף ירק בצד.
גמילה מחיתולים - הנה כמה מהקשיים שאנו עשויים לחוות בתחום הגמילה מחיתולים:
פספוסים של צואה או שתן במהלך היום
הרטבות לילה
חרדת אסלה.
זכרו כי נסיגה בגמילה היא תופעה שכיחה וצפויה במצבי סטרס. לרוב, כשהסטרס נרגע הדברים חוזרים לקדמותם.
מה אפשר לעשות?
אם הגמילה הייתה בשלב התחלתי ועדיין לא מבוססת – אפשר להתייעץ עם צוות הגן ואיש או אשת מקצוע ולשקול אפשרות לחזור לחיתולים (או לחיתולי מכנס, pull-ups, כשלב ביניים) ולדחות את תהליך הגמילה לתקופה יותר רגועה, יציבה ועם משאבים.
אם הילד/ה כבר גמול/ה, וחזר/ה לפספס – זכרו שזוהי תגובה טבעית שלרוב חולפת עם הזמן. תוכלו לחזור לשלבים מוקדמים יותר בתהליך הגמילה, ולתת תזכורות חוזרות ללכת לשירותים, במקום לסמוך על העצמאות ועל היוזמה האישית של הילד/ה.
אם בשגרה שלכם עדיין יש שינויים רבים, אזעקות, ורמות גבוהות של סטרס - סביר ונורמלי שלא יחול שיפור בתהליך הגמילה כעת ולכן חשוב לקבל החלטה מחושבת תוך 'ניהול סיכונים' - "לספוג" / "להכיל" את הפספוסים או לחזור לחיתולים לתקופה זו.
התפתחות שפה - הנה כמה מהקשיים שאנו עשויים לחוות בתחום התפתחות השפה:
אצל ילדים/ות עם התפתחות תקינה ייתכן שנראה נסיגה קטנה או משמעותית יותר, וגם התנהגויות חדשות:
למשל, מילה חדשה שהתחילו להגיד בעבר וכעת משתמשים בה פחות
הופעה של קשיי שטף או גמגום קל
ילד או ילדה שדיברו במשפטים אולי יחזרו להשתמש במילים בודדות
קושי להביע רגש במילים במצבי תסכול
הימנעות מדיבור בסביבות חדשות ולא-מוכרות.
מה אפשר לעשות?
המשיכו לדבר עם הילדים והילדות, לקרוא איתם סיפורים, רוב הסיכויים שהמצב יחזור לקדמותו גם ללא התערבות.
אצל ילדים וילדות עם עיכוב התפתחותי תיתכן פגיעה ברצף הטיפולי שתשפיע על רכישת המיומנויות וההתקדמות. זה צפוי, וקרה גם בתקופות אחרות של משבר. ככל שניתן, מומלץ לנסות לחזור לטיפול, אפילו באופן חלקי או מרחוק, ולבקש מקלינאי/ת התקשורת הדרכה עבורכם ההורים לפעילויות שניתן לעשות בבית.
אל תשכחו - זה זמני (לבינתיים) ועוד יבואו ימים טובים יותר!
הוויסות הרגשי שלכם כהורים הוא הכרחי על מנת לתת מענה מותאם לילד או לילדה שלכם. ילדים/ות חשים היטב את שפת הגוף והמצב הרגשי של הוריהם ומגיבים בהתאם. נסו לנשום עמוק, ולמצוא את הדרכים שלכם להירגע - על ידי יצירת שגרה, קבלת עזרה מחברים ובני משפחה, ויציאה להפוגות לטיפול בעצמכם - קפה עם חברה, ריצה בפארק, קריאת ספר או צפיה בסרט ועוד.
שמרו גם אתם על תקווה ואופטימיות- זהו מצב זמני, גם אם הוא נמשך כבר תקופה, ועוד יבואו ימים טובים יותר.
התוכן נכתב על ידי ד"ר דפנה עידן-פרוסק, מנהלת רפואית בעמותת "גושן" וד"ר מיה יערי, פסיכולוגית ומנהלת תחום טיפות חלב ב"גושן". עמותת "גושן" פועלת למען רווחתם ובריאותם הפיזית והנפשית של ילדים בקהילה.