הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה, שמת לפני 203 שנים ב-5 במאי 1821, ידוע לא רק בזכות כישורי המנהיגות יוצאי הדופן שלו, אלא גם בזכות גובהו- 1.65 מטר בלבד - ואיבר המין הזעיר שלו, שאורכו עמד על כ-3.8 ס"מ בלבד. גורלו של איבר מין זה הפך לאגדה היסטורית מרתקת, עטופה במסתורין וטענות מוזרות.
בשנת 1977, ד"ר ג'ון ק. לטמר, אורולוג מפורסם שחקר את אירועי ההתנקשות באברהם לינקולן וג'ון פ. קנדי, רכש את איבר המין של נפוליאון במכירה פומבית בפריז תמורת 3,000 דולר. כיצד הגיע איבר זה למכירה? האגדה מספרת שרופא זועם קטע אותו במהלך נתיחה שלאחר המוות של נפוליאון. לאחר מותו של ד"ר לטמר בן ה-92 בשנת 2007, ירשה בתו, אוון לטמר, את איבר המין העתיק.
אוון שמרה את האיבר בסודיות מוחלטת לאורך שנים רבות, ועיתונאי שזכה לראותו לפני כעשור תיאר אותו כ"אצבע תינוק מיובשת" שהייתה מאוחסנת בקופסת פדקס. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, היורשת סירבה לחשוף פרטים נוספים על גורלו של האיבר או על תוכניותיה לעתיד.
קיימות תיאוריות רבות בנוגע לגורלו של איבר המין של נפוליאון. יש הסבורים שהוא נמכר שוב במכירה פומבית פרטית, בעוד שאחרים מאמינים שהוא נתרם למוזיאון או לאוניברסיטה. ייתכן גם שהוא עדיין שמור באוסף פרטי של אוון לטמר, מוסתר מעיני הציבור.
סיפורו של איבר המין של נפוליאון מדגיש את המורכבות של דמותו ההיסטורית. לצד הישגיו הצבאיים והמדיניים הכבירים, הוא היה אדם בעל מאפיינים אישיים ייחודיים, חלקם מוזרים ואף אפלים. גורלו הלא מוסבר של האיבר מוסיף שכבה נוספת של מסתורין לדמותו, ומעורר שאלות לגבי גבולות הפרטיות והאתיקה בהתייחסות לאיברים של דמויות היסטוריות.
בניגוד לאיבר המין של נפוליאון, חלקי גוף של דמויות היסטוריות רבות מוצגים במוזיאונים ברחבי העולם. לדוגמה, עצמות האוזן של לודוויג ואן בטהובן מוצגות באוניברסיטת סן חוזה בקליפורניה, חלקי גולגולת של לינקולן מוצגים במוזיאון הלאומי לבריאות ולרפואה בוושינגטון, אצבעו של גלילאו גלילי מוצגת במוזיאון לתולדות המדע בפירנצה, נשימתו האחרונה של תומס אדיסון נשמרת בתוך צינור זכוכית במוזיאון הנרי פורד במישיגן ואפילו מוחו של אלברט איינשטיין - מוצג במוזיאון מוטר בפילדלפיה.