אחרי 25 שנות נישואים, חייהם של בני זוג - הבעל מתחום ההייטק והאישה בתפקיד בכיר בתחום הרפואה - עלו על שרטון. דיוני הגירושין בעניינם התנהלו בשנה האחרונה ברוגע ולפני כחודש וחצי הגיעו בני הזוג להסכמות. האישה עמדה על קבלת הכתובה במלואה בעוד שהבעל הסכים לשלם לה סכום סמלי, אך לבסוף הושגה הבנה.
האישה, באמצעות עורכת הדין שרין סולן, טענה בין היתר כי עילת הגירושין היא בעיקר התנהגותו של בעלה שניהל, לדבריה, קשר עם שתי נשים בו זמנית ולכן היא לא יכולה לחיות אתו. כל מה שנותר לאישה ולבעל כדי להיפרד היה להגיע להסכמות על חלוקת הרכוש. אחרי שסיכמו כי האישה תרכוש את מחצית הדירה מבעלה ותמשיך להתגורר בה עם שלושת ילדיהם המשותפים, נותר רק לחלק את התכולה.
עוה"ד סולן הבהירה כי תכולה היא בדרך כלל עניין שולי ולכן ייעצה לאישה שלא להתמקח יתר על המידה, במיוחד לאחר שהגיעו להסכם על הרכוש המהותי וזו הדירה. בשלב מסוים, כשהבעל החל לארוז את חפציו הוא ארז גם את המראה - מראה שהוא יצר בהיותו נגר חובב.
"זו אומנות לשמה. מדובר כאן בעבודת נגרות ולכן אני לא אוותר עליה", הבהיר לאישה. היא טענה מנגד כי היא לא תוותר על המראה: "התרגלתי אליה אני נראית בה מצוין", אמרה לבעל. "ולכן לא אוותר עליה".
בשלב מסוים, כשכל ההסכם שהושג קודם לכן אחרי אין ספור דיונים עמד להתפוצץ, הבהירה האישה: "אני מוכנה לוותר על הכתובה, אבל לא אוותר על המראה". הבעל התעקש גם הוא ולמרות שהיה סיכום כמעט גמור וחתום, בני הזוג נשלחו לגישור. "ההגעה לסיכום במקרה הזה הייתה מורכבת וכללה לא מעט דיונים, אבל לפעמים פרט קטן יכול לשגע את אחד מבני הזוג ולגרום לפיצוץ ההסכם, חבל", סיכמה עוה"ד סולן.