נזקי המלחמה עוד יכו בנו לא מעט בעתיד הקרוב והרחוק. דוגמא לכך היא אצל זוג צעיר באמצע שנות השלושים לחייו ממרכז הארץ. שניהם רואי חשבון מוכשרים, רק מה הבעל פוטר מעבודתו לפני ארבע שנים שם הרוויח משכורת שנתית של שבע ספרות, אבל מאז הוא אינו עובד.
האישה מספרת כי בעלה ניסה את מזלו בהתאם לכישוריו להתקבל לכמה וכמה חברות הייטק העוסקות בתחומים שהוא מתמחה בהם. בין היתר הוא קיים בשלוש וחצי שנים 21 ראיונות עבודה. בשני מקרים הוא מצא את מקומו אבל כאשר כבר שנקלט במקום עבודה הוא לא אהב את המקום ועזב מידית.
לדבריה שהתחילה המלחמה הוא רצה מאד להתגייס ואפילו בימים הראשונים, הוא כמו רבים הגיע ליחידה שלו התנדב לשבועיים שלושה ואז שוחרר. "נקרא לך" נאמר לו ולחבריו שתפקידם באותה עת לא היה נחוץ למאמץ המלחמתי. לאורך חצי השנה האחרונה הזכירה האישה לבעלה את המצב, "כולם מתגייסים מה קורה איתך?"
הבעל פנה לעורכת הדין שרין סולן ושטח בפניה שורה של התגרויות מצד אשתו כמו: "אתה לא שווה הרבה לצבא, בצבא לא צריכים אנשים כמוך" ועוד. במקביל הבעל המשיך לנסות את מזלו להצטרף למאמץ המלחמתי אבל לא גויס. האישה טוענת כי ככל שחלף הזמן והוא לא מצא עבודה ולא גויס היא נכנס לדיכאון. "בהתחלה הוא היה מסתגר בבית ולא עושה כלום כל היום ימים שלמים, אחרי זה הוא החל להרים את הקול ובשלבים מסוימים היו לו התפרצויות זעם כמו הטחת דברים על הרצפה - ופעם אחת הוא דחף אותי בעוצמה ליד המדרגות ובמזל לא נפגעתי".
הבעל הדגיש כי לא היו דברים מעולם. "להיפך היא היתה האלימה. היא הטיחה בי עלבונות בוקר וערב. ניסתה להשפיל אותי". לפני מספר ימים ביקשה האישה צו שיגן עליה. הבעל בתיווך עו"ד סולן, נעתר לבקשה כשהוא מדגיש כי מעולם לא פגע באשתו. הפניה לבית המשפט נעשתה באופן מידי וזה נעתר לבקשתה כשהאישה מסרבת לשלום בית.
בני הזוג ישלחו ליישוב סיכסוך כמוקבל לפני פתיחת תיק גירושין. האישה פגועה מיחסה של בעלה אליו למרות שכל השנים היתה סבלנית והייתה המפרנסת היחידה. "אני לא רוצה בעל שברגע המשבר הוא תקף אותי. נסתדר לגבי שני הילדים הקטנים אבל אני והוא לא נגור יחד תחת קורת גג אחת". הבעל: "אני מאד מאוכזב מעלילת הדם שאשתי העלילה עלי. כנראה שהסיפור ביננו נגמר".