אניקי סומרוויל נמצאת בנישואים ללא יחסי מין, והיא אינה זוכרת מתי בפעם האחרונה עשתה סקס עם בעלה. למרות שזה נחשב טאבו להודות בכך, היא מאושרת עם המצב הזה.

כשהיא ובן זוגה פול יושבים על הספה, הם צופים בזוג מקיים יחסי מין בתשוקה על דלפק במטבח בטלוויזיה - אותו סוג של סקס לא מציאותי שרואים רק במסך. ספונטני. משוגע. כמו בימים הראשונים המסחררים של היכרות. הם אוכלים חטיפים ומדי פעם בודקים אימיילים בטלפונים שלהם, כשאף אחד מהם אינו מתרגש ממה שמוצג על המסך.

View this post on Instagram

A post shared by Daily Mail Femail (@femail)

המציאות היא שלא רק סקס לוהט ירד מהתפריט עבורם, אלא כל סקס שהוא. הם חלק מ-28 אחוז מהזוגות שלפי סקר של Relate מגדירים עצמם ב״נישואים ללא יחסי מין״. זוגות מגיעים רשמית לציון דרך זה כשהם מקיימים יחסי מין פחות מעשר פעמים בשנה. למעשה, אניקי ופול נמצאים במצב גרוע יותר מ'חסרי מין' - הם בין 7 האחוזים שלא קיימו יחסי מין בכלל ב-12 החודשים האחרונים, ואולי אף יותר.

למרות זאת, אניקי טוענת שמערכת היחסים שלה עם בן זוגה טובה. היא מודעת לכך שיועצי זוגיות עשויים להזדעזע, אך היא מהווה הוכחה חיה לכך שאפשר להיות מאושרים בנישואים ללא יחסי מין.

אניקי ופול ביחד כבר 27 שנים – עובדה שללא ספק קשורה לשחיקת המשיכה ביניהם. הם נפגשו במועדון לילה במזרח לונדון בשנות ה-90. היא הייתה בת 25 ובמערכת יחסים כושלת כשהחיבור ביניהם היה מיידי. היא זוכרת שהתנשקו במשך שעות, והיא הייתה כמו סטוקרית ברדיפה אחריו, מתהלכת בכוונה באזור מגוריו בתקווה 'להיתקל' בו.

בתחילת הקשר, הוא ניסה לסיים איתה מספר פעמים, אך היא הייתה עקשנית. במבט לאחור, היא מבינה שהייתה אדם שהשקיע את כל האנרגיה הרגשית שלו במערכות יחסים כי זה היה הדבר היחיד שנתן לה תכלית בחיים - מה שהיא מכנה 'קלאסית תלותית'.

פול היה קשה להשגה באותם ימים, ומערכת היחסים שלהם הייתה כמעט לחלוטין מבוססת על מין. הם היו נפגשים ומתנשקים במשך שעות, או חוזרים לבית שלו ונופלים שיכורים למיטה. פאבים והופעות היו הסביבה הטבעית שלהם, והייתה זו תקופה כיפית עם הרבה סקס, חיבוקים, נשיקות והחזקת ידיים. באותה תקופה, היא ידעה שהוא רואה אנשים אחרים וגם לה היו כמה רומנים, אך עד שסיימה את האוניברסיטה ונכנסה לעולם העבודה, הם החליטו להיות בלעדיים זה לזו.

היא נסעה רבות בעבודת מחקר השוק שלה, והיו להם הרבה הרפתקאות בחקירת ערים יחד. לא היו להם אחריות מלבד העבודה, ולאט לאט האנשים האחרים החלו להיעלם והם הקדישו את כל תשומת הלב שלהם אחד לשני. אחרי שנתיים הם עברו לגור יחד כי "זה מה שזוגות עושים". לפני שהבינו, שבע שנים חלפו והסקס – בעוד שעדיין לא היה לא קיים – היה בדעיכה.

אניקי מאמינה שזה היה צפוי. היא לא מכירה זוגות שנשארו תשוקניים אחד כלפי השני כמו בחודשים הראשונים. היא זוכרת שאמה אמרה לה שזה נורמלי, במיוחד כשזוג מתקרב לסימן שבע השנים – זה לא נקרא 'גירוד שבע השנים' סתם. העבודה הייתה מכריעה, והיא קודמה לתפקיד בכיר. היא הרגישה עייפה ולעתים קרובות כל כך לחוצה שסקס היה הדבר האחרון במחשבותיה. גם פול לא נראה מעוניין, כשהוא היה בניווט תקופות עבודה מאתגרות משלו, מתחיל קריירה בקייטרינג תאגידי.

היא הייתה אומרת לפעמים כששתתה: "אנחנו צריכים לנסות לקיים יחסי מין יותר", והוא היה עונה: "כן, אנחנו צריכים", אבל אף אחד מהם לא עשה מאמץ. וזה באמת הרגיש כמו מאמץ במקום הכיף הספונטני שהיה להם קודם. כמה פעמים היא ניסתה ליזום וסורבה, לא בגלל ״סיבה גדולה״, אלא רק כי שניהם היו עייפים. דברים הרגישו מוכרים ונוחים, ולמרות מה שרואים בטלוויזיה, נדיר שפתאום תוקפת מישהו תשוקה כשהוא מיושב.

כשהגיעה לאמצע שנות ה-30 שלה, אניקי הפכה אובססיבית לגבי הבאת תינוק. גם פול היה מעוניין, אז הם התחילו לקיים יחסי מין באופן קבוע שוב – רק שהתשוקה עדיין הייתה חסרה. במקום זאת היה זה פונקציונלי ומדכא נפש. היא מציינת שאף אחד לא מספר כמה עצוב זה לעשות אהבה רק כדי להיכנס להריון - התערובת העמוקה הלא סקסית של משמעת, ייאוש ואכזבה.

אניקי השתמשה בערכות ביוץ. חיוך קטן היה מופיע כשהייתה מבייצת וצריכה לקיים יחסי מין. היא הייתה יורדת למטה ומזמנת את בן זוגה ושוב הם היו עוברים את התנועות המשעממות, הפונקציונליות. זה היה ההפך מתשוקה שקורעת-את-הבגדים.

גם הניסיון להיכנס להריון לא צלח. אחרי 18 חודשים של קיום יחסי מין 15-20 פעמים בחודש, הם החליטו לעבור להפריה חוץ-גופית. בעוד שפול רצה להיות אבא, הוא לא היה אובססיבי כמוה, ובמבט לאחור היא יכולה לראות כמה הקיבעון שלה על אימהות פגע במערכת היחסים שלהם. זה היה כל מה שיכלה לחשוב עליו, ולתקופה מסוימת הם התרחקו.

אניקי עברה שלוש הפלות והרגישה כאילו גופה הפך לאויב שלה. ואז, סוף סוף בגיל 40, נולדה בתם הראשונה. הם המשיכו להביא בת נוספת כשהייתה בת 46, גם כן בטיפולי פוריות. הם מעריצים את ילדיהם ולא היו מוותרים עליהם, אך הוגן לומר שההורות הייתה המסמר האחרון בארון המתים של חיי המין שלהם. אינטימיות החלה להרגיש יותר כמו מטלה מאשר תענוג.

אניקי מציינת שכל הורה יגיד שהוא מרגיש מותש ואשם רוב הזמן. כשמטפלים בילדים קטנים ומנווטים עבודה, סקס יורד ברשימת העדיפויות. היא מופתעת שהורים כלשהם עדיין מקיימים יחסי מין, וחושדת שרבים אומרים שהם עושים זאת כשהם לא – שכן עדיין טאבו לומר שמערכת היחסים חסרת מין.

כיום, אניקי בת 51, פול בן 60 והילדים בני 11 וחמש. חייה ממוקדים אך ורק בגידול הילדים, עבודה, שמירה על כושר ובריאות, וניווט גיל המעבר. היא מודה שהם לא מקיימים יחסי מין יותר, ובכנות, היא לא מתגעגעת למעשה עצמו. היא אפילו לא עוסקת באוננות לעתים קרובות. נראה שהליבידו המתדלדל שלה סוף סוף – בזכות ההורמונים המדולדלים – הגיע לקצה.

הם דיברו על פתיחת מערכת היחסים, אך אף אחד מהם לא באמת מעוניין באפשרות הזו. למעשה, פול אמר שזה משהו שהוא בכלל לא מעוניין בו. כשהיא מדברת עם חברים על זה, הם נוטים להקדיש את עשר הדקות הראשונות של השיחה להתלונן על בני/בנות הזוג שלהם ואיך הם לא עומדים בציפיות שלהם.

כשמועלה נושא אי-קיום יחסי המין, חבריה אומרים דברים כמו: "אני לא נמשכת אליו יותר", "אני באמת מרגישה כאילו אני שונאת אותו לפעמים", "אני פשוט מאחלת שיכולתי להיות יותר אוהבת אבל אני כל כך כועסת כל הזמן". אלה שעדיין מקיימים יחסי מין חייבים לתזמן זאת ביומנים שלהם או שזה לא קורה. המונח ״נישואים ללא יחסי מין״ הוא אחד החיפושים העקביים ביותר בגוגל מאז 2004.

למרות זאת, אניקי מוצאת הרבה אושר וסיפוק במערכת היחסים שלה. בילדותה היא חוותה הרבה חוסר יציבות – בעיקר כי גרה במקומות שונים ולא תמיד הייתה בטוחה מה קורה, והיא מבינה שבנתה משהו יציב עם פול. יש להם ערכים דומים בנוגע לאופן שבו הם מגדלים את בנותיהם. הם חברים, מצחיקים אחד את השני, והם צוות. היא לעתים קרובות מדמיינת אותם חותרים בסירה יחד דרך מפלים משתנים תמיד, מנסים לא ליפול החוצה.

אניקי תוהה מדוע, אם היא אוהבת אותו – והיא אכן אוהבת – היא לא משתוקקת לצד הפיזי. היא לא אוהבת איך שהיא נראית ומרגישה שעלתה במשקל. היא טוענת שפול נראה ממש טוב ולעתים קרובות מקבל מחמאות מחברים שאומרים שהוא הזדקן יפה. הוא מחמיא לה אם עשתה מאמץ ויוצאת, אך נדיר שיש להם ערבי דייט בימים אלה.

היא מציינת שטלפונים וטכנולוגיה גם לא עזרו. זה לא חריג שהם יושבים במיטה וגוללים בטלפונים שלהם, זמן שאולי היה מוקדש בעבר להתכרבלות. ישנו גם הלחץ שמוצג על ידי מדיה חברתית וטלוויזיה - העובדה שנראה כאילו כולם עושים את זה והם לא.

הזוג ניסה להוסיף תבלין לחיי המין שלהם. לאחרונה הם עשו אחד מהקורסים המקוונים של הפסיכותרפיסטית המפורסמת אסתר פרל יחד כדי לנסות ליצור יותר תשוקה. זו הייתה סדרה של שמונה מפגשים מוקלטים מראש שלקח להם כמה שבועות להשלים. אניקי רצתה לעשות זאת כי הרגישה שהם צריכים להתמודד עם העובדה שנדיר שיש להם יחסי מין.

הקורס אכן העלה כמה שיחות מועילות ביניהם. היא לא ממש הבינה את ההשפעה שהייתה לזה על פול, שאמר: "אני מרגיש כאילו איבדנו את האינטימיות שהייתה לנו פעם." זה גרם לה להרגיש אשמה, כי הוא מושלם בהרבה מובנים והיא הרגישה עצובה שלא יכלו להצליח לסדר את זה ביניהם.

המצב מרגיש מבודד עבור פול, כי זה לא משהו שחבריו הגברים מדברים עליו. למעשה, אניקי ניסתה להגיד לו שרק בגלל שהם לא מדברים על זה, לא אומר שזה לא קורה במערכות היחסים שלהם. מעניין, שמה שהוא התגעגע אליו – בדיוק כמוה – לא היה כל כך הסקס אלא החיבה הפיזית שנהגו להראות אחד לשני. מאז הקורס, הם ניסו להיות יותר חיבתיים ופיזיים, אך זה לא תמיד מרגיש ספונטני או טבעי.

לאניקי יש חברים שמכריחים את עצמם לקיים יחסי מין עם בני זוג גם כשהם לא רוצים. עבורה, זה משקף את מה שקרה כשניסו להביא ילדים, מה שבסופו של דבר גרם להם לחשוק אחד בשני פחות במקום יותר.

דבר אחד שהקורס לימד אותה הוא שאין פתרונות קסם. שניהם צריכים לתת עדיפות אחד לשני ולהקדיש יותר זמן לתקשורת. הם גם צריכים פשוט לשבור את ההרגל הזה של אי-קיום יחסי מין ולהתקדם עם זה. החיים נמשכים. הם צופים בטלוויזיה ביחד, לוקחים את הילדים לפעילויות ומפגשי משחקים. לכל אחד מהם יש חוג חברים משלו.

מבחוץ הם נראים כמו כל זוג נורמלי אחר. הם אמנם מבוגרים יותר מהרבה הורים, אך בלונדון זה לא כל כך חריג. והם מאושרים. הם צוחקים הרבה ומשתטים ביחד. הם צוות ותומכים אחד בשני כשדברים נעשים קשים או כשהילדים מאתגרים.

האם יקיימו יחסי מין? אניקי אומרת שמי יודע. זה יכול לקרות או לא. היא יודעת שזה לא סביר כשהם ב'שעת השיא' של הורות ועבודה, ושזה יכול לקחת זמן. אך היא גם מרגישה שזה לא אמת המידה של מערכת יחסים נהדרת. זה עדיין מרגיש כאילו יכול להיות שיש שם ניצוץ ולכן זה לא מרגיש כאילו הם לגמרי באזור החברות.

כשחברה קרובה שאלה אותה איך בן זוגה ירגיש כשיקרא את המאמר שלה, אניקי ענתה שהיא מקווה שהוא ירגיש שהיא אוהבת אותו ורוצה לגרום לדברים לעבוד, ושיבין שזה לא משהו חריג - הם פשוט אלה שמדברים על זה במקום להעמיד פנים שזה לא קורה. החברה הגיבה שגם היא ובן זוגה לא קיימו יחסי מין כבר חודשים, ואניקי לא הופתעה.

לסיכום, אניקי מאמינה שלא משנה מה הסיבה – חוסר תשוקה, עייפות, לחץ, גיל, היכרות... זה קורה להרבה זוגות. היא הייתה רוצה לשבור את הטאבו ולדבר על זה בצורה פתוחה יותר. לדעתה, רק על ידי הוצאת הנושא לאור אפשר להסיר את הסטיגמה ולהתקדם קדימה.