סיפור טראגי מסעיר בימים האחרונים את התקשורת העולמית - וגם כל אחד מאיתנו שיתוודע למקרה המצער הזה. קיילי מוטהארט בת ה-26 מדרום קרוליינה, שינתה את חייה מקצה לקצה כשעקרה את עינייה, בעוד הייתה תחת השפעת קריסטל מת׳, בפברואר 2018. כעת, שש שנים אחר כך, בראיון ל-Daily Mail היא משתפת כיצד חייה השתנו מאז שהפכה את עצמה לעיוורת.
מוטהארט, שהייתה תלמידה מצטיינת בתיכון אנדרסון שבדרום קרוליינה, מספרת כיצד הידרדרה לעולם הסמים. בגיל 17 עזבה את הספסל הלימודים במטרה לעבוד ולחסוך כסף ללימודים גבוהים, אך האנשים שאליהם נקלעה הובילו אותה למסלול הרסני. למרות היסטוריה משפחתית של התמכרות, שבגללה נמנעה תחילה מסמים קשים, היא החלה להתנסות במריחואנה בסופי שבוע.
נקודת המפנה הגיעה בגיל 19, כשחבר הציע לה ג'וינט שהיה מעורבב בקריסטל מת. תוך שנה בלבד, היא עברה מעישון להזרקת הסם. "הסם גרם לי להרגיש קרובה יותר לאלוהים", היא מספרת.
האירוע הטראגי התרחש ימים ספורים לפני שהייתה אמורה להיכנס למרכז גמילה. במה שהיה אמור להיות "החגיגה האחרונה" שלה עם הסם, היא לקחה מנה גדולה יותר מהרגיל של מתאמפטמין מזוהם. באותו בוקר, חברה שהתגוררה איתה עברה במכונית וצעקה לעברה: "נעלתי את הבית. יש לך את המפתח השני?", במוח של מוטהארט, שהתעוות בעקבות השימוש מהסם, להיות נעולה מחוץ לבית משמעו שנדרש "קורבן".
מחוץ לכנסיית South Main Chapel and Mercy Center, תחת השפעת הסם, היא האמינה שהעולם "הפוך" ושעליה להקריב את עיניה כדי להציל את העולם ולהגיע לגן עדן. היא כרעה על ברכיה והחלה להתפלל.
"חשבתי שהכל ייגמר באופן פתאומי, וכולם ימותו, אם לא אתלוש את עיניי מיד", היא משחזרת. "דחפתי את האגודל, האצבע המורה והאמצעית לתוך כל עין. אחזתי בכל גלגל עין, סובבתי ומשכתי עד שכל עין קפצה מהארובה - זה הרגיש כמו מאבק עצום, הדבר הכי קשה שאי פעם הייתי צריכה לעשות".
כומר הכנסייה מצא אותה כשהיא צועקת "אני רוצה לראות את האור" ומחזיקה את עיניה בידיה. לדבריה, אם הוא לא היה מגיע בזמן, היא הייתה ממשיכה לחדור עד למוח. נדרש צוות של שוטרים כדי להרגיע אותה לפני שהוטסה במסוק ליחידת הטראומה בבית החולים גרינוויל מימוריאל, שם לפחות שבעה רופאים נדרשו להחזיק אותה בזמן שניקו את מה שנותר מארובות העיניים כדי למנוע זיהום ולהציל את העצבים האופטיים.
כיום, שש שנים אחרי, עם עיניים תותבות שקיבלה ב-2020 כדי להיראות נורמלית יותר כלפי חוץ, מוטהארט טוענת שחייה טובים יותר. "כמובן שיש זמנים שאני מאוד מתוסכלת ממצבי, במיוחד בלילות כשאני לא מצליחה להירדם", היא מודה, "אבל אני באמת מאושרת יותר עכשיו ממה שהייתי לפני שכל זה קרה. אני מעדיפה להיות עיוורת מאשר תלויה בסמים".
למרות העיוורון, היא עובדת קשה כדי לשמור על אופטימיות. פעילויות שאהבה בעבר, כמו נגינה בגיטרה ופסנתר, הפכו מאתגרות יותר, אך היא לא מוותרת. האירוע הטראומטי היה הדחיפה הסופית שגרמה לה ללכת לגמילה ולהשאיר מאחור את ההתמכרות לסמים.
