מה שקורה למוח כאשר אנשים עוברים ממצב חי למת הטריד מדענים ואנשים באופן כללי במשך מאות שנים. לאחרונה, צוות חוקרי מוח הצליח להשיג פריצת דרך כאשר תיעדו לראשונה את הפעילות המוחית של אדם גוסס. התיעוד הזה מספק תמיכה מדעית לתופעה המוכרת כ״סקירת חיים״ - חוויה שדווחה בהרחבה על ידי אנשים שחוו חוויות קרובות למוות, בה הם ראו את כל היסטוריית חייהם מתנגנת במהירות בצורה של זיכרון אוטוביוגרפי. רבים מתארים זאת כחוויה של "החיים חולפים מול העיניים".
המדענים מצאו רמזים חדשים לגבי מה שקורה ברגעים שלאחר המוות, וממצאים אלו מאתגרים את הבנתנו לגבי מתי בדיוק החיים מסתיימים ומעלים שאלות חשובות נוספות, במיוחד בנוגע לעיתוי תרומת איברים. ההזדמנות הייחודית לתיעוד זה התרחשה כאשר מטופל קנדי בן 87, שטופל בשל אפילפסיה, עבר דום לב בעת שהיה מחובר למכשיר אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG). המכשיר, המתחבר לקרקפת באמצעות אלקטרודות המזהות ומגבירות גלי מוח, הוצמד במקור כדי לנטר פעילות התקפית. הפעילות הנוירולוגית מופיעה כקווים גליים בהקלטת ה-EEG. החוקרים הצליחו לתעד 900 שניות של פעילות מוחית, כולל 30 השניות הקריטיות שלפני ואחרי הפסקת פעימות הלב.
ד"ר אג'מל זמאר מאוניברסיטת לואיוויל, קנטקי, שהיה אחד מהרופאים שטיפלו במטופל וארגן את המחקר של הקלטות גלי המוח, זיהה יחד עם צוותו ממצאים משמעותיים. "בדיוק לפני ואחרי שהלב הפסיק לעבוד, ראינו שינויים בתדר ספציפי של תנודות עצביות, מה שמכונה תנודות גמא, אבל גם באחרות כמו תנודות דלתא, תטא, אלפא ובטא", אמר זמאר ל-Daily Mail.
תנודות אלו, הנוכחות בדרך כלל במוחות אנושיים חיים, משקפות תפקודי מוח ומצבי תודעה שונים. במיוחד משמעותיים היו גלי גמא, המעורבים בתפקודים קוגניטיביים גבוהים כמו שליפת זיכרונות. המדידות הראו שאזורים הקשורים לזיכרונות ושליפתם נשארו פעילים גם לאחר הפסקת פעימות הלב.
החוקרים מציעים שהמוח עשוי להיות מתוכנת ביולוגית לנהל את המעבר למוות, מתזמר סדרה של אירועים פיזיולוגיים ונוירולוגיים במקום פשוט להיכבות באופן מיידי. ישנן מספר תיאוריות להסבר התופעה: אחת מציעה שמחסור בחמצן במהלך אירוע מסכן חיים מפעיל שחרור נוירוטרנסמיטרים, הגורמים לנוירונים לירות במהירות ולהוביל לתפיסת זיכרונות חיים. תיאוריה אחרת קשורה לאמיגדלה, אזור במוח האחראי על זיכרונות רגשיים ותגובת "הילחם או ברח". הפעלת אזור זה ברגעי המוות עשויה לגרום לשחרור זיכרונות עוצמתיים.
ד"ר זמאר רואה בממצאים הללו משמעות עמוקה יותר מעבר למדע. "כרגע, אנחנו לא יודעים כלום על מה שקורה למוח של יקיריהם כשהם גוססים," הוא אומר. מהצד המטאפיזי, הוא מציין שמעניין לשער שהמנגנונים האלה - דפוסי פעילות המוח שמתרחשים בזמן שליפת זיכרונות, חלומות ומצבי מדיטציה - מופיעים בדיוק לפני המוות. "אז אולי הם מאפשרים לנו לחוות שידור חוזר של החיים בשניות האחרונות כשאנחנו מתים", הוא מהרהר.
מבחינה רוחנית, הוא רואה בכך נחמה מסוימת. "אני נתקל בזה לפעמים כשיש לך מטופלים שנפטרים ואתה מדבר עם משפחותיהם, אתה צריך להיות מבשר הבשורות הרעות", הוא מסביר. "אני חושב שאם אנחנו יודעים שמשהו קורה במוח שלהם, שהם נזכרים ברגעים נעימים, אנחנו יכולים לספר למשפחות האלה וזה בונה תחושה של חמימות שברגע הזה כשהם נופלים, זה יכול לעזור קצת לתפוס אותם".
בעוד שהממצא של זמאר לא מצביע ישירות על אחד מההסברים האלה או אחר, הוא כן מספק עדות המרמזת שתופעת סקירת החיים היא אמיתית. הממצאים, שפורסמו בכתב העת Frontiers in Aging Neuroscience בשנת 2022, מעלים שאלות מהותיות. "זו שאלה מאוד, מאוד מעניינת בשבילי", אומר זמאר, "מתי בדיוק הזמן שבו אנחנו מתים? ייתכן שפתחנו כעת את הדלת להתחיל דיון על אותו זמן מדויק של תחילת המוות". הוא מעלה שאלות קריטיות נוספות: "מתי ממשיכים עם תרומת איברים? מתי אנחנו מתים?... האם עלינו להקליט פעילות EEG בנוסף ל-EKG כדי להכריז על מוות?"
