"במשך שנים הייתי אתאיסט מושבע," מספר לדיילי מייל לי סטרובל, עיתונאי חוקר ועורך משפטי בעל ניסיון עשיר בסיקור תיקים פליליים ואזרחיים ברחבי ארצות הברית. "אך כעת, לאחר חקירה מעמיקה, אני משוכנע כי יש הוכחות לקיומם של גן עדן וגיהנום, והאמת על העולם הבא מפחידה יותר ממה שניתן לדמיין."

סטרובל, שהקדיש את כישורי החקירה שלו לחקר התופעות העל-טבעיות, חושף את ממצאיו בספרו החדש, "לראות את העל-טבעי: חקירת מלאכים, שדים, חלומות מיסטיים, חוויות קרובות למוות ותעלומות אחרות של העולם הבלתי נראה". לדבריו, הספר מכיל עדויות מעשרות אנשים שחוו חוויות קרובות למוות, שאין להן הסבר רפואי לדעת הרופאים.

"אחת העדויות המרתקות ביותר היא של אישה בשם מרי," מסביר סטרובל. "היא תיארה כיצד צפתה מלמעלה בגופה השוכב על מיטת בית החולים. לפתע הופיעה מנהרה, והיא הרגישה כיצד היא נמשכת לעברה. רוחה של מרי עברה דרך מאוורר התקרה ואז דרך התקרה עצמה."

סטרובל מצטט את מרי: "בקצה המנהרה הייתי מוקפת בתחושה של אהבה ואור. ראיתי את כל חיי מוקרנים לפניי. הרגשתי כל מעשה טוב או רע שעשיתי אי פעם ואת השלכותיו על אחרים. הייתה זו תקופה קשה עבורי, אך הרגשתי שאני נתמכת באהבה בלתי מותנית שעזרה לי לעבור את החלקים הכואבים. נשאלתי טלפתית אם ברצוני להישאר או לחזור."

לדברי סטרובל, מה שהופך את עדותה של מרי למשכנעת במיוחד הוא פרט ספציפי שאין לו הסבר הגיוני: "כאשר רוחה של מרי ריחפה מחוץ לגופה, היא הבחינה במדבקה אדומה בצד העליון של להב מאוורר התקרה, שהייתה מוסתרת לחלוטין ממבטם של האנשים בחדר. כשהתעוררה, היא תיארה את המדבקה בפרטי פרטים מדויקים, דבר שלא יכלה לדעת בשום דרך רגילה."

לי סטרובל, לזלי סטרובל (צילום: Jeff Schear / Stringer)
לי סטרובל, לזלי סטרובל (צילום: Jeff Schear / Stringer)

סטרובל מתאר מקרה נוסף של אישה בשם מריה, שסבלה מהתקף לב ותיארה כיצד רוחה עלתה מעל גופה ויצאה מחוץ לבית החולים. "מריה סיפרה שראתה נעל טניס תועה על אדן החלון," הוא מסביר. "לאחר שהתעוררה, היא תיארה אותה במדויק: 'נעל גבר לרגל שמאל, בצבע כחול כהה, עם סימן בלאי מעל הבוהן הקטנה ושרוך נעל תחוב מתחת לעקב.' כשאנשי הצוות הרפואי הלכו לבדוק, הם מצאו את הנעל בדיוק כפי שתיארה."

"המקרה של קייטי, ילדה בת שבע, הוא עוד יותר מדהים," ממשיך סטרובל. "היא הייתה בתאונת טביעה בבריכה, נמצאה כשפניה כלפי מטה, והייתה בתרדמת ללא פעילות מוחית מדידה. היא הייתה מתה קלינית למשך 20 דקות ונשמרה בחיים רק באמצעות ריאה מלאכותית. למרות זאת, היא החלימה באופן נסי תוך שלושה ימים בלבד."

"הרופאים ששאלו אותה לגבי החוויה שלה היו המומים כשסיפרה שבמצב מחוץ לגוף, היא עקבה אחרי משפחתה הביתה באחד הלילות. היא הצליחה לתת פרטים מדויקים על מה שראתה - מה אביה קרא, כיצד אחיה שיחק עם חייל צעצוע בג'יפ, ואיך אמה בישלה עוף צלוי ואורז. היא אפילו ידעה אילו בגדים לבש כל אחד מבני המשפחה באותו ערב. המקרה היה כה מרשים שהוא פורסם בכתב העת האמריקאי למחלות ילדים."

סטרובל מציין כי אפילו אנשים שהיו עיוורים כל חייהם דיווחו על יכולת לראות בחוויות קרובות למוות. "ויקי מעולם לא ראתה דבר במשך 22 שנות חייה," הוא מספר. "אך לאחר תאונת דרכים, היא מצאה את עצמה מסתכלת מלמעלה על הרכב המעוך שלה, ומאוחר יותר צפתה ברופאים עובדים על גופה בעודה מרחפת ליד התקרה."

"ויקי תיארה כיצד ירדה במנהרה למקום יפהפה, שם פגשה שתי חברות ותיקות מבית הספר וצפתה בסקירת חייה. המדהים ביותר הוא שהיא הצליחה לתאר את חברותיה במדויק, למרות שמעולם לא 'ראתה' אותן בחייה."

סטרובל מדגיש כי לא כל החוויות הקרובות למוות הן חיוביות. "הווארד סטורם, שהיה אתאיסט ופרופסור באוניברסיטת צפון קנטקי, חווה משהו שונה לגמרי," הוא אומר. "כאשר 'מת' מכיב קיבה, הוא החל לעקוב אחרי דמויות מסתוריות אך ידידותיות למראה שקראו לו ללכת איתן במורד מסדרון. המסע התארך לקילומטרים, והסביבה הפכה חשוכה יותר ויותר."

סטרובל מצטט את סטורם: "ללא כל אזהרה, המדריכים שנראו ידידותיים הפכו לפתע לאלימים באופן מחריד. הם החלו לדחוף, להכות, למשוך, לבעוט, לנשוך ולקרוע בציפורניהם ובידיהם, תוך שהם צוחקים ומקללים אותי. נאבקתי בחזרה ככל יכולתי, אך נפגעתי קשות - פיזית ונפשית. מעולם לא היה סרט או ספר אימה שיכול אפילו להתחיל לתאר את האכזריות שלהם. בסופו של דבר, גופי נקרע לגזרים. איבדתי בוודאות אחת מעיניי, ואוזניי נעלמו."

"אולם," ממשיך סטרובל, "כשסטורם קרא לעזרה - 'ישו, הצל אותי!' - אור בהיר הופיע וזוג ידיים הושיטו לעברו. סטורם מתאר: 'כשהידיים נגעו בי, באור הזה, יכולתי לראות את עצמי ואת כל הדם. הייתי כמו חיה דרוסה. אבל לפתע כל הדם הזה החל להתמוסס וחזרתי להיות שלם.'"

בספרו, סטרובל מביא גם את עדותו של ד"ר ריצ'רד גלאגר, פסיכיאטר בעל הכשרה יוקרתית מאוניברסיטאות ייל וקולומביה. "ד"ר גלאגר הפך למאמין לאחר מפגש ישיר עם מה שהוא מכנה 'כוחות שטניים'," מסביר סטרובל. "בלילה שלפני פגישתו עם מטופלת בשם ג'וליה, שני החתולים שלו, שבדרך כלל רגועים לחלוטין, החלו פתאום להילחם בצורה אלימה, תוך השמעת קולות צריחה שהעירו אותו ואת אשתו משנתם."

"למחרת," ממשיך סטרובל, "כשג'וליה - שהייתה כוהנת מוצהרת של כת שטנית - הגיעה למפגש בליווי כומר קתולי, היא חייכה בלעג לד"ר גלאגר ושאלה: 'איך אהבת את החתולים אתמול בלילה?' המפגש הזה שכנע את ד"ר גלאגר שחלק מהמטופלים שלו אינם סובלים ממחלת נפש אלא אחוזי דיבוק על ידי רוחות רעות."

סטרובל מצטט את ד"ר גלאגר: "לעין הבלתי מאומנת, רבים מהמקרים של אחוזי דיבוק עשויים להיחשב כסובלים מפסיכוזות שונות או מהפרעות אישיות ודיסוציאטיביות חמורות. אולם, עבור פסיכיאטרים ואנשי מקצוע מיומנים בתחום הבריאות, ישנם הבדלים משמעותיים בין אחוזי דיבוק להפרעות נפשיות."

"כל אלה הן רק חלק מהעדויות שאספתי במסע החקירה שלי," מסכם סטרובל. "העדויות הללו שינו לחלוטין את תפיסת עולמי - מאתאיסט שאינו מאמין בדבר, הפכתי לאדם המשוכנע כי העולם הבא אכן קיים, עם כל המורכבות והמשמעויות שיש לכך על חיינו כאן ועכשיו."