הפסיכותרפיסטית-פסיכולוגית והסופרת ג'ולייט רוזנפלד בילתה חמש שנים בחקר תופעת הבגידות, וממצאיה מוצגים בספרה החדש "בגידות". המחקר החל ביוני 2021, כאשר רוזנפלד פרסמה מודעה מסווגת במספר מקומות ושם שאלה פשוטה: "האם היתה לך פרשת בגידה?" תוך ימים ספורים היא קיבלה עשרות תשובות, שמתוכן בחרה חמישה מקרים שונים שנחקרו לעומק.

הספר מציג חמישה סיפורים מפורטים של בגידות: גבר מצליח המכור לנשים צעירות ופגיעות, פסיכולוגית שפיתתה את המטופל שלה, אישה נשואה שקיימה מערכת יחסים מינית עם עמיתה לעבודה, אם לארבעה שהתאהבה בבעלה של מכרה ממועדון הטניס, ורופא שתלוי רגשית ברומן אינטרנטי עם אישה נשואה שהוא מכנה "אלה".

רוזנפלד מדגישה בספרה את שורשי הבגידה: "עבור אנשים רבים, בגידות מוטבעות בדנ"א שלהם כמו נאמנות. מה שנדיר להבין הוא ששורשי רוב הבגידות נמצאים שם עשרות שנים לפני שהאנשים נפגשים. כן, עשרות שנים. הסיבות נעוצות בינקות ובילדות שלנו. כלומר, בעבר ולא בהווה".

על פי הסקרים שציטטה רוזנפלד, אחד מכל חמישה אנשים מודה שהיה לו רומן, אם כי היא עצמה מעריכה שהמספר האמיתי גבוה יותר. היא מסבירה: "לראות אנשים רגילים ומתורבתים מתנהגים באופן לא ראוי היא אחת הסיבות שבגללן בגידות כל כך מרתקות למתבוננים מהצד. במיוחד כשמעורב מין. הסיפורים האלה מזכירים לנו את הפוטנציאל שלנו עצמנו לעשות דברים שאסור לנו. מי לא פנטז על יחסי מין עם מישהו שאינו בן הזוג?"

למה אנשים בוגדים? (צילום: אינגאימג')
למה אנשים בוגדים? (צילום: אינגאימג')

בראיון שנערך בחדר הייעוץ שלה במרכז לונדון, רוזנפלד הסבירה את התיאוריה שלה לדיילי מייל: "אני לא יכולה להדגיש מספיק שהמוטיבציות המרכזיות לבגידות קשורות לעצמי התינוקי, הנשכח שלנו. ללא טיפול ועניין הולמים בשלב מוקדם, אנו מנסים לחפש הרגעה וגירוי רגשי ופיזי בדרכים רבות לאורך החיים. בגידה היא אחת הדרכים".

בתהליך המחקר, רוזנפלד ראיינה את המשתתפים בזום, לעתים מספר פעמים בשבוע, כשהמצלמה בדרך כלל כבויה. היא מתארת כיצד, למרות שבתחילה הרגישה זעם כלפי הבוגדים, ככל שהקשיבה לסיפוריהם החלה להבין את המניעים העמוקים שהובילו אותם לבגידה. דוגמה בולטת היא המקרה של "ניל", שהתברר כי ננטש בילדותו וזכר כיצד, כנער, שמע את אמו מקיימת יחסי מין עם גברים אחרים כשחשבה שהוא ישן.

רוזנפלד מציעה הסבר מעניין: "נראה שחלק מהאנשים צריכים גורם 'שלישי' כדי לצאת ממערכת יחסים לא מאושרת. הם לא יכולים פשוט להגיד, 'טוב, מערכת היחסים הזו לא עובדת. אני עוזב'". היא מדגישה שהשורשים של כל מערכות היחסים הבוגרות שלנו מונחים בילדות, ו"אחד הדברים הראשונים שאתה לומד כשאתה עובר הכשרה בטיפול זוגי הוא שבגידה היא זעקה לעזרה - כשכל השאר נכשל. הספר הזה עוסק באנשים שמנסים בייאוש למצוא פתרון".

במקרה של ניל, רוזנפלד מאמינה שהוא נלחם בהתמוטטות עצבים מאז ילדותו. היא מתייחסת לחלק מהבגידות, במיוחד במקרה שלו, כ"פיגומים" לנפש - ניסיון לתקן או לתמוך בהיבטים פגיעים של העצמי ולמנוע התמוטטות. היא מדגישה: "לעתים קרובות מאוד, הסיבה שמישהו בוגד אין לה שום קשר לבן הזוג שלהם. היא קודמת לפגישה עם בן הזוג".

כשנשאלה כיצד ניתן למנוע בגידות, רוזנפלד משיבה: "אתה נשאר בזוגיות שלך על ידי הכרת עצמך טוב ככל האפשר, ועל ידי היכולת לנהל ויכוחים שעלולים להיראות כמסיימי מערכת יחסים. אתה מקיים נישואים בכל הדרכים שאנחנו מכירים: להיות אדיב, מבין, סבלני, סובלני. אבל זה גם קשור להכרת עצמך ממש טוב, וזה אומר שדי הרבה מהעבודה צריכה להיעשות בנפרד. אתה לא יכול לסמוך על בן זוג שיעשה את העבודה הפסיכולוגית הכבדה בשבילך, במיוחד של הילדות".

רוזנפלד מתייחסת גם לתיאוריה של פרויד לגבי אהבה: "לפרויד היה רעיון מבריק. הוא לא היה עובד עם מטופלים שהיו מאוהבים כי הוא אמר שהם פסיכוטיים. הוא אמר, 'אי אפשר להתווכח איתם'. אהבה מכניסה אותך למקום מוזר אבל זה לא בר-קיימא. אתה חייב להיות מסוגל לצאת מספיגה תשוקתית למשהו בוגר יותר".