עובדת בתעשיית הסרטים למבוגרים מעלה לאחרונה את המודעות לפרט נפוץ בנוגע לפות, שלא כולם יודעים עליו. זאת לאחר שהודתה שהמראה שלה גרם לה להרגיש "מעוותת" במשך שנים רבות. שרה באטון, שכיום עובדת כיוצרת תוכן למבוגרים, הבחינה לראשונה בגיל 11, עם כניסתה לגיל ההתבגרות, שיש לה אזור שומני בחלק העליון של המשפעה - תופעה המכונה גם FUPA.

בשיחה עם אתר news.com.au, שרה שיתפה כיצד תכונה גופנית זו גרמה לה להרגיש שונה מאחרים, במיוחד בגיל הצעיר בו ילדים נוטים להיות אכזריים ולהצביע על שוני פיזי. FUPA הוא למעשה כיס שומן עיקש שממוקם מעל עצם החיק ומתחת לבטן, תכונה שחלק מהאנשים אפילו נולדים איתה. חשוב לציין שזהו מאפיין שונה מהפאנוס (קפל שומן תחתון בבטן) או מהבטן עצמה.

ככל שהתבגרה, שרה הפכה למודעת יותר לאיבר הבולט שלה, תכונה שהייתה קיימת אצלה אפילו במשקל הנמוך ביותר שלה, למרות גובהה של 1.88 מטר. כתוצאה מהמודעות העצמית הגוברת, היא פיתחה הרגל ללבוש חולצות ומכנסיים גדולים במיוחד כדי להסתיר את גופה ככל האפשר, במאמץ להימנע מתשומת לב לא רצויה.

בהגיעה לגיל 23, שרה החליטה לחקור באופן מעמיק את מה שקורה עם גופה, מתוך רצון לשתף את החוויות שלה ואת ההשפעה הנפשית שהייתה לכך עליה באמצעות הפלטפורמות המקוונות. במהלך החיפוש שלה היא נתקלה בהגדרות סותרות רבות באינטרנט, אך בסופו של דבר גילתה שהתופעה נקראת FUPA ושהיא שונה לחלוטין מהבטן כפי שחשבה תחילה.

"טעיתי לחלוטין", היא מספרת. "אחרי שהעמקתי בנושא, מצאתי כל כך הרבה אנשים עם אותו סוג גוף והבנתי שאני לא מעוותת כפי שחשבתי, ושכולנו פשוט מסתתרים". תגלית זו תיקפה את החוויה האישית שלה והובילה אותה להתחיל לשתף את הידע החדש שרכשה באינטרנט.

שרה מסבירה שהחשיפה לנשים אחרות שמדברות בפתיחות על גופן, לצד התגובות החיוביות שקיבלה מגברים שראו את גופה, היוו טריגר משמעותי עבורה לפרסם את חוויותיה. "זה היה בבירור סוג גוף מאוד פופולרי אצל גברים", היא משתפת. התגובה הייתה מרשימה – מאות נשים הציפו את מדור התגובות שלה כדי להודות לה על שהעלתה נושא זה לדיון.

אחת המגיבות כתבה: "זה הולך להישמע מוזר אבל תודה שדיברת על זה. גם לי יש את זה וגם חשבתי שזה עיוות כל חיי. אני מרגישה באופן מוזר מוקלת שזה כנראה כל כך נפוץ." מגיבה אחרת הביעה תסכול כלפי משפיעני כושר שמציגים את התופעה כדבר שלילי: "אני שונאת את האנשים שמציגים את זה כדבר רע... תעזבו את הגופים של אנשים לבד, יש הבדל בין סוג גוף לבין להיות לא בריא".

תגובות נוספות חשפו פרספקטיבות מעניינות: "אני כל כך מבולבלת, זה בטח עניין תרבותי או דורי כי כולם ידעו על זה בשנות ה-2000 בתיכון ושזה היה טבעי," כתבה אחת. "האישה הראשונה שראיתי עם גוף כמו שלי," הוסיפה אחרת, בעוד שמגיבה נוספת פשוט הודתה על ההסבר.

שרה מספרת כי התגובות הרבות גרמו לה להרגיש "מתוקפת", אך גם "עצובה" לנוכח ההבנה שכל כך הרבה אנשים מבזבזים זמן רב בחשיבה שלילית על עצמם. "ביליתי את שנות העשרה שלי בניסיון להסתתר, כשלמעשה נראיתי נהדר", היא מהרהרת. למרות שהיא עדיין מקבלת תגובות שליליות על גופה, התגובות החיוביות הרבות מאזנות את ההשפעה. המסר שלה לאחרים פשוט: אל תסתתרו, לכולם יש סוגי גוף שונים. "אם אנשים עומדים להסתכל על האזור הפרטי שלך ולשפוט אותו, הם פשוט לא ראויים להיות קרובים לשם", היא מסכמת.

ד"ר זאק טרנר, מומחה רפואי, התייחס לנושא באומרו שמדובר באחת מאותן מוזרויות גופניות שלרבים יש אך מעטים מדברים עליהן – "כמו היכולת המסתורית לעלות במשקל רק על ידי מחשבה על עוגה". הוא מסביר שבעוד שחלק מקבלים את התכונה כחלק מהצורה הטבעית של גופם, אחרים מוצאים אותה מתסכלת במיוחד בשל העמידות שלה לשינוי.

החדשות הטובות, לדברי ד"ר טרנר, הן ש-FUPA אינו מהווה סיכון בריאותי. זהו פשוט מאפיין של האופן שבו הגוף מאחסן שומן, המושפע מגורמים כמו גנטיקה, הורמונים, תנודות במשקל, ואפילו הריון. מדובר בשומן תת-עורי, כלומר שומן שנמצא ממש מתחת לעור ולא מהווה סיכון מבחינה בריאותית, וברוב המקרים אינו משפיע על בריאות מינית או רבייתית.

"הנקודה המעניינת היא שהרבה אנשים, במיוחד אלה שמתאמנים באופן קבוע, מתלוננים שהם פשוט לא מצליחים להיפטר מה-FUPA שלהם, לא משנה כמה כפיפות בטן הם עושים או כמה שעות הם מבלים על ההליכון", מציין ד"ר טרנר. "ספוילר: הפחתה נקודתית אינה באמת אפשרית. אם הגוף שלך מתוכנת לאחסן שומן באזור זה, הוא ימשיך לעשות זאת עד שתשנה את הגישה עם אסטרטגיות חכמות יותר".

ד"ר טרנר מסביר שלמי שבכל זאת מעוניין להפחית את גודל ה-FUPA, ישנן אפשרויות כמו התמקדות בצריכת חלבון, איזון נוזלים בגוף ותרגילים ספציפיים כמו אימוני התנגדות. עם זאת, הוא מדגיש שהפחתת שומן נקודתית אינה אפשרית באמת, ושהאסטרטגיות הללו פשוט מסמנות לגוף להשתמש בשומן המאוחסן באופן כללי.

"FUPA אינה בעיה בריאותית, אבל אם זה משהו שאתם רוצים לשנות, אתם צריכים לגשת לזה באופן אסטרטגי - לא באמצעות דיאטות קיצוניות מתסכלות או אימוני קרדיו אינסופיים", הוא מסכם. "הבנת האופן שבו הגוף שלכם פועל ומדוע הוא נוטה לאחסן שומן באזורים מסוימים יכולה לעזור לכם להתאמן ולאכול בדרך שעובדת עם הביולוגיה שלכם, במקום להילחם בה".