במסגרת 100 שנים לייסוד תנועת בית"ר העולמית הגעתי למדינות הבלטיות, לטביה וליטא, שנמצאות בתווך במלחמת אוקריאנה-רוסיה. המלחמה הסמוכה תפסה את תושבי שתי מדינות, שאנו מכירים בעיקר דרך האירווזיון והכדורסל, לא מוכנים ויצרה מציאות חדשה שלא זכורה שנים רבות.
כיצד תיראה התגובה הרוסית? התרחישים האפשריים לאחר המתקפה על הקרמלין
במהלך סיור בעיר מאוד ברור באיזה צד בחרו הלטבים והליטאים, שכן בכל מקום ניתן להבחין בדגלי הצהוב-כחול של אוקראינה. אנשי עסקים מקומיים מספרים לי כי ישנה אמירה רוסית שאומרת שכדי לכבוש יעד מרוחק צריך לעבור במדיניות הבלטיות, וכך תושבי המקום חיים תחת איום תודעתי המלווה אותם בכל בוקר, כי מדינתם עומדת בפני סכנת כיבוש.
כשהחלה המלחמה לפני כשנה וחצי השתנו חייהם של המקומיים מהקצה אל הקצה. בין השאר, הוחל חוק גיוס חובה לצבא לשנה לגברים החל מגיל 18 בו הם מתאמנים ושומרים על כשירות, וזאת מתוך רצון להעמיד כוח משמעותי שיעמוד בהתקפות כנגד המדינה. בנוסף, דגלי הלאום מתנופפים אל על על רבים מהבניינים ומוסדות הציבור וכן בבתים פרטיים מתוך תחושה עזה של לאומיות ומסר שמהדהדת כלפי בחוץ.
בשיחות עם תושבים מקומיים, ובמיוחד עם הכניסה למדינה, ישנה תחושת מתח עצומה נוכח פלישה רוסית אפשרית. מרבית התושבים חצויים בין תחושת ניתוק ורצון להדחיק את מאורעות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה לאחר תקופה ארוכה של התעניינות בכל הפרטים הקטנים, וזאת, כאמור, מתוך חשש שהם יהיו "הבאים בתור".
ביום שלישי האחרון ראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי, הגיע לפגישות מדיניות עם הנהגה המדינה במטרה להמשיך ולתאם עמדות. השיחות סבבו סביב חיזוק בתמיכה באוקראינה ציבורית ומורלית, ובסיוע צבאי אפשרי למדינה. גם מול השגרירות הרוסית הוצגה תמונת ענק של מנהיג רוסיה פוטין המציגה אותו באור שלילי כתוקפן חסר רחמים, אך כאמור לא רק בהנהגה המדינית הבכירה מורגשת תחושת המתח אלא גם ברחוב.
בשיחות עם תושבים מקומיים עולות כמה מסקנות. ראשית, אין כאן אהבה גדולה לאוקראינה, וגם תצוגות הדגלים המרשימות לכאורה אינן מגיעות מתוך סולידריות אלא מתוך חשש לטבי וליטאי שמא הרוסים ידפקו בקרוב בדלת מדינתם. מנגד, קיימת אהדה רבה לגורמים מערביים. רבים מהתושבים חששו לדבר עם עיתונאים ואף להצטלם מאחר וחלק מאוכלוסיית לטביה הינם תושבי רוסיה שהגיעו אליה בשנות ה-80 וה-90. החשש של רבים הוא מפני 'האח הגדול' הרוסי שירגל אחריהם ויבחן אותם בכל מעשיהם.
רדל, צעיר בן 20, סיפר לי: "אנחנו לא רוצים לחזור לשנים המוקדות שבהן היינו מרוחקים מהציוויליזציה המערבית, וחשוב לנו לשמור על החופש והמדינה שלנו מפני השפעות זרות. בנוסף, חשוב לי לציין שהדגלים המונפים מראים את גאוותנו הגדולה ומדגישים כי לא נוותר על עצמאותנו. לא במקרה דגלים אלה הונפו בתקופת בה פרצה המלחמה, וזאת כדי להעביר מסר מהדהד לפיו לטביה חזקה ועומדת בכוחות עצמה".
בשיחה שקיימתי עם אלכס ומריה, זוג מקומי בשנות ה-30 לחייו, ביטאו השניים תנודתיות במצב הרוח של התושבים. "עד התקופה האחרונה עקבנו באדיקות אחרי מה שקורה באוקראינה סביב המלחמה. ראינו סרטונים ותמונות מהמלחמה. לאחרונה, החלטנו להתנתק מהחדשות היום-יומיות ולהתמקד בחיינו "הפשוטים" לכאורה. ההשפעה הפסיכולוגיות משפיעות על חיי היום-יום, מדכדכת ומרתיעה את מצב הרוח גם ברמה העולמית. עם זאת, אנו משוכנעים כי הדברים יסתדרו לטובת לטביה ואוקראינה".
תושבים אחרים סיפרו כי מאז פרוץ המלחמה הופחתה באופן משמעותי יציאת אנשים לרחובות ונרשמה ירידה דרמטית בבילויי הפנאי. אותם תושבים העריכו קיים סיכוי של 30 אחוזים למלחמה עם רוסיה, וציינו כי מה שמתרחש שם מעורר תחושות מתח ופחד בקרבם.
בשיחה עם אודי טנא, יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בינלאומי המלווה אנשי עסקים מקומיים ומתמחה במדינות הבלטיות, הוא מסביר כי הלוחמה הפסיכולוגית הרוסית כנגד תושבי המדיניות הבלטיות נמשכת. מתוך ניתוח של עבודתו וניטור הרשתות החברתיות עולה כי השימוש בהן בתקופה המלחמה עלה משמעותית. "מניטור נתוני הרשתות החברתיות עולה תמונה ולפיה ישנה קפיצה דרמטית בשימוש ברשתות החברתיות בזמן המלחמה ובעיקר לאחריה. הרוסים מבינים זאת היטב ופועלים להתעצמות מלחמה התודעה התקשורתית", הוא מסביר. "חברת 'טנא תקשורת וממשל' שבבעלותי קיבלה פניות מפוליטיקאים מקומיים שביקשו ייעוץ כיצד לפעול בזמן משברים, וזאת מתוך רצון ללמוד מתוך מדינה שחיה במשברים צבאיים יום יומיים. המדינות האלה חושבות שיש להן תחושה ושותפות גורל עם ישראל, ובמקום מסוים הן מבינות יותר מה זה לחיות בתחושת פחד ומלחמה אשר מידפקות על דלתם. הפוליטקאים והמדינאים מבינים שהם הם חייבים לבנות קיר ברזל תודעתי תקשורתית שמדברת הן לתושבים המקומיים והן לזירה הבינ"ל".
את מסעי לכאן אחתום הלילה בטיסה שתצא מריגה בירת לטביה, אך נראה כי המלחמה תמשיך ללוות את החיים המקומיים כאן ביתר שאת.
