עטים בלבד יכולים כנראה לספר על מה שהתרחש בחדרי חדרים בסביבתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בימים הראשונים והקשים של המלחמה באוקראינה, אחד מהם הוא אולקסי ארסטוביץ', לוטננט קולונל בצבא אוקראינה, מי שהיה עד לאחרונה מיועציו הבכירים של הנשיא זלנסקי, אשר משתתף בימים אלה בכנס הרצליה 2023, בהובלת המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
15 חודשים חלפו מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, ועד כה, למרות תרחישי האימה, היבשת טרם נסחפה למלחמה כוללת. רבים השוו את הפלישה הזו לימי מלחמת העולם השנייה, אולם בקרב מדינות המערב מרחף חשש נוסף: תרחיש המלחמה הקרה והסלמה שתוביל לעימות בין הגושים. בשנה החולפת שאלו את עצמן המעצמות השונות כיצד לגנות את הפלישה הרוסית בלי להידרדר להסלמה כוללת. "צריך להבין, האיום ממוסקבה הוא איום ממשי על אירופה ונאט"ו", אומר ארסטוביץ' בשיחת זום. "אוקראינה היא רק חלק מזה. אנחנו המגן של אירופה עכשיו. אם רוסיה תצליח לכבוש את אוקראינה, הבאות בתור יהיו המדינות הבלטיות, פולין והלאה".
גם אירופה רואה את זה ככה?
"היום אירופה מבינה את זה לגמרי ומספקת לנו נשק. גרמניה וצרפת לדוגמה שינו באופן דרמטי את הגישה שלהן למלחמה, עכשיו הן ממש תומכות באוקראינה".
השיחה בינינו נערכת על רקע ביקורו הראשון של הנשיא זלנסקי בגרמניה מאז פרוץ המלחמה על מנת לקבל את הפרס "קרל הגדול", על שמו של המלך מימי הביניים, שחי ונקבר בעיר אאכן. הפרס ניתן לזלנסקי עבור פועלו בשירות האיחוד האירופי, אולם ברור לכל כי המעמד אינו רק סימבולי. "הנשיא מנסה לייצר עכשיו קואליציה עם מדינות נאט"ו; קואליציה עם מדינות שתומכות בכניסה של אוקראינה לנאט"ו, כדוגמת גרמניה וצרפת, לצד בריטניה וארצות הברית שגם הביעו תמיכה באוקראינה", אומר ארסטוביץ'. "אני יכול לשער שהוא גם דיבר איתן על היום שאחרי המלחמה".
היום שאחרי המלחמה הוא משהו שכבר ניתן לדמיין אותו או שמדובר בחזון רחוק?
"גם במלחמת העולם השנייה, עוד הרבה לפני יום הפלישה לנורמנדי, סטלין, צ'רצ'יל ורוזוולט כבר דיברו ביניהם על היום שאחרי המלחמה. זה מקובל במקרים כאלה".
בעיני ארסטוביץ', השינוי שחל במדיניות גרמניה כלפי המלחמה התבטא בביקורו באוקראינה של קנצלר גרמניה אולף שולץ ביוני אשתקד. "ראיתי אותו בקייב ואז שוב אחרי הביקור שלו בבוצ'ה שנמשך שלוש וחצי שעות, והוא היה אדם אחר לחלוטין", מספר ארסטוביץ'. "הוא הגיע אדם אחד וחזר משם אדם אחר. אחרי זה גרמניה התחילה לתמוך בנו עוד ועוד".
להערכת ארסטוביץ', הנשיא זלנסקי יצא לגרמניה עם כמה משימות עיקריות, בהן גיוס תמיכה צבאית נוספת, תחמושת והגנה אווירית, לצד היערכות לפסגת נאט"ו שתיערך בווילנה שבליטא ביולי הקרוב. "פסגת נאט"ו בווילנה חשובה מאוד לאוקראינה", הוא אומר. "התוקפנות הרוסית לא תפסיק בנו, אנחנו חושבים שהם מתכוננים לחלק השני במלחמה נגדנו, וכניסת אוקראינה לנאט"ו תשפיע על כך מאוד. יש לפנינו שתי אפשרויות כרגע: או להיות כמו ישראל ולהשקיע חלק ניכר מתקציב המדינה בביטחון ובהתארגנות למלחמה, או שנוכל להיכנס לנאט"ו ולהשקיע את הכסף הזה בתרבות, בכלכלה. זה ההבדל העיקרי מבחינתנו, לצד הרצון הברור להיות בנאט"ו גם מסיבות אחרות".
צבע הציפה
מאז פרוץ המלחמה נוהג ארסטוביץ' לפרסם מדי יום עדכונים עליה, ובכך הפך להיות הקול עבור מיליוני מאזינים שהכתירו אותו כ"מרגיע הלאומי". בשבועיים האחרונים הופגזה קייב בידי הרוסים, אולם בליל 16 במאי, לילה לפני שיחתנו, התרחשה מתקפה אווירית יוצאת דופן שאוקראינה הצליחה ליירט. "הלילה הייתה ההתקפה הכי חמורה על קייב", משתף ארסטוביץ'. "חלקם היו טילים בליסטיים שקשה מאוד ליירט אותם, אבל הצלחנו ליירט את כל הטילים. אבל זה היה מאוד־מאוד רועש".
אומנם עבור העולם המלחמה באוקראינה החלה עם הפלישה הרוסית ב־24 בפברואר 2022, אולם עבור אוקראינה לא ניתן לדבר על המלחמה מבלי לדבר על שמונה השנים שקדמו לה, שהחלו בפברואר 2014, עם סיפוח חצי האי קרים בידי רוסיה וההתקוממות הפרו־רוסית באוקראינה. "המערב לא מבין את זה, כי הוא חושב בצורה רציונלית, אבל עבור פוטין, הסיבות העיקריות ליציאה למלחמה היו היסטוריות", מסביר ארסטוביץ'. "פוטין חושב שקייב היא עיר רוסית ושאוקראינה היא שטח רוסי. אם בישראל הערבים נלחמים למען הר הבית, אז בקייב נלחמים על המנזר לאוורת קייב־פצ'רסק, שקיים כבר יותר מאלף שנה. זאת לגמרי אותה הסיטואציה. יש פה קונפליקט שהוא היסטורי, ובשמו פוטין לא מכיר בקיום האוקראיני באוקראינה, אלא רק בקיום הרוסי. כמו שלכם יש שכנים שרוצים להרוג אתכם, כך גם לנו".
והמערב לא מבין את זה?
"לא. המערב חושב על הכלכלה, על הצבא. גם המומחים הגדולים לא חושבים מנקודת מבט היסטורית. אבל פוטין בעצמו אמר את זה. בנאום שלו לפני הפלישה הוא לא דיבר על הכלכלה או על הצבא, אלא על ההיסטוריה. אנחנו הבנו את הדברים, המערב לא הבין. לכן ידענו שהמלחמה היא בלתי נמנעת. ידענו את זה כבר מאוקטובר 2021.
ובכל זאת, כנגד כל ההשערות, אוקראינה כבר למעלה משנה מצליחה לעמוד על רגליה.
"יש פה גם היבט פסיכולוגי. האוקראינים הם אנשים מאוד שלווים, אבל במלחמה נהיינו כמו צרעות. כשהרוסים הגיעו, החיילים והאזרחים שלנו לא חיכו להוראות, הם פשוט התחילו להילחם, כבר בשעה הראשונה למלחמה. למשל העיירה סוּמִי, שבצפון אוקראינה, הותקפה על ידי יחידת עילית רוסית. לא היה בסומי אף חייל, אף איש צבא אחד, אבל בכל זאת אנשי העיירה הצליחו להביס את הרוסים".
איך אתה מסביר את זה?
"הרוסים יודעים עלינו הכל, אבל הם לא מבינים אותנו. הם יודעים מהן היכולות שלנו. עם כל הסוכנים שלהם הם גם אפילו יודעים מה צבע הציפה של הכרית שזלנסקי ישן עליה, אבל הם לא מבינים את העוצמה שלנו, את ההתעקשות שלנו, וזה גם נכון למדינות המערב ולמומחים השונים במערב שהעריכו שהלחימה תימשך שלושה ימים. אבל אנחנו יודעים, גם היום, שנמשיך להילחם ושננצח. בדיוק כפי שקרה בישראל ב־1948, כשהכרזתם על העצמאות שלכם ומיד הותקפתם. אני בטוח שכל אדם שצפה בזה מהצד שיער שישראל לא תחזיק מעמד שלושה ימים, אבל היא קיימת כבר 75 שנה. המלחמה הזאת עכשיו היא מבחינתנו כמו שתי מלחמות ישראל: מלחמת העצמאות ומלחמת יום כיפור ביחד. אנחנו נלחמים על החיים שלנו".
בשנה הראשונה למלחמה ליווה ארסטוביץ' את זלנסקי מאחורי הקלעים של המלחמה. הוא לחם ברוסים כבר בשנים 2014־2015 ושוב בשנים 2018־2019 ואז התמנה להיות יועץ לנשיא. "הייתי קצין מודיעין, אני לגמרי מכיר את האגרסיביות הרוסית, אז הייתי מוכן למלחמה הזאת", הוא אומר.
ובכל זאת היו רגעים קשים במיוחד?
"בחמשת הימים הראשונים חשבתי שזה הסוף. כשהגעתי למשרד הנשיא, לא האמנתי שאני אשאר בחיים כי הבנתי כמה כוחות הרוסים שולחים לקייב וכמה מעטים המגינים שלנו בקייב. אחרי התקיפה על הוסטומל (כשכוחות רוסיים תקפו את נמל התעופה אנטונוב בפברואר 2022), הבנתי שגל התקיפה הבא יהיה רק על משרד הנשיא, במרכז קייב. אנחנו ממש לקחנו מכונות ירייה והתכוננו לקרב האחרון. בדיוק קיימתי אז מסיבת עיתונאים. אמרנו לכל העיתונאים ללכת כי אנחנו מצפים לבעיות. היו הרבה סימנים לכך שהמטרה שלהם היא להרוג את הנשיא. גם היו המון פיצוצים ויריות סביב הנשיא. ממש התכוננו לקרב האחרון שלנו בחיים".
מה השתנה?
"הרוסים עשו הרבה טעויות. אז התחלתי להבין את רמת הלחימה של הרוסים. הבנתי שהם לא יצליחו לכבוש את קייב, והם הרי ניסו בחודשיים הראשונים, הם ניסו כמה וכמה פעמים".
האיומים הקשים בחודשים הראשונים למלחמה לא היו רק על הנשיא, אלא גם על סובביו. ארסטוביץ' מספר כיצד יום אחד קיבל התרעה על הפגזה שעתידה לפגוע באזור הבית שלו. "התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שיש לה עשר דקות לקחת כמה דברים, לקחת את הילדים ולצאת מהבית", הוא מספר. "היא יצאה, ואז טיל אחד נפל על הבית של השכנים וטיל נוסף נפל 100 מטר מהבית שלי. המשפחה שלי הספיקה להיכנס לאוטו ולנסוע למערב אוקראינה. הם היו שם חודשיים וחצי".
דוד מול גוליית
כנס הרצליה 2023 יתקיים היום ומחר בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, נשיא המדינה לשעבר ראובן (רובי) ריבלין, שגריר ארצות הברית בישראל, ראשי מפלגות ובכירי המערכת הפוליטית ועוד, ויעסוק בנושאים כמו האיום האיראני, יחסי ארצות הברית וישראל, יחסי ישראל והפלסטינים, אירופה בעידן אי־ודאות ועוד.
ההגעה לכנס מלווה גם בציפיות מישראל?
"לא, לא".
אוקראינה מאוכזבת מישראל?
"זה נכון שאוקראינה ציפתה לתמיכתה של ישראל, אבל אני הקדשתי לא מעט זמן כדי להסביר לאוקראינים שישראל נמצאת במצב מאוד בעייתי בין סוריה, איראן ועזה, כשלרוסיה יש השפעה גדולה על כל אחד ממוקדי הקונפליקט האלה. ישראל צריכה לחשוב על האזרחים והחיילים שלה קודם, על הביטחון שלה".
גם זלנסקי עצמו מבין את זה?
"הוא לאט־לאט מבין את זה. זלנסקי הוא נשיא שנלחם על חיי האזרחים שלו. לפני שנה, כשהוא פנה ישירות לישראל, לא היה לו נשק, לא הייתה לו הגנה אווירית והוא נלחם על החיים שלנו, לכן הוא דיבר לישראלים בצורה נוקשה. אחרי זה הוא הבין את זה יותר. רוב האוקראינים מבינים את המצב שישראל נמצאת בו, וגם זוכרים את הרופאים הישראלים ובתי החולים שהגיעו בחודשים הראשונים למלחמה, זה היה מאוד־מאוד נצרך. קיבלנו גם המון תמיכה מאזרחים ישראלים. מבחינתנו פשוט יש בינינו קשרים. אנחנו מרגישים שישראל מבינה אותנו. גם אנחנו, כמו שאתם הייתם, דוד מול גוליית, אוקראינה הקטנה מול רוסיה הגדולה, וכמובן גם צריך לזכור שיש לנו אויב משותף, איראן, שהיא בעלת ברית של רוסיה".
מה צריך לקרות כדי שהמלחמה תסתיים?
"רוסיה חייבת לספוג תבוסה רצינית בשדה הקרב, ועכשיו אנחנו מתחילים להתכונן לזה".
זה אפשרי?
"זה אפשרי לחלוטין. רוסיה נלחמת עכשיו על פי תורת לחימה של המאה ה־20, בעוד שאנחנו הפסקנו להיות צבא סובייטי והתחלנו להילחם כמו צבא אירופי, התחלנו להילחם כצבא יותר טכנולוגי, מפתיע ומתוחכם שרוסיה לא מצפה לו. כבר אנחנו רואים יותר תוצאות. אנחנו מתכוננים להתקפת נגד לשחרור השטחים הכבושים באוקראינה. אולי לא נצליח במתקפה הראשונה לשחרר את כל השטחים, אבל הרבה מהם. היא בטח תתרחש בחודשיים־שלושה הקרובים. אחרי זה ניכנס לשלב הבא במלחמה".
מה השלב הבא כולל?
"אחרי שנשחרר את השטחים, והרוסים יתמודדו עם תבוסה צבאית ועם הרוגים, אני מעריך שיהיה פרק זמן קצר של דיונים בין המערב ובין הקרמלין לגבי מה הלאה. מדינות המערב יפנו שוב לקרמלין על מנת לסיים את המלחמה, ואם הם לא יסיימו אותה עדיין, אז נצא במתקפות נגד שנייה ושלישית עד שיצא אחרון החיילים הרוסים מהטריטוריות שלנו. הבעיה של רוסיה היא שאין לה מספיק תחמושת, גם היחידות המובחרות של רוסיה כרגע נלחמות עם 40%־60% מהתחמושת הנדרשת. אחרי מתקפת הנגד שלנו יהיה להם אפילו פחות, והיכולת שלהם להילחם תפחת עוד יותר. ההחלטה לסיים את המלחמה תלויה באדם אחד. הבעיה היא אדם אחד, פוטין. גם ביידן אמר שאמריקה מבינה שהעם ברוסיה זה דבר אחד ופוטין זה דבר אחר".
אתה רואה תרחיש שבו העם הרוסי מורד בפוטין?
"העם לא, אולי האליטה הרוסית. זה גם תרחיש אפשרי במלחמה הזאת".
זה יעד שאוקראינה מנסה לעודד?
"אנחנו לא יכולים לדבר על זה, אבל אני סקפטי כלפי תרחיש שבו יתעורר מרד מצד הקצינים שמסביבו, שלא מכירים אף מנהיג אחר ועוצבו במידה רבה בדמותו של פוטין. לכן התרחיש העיקרי מבחינתנו הוא ניצחון במתקפת הנגד הקרובה ואז בשתי מתקפות נגד נוספות, וזה יכול לקחת כתשעה חודשים מהיום".
מתי אתה מעריך שהמלחמה יכולה להסתיים?
"כאיש צבא אני מעריך שהמלחמה יכולה להסתיים בפברואר 2024".