העולם חשש לקראת "יום הזעם" שהכריז חמאס בעקבות התגובה הישראלית למתקפת הטרור בדרום. היום עבר בסופו של דבר ללא אירועים חבלניים, אך יהודים וישראלים ברחבי העולם מתארים עלייה במקרי האנטישמיות וחשש גדול. כך, בעוד שהכאב והאימה בארץ גדולים, הקהילות היהודיות והישראליות ברחבי העולם חוו השבוע את הכאב מרחוק, את תמיכת הממשלות אבל גם את העלייה המדאיגה במספר מקרי האנטישמיות. הליגה נגד השמצה (ADL) דיווחה על שורה של מקרי אנטישמיות שהתרחשו ברחבי העולם רק בשבוע האחרון, מבוגוטה, קולומביה, ועד לסידני, אוסטרליה. ובאירופה ובצפון אמריקה אף ראינו רחובות סוערים מוצפים בתומכי חמאס שחגגו את הטבח הברוטלי ביותר שידע העם היהודי בעשרות השנים האחרונות.
יהודים מקהילות שונות מספרים לנו כי חוסנה של מדינת ישראל מעולם לא היה קריטי יותר. "התחושה באמת מחרידה, במיוחד אצל היהודים", מספר דוד (שם בדוי) מברלין שמפחד להתראיין בשמו. "איך חברה אמרה לי, 'על כל חבר שעצר לשאול לשלומי ולשלום יקיריי, יש את החבר מהעבודה או הפרופסור מהלימודים שלא דורשים בשלומי, או אף תובעים בתקיפות שאגנה את ישראל'".
בקבוצות הפייסבוק הסגורות של ישראלים בברלין, משתפים ומיידעים חברי הקבוצה על בתי יהודים ובתי עסק יהודיים שסומנו בשבוע האחרון באמצעות גרפיטי של מגן דוד. מישהו כתב (באנגלית): "מעולם לא פחדתי להסתובב כך בעיר, בה אני חי כל חיי". משתתפת אנונימית אחרת כתבה: "אני אשכרה מפחדת על החיים שלי", והסבירה כי בבניין בו היא גרה מתגורר מצרי תומך חמאס שקילל וגידף אותה לאחר שיצאה נגד חמאס, ואף איחל שהיא תמצא מקום אחר לגור בו, שכן מבחינתו היא מתה. הישראלים בברלין מתארים פחד גדול וחלקם אף מציעים לישראלים ויהודים אחרים ליווי בתחבורה ציבורית או בהליכה שגרתית ברחוב, לצד מקומות לינה חלופיים במקרים בהם הם מרגישים מאוימים.
"הקבוצות השונות של 'ישראלים בברלין' עמוסות בשבוע החולף, יותר מבדרך כלל", אומר דוד. "בין היתר עלו פוסטים על מקרים שונים, עדויות ושיתופים למעשים של אנטישמיות ישירה. דיווחים שונים על סימון בתי מגורים של יהודים במגן דוד. אפילו בית קפה שעומד לצד ישראל סומן אתמול בשלושה מגיני דוד בצבע אדום וסביבו נקודות. היו דיווחים על ריבים בין שותפים ואיחולי מוות לשותפה ישראלית".
אתה גם מרגיש מאוים וכואב?
"כן. השבוע בסביבות 20:00 נסענו ברכב והבחנתי בהתגודדות בארבע הפינות של הצומת. ניידות המשטרה כבר היו בהיכון. התחילו שריקות, ואני כבר מכיר את הסימן ובאמת תוך שניות החלו צעקות 'Free Palestine', הנערים הוציאו דגלים, זרקו נפצים ורצו נגד כיוון התנועה ברגל, חלקם היו על קורקינטים, בין המכוניות והשוטרים. פנינו שמאלה מהר ככל שיכולנו על מנת לא להיקלע לתוך הסיטואציה".
עוד מוסיף דוד: "אני גם מזועזע, כי אנשים מורידים את השם שלהם מתיבות הדואר מהפחד, לא נוסעים במוניות, חוששים בתחנות של תחבורה ציבורית, חוששים להזמין אוכל לכתובת הבית, לא מדברים עברית ברחוב ולא עונים שהם מישראל. אבל בשורה התחתונה, השוק הגדול ביותר היה ביום שישי כשההורים לא שלחו את הילדים לבית הספר והגן מהפחד, בעקבות השמועה על יום הזעם".
“חייבים להיזהר”
אבירם גבעוני, שמתגורר בעיר קרלסרוהה בדרום־מערב גרמניה, סמוך לגבול עם צרפת, מספר: "בשבוע שעבר היו מספר ערים בגרמניה שהביעו הזדהות עם ישראל. הן תלו את דגל ישראל בבניין העירייה כאות הזדהות, אבל בשתי ערים, בראונשווייג והילברן, העירייה תלתה דגל ישראל, והדגל נתלש. בעיר שאני גר בה העירייה לא רצתה לתלות דגל ישראל, כנראה מפחד מהמוסלמים שנמצאים בעיר. לכן בימים האלה גם אני מודע לעובדה שחייבים להיזהר שבעתיים".
פניתם לעירייה בנושא?
"כן, העירייה טענה שהיא שמה סימן שחור על דגל העיר, אבל לא הייתה מוכנה לשים את דגל ישראל. ולמרות השאלות הרבות, לא קיבלנו תשובה למה העירייה לא מוכנה להניף דגל ישראל. רק לאחר קמפיין שערך העיתון המקומי, BNN, בעיר, נגד החלטת העירייה וראש העיר, העירייה הסכימה להניף את הדגל למשך סוף השבוע בלבד. אך באותו סוף השבוע התקיים יריד שמשך אליו כוחות משטרה רבים בכל מקרה ואלה יכלו לשמור על האזור".
"יש תחושה, היום יותר מאי פעם, שבקרב הישראלים בגרמניה מתרחשת התקרבות תודעתית ואולי גם התפכחות לגבי שותפות גורל עם הקהילה היהודית של גרמניה, בעיקר בקשר בין ביקורת על ישראל, ואנטישמיות", מסכם דוד.
התרעות על פיגועים
בשבוע שעבר פרסם ה־BBC, שטרם הסכים לכנות את חמאס ארגון טרור, את דבריו של הרב הראשי בבריטניה, הרב אפרים מירוויס, שאמר: "כל משפחה יהודית בבריטניה מושפעת מהתקפה על ישראל". עוד אמר והזהיר הרב הראשי בבריטניה כי זהו "זמן של אבל עמוק, ושל דאגה עצומה עבור הקהילה (...) צריך לנקוט את כל הצעדים על מנת להבטיח בטיחות".
ד"ר אפרת סופר, מהוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי וחוקרת במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, מספרת: "מאז הזוועות הנוראיות של ה־7 באוקטובר, לצערי הייתי עדה לכך שכל מה שהזהרתי מפניו, בפני מי שהיה מוכן להקשיב, לרבות באו"ם, מתעורר לחיים. אנו אסירי תודה על תמיכת ממשלות המערב, אפילו ראיתי את דגל ישראל בכל רחבי ווייטהול בלב לבה של ממשלת בריטניה, אבל אני מודאגת מאוד מביטחונן של הקהילות היהודיות ומשלומם של סטודנטים יהודים ברחבי העולם. והתקשורת לא עוזרת בזה, לעתים היא אף מטה את הנרטיב".
כדוגמת סירוב ה־BBC לכנות את חמאס ארגון טרור?
"ה־BBC גורם לחיי יהודים להישמע פחות חשובים תחת טענה לא מקובלת של רלטיביזם מוסרי. הם עקשנים בסירובם לקרוא למחבלים של חמאס טרוריסטים, למרות שהחוק הבריטי קבע כי הם ארגון טרור. ההפגנות שתומכות בחמאס והשחתת המסעדות היהודיות, מדאיגות את הקהילה עד אין קץ".
"אירועי ה־7 באוקטובר הם תזכורת חשובה לכך שהאנטישמיות עדיין קיימת בעולם", מוסיפה ענת שטראוס אציל, מנהלת שיווק בארגון "חנה" בלונדון. "האירועים השפיעו באופן משמעותי על הקהילה היהודית בלונדון, והם מזכירים לנו שחשוב להמשיך ולפעול למען ביטחון הקהילה היהודית".
מה חוויתם מאז פרוץ המלחמה?
"בגולדרס גרין, השכונה היהודית הגדולה בלונדון בה אנו מתגוררים, התחלנו להרגיש את ההשלכות על הקהילה היהודית מחוץ לישראל. היו המון התרעות על פיגועי שנאה אפשריים נגד הקהילה היהודית בצפון־מערב לונדון. על הגשר של הרכבת מעל הרחוב המרכזי, שבו יש עסקים יהודיים רבים, הופיעה כתובת גרפיטי 'Free Palestine' והיו גם כתובות נאצה. זה גרם לי לחששות רבים. הייתי בטוחה שהמראות הקשים מהארץ יקבלו תוקף כלשהו, נדהמתי לראות במקום זה שיש כל כך הרבה שנאה מסביבנו. לא שלחתי את הבת שלי לבית הספר למחרת".
איך התמודדתם עם זה?
"למחרת כבר פורסם שבתי ספר רבים החליטו להגביר את אמצעי האבטחה במענה לחששות הורים להתקפות אנטישמיות על ילדיהם. חשוב לומר, המלחמה גם הביאה את הקהילות היהודיות והישראליות השונות לחבק זו את זו. צעירים עם מבוגרים, חרדים עם חילונים, כולם ביחד בתחושת גורל למען עם ישראל, וראש העיר חזר על מחויבותו לביטחון הקהילה היהודית בעיר. לקראת סוף השבוע כבר ניתן היה לראות נוכחות משטרתית מוגברת בשכונות היהודיות בצפון לונדון".
ובכל זאת ראינו הפגנות פרו־פלסטיניות ברחובות לונדון.
"נכון. הפגנות של אלפים בתמיכה בעם הפלסטיני, שהיו בהן קריאות אנטישמיות מלאות בשנאה. ההפגנות האלה עוררו בנו חשש גדול ופחד. ומנגד, בכירים רבים, ובראשם ראש הממשלה ומלך אנגליה, הביעו תמיכה בלתי מסויגת במדינת ישראל. אני מודה שפתאום המרחק והגעגוע למשפחה והחברים בארץ היו קשים מנשוא אבל אני מרגישה שאני תורמת למאמץ ההסברתי של מדינת ישראל ומחזקת אותם מפה".
"מאוד קשה להיות רחוקים מכולם ולראות את מה שקורה", מוסיפה לתאר קרן שפט, במאית ישראלית המתגוררת בלונדון, "אנחנו צמודים למסך כל היום ומנסים לעזור איך שאפשר מרחוק - מעודדים תרומות מחו"ל, מרימים מיצגי מחאה ובעיקר נלחמים בהסברה ברשתות ובמוסדות האקדמאיים".
גם אתם חוששים יותר עכשיו?
"אפשר לומר שכולם קצת על קוצים ונוקטים יותר אמצעי זהירות. אנחנו בעיקר נימנע מלהתקרב לאזורי ההפגנות ובהתכנסויות עם דגלי ישראל תמיד נדאג לאבטחה. אבל זו מציאות שלצערי אנחנו מכירים גם מהיומיום בתור ישראלים בלונדון".
זה מפתיע שזה קורה בלונדון?
"אנחנו נמצאים בסביבה שהיא מאוד לא פרו־ישראלית, בלי שום קשר לאירועים האחרונים. יש בלונדון קהילה מוסלמית מאוד גדולה ולכן קל להם יותר לגייס אנשים להפגנות ההמוניות בעד הפלסטינים ולהשפיע על דעת הקהל המקומית. אבל כן חשוב לציין שהפעם תגובת ממשלת בריטניה מאוד חיממה את הלב כשגינתה את הפשעים של חמאס, האירו את בניין הפרלמנט בצבעי כחול לבן והניפו את דגל ישראל על הבניין לאות הזדהות. זה מאוד לא מובן מאליו כאן".
אנחנו שומעים גם על מקרים בהם ישראלים ניסו לערוך הסברה ויצאו נגדם.
"רק בארוחת שישי שמעתי משני חברים שונים, שהם בוגרים של בתי ספר למנהל עסקים, האחד בלונדון והאחד בצרפת, כיצד בשני המקרים הדיקן הפיץ לבוגרים הודעה מאוד 'דיפלומטית', לגבי המצב בארץ, מה שעצבן המון בוגרים ישראלים כי ההודעה, שנשלחה בתפוצה רחבה, לא גינתה את המעשים הנוראיים שחמאס עשה והיא בכלל לא הזכירה את המילה ישראל. הם התלוננו על זה ונפגשו עם הדיקן ובשני המקרים בתי הספר הוציאו הודעת התנצלות והבהרה, אבל אחר כך אלה שהתלוננו חטפו מהצד השני על כך שעמדו לצד ישראל".
