עבדולברי אטואן, עיתונאי ועורך בעיתון "ראי אליום", טען היום (רביעי) כי חיזבאללה ואיראן הציבו אולטימטום בפני ארצות הברית והודיעו לאמריקאים שעד יום שישי הם חייבים "לסיים את התוקפנות נגד עזה, או להיכנס למלחמה עם כל צירי ההתנגדות".

"ב-7.10 שמע מה קרה ונסע להילחם בלי לחשוב פעמיים": רב"ט אסיף לוגר נפל בקרב בעזה
מנסים לחנוק אותנו מדרום: הנשק הקטלני שהעבירה איראן לחות'ים

בתוך כך ראש המל"ל לשעבר, תא"ל במיל' פרופ' יעקב נגל, סבור כי עוצמת המכה שצה"ל מנחית על חמאס בעזה עשויה להשליך גם על החזית הצפונית, בדגש על אפקט ההרתעה. בשיחה עם 'מעריב' טוען נגל כי מדובר בשני כיוונים. מצד אחד, ככל שהמכה תהיה יותר עוצמתית, נסראללה יבין שזה מה שעלול לקרות גם לו בלבנון. כאן יש לציין שגם בלבנון עצמה יש לו הרבה קבוצות מתנגדים שצועקים לו שלא יהפוך את לבנון לעזה. אבל יש גם כיוון שני: מכה עוצמתית יכולה לגרום למצב שבו לנסראללה לא תהיה ברירה, אלא "להצטרף לאחיו", לשנות את עמדתו ולהגיב. וזה נכון לא רק לגבי נסראללה, אלא גם לגבי חמינאי. 

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

לדברי נגל, ההשוואה הנפוצה ביותר כיום למה שקרה לנו ב-7 באוקטובר היא פרל הרבור עם אותו אפקט ההפתעה. ראש המל"ל לשעבר מזכיר שההפתעה הייתה כפולה: כשם שהאמריקאים הופתעו מהמתקפה היפנית, כך היפנים הופתעו מעוצמת התגובה של ארה"ב.  לכן גם מצדנו נשמעות הדעות שעלינו להשתמש ב"התפעה השניה", ואכן יש מי שמכנה את מה שקורה היום בעזה – "בעל הבית השתגע". ופתאום בעזה מתחילים לשקול מחדש את כל מה שהם חושבים. לדברי נגל, הם לא חלמו שזה מה שיקרה – ועוד כשיש להם 240 חטופים.

ועדיין כולנו שמענו את "הפרומו" של נסראללה", הקדימון לנאום שמנהיג חיזבאללה צפוי לשאת ביום שישי הקרוב. ובנושא הזה יש לפרופ' נגל הרבה חילוקי דעות עם עמיתיו האמריקאים. עוד לפני כמעט חודשיים הוא פרסם מאמר על הצורך בתקיפת מנע בצפון. כמו כן, נגל הציף את הסוגיה בפני הדרג המדיני שביקש להתייעץ עם ראש המל"ל לשעבר.

מבחינתו זה מצער במיוחד כי היום זה כבר מאוחר מדי. אבל הוא עדיין סבור שלא משנה מה יהיה בדרום, גם אם זאת תהיה הצלחה מלאה, אי אפשר לגמור את המלחמה הזאת בלי לטפל גם בצפון – אחרת אף אחד מהתושבים לא יחזור לשם. ולהערכתו, כדאי לטפל בזה כבר "תוך כדי".
ולכן כשמדברים על כוונותיו של נסראללה, נגל מודה שהוא מרגיש קרוע מבפנים. כי עם כל החשיבות של נושא הצפון, בכל זאת עדיף לתת לצה"ל להתרכז בדרום, לטפל בזירות שונות בהדרגה אף על פי שישראל בפירוש יודעת להילחם גם בכמה זירות.

יעקב נגל (צילום: לע''מ)
יעקב נגל (צילום: לע''מ)

נקודת אל-חזור? קווים אדומים? נגל עצמו די מסופק בנושא הקווים האדומים ("לא פלא שהם משתנים כל הזמן"). במידה מסוימת אולי גם שלושת הקווים האדומים שהיו בעבר - שלא יעבירו נשק ויישבר שוויון בחיזבאללה דרך דמשק, שלא יעשו התארגנויות טרור סמוך לגבולותינו ושלא יתנו לאיראן להתבטא בסוריה – נשארו בעבר. יתרה מזאת, בלבנון כמעט ולא הגבנו מחשש להסלמה. זה כלל הפרות והתגרויות של נסראללה על רקע הסכם הגז מתוך תפיסה שהוא זה שמרתיע אותנו. היום התגובה עשויה להיות הרבה יותר מילטנטית. 

אלא שלטענתו של נגל, נסראללה בעצמו טרם החליט מה הוא עומד להגיד וגם אם מתכוננים ל"נאום השנה" או "נאום המאה" בן שיחתנו לגמרי לא בטוח שזה באמת יהיה נאום כזה. ואם לפני שנתיים היה ברור שנסראללה עושה מה שחמינאי אומר לו לעשות (הרי בלי חמינאי הוא לא קיים – לא כסף, לא ציוד, לא תחמושת), לפני שנה התאום הזה ירד, להערכת נגל, לשמונים אחוז. "והיום אני לא בטוח אפילו שזה 70% שהוא ישמע בקול נסראללה", כך הוא טוען. אם כי עדיין הסבירות היא מעל 50%.

האם יש חשש שחמינאי ימהר להחליף אותו? בשלב הזה נראה שלא. למי שזוכר את "תכנית ארבעת השלבים" שבזמנו פרסם נגל ב"מעריב", כרגע אנחנו בשלב שני כהגדרתו. ייתכן מאוד שאחרי שהקריב את חמאס, הוא לא יהיה מעוניין להסגיר גם את הנכס המרכזי שבנה לעימות עתידי  - שיהיה – בין ישראל לאיראן. כך שלעת עתה המצב בצפון נמצא באיזשהו מאזן שעלול להשתנות, לדברי נגל, כל רגע. בינתיים גם חמינאי וגם נסראללה מרגישים שהם תורמים את חלקם למאמץ. ואם לא המלחמה בדרום, מה שקורה בצפון היה הרבה מעבר לסף שהיה גורר תגובה הרבה יותר חריפה. נגל מדגיש שישראל שינתה את תפיסתה בצפון. "היא בפירוש יוצרת סוג של אזור חיץ לא מוגדר של כמה קילומטרים". כך שאם משהו קורה שם, כל מה שחשוד, כל מה שזז – מחוסל. 

פעילות הטרור של איראן ברחבי העולם (צילום: באדיבות המוסד)

ומצפון הקרובה – לדרום הרחוקה. תימן והחות'ים. כאן מבהיר נגל שגם החות'ים הם איראן. ואם הוא לא מצפה שאמריקאים יילחמו בחיזבאללה, הרי איראן והחות'ים – זה בהחלט הבעיה של הסעודים והאמריקאים שאותם הם תקפו הרבה יותר, ועליהם לטפל בבעיה הזאת כשלעצמם. בלי קשר לשיגורים לישראל. וברור לו שהתגובה תבוא שכל מה שהחות'ים עשו, נרשם. בסך הכול האמריקאים ספגו מהם הרבה יותר מאיתנו. האם עכשיו זה הזמן? לא בטוח. "בינתיים לא הזמינו אותי לקבינט של ביידן", צחק נגל.