סוף שבוע סוער מאוד עבר על העיר לונדון שבאנגליה, בכל הנוגע להתגברות גל האנטישמיות, בעיר עצמה ובאירופה כולה. בזמן שבממלכה כולה צויין יום הזכרון הבריטי, לחללים שנפלו במלחמת העולם הראשונה, בלונדון התקיימה ביום שבת הפגנת ענק בה נטלו חלק כמעט חצי מיליון פרו פלסטינים ותומכי חמאס. במהלך ההפגנה נשאו המפגינים שלטים נגד ישראל ובעד האוכלוסייה בעזה. בעיר נרשמו עימותים אלימים רבים בין המפגינים וכוחות המשטרה, דבר שגורם לקהילה היהודית בעיר ובאנגליה כולה, לעקוב בדריכות ובחשש גדול, אחר האירועים.
הותר לפרסום: עובד חברת חשמל שלום עבודי נהרג אמש מירי חיזבאללה
חגורות נפץ ומטענים: התחמושת הימית של חמאס ממשיכה להיחשף
מאור אשכר, 29, ישראלית מתל אביב, מתגוררת מזה תשע שנים בלונדון וכעת היא פעילה מאוד בתחום ההסברה למען ישראל, בקרב הקהילה היהודית בלונדון ובבריטניה כולה. מאז יום הטבח הנורא ב-7.10, הפכה אשכר לפעילה מאוד בעד ישראל תוך שהיא הופכת למשפיענית גדולה ברשתות החברתיות. כחלק מפעילותה היא אף נבחרה להיות הדמות והפנים של הקמפיין נגד אנטישמיות בבריטניה, כאשר דמותה הופיעה על כרזות ושלטי חוצות בכל רחבי הממלכה.
על המתרחש בימים אלה בלונדון היא מספרת בשיחה מיוחדת עם 'מעריב': "עברתי ללונדון לפני תשע שנים, תחילה בשביל לעשות מוסיקה, אבל כעת אני מנהלת חברת סושיאל, שיווק, פרסום ויחסי ציבור ואני גם מגיעה מדי חודש לביקורים קצרים בישראל, כדי לטפל בלקוחות שלי שם. אני יכולה להגיד באופן חד משמעי שמרגישים את האנטישמיות כאן בלונדון, ברמה ממש מטורפת בתקופה האחרונה וכחלק מזה שיניתי את השם שלי בכל אפליקציות הזמנת האוכל ובכל האפליקציות של הזמנת מוניות אובר, כדי לשמור על הזהות שלי.
אני כבר לא מדברת בעברית ברחוב ואפילו שוקלת אם להזיז את המזוזה שעל דלת הכניסה, מבחוץ לבפנים. אני גרה באיזור מאוד יהודי, איזור מרכזי בלונדון, אבל יש גם כאלה שהם לא יהודים וגם ערבים שמתגוררים בשכונה. וזה לא שאני גזענית או חלילה איסלמופובית, אבל רבים מהם קרעו את הפוסטרים של החטופים שהיו תלויים בשכונה וברחבי העיר, שזה נורא ואיום בעייני. ההפגנות בעיר יצאו מכלל שליטה ואנשים כבר לא חוששים לפרסם פוסטים ולהצדיק את הצד השני.
אנשים שאני מכירה והיו חברים שלי, יום אחרי הטבח הנורא, כבר העלו פוסטים ואמירות כמו 'לשחרר את פלסטין' ועוד דברים נוראיים נגד ישראל. התחושה ברחובות מאוד לא נעימה וגם אם הבריטים עצמם נגד כל זה, ובעיקר מדובר בכל מיני צעירים שבטוחים שהם מבינים משהו, או האוכלוסיה האיסלמית שגרה כאן".
הראיון שלנו נקטע למשך כשעה וכשהיא חוזרת לענות היא מסבירה את שקרה: "קיבלת עכשיו דוגמא קלאסית למה שקורה לי כאן בעיר, כי נכנסתי למונית בדרך לפגישה וכמובן שלא יכולתי להמשיך ולשוחח איתך בעברית כך שנאלצתי להמתין עד ההגעה למשרד וכעת אני יכולה לדבר באופן חופשי".
"התחושות כאן מאוד מוזרות בתקופה הזאת. יש לא מעט אנשים שמחקו אותי מהאינסטגרם שלהם, ומצד שני כמות העוקבים שלי מכל העולם, עלתה משמעותית, עם עוקבים יהודים וישראלים ששולחים לי המון הודעות אהבה ותמיכה בתקופה הזאת. אני מקבלת המון אהבה מהרבה אנשים ואני באמת מרגישה שאני מצליחה לעשות שינוי וזה עוזר לישראל. נתקלתי בלא מעט סיטואציות של אנטישמיות כנגד ישראל, עוד לפני שהתחילה המלחמה ובימים האלה אני נמנעת מלהיכנס לשיחות במקומות כאלה ואחרים.
יש בחורה לבנונית-אמריקאית מוסלמית שכבר ביום הראשון אחרי הטבח העלתה פוסט 'לשחרר את פלסטין' ועוד שאלה אותי למה אני לא יוצאת נגד הממשלה של ישראל, על המעשים שהיא עושה. עניתי לה שחברה שלי נרצחה במסיבה ברעים, יש לי קרוב משפחה שהוא נעדר ויש לי עוד חברה שהמשפחה שלה נרצחה, אז ביקשתי ממנה שפשוט תניח לי. חברים שלי שיחקו כדורגל לפני כמה ימים והיתה לידם נפילה של טיל. אנשים כאן בכלל לא מבינים מה קורה בישראל".
"אני מאוד אוהבת את לונדון, אני מאוהבת בעיר הזאת וזאת פעם ראשונה שאני מרגישה מאוד מוזר כאן. מצד אחד אני מרגישה מוזר ומצד שני כל הקהילה היהודית נרתמה לעזור וכולם מאוד מאוחדים והציוניות של כולם יוצאת החוצה וזה מדהים ומאוד מרגש. אני מרגישה סוג של שליחות מסויימת שאני עושה כעת למען ישראל, כי אני חושבת שמלבד עשייה בארץ, אפשר לעשות המון דברים גם מכאן, ביכולות שלנו.
אנחנו מארגנים אירועי התרמה, אני פעילה בקבוצות הסברה למען ישראל ומדברת עם משפיענים בינלאומיים, בעיקר מול אנשים ברחבי כל העולם. היום, כשאני פוגשת לקוחות חדשים במסגרת העסק, אני קודם מגששת ולא ישר מספרת שאני יהודייה, למרות שברשתות החברתיות הכל מאוד מוחצן ואני לא מסתירה כלום. אם הדברים כאן יסלימו עוד יותר, יש מצב שאסע לישראל, אבל בשלב הזה אין מחשבה קונקרטית על חזרה לישראל".