תפיסת "השלוחים" עליה היה אמון קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס עד לחיסולו ב-2020, היוותה "פתרון קסם" בראייה האיראנית לבעיותיה ולאתגריה הבטחוניים במזרח התיכון. ללא כל סכנה שתאיים על גבולותיה, הצליחה איראן להגשים אינטרסים רבים (הרתעת ישראל, הצלת אסד, חיזוק דריסת הרגל בתימן, עיראק ולבנון ועוד), מבלי להפעיל את כוחותיה באופן ישיר. עובדה זו שירתה היטב את איראן שמסורתית חוששת מאיום ישיר על גבולותיה, ובעיקר חוששת מעימות ישיר מול ארה"ב, וככלל מאוד זהירה בהפעלת הכוח שלה.
"הקואליציה הבינ"ל חרגה ממשימותיה": ממדי ההרס מתקיפת ארה"ב נחשפים
פיגוע בצרפת: אזרח מאלי תקף מספר אנשים באמצעות סכין ופטיש
אולם, שורת אירועים מאז תחילת של מערכת "חרבות ברזל", מערערת את היעילות של תפיסת השלוחים, ומטילה ספק רב ביכולתה של איראן להשתמש בתפיסה זו לחיזוק מעמדה הבטחוני והצבאי באיזור. כך, העובדה שאיראן נמנעת מהפעלת כוח ישירה מול ישראל או ארה"ב אמנם מקטינה את הסבירות לעימות ישיר את איראן מולן, אבל היא גם מפחיתה את יכולתה של איראן לשלוט בקצב ההתפתחויות והאירועים השונים.
למרות קשריה הטובים של איראן עם השלוחים שלה והסיוע הרחב שהיא מגישה להן, הדיווחים האחרונים מלמדים שאיראן מתקשה מאוד להשפיע על הפעלת הכוח של אותם ארגונים, בעיקר בכל הנוגע לחות'ים והמיליציות השיעיות בעיראק בפעילותם כנגד הנוכחות של ארצות הברית במזה"ת.
העובדה שישנה שחיקה בבידול שבין איראן והשלוחים שלה, לאור ההבנה שאיראן ממשיכה לסייע להן צבאית, ביטחונית ומודיעינית, מסכנת מאוד את טהראן שכן העצמת העימות בין השלוחים של איראן לארצות הברית גם מגבירה בהכרח את סכנת העימות הישיר בין וושינגטון לטהראן. למרות ששני הצדדים לא רוצים מערכה ישירה, הם יתקשו להימנע ממנה לאורך זמן בגלל התפיסה בארה"ב לגבי האחריות האיראנית להפעלת הכוח של השלוחים.
זאת ועוד, העובדה שאיראן לא מצליחה לכפות הפסקת אש על ישראל למרות כל מאמציה ובעיקר הכשלון האיראני להגיב באופן משמעותי על חיסולים של אנשיה בסוריה כתוצאה ממה שטהראן תפוסת כפעילות ישראל מולה, מלמדים על "תקרת הזכוכית" האיראנית ביכולת להגשים את אינטרסיה של איראן ללא מעורבות ישירה שלה.
לאור זאת ובצוק העיתים, נאלצת איראן לפי הדיווחים השונים לפנות חלק מקציניה בסוריה ולהגביר את הלחץ על הפרוקסי שלה, במטרה להמנע מהסלמה חמורה שעלולה להוביל אותה לעימות לא רצוי מול ישראל וארה"ב. במקביל, איראן משתמשת בירי הטילים האחרון לסוריה, עיראק ולפקיסטאן ככלי להדגשת כוחה הצבאי שלה (ולא הפרוקסי), אבל ספק אם גם "מופע הראווה" של איראן משנה באופן עמוק את יכולתה להשפיע על האירועים במזרח התיכון ללא מעורבות צבאית ישירה.
ללא נכונות להעפיל כוח בצורה ישירה, איראן מגלה שיכולתה לממש את יעדיה הבטחוניים במזרח התיכון מוגבלת מאוד. יתרה מכך, איראן עלולה למצוא את עצמה במעורבות ישירה מול ישראל וארה"ב "בזכות" הדחיפה של הפרוקסי לעימות שכזה, על רקע העצמאות שלהן בתהליך קבלת ההחלטות, שהתחזקה באופן משמעותי לאחר חיסול סלימאני. ככל שטהראן תשלם מחיר על הפעלת הפרוקסי שלה, כך תתערער האמונה בקרב הנהגתה באשר ליכולת לתחזק תפיסה זו, ללא תשלום מחיר לאיראן עצמה.
דני (דניס) סיטרינוביץ הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון.