חזרתו של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן מדבריו על הפסקת הנשק לישראל, הנסיגה של צה''ל מזייתון שבעזה הבוקר (רביעי) והמטח הבלתי פוסק בצפון שהתחדש לאחרונה, מטשטשים עוד יותר את סדר היום בישראל ברקע מלחמת חרבות ברזל והמו"מ בין ישראל לחמאס.
המטרה: אקוניס? הפרקליטות שוקלת להעמיד לדין שני אזרחים שהתקינו מצלמה בקרבת בית השר
ראש בראש: טראמפ הסכים לעימות טלוויזיוני מול ביידן
ד"ר עומר דוסטרי, מומחה לאסטרטגיה, צבא וביטחון לאומי, שהתראיין ל"מעריב" ניסה לעשות סדר בכאוס הפוליטי והצבאי, ולהסתכל על המניפה הרחבה יותר שכוללת בין היתר את החלטת האו''ם על ההכרה בפלסטין כמדינה והלחצים המסיביים מארה"ב.
"מאז פתיחת המלחמה בעזה, והיוזמה ההתקפית של חיזבאללה בצפון כתוצאה מכך, ישראל נמצאת במלכוד. מצד אחד היא מותקפת על-ידי חיזבאללה וארגוני טרור מלבנון באופן יום-יומי, ופינתה כ-80 אלף תושבים מבתיהם בצפון. מצד שני, האינטרס של ישראל הוא לא לפתוח חזית נוספת במקביל לחזית בעזה", אומר דוסטרי בפתח הריאיון על הפלונטר שמנהל את ישראל מאחורי הקלעים.
"חיזבאללה מבין זאת, ולכן הוא מרשה לעצמו להמשיך את תקיפותיו ואת ההסלמה מצפון, מתוך הערכה כי כל עוד המלחמה בעזה לא מסיימת, ארגון הטרור השיעי יכול להמשיך ולזכות בנקודות זכות בעולם הערבי והמוסלמי כ"מגן פלסטין"", הוא מוסיף.
דוסטרי ממשיך וחושף את אופי הפעולה המתוחכם והמחושב של חיזבאללה: "יחד עם זאת, חזבאללה מקפיד לשמור על "כללי משחק" של לחימה מוגבלת, הבאה לידי-ביטוי בתקיפת אזור גיאוגרפי מסוים (בעיקר אזור הגליל) ובשימוש באמצעי לחימה ובטקטיקות צבאיות מסוימים. זאת, מתוך מטרה להימנע מהסלמה בעת הזו מול ישראל".
ומה בנוגע להתנהלות הממשלה בישראל? "הדחייה בפתיחת המבצע הצבאי ברפיח עד לפני שבוע וחצי, לצד הדשדוש של צה"ל בעזה בחודשים האחרונים, השפיעו על קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל בכל הנוגע לזירה הלבנונית. סביר להניח כי כל עוד ישראל לא תכריע את חמאס בעזה, ולא תפתור את סוגיית החטופים, הטיפול בלבנון ימשיך להידחות, וכך גם הפתרון שמדינת ישראל צריכה להעניק ל-80 אלף התושבים שנחשבים לפליטים בארצם, ומשוועים לחזור למציאות שהם הכירו".
"במקביל, ארצות-הברית וצרפת מנסות להוביל משא-ומתן דיפלומטי בין ישראל לבין לבנון בנוגע להסכם מדיני שימנע מלחמה כוללת ורחבה בצפון. על-פי הפרסומים בתקשורת הזרה, המטרה בהסכם היא להסיג בהסכמה את כוחות חיזבאללה מעבר לנהר הליטאני, ובכך, לכאורה, לפתור את הבעיה".
מעיניו של דוסטרי לא סרים הלחצים אליהם ישראל נתונה ומזכיר: "אולם, עד-כה סירב חזבאללה לסגת מיוזמתו אל מעבר לליטאני, וארצות-הברית וצרפת מנסות לשכנע את ישראל להסכים לנסיגה של כמה קילומטרים בלבד אחורה מקו הגבול עם ישראל. מכל מקום, בין אם חזבאללה ייסוג מעבר לליטאני ובין אם ייסוג כמה קילומטרים בודדים, אין בכך פתרון לבעיה הביטחונית שמציב חזבאללה לישראל".
"יש להתחשב גם בלחץ הבין-לאומי שסביר שיעמיק עוד יותר לנוכח הצורך של ישראל לפתור את הבעיה הביטחונית בצפון. מלחמה של ישראל נגד חיזבאללה בלבנון טומנת בחובה אפשרות להסלמה למלחמה אזורית שעלולה לגרור גם את איראן ושחקנים נוספים, וכתוצאה מכך גם את ארצות-הברית. כך, סביר להניח כי ממשל ביידן, המעוניין בהחזרת היציבות האזורית בהקדם – בייחוד לאור הבחירות לנשיאות ארצות-הברית בנובמבר הקרוב – יפעיל את מלא כובד משקלו על ישראל במטרה למנוע מלחמה".
"ישראל תהיה חייבת להדוף את הלחצים הבין-לאומיים גם בכל הנוגע לזירה הצפונית", מדגיש דוסטרי. "שכן, הרעיון של הסגת חיזבאללה מעבר לליטאני מבוסס על התפיסה המיושנת והתמימה של לפני השבעה באוקטובר. הסגת חיזבאללה מעבר לליטאני לא תוביל לשינוי המציאות, בוודאי שלא לטווח הארוך".
דוסטרי טוען כי נסיגת חיזבאללה מעבר לליטאני הוא מהלך שסיכוייו קלושים עד לא קיימים ומסביר: "הוא (חיזבאללה) יוכל לשוב במהרה בחזרה לדרום, וסביר להניח שישראל לא תגיב על כך בשל חוסר-רצונה במלחמה, כפי שקרה בעשורים האחרונים. יתרה מכך, יש יסוד משמעותי להניח כי הכוחות הבין-לאומיים לא יצליחו לכפות על חיזבאללה נסיגה צפונה, בין אם ביישום ההסכם החדש, ובין אם לאחר שחיזבאללה ישוב לאזור תקופה קצרה אחרי שנסוג לצפון למראית-עין".
ולגבי ההשלכות של דחיקת חיזבאללה צפונה אל מעבר לנהר הליטאני, הוא אומר: "ייתכן והיא תגביר את הביטחון ואת תחושת הביטחון של האוכלוסייה הישראלית צמודת הגדר בגבול לבנון, מה שיסלול את דרכה חזרה ליישובים. אולם, חשוב להדגיש, כי האיום של חיזבאללה על ישראל אינו מסתיים רק בחדירה לגבול והשתלטות על יישובים צמודי-גדר – קרי, איום רק ליישובי הצפון. חיזבאללה מהווה איום על כלל מדינת ישראל, ולכן זו טעות לבחון את הסוגיה בצפון אך ורק מהזווית של יישובי הגבול בצפון".
"לכן ישראל גם לא תוכל להסתפק בהחלטה חדשה במועצת הביטחון של האו"ם (ודאי שלא על-בסיס החלטה הקודמת 1701) שלא תספק בעבורה ביטחון, כפי שהוכח בעשורים האחרונים. ביטחון מדינת ישראל לא יכול להתבסס על כוחות זרים, ודאי שלא על כוחות לשמירת שלום שאין להם כמעט שום סמכות ולא יכולת להתמודד נגד האיום של חיזבאללה, והתעצמות ארגון הטרור".
אז מה ישראל צריכה לעשות ואיך כדאי לה להיערך? דוסטרי מתאר את הקווים האדומים שראויים שיעמדו בפני ישראל: "אסור לישראל לוותר על ההזדמנות להביא לפתרון קבוע לאזרחיה מול האיום הצבאי עליה מלבנון – איום שהינו חמור ומסוכן פי כמה מהאיום שהטיל חמאס על ישראל בדרום. לכן, ישראל תצטרך להכריע צבאית את חזבאללה לאחר שתסיים להכריע את חמאס בעזה".
"זאת ועוד, הפעלת העוצמה הצבאית של ישראל לא תוכל להיעשות במסגרת "מבצע הרתעה" בסגנון מלחמת לבנון השנייה, אלא במסגרת מלחמה רחבה וכוללת באמצעות פלישה ותמרון יבשתי לעומק לבנון. משכך, ישראל נדרשת להכין את הציבור הישראלי למלחמה רחבה בלבנון שתשמיד את ארגון חיזבאללה, כולל כיבוש כל דרום לבנון, והחרבת ביירות וערים מרכזיות נוספות בלבנון".
"ישראל תצטרך לקחת את האחריות לגורלה בידיה, ולא לסמוך על מדינות וגורמים זרים שיעשו בעבורה את העבודה. רק הכרעת חיזבאללה והשמדת תשתיותיו בכל רחבי לבנון, כולל הרס מוחלט של ערי לבנון, תוכל להוביל ליצירת מציאות ביטחונית טובה יותר לישראל, ותוביל לשקט וליציבות בעשורים הבאים".
ד"ר עומר דוסטרי הוא מומחה לצבא ולביטחון לאומי, וחוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון", ב"מרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל", ובתנועת "הביטחוניסטים".