במרכז שער היומון הספרדי הנפוץ "אל פאיס" מ־30 ביוני 1998 הופיעה תמונתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז בכהונתו הראשונה, ושל עמיתו הספרדי, חוסה מריה אסנאר, ממסיבת העיתונאים שקיימו השניים יום קודם לכן בירושלים.
בתצלום נראו השניים כשחיוך קטן על פניהם, ראשיהם צמודים והם נראים כממתיקים ביניהם סוד, עדות ליחסים הקרובים בין שני המנהיגים.
"אסנאר תומך בנתניהו בירושלים", נאמר בכותרת שליוותה את התצלום, "ראש הממשלה אסנאר ביצע אתמול בירושלים מחווה לראש הממשלה הישראלי שעובר תקופה קשה בזירה הבינלאומית", ציין העיתון. באמת היו אלה ימים לא פשוטים עבור נתניהו. על אף שמבחינה ביטחונית זו הייתה אחת השנים השקטות ביותר מאז הסכם אוסלו, הקהילה הבינלאומית, ובראשה ממשל קלינטון, לא ראתה בחיוב את המבוי הסתום במו"מ עם הרשות הפלסטינית ואת המשך הבנייה בהתנחלויות. גם בזירה הפנימית לא רווה נתניהו נחת. באותו יום שבו נועד עם אסנאר קרא הנשיא עזר ויצמן להקדמת הבחירות בשל הקיפאון המדיני.
חלפו 17 שנה. נתניהו, שבדיוק החל את הקדנציה הרביעית שלו בראשות ממשלת ישראל, שוב נמצא בעימות, הקשה והמורכב ביותר שהיה בו מעולם, מול הממשל האמריקאי. חידושו של המו"מ עם הפלסטינים אינו נראה באופק, בעוד קמפיין דה־לגיטימציה מנסה להביא לבידודה של ישראל בקהילה הבינלאומית.
גם הפעם, כמו ב־1998, היה אמור אסנאר להיות לצדו של נתניהו ולחזק את ידיו מול האתגרים. ראש ממשלת ספרד לשעבר הוזמן להיות אחד הנואמים המרכזיים בכנס הרצליה ה־15 של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בשבוע שעבר, ואף תוכננה לו פגישה עם נתניהו לאחר נאומו של ראש הממשלה בכנס, אולם שביתה של פקחי הטיסה בספרד מנעה ממנו ברגע האחרון להגיע לישראל.
על אף שהוא לא ניצב על הבמה בכנס כדי לשאת נאום, שבוודאי היה פרו־ישראלי באופן מובהק, ניצל אסנאר את הראיון המיוחד שהעניק ל"מעריב־סופהשבוע" כדי להביע את עמידתו האיתנה לצד ישראל בעיצומה של סערת החרם של אורנג', ועל רקע הקמפיין שמובילה תנועת BDS (ארגון "החרם, הימנעות מהשקעה ועיצומים").
"אני חושב ש־BDS הוא גוף בלתי הוגן ומפלה המבוסס בבירור על מוסר כפול, והוא בסופו של דבר אנטישמי", אומר אסנאר, "תחת המטרה המוצהרת של הפעלת לחץ על ממשלת ישראל, למעשה תומכי BDS מנסים לפגוע בכל אזרח ישראלי, לא רק בממשלה. בפועל, מה שהם רוצים הוא להפוך את החיים בישראל לבלתי נסבלים, כך שהעם היהודי לא יוכל לחיות חיים נורמליים במדינתו. הם לא רוצים רק להביא לשינוי של מדיניות, הם שואפים לרוקן את ישראל מיהודים".
לאסנאר גם יש ביקורת נוקבת על האיחוד האירופי, שעשוי לפרסם בקרוב הנחיות לסימון מוצרים ממפעלים הפועלים מעבר לקו הירוק, מהלך שכבר גרם לחברת סודהסטרים לסגור את המפעל במישור אדומים. גם חברת אהבה שוקלת להעביר את הייצור מהמפעל במצפה שלם שליד ים המלח.
"אנשים, כולל הביורוקרטים באיחוד האירופי, חייבים להבין שחברות שמשקיעות בגדה המערבית מספקות משרות והזדמנויות לעם הפלסטיני", מבהיר אסנאר, "אילוץ חברות לצאת משם לא ישפיע באופן חיובי, נהפוך הוא. מה שנדרש הוא פעילות כלכלית רבה יותר בשטחים, לא פחות. הדרך היחידה ליצור מעמד ביניים פלסטיני היא באמצעות השקעות, מסחר ועסקים".
"אני סבור שממשלות צריכות לגנות כל מדיניות מפלה נגד ישראל. זה לא רק בלתי הוגן, אלא גם מטופש", הוא מוסיף, "ישראל היא למעשה המעבדה של רבים מהפיתוחים שבהם נעשה שימוש ושמהם נהנה כל אחד בעולם, החל בהיי־טק וכלה בטיפולי בריאות. פגיעה בקשרים עם אקדמאים, מדענים, אמנים ויזמים ישראלים תשפיע באופן שלילי על התרבות ועל השגשוג שלנו".
לדעתו, ממשלת ישראל צריכה להתמודד עם תופעת החרם באמצעות התמקדות במי שעומד מאחורי תנועת החרם. "אני חושב שחובה לחשוף את המטרות האמיתיות של מנהיגי תנועות ה־BDS. לגרום לבכירי הממשלות ולמנהלי החברות לדעת על ההשלכות השליליות של הצעות כאלה, להציג נרטיב נגדי ברור".
אסנאר ונתניהו בירושלים, 1998. צילום: רויטרס
חלק מהמערב
לפני חמש שנים הוביל אסנאר את הקמת "יוזמת ידידי ישראל", גוף של פוליטיקאים בכירים לשעבר שנלחמים בניסיונות הדה־לגיטימציה כלפי ישראל. בין החברים בארגון אפשר למצוא את ראש ממשלת צפון אירלנד לשעבר וחתן פרס נובל לשלום דיוויד טרימבל, שהיה משקיף בוועדת החקירה על המשט לעזה ב־2010, נשיא פרו לשעבר אלחנדרו טולדו, שגריר ארה"ב באו"ם לשעבר ג'ון בולטון ובכירים נוספים.
ארגון זה עמד מאחורי המשלחת של 11 גנרלים ואנשי ביטחון בכירים לשעבר בראשותו של הרמטכ"ל הגרמני לשעבר גנרל קלאוס נאומן, שביקרו בארץ בחודש שעבר והגישו לוועדת האו"ם החוקרת את אירועי צוק איתן דוח הקובע כי ישראל לא יזמה את הלחימה וכי צה"ל שמר על חוקי הלחימה בניגוד לחמושי חמאס שביצעו פשעי מלחמה.
אסנאר מדגיש כי "יוזמת ידידי ישראל" מעדיפה לפעול באופן דיסקרטי ולנהל שיחות "ישירות וכנות" עם פוליטיקאים ועם אנשי עסקים. "אנחנו לא רוצים ליצור יותר רעש או להעצים את הפעולות של BDS", אמר, "המטרה שלנו היא לגרום לכל שחקן רלוונטי להיות מודע היטב להשלכות ולתוצאות (של הדה־לגיטימציה של ישראל)".
מעבר למאבק בדה־לגיטימציה, אסנאר ידוע גם כמי שקורא כבר שנים לצירופה של ישראל כחברה מלאה באיחוד האירופי ובברית נאט"ו. "החזון שלי הוא שישראל תהיה חלק אינטגרלי מהעולם המערבי, ולצורך כך היא צריכה להיות שותפה במוסדות המשקפים את העולם הזה, הן במישור הכלכלי והן במישור הביטחוני", הוא הסביר, "אני מאמין שיש לישראל כמה דברים לתרום, למשל בלחימה בטרור או במודיעין או בחקלאות. האם אנחנו קרובים לחזון שלי? למרבה הצער, לא. אנחנו קרובים מכפי שהיינו לפני כמה שנים, אבל עדיין עלינו לעבור דרך אידיאולוגית ארוכה באירופה כדי שנוכל להתקרב יותר".
מה גרם לך להיות חבר כה קרוב של ישראל?
"אני לא חושב שיש סיבה אחת או נקודה היסטורית שגרמו לי להאמין במה שאני מאמין, שישראל היא חלק חיוני ואינטגרלי של העולם שלי ושל הציוויליזציה שלי, המערב. אני כנראה קולני יותר כיום משום שיש לי תחושת דחיפות. העולם אינו הולך בכיוון שאליו הייתי רוצה שילך, והחלק הזה של העולם הופך לרלוונטי יותר ויותר לעתיד של כולנו. לכוחות שיעצבו את המזרח התיכון בעשר או ב־15 שנה הבאות תהיה העוצמה לעצב את כל העולם, לטוב ולרע. לכן אני מאמין שישראל חזקה באזור - זו התקווה היחידה שלנו להשפיע על מה שעומד להתרחש".
אחד מאותם כוחות מרכזיים במזרח התיכון שמנסה לעצב את האזור כרצונו הוא איראן. פחות משבועיים לפני תאריך היעד לגיבוש הסכם הקבע על תוכנית הגרעין בין איראן למעצמות, אסנאר נשמע מודאג מהסיכומים המסתמנים, בדיוק כמו ידידו נתניהו. לא מפליא שאסנאר ישב בקהל כאורח כבוד כשנשא ראש הממשלה בפני הקונגרס האמריקאי בתחילת מרץ את נאומו נגד ההסכם.
"כתבתי כמה פעמים שעדיף לא להגיע להסכם כלל מאשר לחתום על הסכם גרוע, ואני חושב שהסכם גרוע זה מה שיהיה לנו במוקדם או במאוחר", מזהיר אסנאר, "האיראנים יוכלו לחדש את התוכנית שלהם בעוד כמה שנים במצב טוב יותר מהיום. יותר מכך, ההסכם ייחתם כשיישכח כל מה שאיראן עשתה בעבר ועלולה לעשות בעתיד בגלל האופי המוסלמי הקיצוני והמהפכני שלה. איראן תתקבל כאומה נורמלית בלי שתתנהג כמו מדינה נורמלית. לא יטפלו בשאיפות האזוריות שלה או בקשריה עם ארגוני טרור. זו לא השכנה שהייתי רוצה לידי".
אסנאר גם לא מסתיר את דעתו בדבר התנהלותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה. "כל נשיא צריך להתחשב קודם כל בביטחון ובשגשוג של העם שלו", הוא אומר, "אבל אני חושב שאובמה מאמין שכל הסכם, לא משנה כמה רע, יוכל להשפיע על משטר האייתוללות. למרבה הצער, אין לנו כל סימן לזה, וגם הניסיון ההיסטורי שלנו לא יכול לגרום לנו להאמין בזה. נהפוך הוא, איראן רימתה באופן שיטתי ולא התחרטה על כך שהשתמשה בכל כלי שנמצא ברשותה. עבורי, אסטרטגיה שמבוססת אך ורק על תקווה היא מסוכנת ביותר".
סכנת הפופוליזם
חוסה מריה אסנאר (62) נולד במדריד למשפחה בעלת קשרים למשטרו של הרודן פרנסיסקו פרנקו. לאחר שסיים תואר במשפטים החל לעבוד כמפקח של רשות המסים, אולם בעקבות מותו של פרנקו וכינון הדמוקרטיה הצטרף למפלגת הימין - הברית העממית. הוא נבחר לראשונה לפרלמנט ב־1982 ועלה בהיררכיה של המפלגה, שהפכה למובילת האופוזיציה לשלטון השמאל.
ב־1989 נבחר אסנאר למנהיג הברית העממית ושינה את שמה למפלגה העממית, כשהוא מנסה למשוך גם בוחרים מהמרכז. לאחר שבע שנים כיו"ר האופוזיציה הוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות 1996 ומונה לתפקיד ראש הממשלה, שעליו הצליח לשמור גם בבחירות שנערכו ארבע שנים לאחר מכן.
בשמונה שנותיו בתפקיד הצליח אסנאר לצמצם את האבטלה במחצית, לרשום צמיחה כלכלית ולקדם רפורמות כלכליות וחברתיות. הוא גם הפגין נחישות נגד הטרור של המחתרת הבאסקית (ETA), שניסתה להתנקש בחייו שנה לפני היבחרו לראשות הממשלה. בזירה הבינלאומית הוא התייצב לצדו של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בפלישה לעיראק, על אף התנגדות מצד מרבית הציבור הספרדי.
אסנאר הודיע מראש שלא יתמודד לכהונה נוספת בבחירות 2004 ופינה את מקומו למריאנו ראחוי. הסקרים הראו כי המפלגה העממית תישאר בשלטון, אולם שלושה ימים לפני הבחירות, ב־11 במרץ, התרחשה מתקפת הטרור ברכבות במדריד, שבה נהרגו 191 בני אדם. אסנאר מיהר להטיל את האשמה על המחתרת הבאסקית, אולם כשהתברר כי מי שאחראים הם מחבלים מוסלמים שפעלו בהשראת אל־קאעידה וביקשו לנקום על המלחמה בעיראק, נרשם מהפך בקלפיות והסוציאליסטים ניצחו.
בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר ייערכו בחירות כלליות בספרד, והמפלגה העממית בראשותו של ראחוי, שניצחה לפני ארבע שנים, תנסה להישאר בשלטון, אולם היא תתייצב מול תסכול ציבורי גובר בשל צעדי הצנע שנקטה. מי שמובילה את המחאה היא פודמוס, תנועה עממית שקמה במהלך ההפגנות בשנה שעברה ותתמודד לראשונה בבחירות לפרלמנט.
בבחירות המקומיות שנערכו בחודש שעבר קיבלה המפלגה העממית את מרבית הקולות, אולם שיתוף פעולה בין הסוציאליסטים ובין פודמוס הוביל לכך שהיא איבדה את שליטתה בעשרות יישובים, כולל בבירה מדריד. אסנאר משוכנע שהמפלגה העממית תקבל את מרב הקולות, אולם הוא מודה כי גם הפעם היא תיאלץ להתמודד מול חזית של השמאל שתנסה להקשות עליה לשלוט באופן יעיל.
הוא לא מסתיר את תסכולו מכך שמצביעים רבים נמשכים לפודמוס, לדבריו מפלגה פופוליסטית ללא פתרונות אמיתיים. "אנשים רבים לא מבינים היטב את צעדי הצנע, ואילו אחרים מעדיפים פתרונות קסם לבעיות שלהם", הוא תוקף, "לפופוליזם יש כוח משיכה שנובע מנוסחאות פשוטות, אבל בלתי אפשריות, לבעיות מורכבות, והוא יעיל מאוד בקידום רעיונות רעים".
לדבריו, פודמוס היא חלק מתופעה מדאיגה באירופה, שבה כוחות פופוליסטיים חדשים עולים בעוד המפלגות המסורתיות נחלשות. "זה המתכון הטוב ביותר לחוסר יציבות, לריסוק פוליטי ולחבטה כלכלית. יהיו לנו ממשלות חלשות יותר, חברות מקוטבות יותר, פחות תוכניות עבודה יציבות. כשהצליחו כוחות קיצוניים ורדיקליים לשגשג בעבר, לא יצא מזה שום דבר טוב עבור אירופה, ולהקצנה הגוברת באירופה כיום יהיו השלכות שליליות ביותר".
תחושה חיובית יותר יש לאסנאר בנוגע לעתידה של ספרד כמדינה מאוחדת, דווקא על רקע התמיכה הגוברת בקטלוניה להקמת מדינה עצמאית. "ספרד היא המדינה המבוזרת ביותר שאני מכיר", הוא מציין, "יש גורמים שמנסים לעצב מחדש את ספרד סביב זהות וגבולות של שפה שהיו מלאכותיים עד עכשיו, אבל כשהממשלה המרכזית נחשבת לחלשה, יש כוחות פריפריאליים שנוטים לצמוח. אני מאמין שרוב הספרדים רוצים לשמור על ספרד כמו שהיא, לחזק את ההסדרים המוסדיים כדי להפוך את ספרד המאוחדת לחזקה אפילו יותר. לאומנים יכולים לפעול בחוסר היגיון ולהגיע למצב שבו הם נכונים להרוג ולמות למען השקפתם, כפי שהיה בבלקן, אבל בספרד, למרבה המזל, אנחנו לא שם, ואני לא חושב שאי פעם נהיה".
החיים שאחרי
קרוב ל־20 שנה לאחר שנפגשו לראשונה נתניהו ואסנאר כראשי ממשלה, השניים נמצאים במסלולים שונים. נתניהו זכה לא מכבר לאמון הבוחרים בפעם הרביעית ושובר שיאים במשך כהונתו כראש הממשלה, בעוד אסנאר לא ממלא תפקיד פוליטי כבר 11 שנה.
"נתתי את תרומתי לאחדות, לשגשוג ולביטחון של עמיתי הספרדים במהלך שתי הכהונות שלי", הוא מדגיש, "פרשתי מרצוני, בלי חובה חוקית, כי האמנתי שפנים חדשות בממשלה יחזקו את המרקם ואת המוסדות של הדמוקרטית שלנו, ואני עדיין מאמין בכך".
הוא מודה כי אם תרצה המפלגה העממית את עזרתו, הוא מוכן לכך בכל עת, אולם בינתיים הוא מקדיש את זמנו למכון המחקר "הקרן לניתוח ולמחקרים חברתיים" (FAES), ל"יוזמת ידידי ישראל" ולפרויקט חדש שהשיק לאחרונה - המכון האטלנטי לממשל - שנועד לעצב מנהיגים צעירים משני צדי האוקיינוס האטלנטי ולקדם ערכים ליברליים, חירות כלכלית ומוסדות דמוקרטיים עבור המאה ה־21.
"האם אני מתגעגע לפוליטיקה? יש חיים אחרי הפוליטיקה, ובפרפרזה על דבריו של קלאוזביץ', יש דברים רבים שהם המשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים".