למרות זאת, ההסכם נתפס בעיני אזרחים, פעילים ומורדים סורים שעמם שוחחתי כבגידה אמריקאית במהפכה שבשמה מיליוני אזרחים סורים יצאו לרחובות ב־2011 ולאחר מכן נטלו נשק לידיהם נגד המשטר. מבחינתם, הסיכויים שההסכם יחזיק מעמד לאורך זמן נמוכים, אך אם הוא ימומש או לאו, הוא יחזק את הנרטיב של גורמים ג'יהאדיסטיים בסוריה.
הסיכויים שההסכם ייושם בהצלחה נמוכים משום שהצלחתו מבוססת על התנהלות בתום לב של צדדים שחושדים זה בזה ושיש להם אינטרסים מנוגדים, ועל יכולת ההשפעה של ארצות הברית ורוסיה על הצדדים הלוחמים שאין להם בפועל. ההשפעה של ארצות הברית על האופוזיציה מוגבלת למדי, ומה שמוצע לאופוזיציה הוא בעיקר מקלות - אם תמשיכו לתקוף את אסד, תותקפו. בצד זאת, ההסכם אינו כולל התייחסות לעזיבתו של אסד את השלטון, הדרישה הבסיסית של האופוזיציה הסורית מאז 2011, דרישה שעליה האופוזיציה והאוכלוסייה הסורית שהתמרדה נגד המשטר אינן מוכנות להתפשר.
כלומר ההסכם מתבסס על כך כי המורדים יחשבו כי עדיף להם להבליג על התקפות אמריקאיות־רוסיות נגד ג'בהת פתח א־שאם, מכוחות העילית של המורדים, שיחלישו את האופוזיציה החמושה כולה, במקום להמשיך להילחם ולהוות מטרה למתקפות אמריקאיות־רוסיות־סוריות. יכול להיות שיישום מוצלח של ההסכם יביא לחיזוק יחסי של הקבוצות המתונות יותר בסוריה על חשבון קבוצות קיצוניות, אך זה יהיה במחיר של החלשת האופוזיציה החמושה כולה.
חזיתות מעורבבות
ג'בהת פתח א־שאם (עד לאחרונה, ג'בהת א־נוסרה) הוא ארגון שמתנהל במתינות רבה יותר לעומת דאע"ש, והצליח - בניגוד לדאע"ש - להיטמע באוכלוסייה הסורית המתנגדת למשטר ולגייס סורים רבים לשורותיו. ארגון זה, שאלפי לוחמיו נחשבים אמיצים ומיומנים במיוחד, נתפס גם בעיני סורים שדוחים את האידיאולוגיה של אל־קאעידה (כלומר, רוב הסורים) כארגון אפקטיבי שנחוץ להצלחת האופוזיציה החמושה לאסד. אלו היו לוחמים של ג'בהת פתח א־שאם שהובילו את פריצת המצור על 300 אלף תושבי מזרח חלב בחודש שעבר, ואלו היו מטוסים רוסיים שסייעו למיליציות של המשטר להטיל את המצור הזה מחדש. כעת ההסכם מצפה כי המורדים יוותרו על הניסיון לפרוץ מחדש את המצור, ובמקום זאת יסמכו על תום לבו של משטר אסד שיהיה אחראי להתיר לסיוע הומניטרי להיכנס למזרח העיר הנצורה.
בעוד השטחים שבהם שולטים דאע"ש נפרדים מאלו של המורדים משום שהמורדים ודאע"ש נלחמים זה בזה, ג'בהת פתח א־שאם מעורבבת עם קבוצות מורדים אחרות בכל האזורים בשליטת המורדים בסוריה ובחזיתות המשותפות של המורדים מול משטר אסד. ההסכם הרוסי־אמריקאי מצפה כי קבוצות מורדים מתונות יותר יתרחקו מג'בהת פתח א־שאם ולא ישתתפו במתקפות הארגון על כוחות המשטר.
המשמעות היא כי בקווי חזית משותפים עם ג'בהת פתח א־שאם, קבוצות המורדים המתונות יותר יצטרכו ליצור בקיעים בחזית כדי למנוע רצף טריטוריאלי עם עמדות של ג'בהת פתח א־שאם. באופן טבעי, המורדים לא סומכים על משטר אסד שלא ינצל בקיעים אלו כדי להתקדם ולכבוש שטחים בשליטת המורדים. בדרום סוריה ובפאתי דמשק, ההיפרדות של הקבוצות המתונות יותר מג'בהת פתח א־שאם קלה יותר בשל הדומיננטיות של הקבוצות המתונות ומספרם הקטן של לוחמי ג'בהת פתח א־שאם באזורים אלו. לעומת זאת, בצפון סוריה ג'בהת פתח א־שאם היא חלק מקואליציית מורדים בשם "צבא הניצחון" ששולטת ברוב מחוז אדלב ויש לה אלפי לוחמים באזור זה.
במחוז שמאוכלס בצפיפות רבה בתושבים מקומיים ועקורים כמו אדלב ושפועלים בו עשרות אלפי מורדים, קשה יהיה להימנע מפגיעה בחפים מפשע. התקפות שבטעות יפגעו באזרחים או בקבוצות מורדים שישתתפו בהפסקת האש באופן טבעי ישחקו את הנכונות של קבוצות המורדים המתונות להמשיך לנצור את האש - נכונות שהיא נמוכה מאוד כבר כעת.
בצד ההשפעה המוגבלת של ארצות הברית על המורדים, ההשפעה של רוסיה על משטר אסד נתונה בספק. כמה פעמים בעבר ניסתה רוסיה ללחוץ על אסד שינהל את המשא ומתן בגמישות רבה יותר ושיתיר את הכניסה של סיוע הומניטרי לעיירות שמשטר אסד צר עליהן ומרעיב את תושביהן. בקשות הרוסים ועצותיהם נדחו פעם אחר פעם. אסד יודע שהוא זקוק לרוסיה, אך גם שרוסיה מעוניינת לשמר את השפעתה בסוריה ושיש לו בעלת ברית חלופית ואיתנה בדמות איראן והמיליציות שהיא מגייסת ושולחת לסוריה כדי להילחם למען אסד.
מעבר לכך שהשפעתה של רוסיה על אסד מוגבלת, לא נמצא בהסכם מנגנון שיעניש את המשטר אם הוא יפעל בניגוד להנחיות ההסכם. בעוד קבוצות מורדים יופצצו על ידי רוסיה, על ידי חיל האוויר הסורי ואולי גם על ידי חיל האוויר האמריקאי אם הן יתקפו את המשטר, ארצות הברית לא תפציץ יחידות של צבא סוריה או מיליציות שפועלות למען המשטר אם הן יפרו את הפסקת האש.
בתקופת הפסקת האש הקודמת, בפברואר־מרץ 2016, נצר המשטר את האש באזורים מסוימים אבל הפר אותה בצורה בוטה באזורים אחרים. מתוך האזורים שבהם המשטר נצר את האש, הוא שינע כוחות לאזורים אסטרטגיים דוגמת חלב ופרבריה המזרחיים של דמשק, שם המשטר המשיך להילחם וכבש שטחים מידי המורדים. אם המשטר הפר את הפסקת האש בעבר ואין דרך להעניש אותו על הפרות גם הפעם, מה ימנע ממנו להפר את ההסכם החדש?
מדיניות קצרת־רואי
יישומו של ההסכם יעניק זריקת חיזוק משמעותית למשטר אסד ובעלות בריתו, איראן ורוסיה. ההסכם, שנוסחו המלא לא פורסם, נכנס לתוקפו בנקודת זמן שמיטיבה עם משטר אסד ובעלות בריתו, לאחר שהמיליציות הלוחמות למען המשטר בסיוע אווירי רוסי הצליחו להטיל מחדש את המצור על שכונות מזרח חלב שבשליטת המורדים, שבהן חיים כ־300 אלף איש. נוסף על זה, שיתוף הפעולה של חילות האוויר הרוסיים והאמריקאיים בשמי סוריה יעניק גושפנקה רשמית להתערבות הרוסית בסוריה, שגבתה את חייהם של יותר מ־3,000 אזרחים בתוך פחות משנה (ארגון דאע"ש, לשם השוואה, הרג כ־2,700 אזרחים מאז קם באפריל 2013).
ברור אם כן מדוע המשטר, איראן ורוסיה הסכימו לקבל את ההסכם הזה, שמשרת את האינטרסים הצבאיים והמדיניים שלהן. מה שפחות מובן מאליו הוא מדוע ממשל אובמה הציע הסכם זה לרוסיה. התשובה היא שממשל אובמה מעוניין להראות שהוא עשה משהו בנוגע למתרחש בסוריה. לכן הוא דחף את האופוזיציה לתוך משא ומתן עם המשטר שהיה ברור כי לא יישא דבר, ולכן מזכיר המדינה ג'ון קרי עמל ימים ולילות כדי להשיג הסכם זה. כך תיאר זאת מקור עם גישה לבכירים בבית הלבן לעיתון "הטלגרף" הבריטי: "הממשל מבין את הסכנות הגלומות בשיתוף פעולה עם רוסיה... אך הנשיא מנסה 'לכסתח' עד פרישתו".
פעם אחר פעם, כאשר ממשל אובמה ניצב מול צומתי הכרעה בסוריה, הממשל בחר שלא לפעול נגד משטר אסד ובעלי בריתו. זאת למרות הבנה בממשל כי מגמות ההקצנה בסוריה בקרב האופוזיציה ונהירתם של סונים מרחבי העולם לסוריה נובעות במידה רבה מהאלימות המחרידה שהמשטר העלאווי נוקט נגד מתנגדיו, שהם סונים ברובם. מגמות אלו של הקצנה הגיעו לשיאן עם הקמת ארגון דאע"ש. כאשר דאע"ש השתלטו על שליש משטח עיראק בתוך זמן קצר ביוני 2014, ממשל אובמה התערב סוף־סוף, אך רק נגד דאע"ש, ולא נגד משטר אסד, האחראי למותם של כמעט 95% מאזרחי סוריה שנהרגו מאז תחילת ההתקוממות. הבחירה לעסוק רק בתסמין של הבעיה, הקבוצות הג'יהאדיסטיות הסוניות בסוריה, ולא בשורשה - האלימות הקיצונית של משטר אסד - באה לידי ביטוי גם בהחלטה הנוכחית של הממשל האמריקאי.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שהאמריקאים יפציצו כוחות של ג'בהת פתח א־שאם, אך החבירה לרוסיה, שאחראית למותם של אלפי אזרחים בסוריה, נתפסת בעיני תומכי האופוזיציה כהוכחה לכך שהאמריקאים תומכים במשטר אסד. הטענות האמריקאיות כי ההסכם בסוריה נועד להילחם בטרור לא נתפסות כאמינות בעיני תומכי האופוזיציה משום שבצד של המשטר פועלות מיליציות ג'יהאדיסטיות שיעיות וארגונים שהוגדרו כארגוני טרור על ידי ארצות הברית, דוגמת חיזבאללה הלבנונית, גדודי חיזבאללה העיראקיים והחזית העממית לשחרור פלסטין - מפקדה כללית. קבוצות אלו, לצד כוחות סוריים של המשטר, עשו מעשי טבח באזרחים סורים, ערפו ראשיהם של מורדים וסייעו למשטר להטיל מצור ולהרעיב מאות אלפי סורים.
התנהלות זו של ארצות הברית מחזקת את הנרטיב של הג'יהאדיסטים הסונים שטוענים כי ארצות הברית וה"צלבנים" חוברים לשיעים הכופרים במאבק באסלאם הטהור (הסוני) ובעם הסורי. משיחות עם סורים שחיים כעת תחת הפצצות כבדות של משטר אסד ורוסיה עולה בבירור תחושת הייאוש והמיאוס מחיים תחת אש, תוך אובדן יומיומי של חברים וקרובי משפחה. בצד זאת, האוכלוסייה המתנגדת למשטר לא רואה ברירה אלא להמשיך להילחם ולהמשיך לחיות בתנאים מחרידים אלו, כל עוד אסד ממשיך לשלוט בסוריה.
האופוזיציה החמושה בסוריה כיום חלשה הרבה יותר ממה שהייתה לפני ההתערבות הרוסית שהחלה לפני שנה, אך היא לא חלשה מספיק כדי להסכים לקבל את המשך שלטונו של אסד, במיוחד כשמשמעות המשך שלטונו היא הרג המונים, מעצרים ועינויים של מתנגדים.
נראה כי ממשל אובמה החליט שהסכם שיפחית את היקף ההרג בסוריה ויפגין כי הממשל עושה משהו בנוגע למתרחש בה שווה את זה, גם אם במחיר חיזוק הנרטיב הג'יהאדיסטי ושנאה כלפי ארצות הברית בטווח הארוך, בצד זריקת עידוד נוספת לציר האיראני־רוסי בסוריה. לאורך שנות המלחמה בסוריה, הממשל נקט מדיניות מבולבלת למדי, אך היה אפשר לומר כי הממשל, באופן עקבי למדי, ניסה להבטיח כי האופוזיציה בסוריה תהיה חזקה מספיק כדי לאיים על אסד ולגרום לו לנהל משא ומתן רציני שיביא לסיום המלחמה. ההסכם הרוסי־אמריקאי מסמן נטישה של קו זה לטובת מדיניות קצרת־רואי שלא תבטיח את סיום המלחמה והקטל בסוריה.
הכותבת היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית