בברזיל וברחבי העולם עוקבים בהשתאות ובדאגה אחר עלייתו של מועמד הימין הקיצוני, ז'איר בולסונרו, שזכה שלשום בכ־46% מהקולות בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות ברזיל, לעומת מועמד השמאל מטעם מפלגת הפועלים, פרננדו חדד, שזכה בכ־28% מהקולות. השניים יתמודדו זה מול זה בסיבוב השני שייערך ב־28 באוקטובר.
בולסונרו, 63, איש צבא לשעבר מריו דה ז'ניירו שהפך לחבר קונגרס ובשל דעותיו הקיצוניות וסגנונו הבוטה מכונה "טראמפ של ברזיל", מנסה לנצל את התסכול מהמערכת הפוליטית ומהשחיתות הפושה בברזיל. בין היתר, הוא תומך בהרחבת מספר בעלי הנשק, נוקט עמדה תקיפה נגד פושעים, הביע את תמיכתו במשטר הצבאי ששלט בעבר בברזיל, השמיע אמירות שערורייתיות נגד הקהילה הגאה ונגד נשים ואף הביע עמדות נוקשות נגד הפלסטינים בניגוד לתמיכה המסורתית בהם של ממשלות השמאל בברזיל.
בין היתר, בראיונות לתקשורת שהעניק לאורך השנים, טען בולסונרו כי נשים אינן ראויות לשכר שוויוני לגברים משום שהן נכנסות להריון ויולדות, וחופשות לידה בתשלום פוגעות בכוח העבודה; על בתו החמישית, אחרי ארבעה בנים, טען כי הביא אותה ב"רגע של חולשה"; על אשת קונגרס במדינתו אמר שהיא "אינה ראויה אפילו להיאנס"; בעבר טען כי אם בנו היה הומוסקסואל, הוא לא יכול היה לאהוב אותו והיה מעדיף שימות בתאונה; הוא אמר כי אם משפחה חד־מינית הייתה עוברת לגור בשכנות אליו, היא הייתה מורידה את ערך הדירה; והוא השווה הומוסקסואליות לפדופיליה ואמר כי כדאי לעודד עיקור בקרב בני המעמד הנמוך. בעקבות עמדותיו כינה העיתונאי האמריקאי גלן גרינוולד את בולסונרו "נבחר הציבור מלא השנאה והמיזוגני ביותר בעולם הדמוקרטי", והיה אף מי שהשווה אותו גם לנשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה.
לא מסתירים
מה סוד קסמו של בולסונרו, וכיצד הפך למועמד הבולט ביותר לבצע מהפך היסטורי בברזיל? "הוא שייך למפלגה או לזרם פוליטי שלא היה קשור לשחיתות, נתון יוצא מן הכלל בברזיל", מסביר ד"ר מאוריסיו דימנט, רכז יחידת אמריקה הלטינית במכון טרומן. "נשיא ברזיל לשעבר (לולה דה סילבה – מ"ש) בכלא. האיש העשיר ביותר באמריקה הלטינית (מרסלו אודברכט – מ"ש)בכלא. המפלגות ההיסטוריות לא רלוונטיות בבחירות הנוכחיות. אנשים במדינה רוצים שינוי, ובולסונרו מציע להם אותו, יחד עם סדר מסוים".
"חשוב להבין שלא כל מי שהצביע לבולסונרו - בעד הדעות והעמדות הקיצוניות שלו", מדגיש ד"ר דימנט. "אם הוא גזען, אין פירוש הדבר שכל מי שמצביע לו הוא גם גזען. זה לא ש־46 אחוז מהאזרחים שוביניסטים. החברה בברזיל לא השתנתה עד כדי כך בשנים האחרונות. האזרחים רואים בהתבטאויות ובדעות האלה דבר שבשוליים, קצת כמו במקרה של טראמפ".
"ישנם שלושה גורמים שעוזרים לבולסונרו לצבור פופולריות", מוסיף ד"ר אורי פרויס, מרצה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב וראש מכון סברדלין להיסטוריה ותרבות של אמריקה הלטינית. "בראש ובראשונה המיתון הכלכלי העמוק מאוד שברזיל נקלעה אליו בשנים האחרונות. מבחינה כלכלית, הוא מבין מעט מאוד, אבל מבטיח למנות שר אוצר שבא מאסכולת שיקאו, ניאו־ליברליזם קיצוני".
לצד זאת, מונה ד"ר פרויס את השחיתות הפוליטית שברזיל חווה, אשר "חוצה מפלגות, כולל במפלגת השמאל, וגרמה לאובדן האמון במערכת הפוליטית", כדבריו. "הוא מצייר את עצמו במידה רבה כמו טראמפ, כאאוטסיידר, לא חלק מהסדר הישן, כמעין משיח שבא לגאול את ברזיל. דגש נוסף שנותן בולסונרו הוא על האלימות הקשה ברחובות ברזיל והמחסור בביטחון אישי. יש שיעורי רצח גבוהים מאוד בערים הגדולות והוא הבטיח לטפל באלימות.
"בהיותו איש צבא לשעבר, ששירת במהלך המשטר הצבאי ששלט במדינה עד אמצע שנות ה־80, בולסונרו מפגין נוסטלגיה לתקופת המשטר הצבאי באופן מוחצן וברור", מוסיף ד"ר פרויס. "יש לו גיבוי מתוך הצבא, והאיום בהפגנת אלימות אם לא ייבחר - ברור ונמצא על השולחן. הוא כבר אמר שלא יקבל תוצאה של הפסד. מצד אחד הוא משתמש במערכת הדמוקרטית, אבל במובנים מסוימים מאיים לחסל אותה".
בין אם ייבחר לנשיאה הבא של ברזיל ובין אם לאו, סיפורו של המנהיג הזה מהווה חלק מהמגמה העולמית של הליכה ימינה, שמתבטאת בפופולריות הגואה של פוליטיקאים עם פה גדול, אשר אינם מסתירים את עמדותיהם הדוגלות בהומופוביה, שוביניזם ושנאת זרים.
בולסונרו הביע לא פעם את הערצתו הפומבית לנשיא ארצות הברית טראמפ. "כהיסטוריון, מה שמעניין הוא שניתן לראות סממנים של מגמה עולמית, שהביאה גם לבחירתו של טראמפ", אומר ד"ר פרויס. "למה שקורה כעת בברזיל יש מכנה משותף עם מה שקורה בעולם. זאת תולדה של נסיבות דומות, של הקפיטליזם בצורתו הנוכחית, שיוצר משברים ומשאיר רבים מאחור.
בהחלט אפשר לראות את ברזיל כחלק מהמגמה הזאת, אך צריך לשים לב לייחודיות הברזילאית. בברזיל השכבות העניות מצביעות באופן גורף למועמד השמאל, ההצלחה של בולסונרו היא דווקא בקרב המעמד הבינוני והגבוה. כמו כן, משיכה לכיוון שמאל ושינויים בסדר מולידים פעמים רבות ריאקציה חריפה מצד ימין, עם מרכיבים מיליטריסטיים. כך היה ב־1964 כשהייתה הפיכה צבאית בברזיל, שהורידה ממשלת שמאל.
משבר קולני
בעוד כשלושה שבועות, כאמור, ייפגשו המועמדים בולסונרו ואיש מפלגת השלטון, פרננדו חדד, לסיבוב נוסף, כשכל אחד מהם מקווה לגרוף יותר ממחצית מהקולות ולהיבחר לנשיא. גם בישראל עוקבים אחר הבחירות. יחסי ישראל וברזיל רשמו משבר דיפלומטי קולני, כאשר לפני כשלוש שנים נשיאת ברזיל דאז, דילמה רוסף, דרשה לבטל את מינויו של דני דיין לשגריר ישראל במדינה, על רקע היותו ראש מועצת יש"ע לשעבר. רוסף, שכיהנה מטעם מפלגת הפועלים כנשיאת ברזיל משנת 2011, הודחה ב־2016 על רקע האשמות בהפרת חוקי תקציב, והוחלפה בידי סגנה, הנשיא הנוכחי מישל טמר, ששמו נקשר בפרשות שוחד.
"מוקדם עדיין לקבוע כיצד תשפיע בחירתו של בולסונרו, אם ייבחר, על יחסי ברזיל וישראל", אומר ד"ר דימנט. "בולסונרו לא הביע דעה בנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני, אבל הוא איש צבא ואנשי צבא הם בעלי גישה חיובית לישראל באופן כללי. עם זאת, מדיניות החוץ בברזיל דומה לזאת של ארצות הברית. יש להם את המדיניות שלהם, והיא לא משתנה. ברזיל זאת לא ארגנטינה. אני לא רואה שינוי משמעותי, אלא אולי דברים סימבוליים. אני לא חושב, למשל, שבולסונרו יעביר את השגרירות לירושלים".
עם זאת, לדבריו, נדמה שבולסונרו מעריך את ישראל. "הוא רואה את מדינת ישראל כמי שצריכה להוות דוגמה לניהול תקין של המדינה", אומר ד"ר דימנט. "הוא רואה בה אחת משורת מדינות שהוא מגדיר 'נורמטיביות'. יחד עם זאת, בקרב אנשי הקהילה היהודית בברזיל יש המון אנשים שחוששים מבחירתו בשל שנאת זרים ומיעוטים. העובדה שיש לו גישה טובה לישראל - לא אומרת שהוא טוב ליהודים".