הפרשן היהודי השמרן, ברט סטיבנס, המוכר באהדתו לראש הממשלה בנימין נתניהו, פרסם מאמר מפתיע בעיתון "הניו יורק טיימס", בו הוא קורא לו להתפטר ועורך השוואה בינו לבין נשיא ארה"ב לשעבר, ריצ'רד ניקסון. ניקסון, כזכור, נאלץ להתפטר מתפקידו בעקבות פרשת "ווטרגייט", ולטענת סטיבנס, התנהלותו של נתניהו מזכירה מאוד את ההתנהלות השערורייתית של הנשיא לשעבר. מדובר במאמר שמגיע מאחד התומכים המובהקים של נתניהו לאורך השנים, ועל כן הוא צפוי לעורר הדים בארה"ב.
בתחילת המאמר, כתב סטיבנס כי "כאשר הפרק הסופי של חייו הפוליטיים של בנימין נתניהו נכתב - וזה יכול להיות בעוד זמן רב מהיום - הוא עלול להיזכר כריצ'רד ניקסון של ישראל, הנוקט בערמומיות פוליטית ואסטרטגיה רעילה".
בהמשך, התייחס לנאומו של נתניהו ביום בו פורסם כי היועמ"ש החליט להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע. לדבריו, "נתניהו כינה את החקירה 'ציד מכשפות' והאשים את מנדלבליט כי הוא "חלש", ונשמע, בוודאי לא במקרה, בדיוק כמו דונלד טראמפ בנושא חקירת המעורבות הרוסית בבחירות".
"נתניהו לא אשם בהכרח. ההאשמות נגד נתניהו רחוקות מלהיות חד משמעיות", כתב. "בדיוק כמו בפרשת ווטרגייט, השערורייה האמיתית של 'ביביגייט' היא ההתנהלות הפוליטית הדוחה. הפתרון של נתניהו למצב בבחירות הוא לשנורר קולות מהימין הקיצוני ביותר. חלק מהקולות יגיעו ממפלגת "עוצמה יהודית", מפלגה גזענית שמנהיגה, מיכאל בן ארי, לא קיבל ויזה בארה"ב בגלל שוושינגטון מגדירה את תנועת כ"ך כארגון טרור. אם נתניהו יצליח להרכיב קואליציה, בן ארי יכול להיות עמוד תווך בה".
"נוסיף לרשימה זו את ההתקפה הדמגוגית על ערביי ישראל, קרבתו למנהיגים אירופיים קיצוניים ואהדתו לחייל שהרג מחבל פלסטיני בדם קר, ונקבל תמונה עקבית. נתניהו הוא אדם שאין לו שיקול מוסרי, האינטרס הפוליטי העיקרי שלו הוא עצמו".
לדברי סטיבנס,"נתניהו מחליש מרכיב מרכזי בהגנה על ישראל ועל היהודים: ביטחון-עצמי מוסרי. השמצות אנטי ישראליות עשויות להיות בשפע, אבל הן לא יפגעו במדינה אם רוב הישראלים יבינו שאין להם בסיס רציני באמת. ההתנהלות של נתניהו מסכנת את הביטחון הזה".
"חבל. בענייני מדיניות, נתניהו היה ראש ממשלה יעיל להפליא", הוסיף, ומנה חלק מההישגים של נתניהו, ביניהם עצירת הסכם הגרעין עם איראן. "אולם, כשם שהישגיו של ניקסון במדיניות הפנים והחוץ של ארה"ב נבלמו בעקבות תככים ופרנויה, מורשתו של נתניהו זוהמה על ידי שחיתותו לכאורה, פניותיו (או אדישותו) לקנאות ודמוניזציה של יריביו הפוליטיים".
בסיום המאמר, כינה את מפלגת כחול לבן "מפלגת האופוזיציה הרצינית הראשונה מזה עשור", וכתב כי "הגיע הזמן שיתפסו את השלטון. מלכותו של המלך ביבי נמשכה זמן רב למדי".